יח:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הספרים. פירוש להסתפר ובמסתפר לכל אותם שהתירו חכמים
כלי פשתן. דלא נפיש טירחא: מטפחות הספרים. של פשתן : הני
כ)
צב א
א) ב)
ג)
אין. אבל שאר כלי פשתן לא: אפילו דשאר מיני. כלומר מטפחות
וי"ג הספרים ומטפחת הספגנין ובירושלמי קאמר
ד)
עלה מטפחת הספרים [אין] מכבסין אותן במי רגלים מפני הכבוד
דשאר מינין כגון דצמר אע"ג דנפיש טירחא שרי לכבס אבל שאר
ה)
כלי פשתן שרי לכבס: משיכלי. ספלים:
כלים דשאר מינין לא אבל
ואין נראה לי להביא ראיה דאיירי בכתבי הקדש דאפילו דאיירי באומן
ו)
ב
מתני' קדושי נשים. שכתב בשטר
ז) ח)
המספר שייך כבוד המסתפרים
צג ג
ט)
הרי את מקודשת לי דאשה נקנית
שנותנין אותן בפניהם וכשמסתפרין
הספרים הני אין כלי
פשתן לא אמר ליה
י) כ)
בשטר ל): דייתיקי. שטר צוואה:
אין כבוד להם במטונפין:
ל)
אביי מתני' אפילו דשאר מיני אמר בר הידיא
העולים מטומאה לטהרה.
מ)
פרוזבולין. שכותב מלוה בשטר
לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה
צד ד
נ) ס)
שאינו משמט ולא משמיט ליה שמיטה:
במצורע איירי דהא
ע)
משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא מתקיף
איגרות שום.
בכך שמו בית דין
מצורע אסור לכבס כדאמר לעיל
פ)
לה אביי $ מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי
א)
צ)
ומסופק אם נאמר כן
שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו:
דלמא שלא ברצון חכמים עבדי: מתני'
ק) ר)
איגרות מזון.
בעולה מטומאת מת ונבילה שצריך
פלוני קבל לזון בת
צה ה
❖
ואלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין
בירורים. ביררו ב"ד
אשתו: שטרי
ש)
לכבס בגדיו או אמרינן דוקא מצורע
א
חלק זה לזה וחלק זה לזה: גזרות
ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות
הואיל ואסור לכבס כל בגדיו שלו
ב"ד. פסקי
דינין: ואיגרות של
מיהו מה שפירש דבמצורע איירי
צו ו
שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונים
הגהות הב"ח
רשות. צווי
קשיא לן אי אמרינן דמצורע אינו
וקיום של שלטון:
ושטרי בירורין גזרות בית דין ואיגרות של
ב
(א) רש"י
גמ' כדרב גידל. שכותב תנאי
נוהג צרעתו ברגל א"כ מאי איריא
רשות: גמ' אמר שמואל ג מותר לארס
לך
ניקנין באמירה. בלא
עולים מטומאה לטהרה אפילו בימי
זה בשטר:
❖
צז ז ח
אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר
❖
קנין: דקא עביד מצוה. דעוסק
צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא
לימא מסייע ליה ואלו כותבין במועד קדושי
בפריה ורביה: מ) כפרת בה'. באמנה
מצי למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל
גליון הש"ס
נשים מאי לאו שטרי קדושין ממש לא
ב)
דקאמר דלא מסייע צלותא כלום
דאם כן לא שייך שמא ישהו
תורה אור השלם
גמ' מאן לימא לן דברצון
שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר
הואיל ולא מזמנה (א) ליה כלומר השתא
קרבנותיהן דבשלמא גילוח הוא
ג)
1. וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל
חכמים.
❖
צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא:
בשעת קרבן אבל כיבוס לא שייך
רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך
ד
וַיֹּאמְרוּ מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר
אמר. אי לא מנסבא או איהי תמות
לקרבן ויש לומר דכיבוס נמי
וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו
לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע
אוֹ טוֹב: בראשית כד נ
שייך לקרבן:
מקמאי דלא איחזי כד מנסבא לאחר
וקדשו
קנו הן הן הדברים הנקנין באמירה
מתקיף לה אביי מאן לימא לן.
2. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ
הגהות מהר"ב
ואצער בה: או איהו. עצמו ימות
נושאין נשים
לימא מסייע ליה אין
כִּי מֵיְיָ הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא
רנשבורג
ד)
מקמי דתינסבא איהי לאידך. ולהכי
ואע"ג דאביי גופיה
מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת
במועד
לא בתולות ולא
אלמנות ולא
א] גמ'
הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים
מארס במועד שלא יקדמנו אחר
שני לעיל מתני' אליבא דרבי יוחנן
אינו סובר כן: ואלו כותבין
בְּיִשְׂרָאֵל: שופטים יד ד
מיבמין מפני ששמחה היא
לו הא לארס
ברחמים שתמות היא: נחשד בדבר.
3. בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת
שרי לא מיבעיא קאמר
לא מיבעיא
במועד. נראה דכל הני הוו דבר
עבירה: להכעיס עבוד. וידעי דלא
וּמֵיְיָ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת:
משלי יט יד
היה: בקלא דפסיק. לא היה ביה:
לארס דלא קעביד מצוה
אלא אפילו
האבד פן ימות הנותן או העדים או
4. וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ ב"ד או ילכו למדינת הים:
קלא דלא פסיק. היה ביה: דומי.
לישא
נמי דקא עביד מצוה אסור תא
ואיגרות רשות. בירושלמי
חשד כמו לא ישא בת דומה
אֱלֹהֵיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם
שמע דתנא דבי שמואל מארסין אבל
בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם
: אבל הדר נבט. דבתר
מפרש פריסת שלום
לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין
ה
מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר
דפסיק התחיל קלא נבט נשמע דמיון
ויש מפרשים ציווי השלטון כמו אל
מִבְצָר: מלכים ב יז ט
ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו ש"מ ומי
5. וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה
תתודע לרשות :
כמו במסכת תענית האי
אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב
אין
לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְיָ:
כותבין שטרי חוב. פירשו
צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי
❖
תהלים קו טז
יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול
ה)
קלא כיון דנבט נבט ופי' זה וזה
בתוספות הוא הדין שטר
לשון צמח: מתני' ואם אינו
יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני
מכירה דהא בהדי אלו כותבין במועד
רבינו חננאל
מאמינו. המלוה ללוה: או שאין לו
לא חשיב שטר מכירה ולי נראה דהא
לפלוני אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים כי
מה יאכל. לסופר: אפילו בספר
דלא קתני משום דאין כותבין שטר
דלאו כלי פשתן אלא
הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי
צמר ושל שאר מינין
עזרא. ס"ת של עזרא. ואני שמעתי
מכירה אלא על הקרקע ואמרינן
ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי
זולתי. אמר בר הדיא אנא
עזרה בה' ופי' ספר מוגה היה
לעיל אין מוכרין בתים
חזיתי ים טבריא דמקפי
הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא
בעזרה שממנו היו מגיהים כל ספרי
אלא לצורך המועד ולצורך המועד
לה משיכלי (ומכבסי בהו)
כפרת בה' בתר הכי שמעיה דקאמר או
מאני דכיתנא [ומכבסי
גולה: לעצמו. לקיים זה המצוה
פשיטא דשרי והוא הדין אם מכר
בהו] בחולי דמועדא.
איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה
אבל לצבור למכור דדרך שכירות
קודם המועד ועתה רוצה לכתוב
אמר ליה אביי ומאן
א"ל לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא
הוה חשיב מלאכה כדאמרינן לעיל
דשרי במועד דהא נמי דבר האבד
לימא לן דברצון חכמים
[עבוד] דלמא שלא ברצון
הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי
רק אם היה לו אונס ולא יכול
נ) אונכרא דכיון דלאו אגרא
חכמים עבוד. ירושלמי
לכתוב קודם המועד: הן הן דברים
קשקיל שרשויי בעלמא הוא ושרי:
מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה'
תני מטפחות ספרים
הנקנין באמירה. בפ' הנושא
אין מכבסין אותן במי
וטווה
אשה לאיש מן התורה דכתיב ויען לבן
1
(כתובות דף קב:) מפורש: ומי אמר
רגלים מפני הכבוד,
ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו
אלא מכבסין אותן בנתר
2
שמואל שמא יקדמנו אחר. תימה
ובורית. מתני' אלו כותבין
כי מה' היא מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת
3
[במועד] קידושי נשים
לי אמאי לא משני הא בזוג שני
ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי ואמרי לה במתניתא תנא א"ר
גיטין ושוברין דיתיקאות
הא בזוג ראשון כדמשני פרק שני
מתנות פרוסבולין איגרות
ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא א"כ עשאו ואם לא עשה
דסנהדרין ובפרק קמא
שום איגרות מזון שטרי
❖
חליצה ומיאונין שטרי
כולו עשה מקצתו ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו ואם לא
דסוטה :
ברורין גזירות בית
וטווה
הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשו ושמח מתיב רבי יעקב ויחפאו
4
דין איגרות של רשות.
