כא:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכאן
ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו. פי' בתוספת הרב
מצוה שאני. כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר
קכד א
א)
ב)
בשני: אשה. אבילה טווה בפלך: אלא במקום המתנחמין. סמוך
במתפרנס מן הצדקה קאי והכי משמע לעיל דקאמר לעיל
ג)
לאבלים: אפי' ב' בנים חתנים. קברתי מנוחם אני מרוב כבוד
הקובר מתו ב' ימים קודם הרגל מונה ה' ימים אחר
❖
שעשיתם לי: ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק.
הרגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים משמע דהאבל אסור כל ז' והתם
קכה ב
שלא הלכתם לנחמן: כ"ש ששכרכם
נמי לא שרינן לעצמו שיהא עושה
תורה אור השלם
כפול. שלכבוד התורה באתם: לכו
מלאכה וה"נ תניא במסכת שמחות
מצוה שאני ת"ר א אבל ג' ימים הראשונים
קכו ג
לבתיכם לשלום. הרי שאל בשלומן:
אבל כל ז' ימים אסור בעשיית
1. תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ
אסור במלאכה ואפילו עני המתפרנס מן
ורמינהו. דבתוך ל' יום אינו שואל:
מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו
לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו:
הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך
❖
קכז ד
תהלים לז לא
ונשא אשה. בתוך שלשים יום כגון
ושפחותיו ובהמתו כשם שהוא אסור
ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה ב ת"ר
קכח ה ו
שאין לו בנים כדלקמן: אינו רשאי
לעשות לו כך אחרים אסורים לעשות
אבל ג' ימים הראשונים אינו הולך לבית
ליכנס לביתו. לנחמו משום חלישת
לו פי' חוץ מזיתיו הפוכים ומלאכת
הגהות הב"ח
קכט ז ח ט י
האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום
דעת דאשה אחרונה. קתני מיהת בתוך
האבד מיום ג' ואילך עושה מלאכה
(א) רש"י
המנחמין אלא במקום המתנחמין תנו רבנן
ל' יום אינו שואל בשלומו כ"ש שהאבל
דוקא במי שמתפרנס מן הצדקה
ג
קל כ
אבל ג' ימים הראשונים אסור בשאילת
עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל
ובצינעא אבל אמרו חכמים תבא
קתני משבעה ואילך משיב ושואל
מארה לשכיניו כו' בר קפרא אומר
קלא ל
שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו
קלב מ נ
ולמאן דלא ידע ושאיל
כדרכו: אמר רב אידי הוא שואל
אף בשלישי לא יעשה כך הביא בתוס'
שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
ליה בתוך שלשה ימים
בשלום אחרים. כלומר תריץ הא
הרב ולכאורה נראה דכיון דילפינן
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום
❖
דתני מכאן ואילך שואל כדרכו בתוך
מוהפכתי חגיכם לאבל
❖
והתניא א) מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו
שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים
מה חג ז' לענין מלאכה איירי וגם
כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת
שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך
הר"א מסופק דלמא אעני דוקא קאי
הגהות מהר"ב
רבינו חננאל
פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר
ל' יום אינו שואל בשלומו אין אחרים
אבל בשם רבינו שמואל אמר בכל
רנשבורג
אחינו בית ישראל שמעו אפי' שני בנים
ת"ר אבל שלשה ימים
שואלין בשלומו: מכלל דשיילי. בתוך
אבלים קאי מדלא קתני מכאן ואילך
א] תוס'
הראשונים אסור בעשיית
ל' יום וקשיא למאן דתני בתוך ל' יום
עושה עני בצינעא ולא כדפרישית:
חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם
מלאכה ואפילו עני
מכאן ואילך הולך.
אינו שואל: דלא ידעי. כלומר הא
פי' בתוספת
המתפרנס מן הצדקה,
ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא
מיכן ואילך עושה בצנעא
הרב ועל זה סומכים
דתני דמשיב להני דשאלי ליה ולא
בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו
1
בתוך ביתו, ואשה טווה
שבאים בבהכ"נ בט' באב ואיני יודע
ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל
בפלך בתוך ביתה.
וכ"ש ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום
הוא לא שאיל ליה בתוך ל' יום: אי
אם הוא מנהג טוב ומדבריו מצינו
ירושלמי תבא מאירה
כבוד רבים שאני מג' ועד ז' משיב ואינו
ד
לשכיניו שהצריכוהו לאבל
הכי. דאוקמת לה בלא ידעי אפי' ג'
למדין שחושב ט' באב כמו לאחר שלשה
❖
לעשות ולאכול. ת"ר ג'
שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
ימים נמי משיב (למאן דשאיל ליה (א)
ונפקא מינה לענין תפילין כדפי' לעיל:
ימים הראשונים אסור
מדבר עמו תנחומין ואינו שואל.
ורמינהו המוצא את חבירו אבל בתוך ל'
ואמר דאבל הוא) למאן דלא ידע
ב) ה
לילך לבית האבל, מיכן
ואילך הולך כדרכו ואינו
ושאיל ליה בתוך ג' ימים: התם
יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו
וקשיא למ"ד מכאן ואילך
מוסף רש"י
יושב במקום המנחמין
מתה
אשתו ונשא
מודע להו. הא דקתני כל ג' ימים
שואל ומשיב:
לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו
אבל ג' ימים
אלא במקום המתנחמין. ג'
אשה אחרת. משמע בתוך ל' יום
הראשונים.
אסור בשאילת שלום אבל מודע להו
ימים הראשונים אסור
תנחומין מתה אשתו ונשא אשה אחרת
ו
בא ממקום קרוב.
