ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד
קטן
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעא
מיניה ר' יוחנן משמואל. מיהו ר' יוחנן לא קיבל משמואל
אבל רבתי. מסכת שמחות: גוייתו. כל גופו ואיכא דאמרי אבר
קנח א
א) ב)
שלו: פריעת הראש. שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת
דאיהו סבירא ליה דברים שבצינעא נוהג כדפרישית לעיל:
הא אחר שלא פרע כו'. אע"ג דפשטי' דקרא הא אחר פורע
ג) ד)
קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת: נעילת הסנדל. דלאו
ה)
מוכח דאבל הוא: לא כולי
כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא
ופורם ואם הם יעשו
ימותו נראה דאסמכתא בעלמא הוא
ב
עלמא מגלי רישייהו. בשבת ואע"פ
דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין
בעא מיניה ר' יוחנן משמואל יש אבילות
בשעת
שמתעטף לא מיחזי כאבל:
גבי אלו שבמיתה:
קנט ג ד
ו)
ושמואל לטעמיה. פי' בתוספ'
בשבת או אין אבילות בשבת אמר ליה אין
חימום. בשעת התחלת הצער בשעת
ז)
אבילות בשבת יתבי רבנן קמיה דרב פפא
ח)
מיתה: וכל עטיפה שאינה כעטיפת
הרב דרב סבר
קס ה
וקאמרי משמיה דשמואל אבל ששימש
ישמעאלים. הלכך כיון דכל ימי שבוע
דעטיפת הראש שאינה כעטיפת
שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם
ישמעאלים הויא עטיפה ומסתמא רב
מטתו בימי אבלו חייב מיתה א"ל רב פפא
קסא ו ז
ושמואל הלכה כרב יש מפרשין דרחיצת
אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג
$ אסור אתמר ומשמיה דר' יוחנן אתמר ואי
❖
ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ"ד
אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו
שמיעא לכו משמיה דשמואל הכי שמיע
קסב ח
אלא אבלים בלבד: מחוי ר"נ.
פרק במה מדליקין
לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל
עטיפת ישמעאלים: גובי דיקנא.
דבלא אבילות הוא רשות אבל לר"נ
גליון הש"ס
א אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה
גומות שבלחי למטה מפיו: לא שנו.
בר יצחק דאמר התם ואני אומר מצוה
גמ' אסור אתמר ומשמיה
שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא
קסג ט
1
דר"י אתמר.
פריעת הראש בשבת דצריך לגלות
באבל נמי הוי מצוה ולא רשות
תפרומו ולא תמותו וגו' הא אחר שלא פרע
חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה
ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי
ושלא פירם חייב מיתה אמר רפרם בר פפא
בימי אבלו להודיע כי אין אבילות
פירושו הכא דמשום אבילות אינו חובה
קסד י
❖
בשבת: אלא שאין מנעלים ברגליו
להראות אבילות בשבת:
תנא באבל רבתי ב אבל אסור לשמש מטתו
❖
לא שנו שאין לו מנעלים ברגליו.
אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו
בימי אבלו ומעשה באחד ששימש מטתו
מוכיחים עליו. דאינו אבל אבל לגלות
תימה דכי היכי דמנעליו
בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו אמר
לעזי רש"י
ראשו אינו צריך ואם בא להתעטף
מוכיחין עליו אמאי לא אמרי' אחד
תורה אור השלם
שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת הראש
ג
שייפינ"ש [שוקניא"ה].
בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין
מהני מוכיחין ונמצא דאינו חובה כי
❖
1. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל
חלוק.
חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה
בכך כלום: דמסתפינא מיניה.
אם האחד ושמא במנעלים יש הוכחה
אַהֲרֹן
וּלְאֶלְעָזָר
יותר: וכל קרע שאינו בשעת
נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצת ידים
בקושיות: מחליף וקורע. אע"פ
וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם
אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא
ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר אף
מוסף רש"י שאינו שעת חימום: כבוד אביו. שנו
חימום אינו קרע. נראה דהא דאמר
ד
תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל
אבל לכולי עלמא אין קורע אלא
לעיל מי שנזדמן לו חלוק בתוך
פריעת הראש רשות ושמואל מאי שנא
דברים שבצינעא.
כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם
כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת
בשעת חימום: ממאן שמיעא. לרב
ז' אע"פ שאינו שעת חימום שמא
נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי
(כתובות ד.) כל ל' יום.
הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:
אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע
דוקא כגון שקרע כבר והכא מיירי
❖
דסיימי מסאנייהו פריעת הראש נמי לאו כולי
ויקרא י ו
מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה
בשלא קרע עדיין א"נ כגון שאין לו
עלמא עבידי דמגלו רישייהו שמואל לטעמיה
דרב אושעיא: אונקלי. שייפינ"ש
חלוק בשעה ראשונה חייב לקרוע
דאמר שמואל ה כל קרע שאינו בשעת חימום
רבינו חננאל (המשך)
חלוק שקורעו: בתוך ביתו. שבצינעא
כשיהיה לו אפי' שלא בשעת חימום
(קדושין פ:) ונקבר
אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת
ו
באשה אחת ושני
מותר לנהוג אבילות בשבת: דפריס
ולי נראה דבכל שעה שיוכל להתחמם
אמר (ליה) אזל ליה
אנשים.
גברא דהוה מסתפינא. הנה
ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גובי
ז
סודריה ארישיה. בשבת משום עטיפה
על מתו אפי' לזמן מרובה אחר מיתתו
אבל
קרעו בשעת שמועה שלא
(שם)
דדיקנא א"ר יעקב א"ר יוחנן לא שנו אלא
דנהיג אבילות: כל ל' יום יוצא
קרוי שפיר בשעת חימום כמו שאמרו
לא באיש אחד ושתי
בשעת חימום. ופרקינן
נשים.
בחיק. בן ל' יום מוציאו בחיק לבית
שאני רבנן דכיון דכל
ברבנן משום דמדכרי שמעתייהו הוא
שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים
שעתא מדכרי שמועתיה
הקברות ולא בארון: אבל לא באיש
הדין נמי בכל מת שיוכל להתחמם
❖
ברגליו מנעליו מוכיחין עליו כל קרע שאינו
(שם)
שעת שמועה כשעת
אחד. שאין מתייחדין עם האשה:
עליו והא דפריך בסמוך ולא משני
חימום דמי. רבא אמר
בשעת חימום אינו קרע והא אמרו ליה
מהכא, דתניא אבל [כל]
הכי משום דבלאו הכי משני שפיר:
לשמואל נח נפשיה דרב קרע עליה תריסר מני אמר אזל גברא דהוה
א)
שבעה קורעו לפניו.
כי
רבינו חננאל
תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.
ואם בא להחליף חלוקו
מסתפינא מיניה א"ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר' חנינא ב) קרע עליה תליסר
ומכאן קשה לי על מה שפי'
מחליף, וקורע החלוק
בעא מיניה ר' יוחנן
אצטלי מלתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה שאני רבנן דכיון דכל
משמואל יש אבילות
שלובש. הנה קריעתה
למעלה דגרסי' רבי חנניא
בשבת או לא. אמר ליה
שלא בשעת חימום.
שעתא מדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי א"ל רבין בר אדא לרבא אמר
מי שאין לו אלא חלוק אחד דמיירי
ופרקינן כי תניא ההיא
אין אבילות בשבת. אמרי
בכה"ג דמחליף וקורע דהא גבי אביו
תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קורעו לפניו ואם בא להחליף מחליף
רבנן משמיה דשמואל,
שקורע כל חלוק שלובש
אבל ששימש מטתו חייב
אפילו כל שבעה, בכבוד
ואמו אמר הכא מחליף וקורע כל
וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע כי תניא
ח
אביו ואמו. תשלום
מיתה. א"ל רב פפא
שבעה ולעיל אמרי' על אביו
ההיא בכבוד אביו ואמו אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבוה
אסור אתמר ומשמיה דר'
הברייתא, ובשבת קורעו
ואמו קורע לעולם וצ"ע:
יוחנן אתמר. אמר רב
לאחוריו, כדאמרן חזרת
דרב אושעיא ובר קפרא חד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין תסתיים
ט
הכי
[קרע לאחוריו בשבת
תחליפא אמר שמואל,
א"ר יוחנן דברים שבצינעא
חובה], ואם בא בשבת
אבל שלא פרע ראשו
דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין
נוהג. פסק בהלכות גדולות
ולא פירם בגדיו חייב
להחליף חלוקו מחליף
ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה אמר רבא
כר' יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי
ואינו קורע. ירושלמי הרי
מיתה, שנאמר ראשיכם
שהיה מחליף בגדיו [כל]
אל תפרעו ובגדיכם לא
אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה
לעיל תשמיש המטה רשות ודברים
שבעה חייב לקרוע כולן.
