יט:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי
מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתניא.
והתניא. סייעתא: שכשם (א) שגזרת שלשה
מבטלת שבעה. דכי
בניחותא
הקובר את מתו כו'. הקשה בתוספות הרב
קג א ב ג
א)
ב)
קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושב לאחר הרגל כלום: כך
אמאי לא קאמר כתנאי ורב ששת כאבא שאול ורב הונא
ג)
(ב) גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים. דכי קבר מתו שבעה ימים
כתנא קמא א] ושמא משום דברייתא מזכיר לשון בטלו וקאמר לדידיה
ד)
ימים לא בטלו א"כ לא סבירא הברייתא
כרב ששת דרב ששת קאמר
קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים דאפילו לא גילח ערב הרגל
ה)
קד ד
ו)
מגלח אחר הרגל: ויום שבעה עולה
ימים נמי בטלו משום דלשון בטלו
(ג)
ז)
לכאן ולכאן. דחשיב נמי שמיני:
והתניא הקובר את מתו שלשה ימים קודם
משמע בכולו כן נראה לי:
א)
ח)
הלכה
כאבא שאול. נראה
כיון שעמדו מנחמים מאצלו. היינו
לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שמונה ימים
קה ה
ביום ז': כמאן כאבא שאול. דאמר
דהלכה כמותו בכל מאי
קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שלשים
עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני
דפליג אתנא קמא בין במקצת היום
ומגלח ערב הרגל אם לא גילח ערב הרגל
קו ו
דמבטל ממנו גזרת שלשים: ומודים
ככולו בין לענין אם לא גילח מדלא
אסור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר
הן לאבא שאול. ביום שלשים לקבורת
מפליג בהלכה כאבא שאול במקצת
ט)
א מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות
מתו דמותר לגלח דלא בעינן שלשים
היום ככולו ולא בגילח הרי"ן בירושלמי
❖
❖
שלשה מבטלת גזרת שבעה כך מצות
שלימין דאמרינן מקצת היום ככולו:
מקשה לרבנן דאבא שאול מה בין
מנלן. דשלשים יום אסור בגילוח:
שבעה מבטלת גזרת שלשים שבעה והאנן
יום שלשים ליום שמיני דקאמר מקצת
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
ראשיכם אל תפרעו. הא שאר
היום ככולו ומגלח ערב הרגל ויום
שמונה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום
ב)
(א) רש"י
1. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל
אבלים חייבים משמע: הכל מודים.
שלשים לא אמר מקצת היום ככולו
ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן
שמצות
אַהֲרֹן
וּלְאֶלְעָזָר
שיהא מגלח בו ומשני משום כבוד
אפילו אבא שאול דאמר מקצת היום
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא
גזירת
ג)
וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם
ככולו: שאסור ברחיצה עד הערב.
הרגל התירו תדע שהרי חל שמיני
(ב) ד"ה מצות
אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא
הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא
ב
(ג) ד"ה
דודאי שלש שלימין בעינן עד הערב
שלו בערב הרגל מגלח ערב הרגל
תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל
❖
שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב
שביעי
ג
כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם
ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חולו
ואילו חל שלשים בשבת אינו מגלח
בערב שבת: אתיא פרע פרע
כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת
הרגל שמותר לגלח בערב שבת כמאן אזלא
של מועד וירחץ בחמין: למנין שבעה
הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:
הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון
ויקרא י ו
מנזיר. יש שאומרים שאסור לאבל
לא קמבעיא לי. דודאי אינו עולה
גליון הש"ס
2. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
להיות סורק ראשו לאחר שבעה משום
דודאי לא נהגא מצות שבעה ברגל
שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן
גמ' למנין שבעה לא
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
דהא אינו אסור בנעילת הסנדל ואינו
דאמרינן
נזיר חופף
קמיבעיא לי דלא נהגא
כאבא שאול אמר אביי הלכה כאבא שאול
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
מצות שבעה ברגל.
