ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר לא הוצרכו. בירושלמי פוסק הלכה כדברי המוסיף בימים (שבעה) וראיתי כשהייתי קטן רבינו יצחק זקני שלא היה יושב
קנב א
א)
ב) ג)
במקומו עד שבוע רביעי ולא ידעתי טעמו שאם היה סובר כר' יהודה א"כ יסבור כמותו בשניה שאינו יוצא מפתח ביתו מיהו
ד)
י"ל בהא אשכחנא טובא לעיל דאבילות שבעה וקי"ל הכי ושמא טעמו כרבנן ומשום דצריך לישב במקומו ואינו מדבר וטוב יותר שישב
קנג ב
ה) ו)
עד
כי אם במקומו: שיעברו שלשה רגלים. עד שיהיה
שלשה רגלים בלא שמחה ולא ישכח
חוץ למקומו דשמא אין אסור לדבר
❖
אהבת אשתו אי נמי כדי שישא אשה
אחרת ולא יהא זכור מן הראשונה
וקורין שבעה. בספר תורה דאין
קנד ג ד ה ו
וקורין שבעה ויוצאין רבי יהושע בן קרחה
הגהות הב"ח
[שלא] יהא ב' דעות במטה ועוד
מתפללין יחד בבית הכנסת אלא כל
אומר לא שילכו ויטיילו בשוק אלא יושבין
(א) גמ'
פן יזכירנה אהבת אשתו לקנטרה
אחד ואחד מתפלל בביתו: לא
קנה ז
ואינו מדבר
ודומין ואין אומרים שמועה ואגדה בבית
ודומיא דהכא אמרי' לעיל
א
הוצרכו לומר שבת ראשונה. שודאי
מתה אשתו ונשא אשה אחרת אינו
(ב) שם
האבל אמרו עליו על ר' חנניה בן גמליאל
לא יצא מפתח ביתו: כל שלשים
ואינו מדבר
רשאי ליכנס לביתו כו' פירש ה"ר
יום לנישואין. עד שלשים יום לאחר
שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל
(ג) שם
יונה דאין שייך לפסוק כרבי יהודה
אבלו אינו יכול לישא אשה: ואחד
מתחת
ת"ר $ אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח
א)
ב
❖
דאמר שני רגלים משום דקי"ל לעיל
כלים ישנים יוצאין מתוך המכבש.
ביתו שניה יוצא ואינו יושב במקומו
כדברי המיקל באבל דהא
פירוש שהן כחדשים: בגרדא
שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית
מילתא דפליגי בה הכא אין זו באבל
דסרבלא.
מלבוש לבן מגוהץ ישן:
גליון הש"ס
הרי הוא ככל אדם רבי יהודה אומר לא
דימי אבלו כלו להן:
כרבי. דאמר לא אסרו לבן אלא
ואמר לאחותה בבית הקברות.
גמ' שבת ראשונה אינו
הוצרכו לומר שבת ראשונה לא יצא מפתח
חדש: בחימוצתא. חלוק: רומיתא.
יוצא.
ביתו שהרי הכל נכנסין לביתו לנחמו
לאו דוקא שהאבל כל
שבא מרומי: כרבי אלעזר. דאמר
שם בגרדא
שבעה אסור וריב"א מפרש דזו היא
אלא שניה אינו יוצא מפתח ביתו שלישית
לא אסרו אלא לבנים וזו אדומה היתה:
דסרבלא כרבי.
האשה שאומר בזבחים פ' טבול יום
אפסוקי
יוצא ואינו יושב במקומו רביעית יושב
שמתה בערב הפסח ואמרי'
תוס' ד"ה
במקומו ואינו מדבר חמישית הרי הוא ככל אדם ב) ת"ר ג כל שלשים יום
ואמר לאחותה וכו' מותר
לעיל אפי' יום אחד אפילו שעה אחת
לנישואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה
לישא ולבעול.
