ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד
קטן
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכבר
נתעסקו בו ברגל. תנחומין וברכה בשורה והרי"ט
כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו. שצריך להשלימו אחר הרגל
קז א
א) ב)
ג)
כיון דכי ישב שני ימים לפני הרגל צריך להשלים ולישב חמשה
דפירש לענין הבראה חולק על מחזור מויטר"י שפירש
ד) ה)
ימים אחר הרגל: כל שהוא משום עסקי רבים. כלומר תנחומי
בשם רש"י שהיה אומר $ שאין עושים הבראה ברגל הואיל וליכא
קח ב
ו)
רבים אין רגל מפסיקו [כדי] שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר
אבילות ולאחר הרגל נמי לא
יעשוה הואיל ובטלה סעודה ראשונה
ז)
הרגל אלא מתעסקין בו ברגל: ארבעה
פי' דמספקא ליה לרש"י אי הבראה
קט ג
ח)
ימים הראשונים. של אחר הרגל
במועד אי לאחר המועד דשמא
שכבר נתעסקו בו ברגל כללו של דבר כל
ט)
רבים מתעסקים בו ומשלימין לשלשה
הבראה אינו עסקי רבים הואיל
י)
שהוא
משום אבל רגל מפסיקו וכל שהוא
❖
כ)
שנתעסקו ברגל שכבר נתעסקו בו
ויחיד יכול לעשות ועל הבראה פירש
משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו קברו
ברגל שלשה ימים: ורגל עולה.
לקמן כל יום ראשון אסור לאכול משלו
ד
שלשה ימים בסוף הרגל מונה שבעה אחר
קי ה ו
למנין שלשים: מאי לאו אסיפא. הא
אפי' אוכל שתי פעמים ביום דהא לא
הגהות הב"ח
הרגל ארבעה ימים הראשונים רבים מתעסקין
דתני דרגל עולה למנין שלשים
קאמר גמרא סעודה ראשונה אלא
❖
(א) גמ' ליה
בו שלשה ימים האחרונים אין רבים
היינו אסיפא אקברו ברגל ותיפשוט
יום ראשון:
שלשה
מתעסקין בו שכבר נתעסקו ברגל ורגל עולה
ימים אחרונים אין רבים
מינה דכי קברו ברגל עולה למנין
ור' חייא בר אבא לרב
מתעסקין בו. פירש
לו מאי לאו אסיפא לא ארישא איתיביה
שלשים וקשיא לרבא דאמר אינו
תורה אור השלם
(ב) תוס'
עולה: לא ארישא. קא מהדר אקברו
בתוספות דהוא הדין דמלאכתו נעשית
רגל עולה לו למנין שלשים כיצד קברו
דר'
1. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל
ע"י אחרים: אמר רבי יוחנן
שני ימים קודם הרגל רגל עולה לו
וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה
בתחילת הרגל מונה שבעה אחר הרגל
הוה
וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם
אפילו יום אחד אפי' שעה אחת.
למנין
שלשים דהתם ודאי עולה לו
❖
ומלאכתו נעשית על ידי אחרים ועבדיו
א
שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה
הואיל וכבר התחיל באבילות אבל
קשיא לי דהא אית ליה לר' יוחנן
וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד
ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו ואין
קברו ברגל לא ידענא: בתחילת
הלכה כסתם משנה:
וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר:
❖
מה חג שבעה. ובירושלמי דייק
רבים מתעסקין בו שכבר נתעסקו בו ברגל
עמוס ח י
גליון הש"ס
הרגל.
ביום ראשון של רגל וקשיא
ורגל עולה לו תיובתא כי אתא רבין אמר
לרבא: שכבר נתעסקו ברגל. כל
אימא שמונה כשמונה דחג
גמ' אורי ליה רבי אלעזר
לרבי פדת בריה.
רבי יוחנן אפילו קברו ברגל וכן $ אורי ליה
שבעה: אפילו קברו ברגל. רגל
ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא
ב
רבינו חננאל
עולה למנין שלשים ולא מיבעיא קברו
ומויעש לאביו אבל שבעת ימים
ר' אלעזר לרבי פדת בריה אפילו קברו
שם הן הן.
ומסקנא דשמעתא הילכתא
קודם הרגל: תנא דידן. היינו תנא
לא מצי לאתויי דהתם
למעשה הנקבר אפילו
ברגל ת"ר א) קיים כפיית המטה שלשה ימים
תוס' ד"ה שכבר
שעה אחת קודם לרגל
א] ט) דברייתא: במה דברים אמורים.