נוהג בכפיית המטה: דהא נהגא
ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
ביום שבעה ומודים חכמים לאבא שאול
❖
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
מצות שלשים ברגל. דהא ברגל נמי
מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר
ביום שלשים דאמרינן מקצת היום ככולו
אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים:
אסור ודאי שאפילו תלש
שערו אסור
תוס' ד"ה שאסור
רבא אמר הלכה כאבא שאול ביום שלשים
ברחיצה וכו' ובשביעי
ואין רבים מתעסקין עמו. כלומר
אבל לענין אבילות שהוא משום יפוי
רבינו חננאל
לאבא שאול.
ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה ונהרדעי
אין צריכין לנחמו אחר הרגל
לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי
בא"ד והרי"ט
ומקשינן עליה, והתניא
אמרי הלכה כאבא שאול בזו ובזו דאמר
שכבר נחמוהו שבעה ימים ברגל:
ריב"א והתיר לי והר"ר יום טוב פירש
ד
ד)
פירש וכו'.
הקובר את מתו קודם לרגל
ג' ימים בטלה הימנו גזירת
שמואל הלכה כדברי המיקל באבל שלשים
כיון דקיימא לן מקצת יום שבעה
כל ד"ה ומלאכתו
שבעה, שמונה ימים קודם
ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום
יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב התם
וכו' אע"ג דאמר לעיל.
לרגל בטלה הימנו גזירת
1
ככולו ויכול לגלח ביום עשרים
שלשים, ומגלח ערב
גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים והתם מנלן אמר
ה)
2
הרגל. [ואם לא גילח אחר
ו ❖
ותשעה ב] ובתוספות הרב לא פירש
רב מתנה סתם נזירות שלשים יום מאי טעמא אמר קרא קדוש יהיה יהיה
הרגל], אסור לגלח אחר
ה
2
כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה
הרגל. אבא שאול אומר
בגימטריא תלתין הוו אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודין כשחל
אף מגלח אחר הרגל.
לשני ימים לענין שלשים יום:
הגהות מהר"ב
שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב אמר רב נחמיה
תלתין
שכשם שמצות שלשה
הוו. ולבר פדא דאמר
מבטלת גזירת שבעה,
בריה דרב יהושע אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי הלכה רנשבורג
בנזיר בפ"ק נזיר
כלומר כיון שקיים מצות
א] תוס'
כרב הונא בריה דרב יהושע איכא דאמרי אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף
אבילות דיי לו, כך מצות
להזיר כ"ט אסור שלשים שרי ונזירות
שבעה מבטלת גזרת
הוא עשרים ותשעה יום לדידיה א"כ
אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי וקאמרי
שלשים. ומקשינן כך
סבר על כרחך כדפירש אבא שאול
מצות שבעה, והאנן
הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד
שמונה תנן. ופרקינן אבא
מיהו יש לומר לכתחילה אינו מגלח
הערב בעא מיניה אביי (מרבא) קברו ברגל רגל עולה לו למנין שלשים או
ו)
שאול סבר מקצת היום
בנזיר עד שלשים יום מדרבנן
ככולו, ויום השביעי
אין רגל עולה לו למנין שלשים $ למנין שבעה לא קמיבעיא לי דלא נהגא
כדמשמע הכא ובירושלמי מקשה מן
עולה לו למניין שבעה,
מצות שבעה ברגל כי קא מיבעיא לי למנין שלשים דקא נהגא מצות
ושאר יום שביעי כולו
המשנה דאמר גלח ביום
עולה לו למניין שלשים,
שלשים ברגל מאי א"ל אינו עולה איתיביה ז) הקובר את מתו שני ימים
שלשים יצא ומשני תמן לשעבר הכא
וכיון שקיים מצות שלשים
מתחילה והיינו כדפרישית: קודם הרגל מונה חמשה ימים אחר הרגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים
במקצת היום דיי לו.
שאסור ברחיצה עד הערב.
