ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלך
גדול הבית לבית הקברות מהו. פי' מי מונה לעצמו או
הלך גדול הבית לבית הקברות. אחר מטתו לקוברו ושהה שם ג'
קלג א ב
א) ב)
ג) ד)
ימים: מהו. מי חשבינן ליה כמאן דהוי בביתיה הואיל ולצורך המת
לא דשמא כיון שהוא טרוד בעניני מת וכששמעו הם שמע
ה)
הלך אתו: מונה עמהן. דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן
גם הוא ימנה עמהן או שמא מונה לעצמו ולא ידענא מאי הוי דינא
קלד ג
המת ואבילות של גדול (ב) עד שיסתום הגולל: לבני הצלפוני. מקום:
בגדול הבית שבא ממקום קרוב אי מונה עמהן הואיל והוא עיקר
ו) ז)
דלא אזליתו בתר ערסא. דמאן דאזיל
ויש ליתן טעם לומר שהוא מונה
הלך גדול הבית לבית הקברות מהו תא
קלה ד ה
בתר ערסא לא חיילא עליה אבילות
לבדו הואיל ואינו יודע האבילות או
שמע דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
עד שנסתם הגולל כשמוליכין המטה
טעם להיפך דהואיל משום המת הלך
קלו ו
יוחנן אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות
מבבל לא"י לקבור ואין כל הקרובים
ימנה עמהם:
דאתא
מונה עמהן מונה עמהן והתניא מונה
בגו תלתא יומין.כשאתא
כולם יכולין לעלות עד א"י ומלוין
א
ח)
המת פרסה או מיל וחוזרים: מכי
גדול הבית בתוך ג' ימים
לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא
ב
קלז ז
אהדריתו אפייכו מבבא
דאבולא.
מונה הוא עמהן וכדאמרינן לעיל ג'
והא דלא אתא בגו תלתא כי הא דאמר
ט)
ימים הראשונים מונה עמהם וקשיא לי
משער החיצון של העיר ומגרשיה
להו רב לבני הצלפוני דאתו בגו תלתא
דאתיתו לביתא: אתחילו מנו. ימי
י)
דהא קיי"ל כר"ש דאפי' ביום ז' מונה
לימנו בהדייכו דלא אתו בגו תלתא לימנו
❖
קלח ח
אבילות אע"ג דלא נקבר
המת עד
עמהן כדאמרינן לקמן וא"כ מה לי
לנפשיהו אמר להו רבא לבני מחוזא אתון
ימים רבים ואע"ג דאבילות אינו חל
תוך ג' מה לי לאחר ג' ונראה מתוך
❖
דלא אזליתו בתר ערסא ג מכי מהדריתו אפייכו
עד שיסתום הגולל לדידכו דלא
ה"ג דאפי' לר"ש (בר יוסי) הוי חילוק
הגהות הב"ח
מבבא דאבולא אתחילו מנו: ר"ש אומר
מחזי חזרתכם כנסתם הגולל: ה"ג
דתוך ג' ואחר ג' מקום רחוק שפי'
(א) גמ'
מוסף רש"י
אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה
והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו. שבא
הא דאתא בגו תלתא יומי מונה עמהן
או שהיו גשמים
ליחה. (חולין
מזלפין על מטתו
אפי' בא ממקום רחוק אתא לבתר
בשביעי שחרית עד שלא עמדו
עמהן: א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בן
(ב) רש"י
נ.) שירקא דמעיא
מנחמין אצל זה שבבית: ננערו
תלתא יומי ממקום קרוב אפי' תוך
שאול אמר רבי והוא שבא ומצא מנחמין
ד
דנפיק אגב דוחקא.
לעמוד. מנענעים ורוצים לעמוד:
ז' מונה עמהן ובסמוך פירש אפי'
לא התחיל
אצלו ה בעי רב ענן ננערו לעמוד ולא עמדו
❖
אמר מאן דהוא. אדם אחד מאן
לר"ש אתיא הך מילתא ועוד יש לפרש
מהו תיקו גמירי חבריה דר' אבא בר חייא
(שם) אמר
א)
דהוה: מפומיה דמריה. מר' אבא
דה"פ הלך גדול הבית לבית הקברות
מאן דהוא.
מר' אבא ומנו ר' זירא ואמרי לה חבריה
בריה דרבי חייא או רבי זירא: אין
מהו דמיבעיא ליה אם אותו שבא
גליון הש"ס
דר' זירא מרבי זירא ומנו ר' אבא בריה
הלכה אמרי. כלומר אין הלכה כרבי
מונה עם הנשארים וכך פי' ר' יצחק
(ביצה כז.)