בטלה ממנו גזרת שבעה ומיהו משמע
❖
רגלים רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר ד ואם אין
שסובר כאותו הפירוש שפי' למעלה
לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פריה ורביה הניחה לו בנים
ה
בשם ה"ר יונה שאסור ברחיצה עד
רבינו חננאל
קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן מעשה שמתה אשתו של יוסף
הערב זהו מבעוד יום ודין הניחה
ג)
לו בנים קטנים מיד $ מותר לישא
הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ואעפ"כ לא בא
וקורין שבעה, ויוצאין
ודוין [ו]לא יטיילו
ולבעול וכן אין לו בנים פירשתי
עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה אמר רב פפא לאחר שלשים יום
ו
בשוק. ואין אומרים
בתוספות יבמות וכן
ת"ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתוך
שמועה והגדה בבית
ד)
בכתובות פ"ק ובתשובות
האבל. אמרו על ר' חנינא
המכבש רבי אומר לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר בר' שמעון
בן גמליאל שהיה אומר
בהאי
ומה שאמר במס' שמחות
שמועה והגדה בבית
אומר ז לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד אביי נפיק $ בגרדא דסרבלא
מילתא דנסיב לאלתר ולא בא עליה
האבל. ת"ר אבל שבת
כרבי רבא נפיק בחימוצתא רומיתא סומקתא חדתי כרבי אלעזר בר' שמעון:
עד זמן מרובה והאי דאמרינן אין לו
ראשונה אינו יוצא מפתח
ביתו. שניה יוצא ואינו
מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת: בני יהודה ובני גלילא הני אמרי
מי שישמשנו מותר ואין צריך להמתין
יושב במקומו, שלישית
יש
שלשה רגלים כתבתי במקום אחר:
יושב ואינו מדבר, רביעית
כל שלשים יום לגיהוץ. דוקא גיהוץ אסור אבל בלא גיהוץ כגון כיבוס מותר דאמרינן לקמן אל תבכו למת הא כיצד שלשים יום
שוה לכל אדם. ר' יהודה
אומר לא הצריכו לומר
שבת ראשונה שהכל לגיהוץ ולתספורת ובמסכת שמחות שלשים יום לגיהוץ כיצד כו' ובירושלמי גזרת שלשים גיהוץ ותספורת אבל כיבוס משמע
דשרי מדאמרינן פ' החולץ גבי אלמנה מפני האיבול וקאמר באיבול שלה שלשים יום ופריך קל וחומר מה במקום שאסור
נכנסין אצלו לנחמו. אלא
שניה אינו יוצא מביתו,
לכבס מותר לארס במקום שמותר לכבס אינו דין שמותר לארס והדתניא במסכת שמחות שמונה ימים קודם הרגל אם רצה
שלישית יוצא ואינו יושב
לכבס ולספר הרשות בידו לא ספר לא כיבס ערב הרגל אסור לספר ולכבס עד שישלימו שלשים יום משמע דכיבוס נמי אסור נראה
במקומו, רביעית יושב
ההוא כיבוס היינו גיהוץ ומאחר דכיבוס שרי גיהוץ נמי שרי לדידן כדאמרי' פ"ק דכתובות ופ"ד דתענית דגיהוץ שלנו
ואינו מדבר, חמישית שוה
לכל אדם. והיכא
ככיבוס שלהן והקשה ה"ר שמואל מוורדו"ם דהא בשמעתין באביי נפיק כו' והא בבבל הוו קיימי דגיהוץ דאינהו אינו אלא כיבוס ומ"מ
דרגילין אבלים לצלויי
אסרי ותירץ רבינו יצחק דפעמים שהיו מביאים מא"י כלים מגוהצין או שמא פעמים שמביאין אומנין יודעין לגהץ כבארץ ישראל והא
[ב]כנסת, קדמי ואתו ויתבי
דתניא בתוספתא כל אלו שאמרו מותר לספר במועד מותר לספר בתוך שלשים יום אבל כל אלו שאמרו מותר לכבס במועד
במקום אבלים [ו]מצלו.
ואיכא נמי בבבל דעבדי
אסור בתוך שלשים יום של אבל צריך לומר דכיבוס נמי היינו גיהוץ ומורי ריב"א זצ"ל היה אוסר לכבס בתוך שלשים יום ואין נראה לו
הכי. ת"ר כל שלשים אסור
לדחות כל אלו והא דקאמר בפרק החולץ מקום שמותר לכבס היינו בהני דהתירו לגלח ולכבס בריש פירקין
לישא. מת[ה] אשתו אסור
בא ממדינת הים ויוצא מבית האסורין ומה שאסור שם בתשעה באב לכבס היינו דוקא טעמא שיכול להמתין אחר תשעה באב הואיל
לישא אחרת עד שיעברו
עליו שלש רגלים. ר'
ואיסורו אינו מושך כל כך וגרסינן שפיר במקום שמותר לספר כדפרישית וא"צ למוחקו וא"צ ליישבו באשה או בגילוח כל הראש כדברי
יהודה אומר רגל ראשון
המפרשים שרוצים ליישב גירסת הספרים והארכתי בתוספות יבמות וגרסינן לקמן אל תבכו כו' הא כיצד שלשים יום
ושני אסור, שלישי מותר.