ומגלח ערב הרגל, ואם לא
ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעא בתוך ביתו ואין רבים מתעסקין עמו
גילח ערב הרגל מגלח
פי' בקונטרס ולערב
שכבר
לאחר הרגל. ואמרו
יכול לרחוץ גופו בצונן אי נמי פניו
הלכתא כאבא שאול,
קשיא לרב דאמר ימים לא
ידיו ורגליו אבל כל גופו בחמין לא דאסור לרחוץ בי"ט א"נ יש לפרש בחמי טבריא א"נ לשטוף מותר כדאי' פרק כירה אי
בטלו. ופריק רב כי
נמי בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפרק כירה מחלוקת בחמין שהוחמו בכלי וא"ת מאי שנא דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשלישי ובשביעי
קאמרי' הלכתא כאבא
שאול בשבעה ואין צריך
לרבנן $ ובשביעי לאבא שאול שרינן על ידי מקצת היום ככולו וכי תימא משום דאפשר לרחוץ ביו"ט ולא יהא ניוול תינח רחיצה אלא כיבוס
(ב)שמונה כרבנן דפליגי
מאי איכא למימר ואין נראה לר"י דכיבוס שרי בשלישי וי"ל דבאבילות שבעה חמיר טפי בה"ג מפרש הוא הדין רביעי וחמישי אסור עד
עליה. ומודים חכמים
הערב ע"כ פי' בתוספות $ והרי"ט פירש עד הערב היינו מבערב י"ט ולאפוקי דלא שרי מן הבקר ונראה דהוא הדין בכיבוס מותר לערב
לאבא שאול ביום ל'
שמקצת היום ככולו.
מעי"ט ולפירושו נראה דשבעה קודם הרגל אליבא דרבנן מותר מבערב י"ט ומדקאמר הכל מודים פירוש אפילו אבא שאול דשרי בשביעי
ב] בד"ה
מן הבקר הכא מודה לרבנן דלא שרי מן הבקר אלא יש לו דין שביעי לרבנן: קברו ברגל רגל עולה לו מן המנין שלשים או אינו
ואסיקנא הלכתא כאבא
שאול בין ביום שביעי בין
עולה. פירש בתוספות דהוא הדין דמיבעיא לן בקברו שני ימים קודם הרגל וקשיא לן דהא בסמוך משמע דפשיטא בקברו שני ימים קודם
ביום שלשים, דמקצת
היום ככולו. והני מילי
הרגל דקאמרינן מאי לאו אסיפא לא ארישא משמע דברישא ניחא ליה ושמא היה הרב רוצה לומר דתרוייהו מיבעי ליה וכי פשיט בעי
למיפשט הכל ומשני דלא תיפשוט הכל: דלא נוהגין מצות שבעה ברגל. ומיהו דברים שבצינעא נוהגין כדמשמע פ"ק דכתובות
בתשלום שבעה ובתשלום
שלשים, אבל בזמן שהרגל
דקאמרינן כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן וכן פירש הרב בשם רבו ממתני' מצי
מפסיק האבילות לא. כרב
הונא בריה דרב יהושע
למיפשט דאינו עולה למנין שבעה דקתני מפסיקין ואין עולין ולכל הפחות איירי לענין שבעה ומיהו יש לומר דנותן טעם מנין לו פשוט
דאמר הכל מודים שאם חל
ומלאכתו
נעשית ע"י אחרים. אפילו בביתו $ אע"ג דאמר לעיל בפ"ב
דמתניתין איירי שאינו עולה למנין שבעה אימא לענין שלשים:
שלישי שלו להיות ערב
היתה מלאכתו ביד אחרים בתוך ביתו אסור לעשות בבתיהם מותר וי"ל דהכא מיירי בדבר האבד:
הרגל שאסור ברחיצה עד
הערב, ואמרינן הלכתא
שכבר
כרב הונא בריה דר'
יהושע. בעא מיניה אביי מרבה קברו ברגל עולה לו הרגל למניין שלשים או לא. ודאי למניין שבעה אינו עולה, דהא לא נהג ביה מצות אבילות דהיא פח"ז נתר"י. כי תיבעי לך שלשים דהא קים ביה מצות גילוח
שהיא מצות שלשים. אמר ליה אין עולה לו אפילו למנין שלשים ושקלינן וטרינן ודברים פשוטים הן.