גמ' רצה ממעט בעסקו.
דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה כרבי
שמעון: מדחה מטתו. ממהר להוציאו:
ז"ל והוא כשיש גדול הבית בבית אז
ב)
(חולין נ.)
❖
ממעט בעסקו. כגון סחורה:
מונה עמהן הבא אצלם ממקום קרוב
שמעון בן גמליאל בטריפות והלכה כרבי
איזכי ואסיק.
ומצאם אבלים שאע"פ שאבלותם חל
רצה
שמעון באבל כרבי שמעון באבל הא דאמרן
מקודם לשלו ומצאם יום או יומים יסיים
ואגמרא לשמעתא
כרשב"ג בטריפות דתנן בני מעים שניקבו וליחה סותמתן כשרה דברי
רבינו חננאל
עמהן לרבנן כשבא גדול הבית תוך
מפומיה.
רשב"ג מאי ליחה אמר רב כהנא שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא אמר
ג)
ואפילו הלך גדול הבית
ג' ימים שפירש גדול הבית ג' ימים
לבית הקברות, ובא בתוך
מאן דהוא ד) איזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריה כי סליק אשכחיה
ולר"ש אפי' ביום השביעי ודוקא כשיש
❖
(שם)
שלשה מונה עמהן. בא
לר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ל אמר מר הלכה כרשב"ג בטריפות
גדול הבית בבית כי אז בטל אצלם
לאחר שלשה ומצא שהלך
גדול הבית לפני הקברות
א"ל אנא אין הלכה אמרי כר"ש באבל מאי א"ל פלוגתא נינהו דאיתמר רב
והכי פי' איבעיא להו הלך גדול הבית
מונה לעצמו. כדאמר להו
רבינו חננאל (המשך)
חסדא אמר הלכה וכן א"ר יוחנן הלכה ר"נ אמר אין הלכה ואין הלכה כרשב"ג
לבית הקברות פי' הלך ללות מת עד
ו
רב לבני הצלבוני, דאתו
בגו תלתא לימנן בהדייכו,
הדריתו אפייכו מבבא
עיר אחרת וקברו שם מהו שיהא מונה
בטריפות והלכה כר"ש באבל ה) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל
דאתו לבתר תלתא לימני
דאבולא אתחילו למימני.
עמהן אותו שבא אצל אבלים שבעיר
על כל המתים כולן מדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו הרי
ו)
ז
לנפשיה. בא ממקום רחוק,
ירושלמי הרי שבא ומצא
שמת בה מונה עמהן אע"פ שאין
בתוך שלשה מונה לעצמו,
[אבל] בתוך ביתו, בשני
זה מגונה היה ערב שבת או ערב יום טוב הרי זה משובח שאינו עושה
מיכן ואילך אפילו בא
ובשלישי מונה עמהן,
גדול הבית עמהן שם [או לא] דהא
אלא לכבוד אביו ואמו על כל המתים כולן $ רצה ממעט בעסקו רצה אינו
ח
ממקום קרוב מונה לעצמו.
ברביעי מונה לעצמו.
דבעינן גדול הבית בבית למעוטי האי
ר' שמעון אומר אפילו
ר' שמעון אומר, אפילו
ממעט
נמי קאתי אע"ג דידע בהאי אבילות
(בא) ביום שביעי, בא
בששי משלים עמהן.
ממקום קרוב מונה עמהן.
אמר ר' יהושע בן לוי
ושייך בה או דלמא לא אתא למעוטי אלא היכא דאיתא גדול הבית בדוכתא אחריתי דלא ידע בהאי אבילות כלל אבל הלך לבית הקברות
ואוקמה ר' יוסי בן שאול,
הלכה כר' שמעון, בשאין
כיון דידע בהאי אבילות חשיב אבילות דידהו עיקר ובטל האורח גבייהו א"ל מונה עמהן והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא גדול
והוא שבא ומצא מנחמין
[הוא] גדול משפחה, אבל
הבית בגו תלתא יומי מבית הקברות דאז הוא מונה עמהן וגם האורח מונה עמהן אם בא בתוך שלשה לרבנן או בתוך שבעה לרבי
אצל אבילין, כלומר
אם הוא גדול משפחה
עדיין לא נסתלקו מן
מונה לעצמו, כר' מינא
שמעון הא דלא אתא גדול הבית בגו תלתא יומי דלא חשיב אבילות דידהו עיקר דלימני הא דאתא מעלמא בהדייהו מאחר שאין גדול
האבלות, כדאמרינן מקצת
שהורה לר' יעקב ארמניא,
הבית מונה עמהן ולא מיבעיא לרבנן שאין גדול הבית מונה עמהן כי לא אתא בגו תלתא אלא אפי' לר"ש דאמר אפי' ביום ז' מונה עמהן
היום ככולו. ואיבעיא
מכיון שאתה גדול מנה
ה"מ אחר דלא הוה ידע ביה בתחילה ובטל לגבייהו כיון דגדול הבית נמי מני בהדייהו והם תחילת האבילות ועיקרו יותר ממנו שלא
להו, נינערו האבלין
לעצמך. על כל המתים
לעמוד ובא ממקום קרוב
המדחה מטתו משובח,
ידע בתחילת האבילות אבל החוזר מבית הקברות שהיה בתחילת האבילות אינו מונה עמהן היכא דלא אתא בגו תלתא יומי בין אם
ומצאן שעדיין לא עמדו
על אביו ועל אמו מגונה.