בשאילת שלום. והא
דאבל הוא ולא מהדר להו: הכא.
דאי לאחר ל' יום היכי קאמר אינו
אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין
כשמתו בני ר' עקיבא באו
לאחר ג' לא צריך לאודועינהו למאן
רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין
כל ישראל והספידום
מצאו בשוק אומר לו בשפה רפה ובכובד
הספד גדול, ובשעת
דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב:
הא בשאר מתים נמי אמרו אינו מדבר
ראש אמר רב אידי בר אבין הוא שואל
[פטירתן] עמד ר' עקיבא
ז
ורמינהו בתוך י"ב חדש אינו שואל
עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו
על ספסל גדול ואמר,
בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום אחרים
בשלומו. וקשה להך דתני לאחר
בנים לפי' ר"ת שמתיר לישא אשה
אחינו בית ישראל שמעו,
אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום
אפילו בנים חתנים קבר,
שלשים יום שואל בשלומו: מן הצד.
אחר שבעה א"נ בהניחה לו בנים
(חולין נ.)
מנוחם הוא בשביל כבוד
שאומר לו תתנחם ואינו מזכיר שם
קטנים שמותר לישא מיד ולבעול אחר
והא מדקתני משיב מכלל דשיילינן ליה
שעשיתם, וכמה עקיבא
המת: הא באבל על אביו ועל אמו.
ל' יום לפירוש רבינו יצחק והאריך
בשוק, אלא כך אמרתם,
ח דלא ידעי אי הכי התם נמי התם ט מודע להו
תורת אלהיו בלבו לא
אינו שואל בשלומו עד י"ב חדש:
בתוספות פרק קמא דכתובות
ולא מהדר להו הכא לא צריך לאודועינהו
י
תמעד אשוריו, וכל שכן
הא בשאר קרובים. שואל בשלומו
ובליקוטין
(ששכרתם) [ששכרכם]
ורמינהו ב) המוצא את חברו אבל בתוך י"ב
לאחר ל' יום: התם נמי. שלשים
כתוב בתשובה:
כפול, לכו לבתיכם
מקום קרוב. פירשו בהלכות
חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו
לשלום. ופרקינן כבוד
דמוקמת ליה בשאר קרובים: ידבר
רבים שאני. ומקשינן,
לאחר י"ב חדש שואל בשלומו ואינו מדבר
עמו תנחומין מן הצד. לאחר ל' כי
גדולות דהיינו י' פרסאות:
מיכן ואילך שואל ומשיב
אפילו בא ביום שביעי ממקום
עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן הצד א"ר
היכי דבאביו ואמו מדבר עמו תנחומין
כדרכו, והתניא המוצא
חבירו אבל בתוך שלשים
קרוב. וא"ת והא מקצת
מאיר המוצא את חברו אבל לאחר י"ב חדש
מן הצד לאחר י"ב חדש ואמאי קתני
יום מדבר עמו תנחומין
היום ככולו וי"ל א] כגון שלא עמדו
לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים
ומדבר עמו תנחומין למה הוא דומה לאדם
ואינו שואל בשלומו,
כלל: ה"נ. ומאי לאחר ל' אינו מדבר
עדיין מנחמין מאצלן ויש נמי בפ"ק
לאחר שלשים יום שואל
שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו
בשלומו ואינו מדבר עמו
עמו תנחומים כדרכו: מונה עמהן.
דכתובות ברכת אבלים
כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי
תנחומין. מתה אשתו ונשא
בעשרה כל ז' ומסתמא היינו ביום
עם האבלים שבאותו מקום הואיל
אשה אחרת כו'. הנה אין
שתדע שסממנין שלי יפין לא קשיא הא
כ
שואלין אפילו לאחר
א"נ י"ל מקצת היום ככולו לא הוי
דבמקום קרוב הוה ויכול לבא בתחלת
באביו ואמו הא בשאר קרובים התם נמי
שבעה בשלומו. ופריק רב
בלילה לענין שום דבר כדאמרינן
האבילות חשבינן ליה כמו דאתא
אידי בר אבין אחרים אין
ידבר עמו תנחומין מן הצד אין ה"נ ומאי
דאינו מונה אלא ה' ימים עם שאר
במגילה בפ"ב דשימור לילה
שואלין בשלומו שהוא
אינו שרוי בשלום, אבל
אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אבל מדבר
אבלים: מונה לעצמו. שבעה שלימין:
לאו שימור הוא לענין שבעה נקיים:
ל
הוא שואל בשלום אחיו
שיש גדול הבית בבית. שבא ומצא
הלך
עמו מן הצד ת"ר אבל ג' ימים הראשונים
ג)
שהן שרויין בשלום. ת"ר
גדול הבית בבית מונה עמהן עם
אבל שלשה ימים
בא ממקום קרוב מונה עמהן בא ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך
הראשונים בא ממקום
אבילי הבית וזה שבא הוא הצעיר
אפי' בא ממקום קרוב מונה לעצמו ר"ש אומר אפי' בא ביום השביעי ממקום
מ
קרוב מונה עמהן. ואמר ר'
ממנו אבל אם היה גדול בדרך
חייא בר אבא אמר ר'
קרוב מונה עמהן אמר מר ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן
ובא בתוך שלשה ימים אפי' ממקום
יוחנן, והוא שיש
גדול
נ והוא
שיש גדול הבית בבית
איבעיא להו
א"ר
חייא בר
אבא א"ר יוחנן
הבית,
קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות
הלך
דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
הלך