לתכבוסת ולתספורת והא דאמר לעיל אבל אסור בתכבוסת משמע לאחר שבעה שרי התם במים איירי ולא בנתר וחול וזה יוכל
ואם אין לו בנים, מותר
לישא לאלתר משום ביטול
להיות מותר לאחר שבעה בתוספות הרב כך פירש לאסור ובשם רבו פירש היתר ולפי מה שפירש דכיבוס אסור כמו גיהוץ ניחא קושיית
פריה ורביה. הניחה לו
ה"ר שמואל מוורדו"ם מיהו מורי לא היה מפרש ממש לאסור כל כיבוס אלא היה מפרש דהאי ברייתא דאסרה כיבוס היינו בא"י דכיבוס
בנים קטנים, מותר לישא
אשה לאלתר מפני
שלהן כגיהוץ שלנו וההיא דקתני גיהוץ ולא כיבוס היינו בבבל מיהו לפי זה לא היה אסור לדידן כי אם גיהוץ אכן היה ר"י מפרש
פרנסתן. ומעשה שמתה
בלא ראייה כמו שפירש רבינו יצחק הזקן דבבבל היו פעמים אומנים מא"י יודעין לגהץ וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ וחולק על
אשתו של יוסף הכהן,
הש"ס ירושלמי דקתני התם כל שלשים יום לגיהוץ אסור ללבוש כלי צמר מגוהצין חדשים וכלי פשתן מגוהצים לבנים פירש בתוספות הרב
ואמר לאחותה ועדיין הם
בבית הקברות, לכי ופרנסי
דהא דאסרי גיהוץ דוקא ללבוש אבל לגהץ מותר והא דקתני כל שלשים יום לגיהוץ היינו אסור ללבוש כלים מגוהצין כו' עד
בני אחותך, ואעפ"כ לא
מותר להוליך כלים לגיהוץ בתוך שלשים ואיני יודע אם היה אומר הרב היתר בכיבוס תוך שבעה ומחלק נמי בין לכבס או ללבוש
בא עליה אלא לאחר
מיהו רבינו יצחק זקני מפרש בתשובתו דאפי' לכבס ולהניח אסור מדאסרינן בפרק בתרא דתענית לכבס ולהניח ועוד פירש
שלשים. וכן עשה ר'
טרפון, ומפורש בתלמוד
בתשובתו דכיבוס שלנו מותר בט' באב כדאמרינן דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן משמע דכיבוס שלנו אינו ככיבוס שלהם והכי איתא בהדיא
ארץ ישראל. ת"ר כל
בפ"ק דכתובות מיהו לענין ימי אבילות אסור בכיבוס שלנו אפי' בתשעה באב מחמירין העולם בכיבוס שלנו מתוך המנהג
שלשים יום לגיהוץ, אחד
כמו שהחמירו לענין אבילות דבשר מליח דשרי בהלכה ורגילין לנהוג בו איסור ומיהו איני מבין מנין לו להקל בתשעה באב יותר
כלים חדשים ואחד כלים
ישנים יוצאין מתחת
מימי אבלו דאדרבה בפרק בתרא דתענית נראה לי שמחמיר יותר לענין גיהוץ כלי פשתן בימי אבלו מבמועד ובמטפחות ידים
מכבש. ר' אומר לא אסרו
השיב רבינו שאף על פי שהתירו במועד אסורין בימי אבלו כדאמרינן לעיל כל שאמרו מותר לגלח במועד כו' והתניא
אלא כלים חדשים בלבד.
אסורים ומוקי לה בתכפוהו אבליו: רבא נפיק כו'. ופי' בתוספות דאביי ורבא הלכה כרבא וא"כ מותר ללבוש כלים
אביי נפק בגרדא דסרבלא
כו'. רבא נפק בהימצתא
מגוהצין צבועין אפילו חדשים או ישנים אפילו לבנים וכן פסק ר"ח:
רומניתא סומקתא חדתי,
יש
כר' [אלעזר בר'] שמעון.
וקיימא לן כרבא ואליבא דר' אלעזר בר' שמעון. ירושלמי שני אחין שני שותפין שני טבחין שני חנוונין, שאירע לאחד מהן דבר, הרי אלו נועלין חנותם. ופועלין עושין בצינעא במקום אחר. מתני' מפני שאמרו שבת עולה
ואינה מפסקת. בני יהודה ובני גלילא, (דהכי) [דהני] אמרי יש אבלות בשבת, מדקתני במתני' (ו)שבת עולה, (והכי) [והני] אמרי אין אבלות בשבת מדקתני אינה מפסקת, דאי (ס"ל) [ס"ד] יש אבלות בשבת,