כ:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עולה
לו. פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:
א"ל אימא קיימת. בלשון שאילה הוא כלומר (א) שאתה שואל על אבי
א) ב)
א
קורע או אינו קורע. דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה
ג)
שאל על אמי שאף היא אחותך: א"ל. ר' חייא ואמך אחותי קיימת
ד) ה)
ב
היא: א"ל. רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין.
חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה
ו) ז)
ג
בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו
ואמו וכן קאמר נמי בסמוך
ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו
מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב
❖
קיא ד
יוציא דבר שקר מפיו: חלוץ מנעלי.
והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא
אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת
א
להתאבל על אחי ואחותי: והולך
שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו
א"ל אבא קיים אמר ליה לשמעיה ב חלוץ לי
כלי אחרי לבית המרחץ. ללמד
לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע
תורה אור השלם
מנעלי $ והולך אחרי כלי לבית המרחץ שמע
קיב ה ו
הלכה (ב) נתכוין שאין שמועה רחוקה
דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא
1. וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת
מינה תלת שמע מינה א) ג אבל אסור בנעילת
לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד
קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר
מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ
הסנדל ושמע מינה שמועה רחוקה אינה
ומקצת היום ככולו: למוצאי הרגל
וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו
❖
קיג ז
איוב א כ
נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה ב) ד מקצת
נעשית רחוקה. דהוי שלשים יום:
שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו
היום ככולו רבי חייא לחוד רבי אחייה לחוד
אינה נוהגת אלא יום אחד. אע"פ
מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי
קיד ח ט
אמר רבי יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה
דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה
הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע
הגהות הב"ח
ה
הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה
א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני
ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה
(א) רש"י
קטו י
עד
רחוקה: אינו קורע. עכשיו דנוהג
פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה
לו ואינו נוהג אלא יום אחד תני רבי אדא
(ב) ד"ה
יום אחד לשמועה רחוקה: היינו
אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם
דמן קסרי קמיה דר' יוחנן ו שמע שמועה
לתלמידים
דליכא אבילות שבעה. כלומר משום
בתוס' הרב מסופק והא דאמר
קטז כ ל מ
(ג) ד"ה
קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה
דליכא שבעה אינו קורע: קורע
בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי
❖
אינו נוהג אלא יום אחד קורע או אינו קורע
והולך. אחר שבעה אע"ג דליכא
כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא
קיז נ
רבי מני אמר אינו קורע רבי חנינא אמר
ז
שבעה: אבל מתאבל עליהן. על
קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר
קורע אמר ליה רבי מני לר' חנינא בשלמא
אותן קרובים: אחיו מאמו. שלא
על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים
גליון הש"ס
קיח ס
לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד
מאביו דקרא משמע מאביו שלא
לדידי דאמינא אינו קורע היינו דלא איכא
גמ' והולך אחרי כלי.
❖
מאמו: אחותו נשואה בין מאביו בין
וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע
אבילות שבעה אלא לדידך דאמרת קורע
שם מי
מאמו. דבקרא לא אשכחן אלא
בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים
קריעה בלא שבעה מי איכא ולא והתניא
שאין לו חלוק.
אבתולה: על שניים שלהן. אבי
דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא
איסי אבוה דרבי זירא ואמרי לה אחוה דרבי
רבינו חננאל
וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה
אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן
❖
לאו דברים שבצינעא הוא: זירא קמיה דר' זירא $ מי שאין לו חלוק
ח
ועוד ר' חייא נהג על אביו
אחותו: כל שמתאבל עליו מתאבל
ועל אמו בשמועה רחוקה
ואחותו
לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע לאחר
נשואה בין מאביו בין
עמו.
