ואלו מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיסתייעא
מילתא דהדור. תימה דלמא מדה טובה מרובה
הלכה כרבי יוסי במועד. דמתיר: איתרע ביה מילתא. בפנחס
פח א ב
א)
אחוה דפנחס הוה אבל: עייל שמואל לישאל ביה טעמא. לדבר
והוה ליה לאתויי הא דאמר עולא בעלמא
כ)
ב)
על לבו דפנחס: אילו בדידיה הוה. כלומר אילו היית אבל: מי
לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנאמר שמעו דבר ה'
ג)
ובגנוסטרי אסור. פי' בערוך
מזלזלת ביה כולי האי. באבילות דשקלת לטופרך: ואיתרע ביה
קציני סדום כו' :
פט ג
ד) ה)
מילתא. אבילות: שקלינהו לטופריה
שהוא כלי המתוקן ליטול צפרנים
חבטינהו לאפיה. זרקינהו מרוב
וכך שמו ומלשון דגנוסטרא אסור
הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל דאמר
א
א)
ו)
משמע שהיה מתיר בין בתער בין
כעס והדר מכנס להו דזורקן רשע:
ז)
שמואל הלכה כדברי המיקל באבל פנחס
ח)
ברית כרותה לשפתים. דכתיב
במספרים ולאו דוקא בשינים מיהו
אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על
צ ד
ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה
קאמר בגמרא רבי יוחנן דשקלינהו
שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי
דחזרו תרוייהו: סבור מיניה דיד.
בשיניו משמע דוקא בשיניו שרי
ט)
דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו
י) כ)
מותר בימי אבלו משום דמאיס דרגל
ותימה דלעיל אמרינן הלכה כר' יוסי
צא ה
ל)
אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי
לא: גינוסטרי. מספרים: אין בהם
במועד לדברי הכל ושמא רבי יוחנן
❖
מ)
האי הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט
משום מיאוס. מדשקל ליה בשיניה:
נ)
סבר הלכה כר' יהודה ומפרש טעמא
ב)
1
ס)
ושדי ליה לאבראי. ועברה עלייהו
ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס
דמחמרינן במועד טפי מבאבל $ ולא
מוסף רש"י
איתתא אבראי: כיון דאישתני.
כרב שישא בריה דרב אידי דאמר
❖
אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו
שורפן חסיד.
מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אישתני
דברים המותרין בחולו של מועד
לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך
ולא מזקי: ומר זוטרא מתני.
אסורין בימי אבלו ורבינו תם פירש
ברית כרותה לשפתים דאמר ר' יוחנן מנין
(נדה
ג)
תורה אור השלם
דכשם שמותר בשיניו כך מותר ליטול
בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי
יז.) מי שאין לו אלא
שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר
2
1. יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת
חלוק אחד.
צפרניו [בזו] מחבירתה דכל זה חשוב
אבלו ולאו משמיה דרב יהודה:
אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור
הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא
ואם בקשו ממנו שפה היה מתיר
שינוי לענין שבת בפ' המצניע
מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט:
ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה
להם. כלומר אנא חזינא לדעתיה אי
ושמעתי בשם רבי שמשון
קהלת י ה
❖
2. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל
(תענית כט:)
אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
שאלו לגלח השפה היה מתיר להם
בר אברהם שבחול המועד מותר
נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם
דאין בהם משום בל תשחית פאת
ליטול צפרנים לנשים דקתני בירושלמי
סבור מיניה דיד אין דרגל לא אמר רב ענן
הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה
זקנך : מזוית לזוית. מסוף
גבי ועושה אשה תכשיטיה במועד
בר תחליפא לדידי מפרשא לי מיניה
עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה
רבינו חננאל
אֲלֵיכֶם: בראשית כב ה
וחשיב נוטלת שערה וצפרניה וצ"ע
הפה לסוף האחר מותר לגלח שהרי
דשמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל אמר
3. בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא
הלכתא כר' יוסי במועד
בהלכות גדולות נמי אמרינן והאשה
מעכבת אכילה ושתיה ומאיס:
ובאבל. לא שנא צפרנים
רב חייא בר אשי אמר רב ב ובגנוסטרא אסור
וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא
ולדידי. דאנינא דעתי כל השפה
מותרת בנטילת שער לאחר שבעה
דיד לא שנא צפרנים
עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא
אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה
דרגל. אמר רב ובנגוסטר
דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת
ונראה דבאשה נשואה דוקא קאמר
כשפה המעכבת דמי דאנינא לי
אסור. אמר רב שמן הוה
אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא
דר' יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו
דעתי: פרמשתקו. אמתו: אמגושי
ומיירי במעברת סרק על פניה
קאימנא קמיה דר' יוחנן
יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים
לטופריה בשיניה וזרקינהו שמע מינה תלת
הוה דכתיב הנה יוצא המימה.