ירושלמי (שטרי חוב)
בני ישראל דברים אשר לא
כן על ה' אלהיהם התם להכעיס הוא דעבוד ו) תא שמע 5 ויקנאו למשה
מוסף רש"י
[ושוברין] אומוליגיאוס.
במחנה לאהרן קדוש ה' רב שמואל בר יצחק אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה התם משום
ואיגרות של רשות.
איגרות שום, שום
(האורה
היתומים. איגרות [מזון],
שנאה הוא דעבוד ת"ש אמר רבי יוסי ז) יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו ואמר רב פפא לדידי
ח"א סי' עט) שטרי
מזונות אלמנה כו'. עד
חשדון ולא הוה בי לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה
ח)
פסיקתא.
גזירות בית דין, אלו
[גזרי דינין]. ואיגרות של
לי אם ט) דומי דמתא יומא ופלגא והני מילי דלא פסק ביני ביני אבל פסק ביני ביני לית לן בה וכי פסק
(כתובות קב.)
רשות זו שאילת שלום.
ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה לא א] ולא אמרן אלא דלא הדר נבט אבל
(קדושין
קידושי נשים אוקימנא
הדר נבט לא ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא: מתני' אין
ט:) הן הן הדברים
שטרי פסיקתא. כמה אתה
י) ו
הנקנין באמירה.
נותן לבנך כמה אתה
כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב אין כותבין ספרים תפילין
נותן לבתך כך וכך
ז
ועמדו וקדשו הן הן
ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא רבי יהודה אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
ח
הדברים הנקנין באמירה.
וטווה
(שם) שכל אחד קינא
(ירושלמי איגרות של
לאשתו ממשה.
רשות זו שאילת שלום).
(סנהדרין
אמר שמואל מותר ליארס בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. איני והא איהו דאמר ארבעים יום קודם יצירת הולד בכל יום בת קול יוצאת ומכרזת בת פלוני לפלוני כו'. ופרקינן שמא יקדמנו אחר בתפלה. תנא דבי
קי.) דומי דמתא.
מנשה מארסין במועד ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר גרושתו. אמר רב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מה' אשה לאיש. מן התורה, שנאמר מה' יצא
(יבמות כה.)
הדבר. מן הנביאים, דכתיב ואביו [ואמו] לא ידעו כי מה' היא. מן הכתובים, דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. ואמר רב אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו או כולו או מקצתו או הרהר בלבו
לעשותו או ראה אחרים שעשאוהו וייטב בעיניו. איני, והכתיב ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם. ופרקינן, התם להכעיס הוא דעבוד. והכתיב וישמע משה ויפול על פניו, ואמר ר' יוחנן שחשדוהו
מאשת איש. וכתיב ויקנאו למשה במחנה, מלמד שכל אחד ואחד קינא על אשתו. ופרקינן התם משום שנאה עשו כך. ת"ש דאמר ר' יוסי יהי חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. ואמר רב פפא לדידי חשדו
לי ולא הוה בי. ואסיקנא, בקלא דלא פסיק ובאתרא דלית ליה אויבים. אבל היכא דאית ליה אויבים מעיקרא לאו מלתא היא, אויבים הוא דאפקוה לקלא. מתני' אין כותבין שטרי חוב במועד, אם אינו מאמינו או
שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפלין ומזוזות, ואין מגיהין אות אחת ואפילו בספר העזרה כו'.