כג:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש
קנו א אבילות בשבת. בדברים שבצנעא מיירי כדפירש בקונט' ובסמוך נמי לימא כתנאי מייתי פלוגתא דרשב"ג ורבנן דהוי דברים שבצנעא
א)
ב)
והכי משמע קצת בירושל' דלעיל אמתניתין דהשבת עולה פליגי רבי יוחנן וריב"ל אם אסור בשבת בתשמיש המטה משמע דפליגי כעין
פלוגתא דהכא ואליבא דרבי יוחנן יש שאומרים שם מותר ואותו חולק על הש"ס שלנו דא"ר יוחנן בפ"ק דכתובות אע"פ שאמרו
ג)
אין אבילות בשבת אבל דברים שבצנעא
נוהג וקצת קשה לי תימה בשמעתין אביי אשכחיה לרב
יוסף דפריס סודרא ארישיה אמר ליה
קנז ב
ד)
לא סבר לה מר אין אבילות בשבת
אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דברים
יש אבילות בשבת והני אמרי אין אבילות
אפסוקי מבעיא. כלומר מי צריכא
❖
ה)
שבצנעא נוהג שמא היה סבור דפריס
ו) ז)
למימר דאינה מפסקת: אין מברך.
בשבת מאן דאמר יש אבילות בשבת
ח)
סודרא ארישיה הוה דברים שבפרהסיא
להוציא אחרים ידי חובתן: מתוך
דקתני עולה מאן דאמר אין אבילות בשבת
❖
רבינו חננאל
וכמאן דאמר פריעת הראש חובה
שנתחייב באלו. קריאת שמע כו'
דקתני אינה מפסקת אי סלקא דעתך יש
ולא היה מחלק בין בביתו בין חוץ
נתחייב בכולן: תשמיש המטה איכא
[השתא אבלות] נהיג
אבילות בשבת השתא אבילות נהגא
אפסוקי דלא מיפסקא
לביתו והוא השיב לו בביתו חשיב
גליון הש"ס
בינייהו. הא דאמר נתחייב בכולן
צנעא: מאן דאמר יש אבילות
מיבעיא כו'. לימא כתנאי,
אפסוקי מיבעיא ואלא הא קתני עולה איידי
סבר מותר בתשמיש המטה ותנא
גמ' וחייב בק"ש ובתפלה
מי שמתו מוטל לפניו
דקבעי למיתנא סיפא אינן עולים תנא רישא
בשבת מדקתני עולה. פירש הר"א
ובתפילין ובכל מצות.
אוכל בבית אחר כו' עד
קמא סבר אסור בתשמיש המטה:
ובשבת מיסב ואוכל בשר
עולה
ולמאן דאמר יש אבילות בשבת הא
ז"ל מדקתני ולא פירש ואין בה אבילות
מר. דאסר בתשמיש סבר יש אבילות
ושותה יין ומברך ומזמן
אלמא אבילות נוהג בה דאם לא כן
בשבת: ומר. דשרי סבר כשמואל
קתני
אינה מפסקת משום דקבעי למיתנא
ומברכין עליו ומזמנין
היה לו לפרש הכי בהדיא אע"ג דעולה
עליו, וחייב בתפלה
דאמר אין אבילות בשבת: עדיין לא
סיפא
מפסיקין תנא רישא אינה מפסקת
אבל ❖
ובקריית שמע ובתפילין
לא נהג בה אבילות דכיון דעולה
חלה אבילות עליה. דלא נקבר:
לימא
כתנאי א) א מי שמתו מוטל לפניו אוכל
ובכל מצות האמורות
משמע דנוהג בה אבילות ומשני איידי
בתורה. רבן גמליאל אומר
בבית
אחר אין לו בית אחר אוכל בבית
דקתני סיפא אין עולין סתם תנא
מתוך שנתחייב באלו כך
מוסף רש"י
חברו אין לו בית חברו עושה לו מחיצה
עשרה טפחים אין לו דבר
נתחייב בכולן. אמר ר'
ברישא עולה סתם ולא נהירא ופירש
מי שמתו מוטל לפניו
יוחנן תשמיש המטה איכא
לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב
ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו
ר' שמעון זצ"ל מרבו מאן דאמר יש
אוכל בבית אחר.
בינייהו. מאי לאו בהא
(ברכות יז:)
שותה יין ואין מברך ואין מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור
קמיפלגי, תנא קמא סבר
אבילות דקתני עולה משמע דעולה
ואינו מיסב.