וטופלה בסיד שהוא משום תכשיט
דניאל ד יד
בבי מדרשא, וחזיתיה
עֲלַהּ:
4. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר
דשקלינהו
לטופריה
שמע מינה מותר ליטול צפרנים בחולו של
מחלוקת במס' שבת חד
שלא תנוול על בעלה אבל
בשיניה, וזרקינהו. ש"מ
הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ
אמר חרשי להכי יוצא ליאור בשביל
בתספורת ממש אסורה וגם בשם
מועד ושמע מינה אין בהן משום מיאוס
תלת. ש"מ מותר ליטול
לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר
מכשפות ואידך אמר גידופי להכי יוצא
רבינו חיים שמעתי שהיה מתיר
ציפרנים במועד, וש"מ
וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ
ושמע מינה מותר לזורקן איני והתניא
מדשקלינהו בשיניה, אין
לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ:
נטילת צפרנים במועד ובהלכות גדולות
שאומר לי יאורי ואני עשיתני:
❖ מ)
ד) שלשה דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק
בהם משום מיאוס. וש"מ
שמות ז טו
מטפחות ידים. שמנגבין בהן ידים
פוסק שבעה אסור בגנוסטרי
(ב)
ל)
מדזרקינהו, מותר לזורקן.
שורפן חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא
ה)
משום דמאיס: מטפחות הספוג.
והתניא ג' דברים נאמרו
בשיניו מותר לאחר שבעה מותר אף
תעבור עליהן $ אשה עוברה ותפיל אשה בי
בצפרנים, קוברן צדיק,
הגהות הב"ח
שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית
בגנוסטרי ולא ידענא מנא ליה
שורפן חסיד, זורקן רשע.
מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמיכנשי
המרחץ: נ) ושעלו מטומאתן. במועד:
דברייתא איירי תוך שבעה אי משום
(א) גמ'
מאי טעמא, שמא תעבור
ליה
להו ושדי להו אבראי כיון דאשתני אשתני
אשה עוברה עליהן ותפיל.
מתני'. דקתני אלו מכבסין אע"ג
דקתני בימי אבלו ה"נ קתני ימי
(ב) תוס'
ופרקינן אשה בי מדרשא
דאית ליה תרי ומטנפי אבל מי שאין
אבלו גבי גילוח והיינו כל שלשים
אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן
תוך
לא שכיחא. וכי תימא
לו אלא חלוק אחד דכולי עלמא שרי:
וקאמר כשם שאסור לגלח בימי אבלו
(ג) בא"ד
זמנין דמכנשו ושדי להו
לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן
ממעשה
לבראי, כיון דאשתנו
כך אסור ליטול צפרניו בימי אבלו
כלי
לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם
מדשקלינהו
אישתני. אמר רב יהודה
משמע כל שלשים ואי סברי כר' יוסי
אמר רב, זוג בא לפני רבי
ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה ג והתיר
❖
יתירו לגמרי וי"ל דסברי כר' יוסי
דמעשה
ובקשו ממנו מהו ליטול
להם אמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) שפה מזוית לזוית אמר רבי אמי
ו)
[א]
צפרנים, והתיר להם.
ומסתבר להו דאפילו רבי יוסי היה
ושמואל אמר גם עשיית
ובשפה המעכבת א"ר נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי ואמר
אוסר בגנוסטרי תוך שבעה דומיא
שפה בקשו ממנו, והתיר
גליון הש"ס
אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו
דמועד או שמא מעשה דשמואל
ז)
(ג)
להם. ואסיקנא, עשיית
גמ' אשה עוברה ותפיל.