כלומר מתאבל עם אביו כשהוא
יום אחד. ולמדנו ממנו
שבעה אינו קורע עני ר' זירא בתריה במה
מאמו. לא מיבעי
מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל
הגהות מהר"ב
שלשה דברים, למדנו כי
האבל אסור בנעילת
דברים אמורים בחמשה מתי מצוה אבל
על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו
מאביו אלא אפי' מאמו נמי:
רנשבורג
ט
הסנדל. וכי שמועה רחוקה
על
שניים שלהם. פי' הנולדים
כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו
על אביו ועל אמו קורע והולך כי תניא ההיא
א] גמ'
אינה נוהגת אלא יום אחד.
כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל
מהן אבל באחיהם ובנשותיהם
וכי מקצת היום ככולו. תני
לכבוד אביו ואמו ת"ר כל האמור בפרשת
י
ר' אדא קמיה דר' יוחנן,
(ג) פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל
היה מסופק בתוספות הרב בשם
❖
כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל
[שמע] שמועה קרובה
על בן בנו: היינו תנא קמא. של
רבו ולא ידענא מאי שנא:
בשבת ולמוצאי שבת
עליהן ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו
על אבי אביו ועל בן בנו. פירוש
רבי שמעון: עמו בבית. דתנא קמא
נעשת רחוקה, עולה לו
ואחותו בנו ובתו א] הוסיפו עליהן אחיו ואחותו
ואינה נוהגת אלא יום
מוסף רש"י
בתוספות הרב בשם רבו דהוא
לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו
אחד. וכן אמר ר' יוסי בר'
הבתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו
הדין אבי אמו ובת בתו:
בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו
אמר ליה. אימא
אבין, שמע שמועה קרובה
באפה
קיימת.
בין מאמו וכשם שמתאבל עליהם כך
ברגל ולמוצאי הרגל נעשת
נהוג אבילות. פירוש
בבית: כי האי. ענין דא"ל רב לר'
ג)
רחוקה אינה נוהגת אלא
חייא וכו': באפה. דאיתתך כשהיא
בתוספות בכל דיני אבלות
מתאבל על שניים שלהם דברי ר"ע רבי
יום אחד. כללו של דבר,
נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן
אבילה דהאי נמי כל שמתאבל
(פסחים ד.) אמר
כל יום שמועה שאינו נוהג
שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא
ליה.
בו אבילו[ת] כאלו עדיין
כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות
עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:
על בן בנו ועל אבי אביו וחכ"א כל
כ
א"ל.
לא שמע. השומע שמועה
צידונייתא. סעודות דאבל: קשיין
קאמר עמו בבית ושמא
אבא קיים.
רחוקה ברגל, קורע או אינו
שמתאבל עליו מתאבל עמו חכמים היינו
אהדדי. דהכא קתני מצעת לו
באפה דוקא או שמא בכל הבית:
קורע. ר' מני אמר אינו
ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
תנא קמא איכא בינייהו עמו בבית כי הא
ל
ד)
קורע, ר' חנינא אמר קורע,
מטתו והכא קתני כופה מטתו: בשאר
ר' מני אמר אינו קורע וכל
דאמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב
קרובי אשתו. מצעת לו מטתו: אתא
בחמין קאמר דאילו
היכא דליכא עליה אבילות
בצונן היא נמי מותרת: אלא בחמיו
הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא
בריה. הדר אמימר קרע באפיה
שבעה אינו קורע, איני
והתני איסי אבוה דר' זירא,
וחמותו. והוא הדין היא נוהגת עמו
דבריה: קם קרע. פעם שלישית:
בלא אפה לא תינהוג אבילותא מר עוקבא
חלוץ לי
(שם)
מי שאין לו אלא חלוק
אודייני מנעלי.
בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל
שכיב ליה בר חמוה סבר למיתב עליה
אחד ונזדמן לו חלוק,
והולך אחרי כלי
שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר
בתוך שבעה קורע, לאחר
שבעה ושלשים על רב הונא לגביה אשכחיה אמר ליה צודנייתא בעית
לבית המרחץ.