קודם קבורה היה ובירושלמי משני
קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל
כו' שאין עושין הבראה
בטלה הימנו גזרת אבילות
שאינה נוהגת אלא יום אחד: אלא
דאין למידין מקודם מתן תורה והתם
ברגל.
[כדפסיק רבינא והלכתא
דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפי' יום
❖
חמשה. מהני שבעה מתי מצוה
בירושלמי מייתי קראי טובא: אפי' יום אחד או שעה
אחד ואפי' שעה אחת א"ר אלעזר בר' שמעון
כל
אחת]. אבל (הנקבר)
מקום שאתה מוצא יחיד מקיל
דכתיב בקרא בנו ובתו
[הקובר] ברגל, לא חיילא
$ הן הן דברי ב"ש הן הן דברי בית הלל שבית
ורבים מחמירין. והוא הדין
אחיו ואחותו ואשתו: יחידאה היא.
הגהות מהר"ב
עליה אבילות אלא אחר
שמאי אומרים שלשה ימים וב"ה אומרים
יחיד מחמיר ורבים מקילין הלכה
ולא ר' עקיבא דלר"ע לא שנא אביו
הרגל. ונקיט שבעת ימי
רנשבורג
אבילות מיום טוב האחרון
ואמו לא שנא שאר קרוביו: בגינזק.
אפי' יום אחד אמר רב הונא אמר ר' חייא בר
כרבים ומשום דהכא איירי ביחיד
א] רש"י
שהוא יום טוב שני, ואע"ג
מקום: רב בר אחוה דר' חייא דהוא
מקיל נקיט הכי וכל מקום לאו דוקא
אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר (ליה)
דלא נהיג ביה אביל[ות]
ב)
בר אחתיה דר' חייא. דרבי אחא
דבהרבה מקומות פוסק כדברי היחיד
עולה למנין שבעה. ועצרת
ר' יוחנן לר' חייא בר אבא ולרב הונא אפי'
וראש השנה ויום
והיכא דאתמר אתמר ועוד דבעירוב
מכפרי נשא לאה והוליד ממנה אייבו
יום אחד אפי' שעה אחת רבא אמר ג) הלכה
הכיפורים
מפסיקין
אומר הלכה כדברי המקיל אפי' לגבי
מתה ונשא רחל ולה בת מאיש אחר
אבילות כרגלים. (כדפסיק
כתנא דידן דאמר שלשה רבינא איקלע
רבינא והלכתא אפילו יום
רבים מיהו התם היינו ריב"ל ולא רבי
וממנה נולד רבי חייא ונשא אייבו
לסורא דפרת א"ל רב חביבא לרבינא הלכתא
אחד או שעה אחת).
יוחנן פר' מי שהוציאוהו :
הבת ונולד להן רב ונמצא רב בר
נמצאת אומר מי שמת לו
יחידאה היא. ואף על גב
מאי אמר ליה אפי' יום אחד ואפילו שעה
ג
אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה ובר
מת בתוך הרגל, נקיט
אחת יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ור'
שבעה מיום טוב שני של
אחתיה מאמיה: כי סליק. רב
דלעיל נקיט וחכ"א:
אייבו קיים. עדיין לא השיבותיך
יום טוב האחרון, ואף על
מעירו דבבל לא"י שהיה רבי חייא
יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר
פי שיום טוב שני אין נוהג
א"ל.
חייא לרב: אבא
שם:
על אייבו כך פי' בקונטרס
רבי
בו אבילות. ונקיט (ליה)
נפק מילתא מבינייהו ד מנין לאבילות שבעה
[ל'] מההוא יומא דמית
קיים. ר"ל אייבו אביך קיים הוא:
וקשה שהיה לר' חייא לומר אמך
דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה
1
ביה. ומאן דשכיב ליה
קיימת ולא אימא דמשמע אמו של ר'
א"ל
שכבא ביום טוב שני של
אף אבילות שבעה ואימא עצרת דחד יומא
חייא ועוד דרב היה לו להשיב אבא
יום טוב האחרון או ביום
ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה מנין
טוב שני דעצרת, נהיג
ולא היה לו לקרות אביו בשם אייבו
אביל[ות] בו ביום, דהוא
לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד דכתיב והפכתי חגיכם לאבל
ונראה שר"ח גורס א"ל אבא קיים
יום קבורה, והוא
❖
ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא חג ת"ר שמועה קרובה נוהגת שבעה
א"ל אבא קיים אימא קיימת א"ל אימא
ד)
מדאורייתא,
דכתיב
ואכלתי חטאת היום,
ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו היא קרובה ואיזו
קיימת פירש ר' חייא היה שואל על
ה
וכתיב נמי ואחריתה כיום
אביו ואמו ורב היה משיב לו על
היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר"ע וחכמים
מר, והוא יום המיתה,
מוסף רש"י
אביו ואם שלו ואין לנו להקשות מה
הלכך יום מיתה
אומרים אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים
שמועה קרובה נוהגת
מדאורייתא ויום טוב שני
לנו לומר דרב בר אחוה דרבי חייא
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ה) כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל
שבעה.