שפה מזוית לזוית. כלומר,
אמה ופרמשתקו אמה וזרת לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה ואמר
משמע קצת דשקלינהו לטופריה
3
אם צריכה כולה תקון
חבטינהו באפיה דמיירי תוך שבעה
אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה
תוס' ד"ה
שרי, אבל מקצתה לא.
ח)
ובגנוסטרי וכו' ולא כרב
דוקא דבתוך שבעה היה ובשיניו היה
הנחה כל שהיא מעכבת.
שנאמר הנה יוצא המימה וגו': ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים:
4
שישא בריה דרב אידי.
פי' אם עשה שפמו
מדקא אמרינן בתר הכי ובגנוסטרי
❖
אמר רב אסי א"ר יוחנן ט) ד מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של
והניח מקצתו שאינו עשוי,
אסור משמע דשמואל לא היה
מותר ליטלו, כי מעכבתו
מועד מתיב ר' ירמיה אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו' הני אין מי
באכילתו ובכיוצא בה.
בגנוסטרי ולא אשכחנא דאסר רק
שאין לו אלא חלוק אחד לא אמר ליה ר' יעקב לר' ירמיה אסברה לך מתני'
אמר רב נחמן לדידי שפה
הגהות הגר"א
תוך שבעה כשהלך רב פנחס לנחמו:
כי הנחה מעכבת דמי
בקשו ממנו שפה.
אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן
יש לפרש
[א] גמ'
לי. ואלו כולם שאמרנו
בתוך שלשים יום, אבל
כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד מתיב רבא
מטפחות הידים מטפחות
על ידי שינוי דומיא
י)
ה
בשבעת ימי האבל אסור
דצפרנים ונראה דהכא פירוש דוקא
הספרים
בכולן. שמואל נכנס לבקר
אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי.
לאחר שבעה:
מדלא משני הכא במאי עסקינן בשלא כיבסו
לפני הרגל דלא שרינן מי שאין לו אלא
פנחס אחיו בימי אבלו,
וראה צפרניו גדולים. אמר
חלוק אחד אלא היכא דכבסו לפני הרגל אבל לא כבסו דפשע לא שרי משמע דמי שאין לו אלא חלוק אחד שרי לכבסו במועד אפילו
ליה אמאי לא [שקלית]
פשע ולא כבסו לפני המועד כך נראה לי ובתוספות מסופק בזה ונראה לי דהכי משמע מדלא מפליג ונראה דגבי אבל לא שרינן כשאין
להו, אמר ליה אילו בך
לו אלא חלוק אחד דהא אפילו אם היו לו מכובסין אסור ללבוש מה שאין כן ברגל צ"ע בכהן ששלמה משמרתו ברגל אם מותר לכבס
היה מי הוית מזלזל כולי
האי. הואי כשגגה [שיוצא]
לתנא דלעיל דתנא כהן ואבל אפילו לתנא דידן אם חל שלישי להיות בעי"ט שאסור ברחיצה עד הערב ופירש בקונטרס עד
מלפני השליט, ואירע אבל
הלילה בצונן או עד חול המועד בחמין ואינו מותר לרחוץ מבעי"ט מיהו כשחל שביעי שלו בערב הרגל דאסור לכבס ולרחוץ כל היום מותר
לשמואל. נכנס פנחס אחיו
לכבס ברגל וצ"ע אם אמת הוא שמותר מאי טעמא לא תני:
לבקרו, שקלינהו לטופריה
חבטינהו באפיה. א"ל לית
הספרים לך ברית כרותה לשפתים,
שנאמר ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם. ואיסתייעא מילתא והדרי תרווייהו ואתו. פרעה שהיה בימי משה, הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים הכתוב ושפל אנשים יקים עליה. מתני' ואלו
מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו'. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו [של מועד]. איני והתנינן אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו' וחשיב להו כל מי שהתירו לו חכמים
לכבס במועד, ולא תני מי שאין לו אלא חלוק אחד בהדייהו. ופרקינן [מתני' אע"ג דאית לי' תרי] ומטנפי שרי לכבסינהו לכלהו. משמיה דר' יוחנן אמרו כלי פשתן מותר לכבסן במועד, והני מטפחות דתנינן במתני',