שבעה אינו קורע. הנה
קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק
למיכל לא אמרו לכבוד אשתו מ אלא חמיו וחמותו דתניא ה) מי שמת חמיו
קורע בתוך שבעה ואע"פ
בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:
שאינו נוהג אחר הקריעה
או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא
אתא בריה קרע באפיה. להיות
נ
שבעה. וכי תימא משום
כופה מטתו ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה
דהיא בתוך שבעה, ועוד
נוהג עמו אבילות ותימה
הא תני ר' זירא בתריה,
רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות
כיון דקרע כבר וכי צריך לקרוע כלל
במה דברים [אמורים] בה'
מתי מצוה, פי' חמשה
ותניא אידך אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות
לפני הקרובים ושמא לאשמועינן
ו)
מכלל השבעה שהוא
דבאפיה נוהג אבילות והר"א פירש
כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטה
(שם) דאמר
מצוה להתאבל עליהם,
אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר
ליה רב לחייא בריה.
אבל על אביו ועל אמו
ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיין אהדדי אלא לאו שמע מינה כאן בחמיו
(כתובות ד:)
קורע והולך. הנה שאין
קרע מיושב ואתא בנו להזכירו שהוא
וחמותו כאן בשאר קרובים שמע מינה תניא נמי הכי לא אמרו לכבוד
אינו רשאי לכוף את
שם אבילות [ו]קורע.
טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה
אשתו.
ופרקינן כי תניא היא דר'
אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה
בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר
(שם)
זירא לכבוד אביו ואמו.
אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד אמר ליה רב
פוקסת.
גרסינן בפרק יש בכור
אמימר וקרע פעם שניה מעומד:
(שם) מוזגת לו את
לנחלה, מת הבן ביום
אלא אשי לאמימר קריעה ס דמעומד ז) מנלן דכתיב 1 ויקם איוב ויקרע את מעילו
הכוס.
שלשים כיום שלפניו. פי'
אלא
(שם)
כיום ל"א, וחייב לתת ה'
סלעים לכהן. ר' עקיבא
אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן. אמר רב אשי, הכל מודים לענין אבילות, דיום שלשים כיום שלפניו דמי, וחשוב דביום שלשים ואחד שמע, והנה היא שמועה רחוקה ואינו נוהג אלא יום אחד בלבד,
כשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל באבל. ת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להן, אבל מתאבל עליהן. ואלו הן, אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו. הוסיפו עליהן, אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו
נשואה מאביו. וכשם שמתאבל עליהן כך מתאבל על שניים [שלהם], דברי ר' עקיבא. ר' שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו. וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עליהן. וקיימא
לן כחכמים. ואוקימנא עמו בבית. כגון ראובן שמת לו בן נוהג יעקב אביו עמו בבית בלבד. וכי הא דאמר ליה רב לחייא בריה, ורב הונא אמר לרבה בריה, חמיך וחמותך שמתו ואשתך מתאבלת עליהן, באפה, כלומר
בבית עמה נהוג אבילות, שלא בפניה לא תנהוג כלל, מפני כבוד אשתו. אמר ליה רב הונא למר עוקבא, לא אמרו לכבוד [אשתו] אלא חמיו וחמותו בלבד, ותניא כוותיה, וכדתניא, מי שמת חמיו א[ו] חמותו, כופה
מטתו ונוהג אבילות עמה, וכן (הם)[היא] שמת חמיה או חמותה, אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות. ירושלמי תני ארוסתו לא מתאבל ולא אונן עליה. תני כל שמתאבל[ין] עליו
מתאבלין עמו. רב מתה אחותו פקיד לחייה בריה כד תהא סליק לגבאי של נעליך מעל רגליך. אמימר שכיב ליה בר ברא, קרע עליה. אמר (ליה) [לא] קרעתי מעומד, קם קרע מעומד. אמר ליה רב אשי, ומנא לן דבעינן
קריעה מעומד. אמר ליה דכתיב ויקם איוב ויקרע.