מדרבנן, אתי דאורייתא
ובר אחתיה בשלמא לפירוש ראשון
ושלשים.
ומבטל דרבנן, ונהיג ביה
ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאע"פ שרבי עקיבא מקיל וחכמים
אבילות כשאר יומי. מניין
הביאו לומר מה היה חושש ר' חייא
(ערובין מו.) רב בר
מחמירין הלכה כרבי עקיבא דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל
לאבילות שהיא שבעה,
ו
ו)
על אביו ועל אמו של רב כי לפירוש
אחוה דר' חייא דהוא
שנאמר והפכתי חגיכם
רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא
זה נמי י"ל דהוצרך יפה שלא תאמר
בר אחתיה דר' חייא.
לאבל, מה חג שבעה אף
אבילות שבעה. ומניין
אמר ליה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי
מה היה לו לרב להשיב על אביו
לשמועה רחוקה שאינה
ואמו שלו כמו כן היה לו להשיב שאר
אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי אתא לקמיה דרבא אמר ליה הרי
נוהגת אלא יום אחד, כבר
בני אדם קיימין אבל השתא קמ"ל
הקיש הכתוב האבל לחג,
אמרו שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד איתיביה במה
ומצאנו עצרת שהוא חג,
שהיה משיב לו לפי שהיה אחיו של
דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו שבעה
והוא יום אחד. ת"ר
ר' חייא ונוח לו להשמיעו חדשות
שמועה קרובה נוהגת
ושלשים אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה דתניא ז) מעשה
טובות דלא לימא צא ובשר לקרובים
שבעה ושלשים, שמועה
ומת אביו של רבי צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל
(פסחים ד.) כי סליק.
רחוקה אינה נוהגת אלא
כדאמרינן בריש פסחים
יום אחד. איזו קרובה ואיזו
את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו ואמרו נהוג שבעה ושלשים וכשמת
צא ובשר לסוסים ולחמורים וי"ג אמר
אמר
היא רחוקה, קרובה בתוך
בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים איני והא רב בר אחוה
ליה.
ליה אבא קיים אמר ליה אימא קיימת
ח)
שלשים לקבורתו, רחוקה
(פסחים ד.)
לאחר שלשים, דברי ר'
דרבי חייא דהוא בר אחתיה דר' חייא כי סליק להתם אמר ליה אבא קיים
א"ל אימא קיימת אמר ליה אבא קיים
עקיבא. וחכמים אומרים
וכפר"ח וכענין שפירש ר"ח לגירסת
אמר
אחת זו ואחת זו נוהגת
שבעה ושלשים. אמר רבה
ר"ח ורבי חייא היה שואל על אביו ואמו שלו והוא משיב על אביו ואמו של עצמו ומה שלא היה משיב לו כמו גירסת ר"ח שאם היה משיב לו
(ב)
בר בר חנה אמר ר' יוחנן,
אבא קיים כשהיה שואל על אביו שלו משום דהוה משמע שהיה משיב לו על אביו של רבי חייא שהיה רגיל לקרות אבי אביו אבא:
כל מקום שאתה מוצא
עולה יחיד [מקיל] ורבים
מחמירין הלכה כמחמירין, חוץ מזו, שאע"פ שר' עקיבא מקיל וחכמים מחמירין, הלכה כר' עקיבא. דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל. [כיון דר' יוחנן הורה כהא דשמואל, הלכתא כותיה לעולם כדברי המקיל
באבל]. והא דתניא, במה דברים אמורים כי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, בה' מתי מצוה. פי' בחמשה שמצוה להתאבל עליהן, והן בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו. אבל על אביו ועל אמו, אפי' שמועה
רחוקה נוהגת שבעה ושלשים. לית הלכתא כוותיה, דהא יחידאה היא, כלומר אלישע בן אבויה וה' זקנים שהיו עמו והורו בשמועה רחוקה לנהוג שבעה ושלשים, יחידים הן, ולא סבירא לן כוותייהו. דהא רב חסדא
ורבה הורו על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה שלא לנהוג אלא יום אחד.