ואלו מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מעתה ועמד ואמר ה"נ. משמע ועמד ואמר היינו אפי'
אודייני. מכתשת גדולה: מכולם. אמרו אפי' ישן ע"ג קרקע לא
קיט א
א) ב)
ג)
יצא עד שיכפה מטתו וישב עליה: כעין ארצה. כלומר שכפה מטתו
מיושב והא דאמרינן פרק מצות חליצה בתי
וישב עליה ולעולם קריעה מעומד: ואסור לקרות. כדאמרינן לעיל
עמודי לכתחילה שמא צריך עמידה מדרבנן מיהו קשה דועמדו שני
ד)
מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום. והא דאמר
האנשים דבעינן
עומד וי"ל דועמד ואמר ודאי משמע
קכ ב
אבל חייב בכל המצות האמורות
אפי' מיושב כמו ועמדו וקדשו
קכא ג
ה) ו)
בתורה חוץ מן התפילין התם שאר
אבל ועמד לחוד לא משמע
אלא מעתה ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה
1
ז)
הכי :דאי לא תימא הכי וישכב
מצות בעלמא אבל הני אית בהו
ח)
ה"נ והא תניא בין יושב בין עומד בין
א) א
ארצה וכו'. אע"ג דושכב ארצה כתיב
שמחה: רבים צריכים ליה. לדרשה:
מוטה א"ל התם לא כתיב ויעמוד ויאמר הכא
קכב ד ה ו ז
סבר לאוקמי אמורא עליה. תורגמן:
נמי אצל הילד דבת שבע אע"ג דלא
ט)
כתיב ויקם ויקרע אמר רמי בר חמא מנין
ושלישי בכלל. מותר להניח תפילין
גבי מת כתיב אלא על בנו ושמא
י) כ)
לקריעה שהיא מעומד שנאמר ויקם איוב
2
דעיקר אבילות אינו אלא ב' ימים:
הואיל והנביא אמר לו מות ימות
קכג ח
ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי
ואם באו פנים חדשות. ביום ג'
הרי הוא כמת ואע"פ שהתפלל עליו
❖
לא תימא הכי ויגז את ראשו ה"נ אלא
שיחיה וכענין זה אמר בירושלמי
אפ"ה אינו חולץ תפילין אע"ג דאיכא
2
מהכא ויקם המלך ויקרע את בגדיו $ ודלמא
הקב"ה שהיה יודע שעתיד להיות
למיחש דלמא אמרי [בשני] ימים
3
❖
הראשונים נמי הניח תפילין: רבי
מבול היה מתאבל על עולמו קודם
מילתא יתירתא עביד דאי לא תימא הכי
תורה אור השלם
יהושע אומר וכו'. דעיקר אבילות
המבול ובתוס' הרב הקשה כי הסוגיא
3 וישכב ארצה ה"נ והתניא ב) ב ישב על גבי
1. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ
אינו אלא יום אחד: ואם באו פנים
משונה בתחילה אומר מלתא יתירתא
רבינו חננאל
מטה על גבי כסא על גבי אודייני (גדולה
ג)
ד)
וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר
חדשות. ביום שני חולץ תפילין:
עבד דאי לא תימא הכי והדר מקשה
אי הכי בעניין חליצה,
לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
ע"ג קרקע מכולן) לא יצא ידי חובתו וא"ר
מ"ט דר"א. דסבר עיקר אבילות שני
דלא יצא ידי חובתו ונ"ל דהכי פי'
דברים כה ח
דכתיב ועמד ואמר לא
יוחנן שלא קיים כפיית המטה א"ל כעין
2. וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת
חפצתי, הכי נמי דמעומד.
ימים: דכתיב ויתמו ימי. דמשמע
מלתא יתירתא וה"נ כפה מטתו ושכב
והתניא בין עומד בין יושב
מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ
ארצה ת"ר (ואלו) דברים שאבל אסור
ה)
ג
ב' ימים: עיקר מרירא יום אחד.
ע"ג קרקע וא"כ עבד מלתא יתירתא
בין מוטה, חליצתה כשרה.
וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה
איוב א כ
אלא מהכא, ויקם [המלך]
אבל אבילות ב' ימים: הלכה כר"א
דליכא למימר ושכב היינו כפיית
ו)
ז)
3. וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת
ויקרע את בגדיו. ודלמא
בחליצה. שאם באו פנים חדשות
המטה דהא לא יצא ידי חובתו מכפיית
ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ואסור
ד
קריעה מעומד מלתא
בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל
המטה א"ל כעין וליכא שום יתור
בג' אינו חולץ והלכה כרבי יהושע
יתירתא הוא דעבד, כמה
לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות
עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי
דעבד בשכיבתו ארצה
בְגָדִים: שמואל ב יג לא
וניחא ליה לשנויי הכי מלומר שהיה
בהנחה דבשני מותר להניח תפילין:
במשנה במדרש ובהלכות ובהש"ס ובאגדות
4. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
דלא הוה צריך, דתניא ישן
בשני לעולא חולץ. בשלישי קאמר
מלתא
יתירתא ולהוכיח קריעה
על גבי מטה על גבי כסא
ה ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע ומעשה
מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב
מכפיית המטה:
הלכה כר"א דאמר אינו חולץ אבל
על גבי אידני [גדולה]
שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי
ומת בנו של ר' יוסי בציפורי ונכנס לבית
אלו
מכולן, על גבי קרקע לא
בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה:
דברים שאבל אסור בהן.
בשני לא ידענא אי חולץ אי לא:
יצא, ואמר ר' יוחנן שלא
דברים לד ח
המדרש ודרש כל היום כולו רבה בר בר
חולץ ומניח. בשני אפי' מאה פעמים
הכא לא חשיב דברים שמצווה
5. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל
(יצא) קיים כפיית המטה.
חנה איתרעא ביה מילתא סבר דלא למיפק
ביום וכי באו פנים חדשות חולץ וכי
עליהן
כגון כפיית המטה ועטיפת
אמר ליה, מאי וישכב
וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה
ארצה, לאו ארצה ממש
וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם
ליכא פנים חדשות מניח: רבא אמר
לפירקא א"ל ר' חנינא אם היו רבים צריכין
הראש דלא חשיב אלא מילי דאסור
הוא, אלא כעין ארצה.
שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה
כיון שמניח. בשני שוב אינו חולץ
בהן תפילין ושאילת שלום לא חשיב
לו אינו נמנע סבר לאוקמי אמורא עליה
כדמפרש בירושלמי ר'
וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד
לפנים חדשות: והאמר רבא. לעיל
דאין זה כל ימי האבל כדאמר לקמן
יוחנן אמר וישבו אתו
וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר:
א"ל רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן
ו
❖
עמוס ח י
לארץ, אינו כתוב על
בכפיית המטה הלכה כתנא
תכבוסת לא חשיב דהויא בכלל רחיצה
ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת
הארץ, אלא לארץ, בדבר
דידן דאמר ג' ימים עיקר אבילות
אע"ג דלעיל מייתי תרי
הסמוך לארץ, מיכן שהן
בנו של ר' יהודה בר אילעאי ונכנס לבית
ישינין על מטות כפויות,
ה"נ נבעי ג' ימים להניח תפילין:
קראי לרחיצה ולתכבוסת אבל הני
(א)
הגהות הב"ח
מצוה המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביא וישב
וכיון שישן על מטה כפויה
דלא נוהגים כל השבוע לא לאפוקי
(א) רש"י
ניעור בלילה ונזכר שהוא
בצדו ולחש הוא לר' חנניה בן עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן
ז
מפי' הר"א שפירש שרבינו שמואל היה
שלא
אבל. אלו דברים שאבל
❖
השמיע לרבים ת"ר אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משלישי
אסור בהן, במלאכה,
מתיר לאבל לעשות מלאכה אחר ג'
ח)
ברחיצה,
ובסיכה,
ימים ומה שאין נוהגין עתה לעשות
ואילך ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ
ובנעילת הסנדל, בתשמיש
עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן
המטה, ואסור לקרות
דברי ר"א ר' יהושע אומר אבל ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין
גליון הש"ס
בתורה בנביאים ובכתובים
אהא דאמרינן בירושלמי אכסנאי אינו
משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ אמר
ט)
גמ' ודלמא מילתא
ולשנות במשנה ובמדרש
חייב בכפיית המטה דלא לימרון חרש
יתירתא.
ובתלמוד
בהלכות
רב מתנה מאי טעמא דר"א דכתיב 4 ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב
הוא פי' מכשף וכמו כן אנו בין
ובאגדות, ואם היו רבים
עינא מ"ט דר' יהושע דכתיב ואחריתה כיום מר ורבי יהושע נמי הא כתיב
תוס' ד"ה אלו
צריכין לו אינו נמנע.