יש אבלות בשבת, ורבן
לכל מנין שבעה ולאבילות שינהג
מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובשבת
גמליאל סבר אין אבלות
בשבת מה שנהג אתמול ומתוך כך
(שם)
בשבת [ו]אפילו תשמיש
מיסב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין ומזמנין עליו $ וחייב
ואין מברך.
המטה שרי. ודחינן ממאי
תעלה שבת לחשבונו כשם שע"ש
בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות האמורות בתורה רבן גמליאל
ב)
(שם)
דלמא עד כאן לא קאמר
עולה לחשבונו מ"ד אין אבילות בשבת
ואין מזמן.
תנא קמא הכי דאסור
אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר ר' יוחנן ב תשמיש המטה
דקתני אינה מפסקת אע"ג דחשיבא
בתשמיש המטה אלא
(שם)
איכא בינייהו מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר יש אבילות בשבת ומר סבר
ואין מברכין עליו.
משום דמתו מוטל לפניו
כולי האי לבטל אבילות בגוה מ"מ
כו'.
אין אבילות בשבת ממאי דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא משום
אינו מפסיק דאל"כ פשיטא וקפריך
(שם יח.)
דמתו מוטל לפניו אבל הכא דאין מתו מוטל לפניו לא וע"כ לא קאמר ר"ג
ואלא הא דקתני עולה דמשמע דנוהג
ואין מזמנין עליו.
התם דאכתי לא חל אבילות עליה אבל הכא דחל אבילות עליה הכי נמי
אבילות כשאר ימים ומשני איידי דקתני
תשמיש המטה
(שם)
בעא איכא בינייהו.
גבי י"ט אין עולין לגמרי לא למנין
(שם)
ולא לאבילות משום שמחה דכתיב בהן
כדפרישית תנא רישא נמי עולה באותו לשון עצמו דתנא בי"ט תנא בשבת דלא להפליג בלשון המשנה ומיהו עולה דשבת אינו למנין דלאבילות
לא סלקא אלא אי נהגא אבילות בגויה וא"כ לפי פירוש זה ואלא הא דקתני עולה ומשני לעולם לא נהגא ואיידי דתנא כו' וא"כ המשנה אין
שטת הש"ס לומר איידי דתנא הא תנא נמי הא אלא במילתא דאמת אלא דלא צריכי אבל דברים נראים שקר אין לו לשנות ועוד יש
להקשות לפי מה שמפרש אי הכי ליתני שבת אינו עולה והוי דומיא דסיפא יותר עד כאן לשון הר"א ובתו' הרב מקשה דמשמע אפילו
למאן דאמר דלא נהגא עולה למנין שבעה וא"כ ברגל נמי אע"ג דלא נהגא יהא עולה ולעיל אמרי' לענין שבעה לא קמבעיא ליה דלא
נהגא מצות שבעה ברגל ומתרץ אע"ג דשבת עולה רגל אינו עולה הואיל ואין אבילות כלל משום דכתיב בהן שמחה שבת מיהא לא
כתיב שמחה אפילו אינה נוהגת עולה בירושלמי מפרש טעמא דשבת דאין אבילות נוהג בו משום דכתיב ברכת ה' היא תעשיר
ולא יוסיף עצב עמה ושבת כתיב ביה ברכה : ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין. נראה דכי היכי דשרי בפרק בתרא דתענית
גבי ערב תשעה באב בשר כל זמן שאינו כשלמים ויין מגתו הכי נמי שרי באונן מיהו אין רגילין לנהוג בהן היתר לא בכאן ולא בתשעה
באב תימה משמע דאונן חמור מאבל דלא מצינו אבל שיהא בו איסור בבשר וביין ולענין קדשים אשכחן דאבל אוכל בקדשים ואונן אסור
ובשאר דברים החמירו באבילות בכפיית המטה ונעילת הסנדל ועטיפת הראש וטובא איכא ובאונן שרי וי"ל דדברים שהן משום אבל מותר
גבי אונן ובאבילות אסורין אבל דברים שאינם אסורין משום אבילות אלא משום שיש לו להיות טרוד בקבורת מתו ולא ימשך אחר
דברים אחרים כגון אכילת בשר ושתיית יין אסירי באונן דוקא ותשמיש המטה דמשמע בסמוך דאסור באונן בהא נמי שמא ימשך או