יש גדול הבית בין אם אין גדול הבית כי הא דא"ל רב לבני הצלפוני דאתי בגו תלתא החוזר מבית הקברות בגו תלתא לימנו בהדייכו דלא
מהו, ועלתה בתיקו. אמ'
אלא אם היה ערב שבת
אתו בגו תלתא יומי מימני לנפשיה עכ"ל ז"ל הירושלמי הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בשני ובשלישי משלים עמהן ברביעי מונה לעצמו
משמיה דר' יוחנן, הלכה
או ערב יום טוב או שהיו
כר' שמעון באבל, הא
גשמים מזלפין על מטתו,
ר"ש אומר אפי' בז' משלים עמהם ריב"ל אומר הלכה כר"ש כשיש גדול המשפחה בבית אבל כשאין גדול המשפחה מונה לעצמו ולפי
דאמרן. דאמר שמואל
ועושה לכבוד אביו, הרי
הירושלמי היה נ"ל דאינו פוסק כר"ש אלא כשיש גדול המשפחה בבית אבל אם אין גדול המשפחה הלכה כרבנן דבתוך ג' ימים
הלכה כדברי המיקל.
גם זה משובח. על כל
הא דאמרינן בגררה
המתים אם רצה שלא
מונה עמהם לאחר ג' מונה לעצמו ולפ"ז אתי שפיר אפי' אליבא דהלכתא דאתי בגו תלתא לימנו בהדייכו בגדול הבית בבית דכמו
בהדין אתרא, הילכתא
למעט בעסקו אלא (אם)
שאין גדול הבית הלכתא כרבנן כמו כן בגדול הבית עצמו והוי דינא כרבנן:
כרבן שמעון בן גמליאל
רצה לישא וליתן בסחורתו
מהדריתו אפייכו אתחילו מנו.
אבל אותם ההולכים עם המת משיסתם הגולל בין גדול הבית בבית בין הולך לבית הקברות וכן המנהג
בטריפות, כבר פירשנוה
כל היום הרשות בידו.
בשחיטת חולין, ופשוטה
ובירושלמי אינו כן דהכי תנן מת שהוליכו אותו ממקום למקום כגון אלו דקברין במקום אחר אית תניא תני אלו שכאן מונין משיצא
היא. אמר להו רבא
המת ואלו ששם מונין משנסתם הגולל ואית תני הני והני משנסתם הגולל ורב סימון בשם ריב"ל הכל הולך אחר גדול המשפחה ר' יעקב בשם
לבני מחוזא, אתו[ן] דלא
ר' יוסי לחומרין מהו לחומרין שאם היה גדול המשפחה כאן אלו שכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משנסתם הגולל וגדול המשפחה
אזליתו בתר ערסא, מכי
שם אלו ואלו מונין משיסתם הגולל וקשיא מהו לחומרא הא זימנין אזלינן לקולא בתר גדול הבית כגון שגדול המשפחה כאן שכולם מונין
משיצא המת מן הבית דהוה קולא לכן נראה לפרש שאם גדול המשפחה כאן מונין מיד ומתחילין להתאבל עמו לכבודו מיד כשישמעו
אפי' שלא בפניו אבל עיקר אבילות יתחילו למנות משיסתום הגולל וכן איתא בהדיא ר"ג זוגה דמכת אחתיה סליק אחיה עמה
אמר
ליה רבי מנא
כיון שיש גדול הבית
מסלקת גבי אחוך
שלוף סנדלא ובתוספות הרב פירש שהש"ס אינו מחלק כך:
מעשה