5
הנכרים ויש בינינו עבדים ושפחות
דברים וכו' ענין עטיפת
ומעשה ומת בנו של ר'
ויתמו ימי וגו' אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ור"א נמי הא כתיב
ועוד יש ליתן טעם בכפיית המטה
ישמעאלים.
יוסי בצפורי, ובתו של ר'
ואחריתה כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא אמר עולא הלכה כר"א
לפי שמטות שלנו כך יכולין לשכב
בבית שערים, ויצאו ודרשו
❖
כל היום. ואסיקנא, ובלבד
בחליצה והלכה כר' יהושע בהנחה איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו
בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין
ח
שלא יעמיד התורגמן, אלא
ניכרת הכפייה דיש להן ד' קונדיסים
חולץ ת"ש אמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים תניא נמי הכי יהודה בן
יושב לו אחר בצידו של
מלמעלה כעין רגלים וכדאמרינן
אבל ולוחש לו, והוא
מוסף רש"י
תימא אומר חולץ ומניח אפי' מאה פעמים רבא אמר כיון שהניח שוב
משמיע
לתורגמן,
לקמן דרגש אין צריך לכפותו ועוד
אינו חולץ והא רבא הוא דאמר י) הלכה כתנא דידן דאמר שלשה
ואם היו רבים צריכין
והתורגמן משמיע לרבים.
יש ליתן טעם בעטיפת הראש שלא
לו. (חולין
ת"ר אבל שלשה ימים
מצוה
פח:)
הראשונים אסור להניח
היה מביא כי אם לידי שחוק $ ענין
עטיפת ישמעאלים: ואסור לקרות בתורה. בתשובת רבינו יצחק זקני כתב כי רבינו יעקב היה אוסר בימי אבלו באיוב ובקינות ובדברים
תפילין, משלישי ושלישי
בכלל מניח, ואם באו פנים
הרעים שבירמיה מדלא תני ליה בשמעתין כמו ט' באב שילהי תענית ובימי זקנותו חזר והתיר ובירושלמי אמר אבל שונה במקום
חדשות אינו חולץ, דברי
ר' אליעזר. ור' יהושע
שאינו רגיל משמע ששונה כמו בט' באב שאומר בפרק בתרא דתענית אבל קורא במקום שאינו רגיל וה"ק התם כל מצות
אומר, משני ושני בכלל
הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור לקרות בתורה כו' אבל קורא במקום שאינו רגיל וקורא באיוב וקינות וכו' משמע לכאורה
מניח, ואם באו פנים
דאבל וט' באב שוין כדקאמר בירושלמי ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע דהא דוקא שרי ולא באיוב ובקינות ובירמיה
חדשות חולץ. אמר עולא
הלכתא כר' אליעזר
ומה שהביא רבי יצחק ראיה לאסור מדקאמר לעיל אסור בדברי תורה שנאמר האנק דום ומשמע הכל אין נ"ל ראייה
בחליצה, שאם באו פנים
דלא קאמר אלא מדבר המשמחו כדאמר בתענית משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב תדע דכולהו לאו דוקא דהא
חדשות משלישי ואילך
קאמר אסור בתפילין שנאמר פארך חבוש עליך ואינו אסור כל ימי אבלו:
אינו חולץ , והלכתא
משלישי ואילך. ושלישי חשבינן [מקצתו] ככולו ומדרבנן דהא לא מייתי קרא אלא לשני ימים דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה
כרבא דאמר כיון שהניח
אינו חולץ, [ו]כר' יהושע
הר"א והאי ויתמו בתפילין וכן ואחריתה כיום מר טפי מכל שאר מילי דכל שעה שהוא מר נפש מתעולל בעפר ואין זה
בהנחה, שמיום שני מניח.
פאר כדפירש בקונטרס בכתובות ריב"א ובט' באב היה אומר ר' יצחק זקני דשרי כמו בשלישי דשרי:
מאי טעמא דר' אלעזר,
חולץ ומניח אפילו מאה פעמים. פי' חולץ בפנים חדשות ומניח כשילכו וכן כל שעה שילכו מאה
דכתיב ויתמו ימי בכי אבל
פעמים
ביום וטעמיה משום
משה, מיעוט ימי אבל
בין לר"א
בין לרבי יהושע
בפנים חדשות
אסור לר"א להניח אסור ולרבי יהושע אפי' חולץ:
שנים. ור' יהושע אמר
ואחריתא כיום מר, יומא
מכאן
קמא בלבד.