שמא שמחה יתירתא וחוצפה כך מצאתי ובתגלחת ובתכבוסת לא ידעינן אי שרי באונן ואין ללמוד איסור לגלח מדתני' במס' שמחות
היה מגלח ואמרו לו מת אחד מקרוביו הרי זה יגמור משמע הא לא התחיל אסור דלמא בשמועה איירי ולאחר שנקבר ובשם ריב"א
כתבתי דתגלחת אסור דנפקא לן מראשיכם אל תפרעו הא כולי עלמא אסירי ואינהו אוננים הוו ובתשמיש המטה דאסרינן
בסמוך וראו להתיר באנינות כדאמרינן פ"ק דכתובות ובאבילות אסרו דקאמרינן התם מכניסין את המת לחדר ובועל בעילת
מצוה ופורש והא דקאמרינן התם אבילות דהכא קילא ואתי לזלזולי בה ומקשה מאי קולא אילימא דקתני בועל בעילת מצוה משום דלא
חיילא אבילות עליה אינו רוצה לומר שאין קולא בדבר אלא הכי קאמר אין קולא באבילות כי אם באנינות ולא אתי לזלזולי באבילות:
ואין מברכין עליו. פירש בקונטרס בברכות פרק מי שמתו ברכת המוציא ואין מזמנין ברכת המזון ותימה גבי
המוציא מה שייך לומר אין מברכין עליו בשלמא גבי ברכת המזון שייך צירוף אלא גבי המוציא מאי שייך צירוף ויש לפרש
דבגמרא קאמרינן דאין מברכין עליו אלא מצוה לחלק דהוו כשנים שאכלו שמצוה ליחלק ואין זה האונן מצטרף עמהן ואין מזמנין
עליהן עמהן לומר נברך שאכלנו משלו ואי לא הוה תני אלא חדא הוה אמינא לענין נברך שאכלנו משלו דאין מצטרף אבל מצטרף
להיות להם דין שלשה לברך אחד מהן בעבור חברו להכי תני תרתי וריב"א מפרש דאין מברכין ומזמנין חדא לומר נברך שאכלנו
משלו וחדא לברך בשם כמו שמזכירין שם בעשרה פירש בקונטרס בפרק מי שמתו ואינו מברך אין צריך לברך ברכת
המזון משמע מפירושו דאין אסור לברך ובשמעתין נמי פירש כענין זה ומיהו מדקאמר בריש פרק מי שמתו התם למאן דאמר
[תוך] ארבע אמות הוא דאסור פירש רבינו יצחק בברכות דאיכא איסור לברך וגם בתוספות הרב פירש דאסור לברך ותימה
לרבי יצחק דהשתא נהגו לברך ולזמן והיה אומר דלא איירי הכא רק כשהוא עוסק בצרכי המת שאין לו להתבטל מן המצוה אבל
בשעה שאינו עוסק שרי אי נמי בשעה שאחרים עוסקים והוא אינו עושה כלום ומיהו בירושל' אינו משמע כן והכי איתא התם אינו
אוכל כל צורכו ואינו שותה כל צורכו כו' ואינו מברך ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואם ברכו אחרים אינו עונה אחריהם אמן
ואם משום ביטול מצות עסק במתו מה ביטול יש בעניית אמן מיהו נראה לי משום שמיעת הברכה שלא תהיה אמן יתומה ועוד דאמרינן לקמן
הן עומדין ומתפללין והוא יושב ומצדיק עליו את הדין ומשמע שאינו עוסק בו כלל אלא יושב ודומם ונראה דאסור לברך ושוב מצאתי בירושל'
דריש פרק מי שמתו תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאוי ופריך
והא תניא פטור מנטילת לולב וקא סלקא דעתיה דמיירי ביום טוב ובו אינו טרוד לישא במשאוי ומשני תפתר בחול פירוש בחולו של
מועד ופריך והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא ביום טוב אמר ר' חנינא מכיון שהיו זקוקים להביא לו ארון
ותכריכין דתנינן תמן מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא ארון ותכריכין נמי כמו שהוא נושא משאוי דמי
משמע דפליגי בשבת וביום טוב
דאינו מברך
במאי דאמרינן מיהו הא קשיא לן
דאמרינן בסיפא בשבת מברך ומזמן וצריך עיון:
בעא