תפרומו ולא תמותו, מכלל
סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה א"ל לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת
שבצינעא הוא ובפ"ק דכתובות
אותן קרעין מתאחין או
שאחר שלא פירע ושלא
אינן מתאחין. אסיקנא
פירם חייב מיתה. אמר
נמי קאמר עלה מסייע ליה לר'
א"ל הכי א"ר יוחנן דברים שבצינעא נוהג: ר"א אומר משחרב בית המקדש
ג)
חלוקת אבוה דר' אושעיא
רפרם תנא באבל רבתי,
יוחנן דאביי ורבא סברי כוותיה
עצרת כשבת וכו': אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר"ג
ובר קפרא. ירושלמי אבל
אבל אסור לשמש מטתו
ואע"ג דקיימא לן
שבא מן הדרך והיה
ומעשה באחד ששימש
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא י כל ל' יום ד) תינוק יוצא
רגליו קיהות מותר לרחוץ,
מטתו בימי אבלו ושמטו
הלכה כדברי המיקל ה"מ במחלוקת
בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים
שאין רחיצת צונן רחיצה.
חזירים את גויתו. אמרו
של תנאים אבל במילתא דאמוראי לא
תני אבל ומנודה שהיו
משמיה דשמואל פח"ז
אבא
אמרן מספקא לי כי היכי דשרי בתוך
מהלכין בדרך מותרין
חובה. פריעת הראש,
ביתו הני דברים דקריעה אי הוה אסור נעילת הסנדל בצנעא וכל שאר דברים: עצרת כשבת. וכ"ש ר"ה ויוה"כ ר"ג אומר
בנעילת הסנדל ולכשיבואו
חזרת קרע לאחוריו, זקיפת
לעיר יחלוצו, וכן בתשעה
המטה, לעשותם בשבת,
ר"ה ויוה"כ כרגלים וכ"ש עצרת לאחר חורבן ולישנא לא אתי שפיר דהוה ליה למתני ר"ג אומר אף ר"ה ויוה"כ כו':
באב, וכן בתענית צבור.
להודיע שאינו נוהג אבל
וחכמים אומרים לא כדברי זה כו'. ולא שייך למימר היינו תנא קמא דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דתנא קמא כי ההיא דלא ירבה
תני מקום שנהגו לשאול
בשבת. אבל נת"ר, נעילת
לו נשים בפרק ב' דסנהדרין וההיא (דהמקדש) : הלכה כר"ג. תימה כיון דאמר שמואל הלכה
בשלום אבלים בשבת
סנדל, תשמיש המטה,
שואלין. [ר' אושעיא] רבה
רחיצת ידים ורגלים בחמין
כדברי המיקל באבל אמאי איצטריך למיפסק הלכה כר"ג וי"ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשיכה ולא היה לו שעה אחת לנהוג בו
חמא אבלין בשבת ואמר
רשות. ורב אמר אף
אבילות או קברוהו נכרים ביום טוב או שמע שמועה קרובה ביום טוב אם הם כרגלים אינם עולים למנין שבעה ואם הם כשבת עולים:
להו שלום עליכם כמנהג
[פריעת] הראש בשבת
מקומנו. ר' יוסי בן חלפתא
רשות. ומקשינן לשמואל
אבא הוה משתבח בר' מאיר
מאי שנא נעילת הסנדל
קומי ציפוראי, אדם גדול קדוש צנוע הוא. חד זמן חמון ליה שאיל בשלום אבילא בשבת. אתו אמרו ליה ר' אהן
דאמ' רשות דלאו כולי עלמא מסגי במסני, פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלי רישייהו. ופרקינן שמואל לטעמיה
הוא דאת מתני שבחיה, אמר לי' הן, א"ל שאיל בשלום אבילא בשבתא. אמר לון בעין אתון מידע חייליה, אתא
דאמר כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. פי' עטיפת ישמעאל[ים]
לאודען דאין אבלות בשבת, דכתיב ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבלות, כמו
דאמר שמואל, מכסה שפמו וזקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו. והוא אלמתה בלשון ערב. ועד כמה מכ[ס]ה מחוי רב נחמן
דאמר נעצב המלך על בנו. (תני ארוסתו לא מתאבל ולא אונן עליה. תני כל שמתאבל[ין] עליו מתאבלין עמו.
עד גובי דקנא. אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין מנעלין ברגליו, אבל יש מנעלין ברגליו מנעליו מוכיחין עליו. וקיימא לן
רב מתה אחותו פקיד לחייה בריה כד תהא סליק לגבאי של נעליך מעל רגליך). ר' יונה סלק לגביה ר' גוריון
כרב דאמר פריעת הראש נמי בשבת רשות. (פריעת הראש) [פי'] צריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכסה בימי אבלו,
בשבת דגו שבעת ימי אבלו, נפק לגביה לביש סנדלי. אמר ליה אנת (דכר) [סבר] דילפון עובדא מינך דבשבת
[להודיע] כי אין אבל[ות] בשבת, אבל לגלות ראשו אין צריך. ואם בא להתעטף בצינעא עטיפת ישמעאלים אין בכך כלום.
[מותר] בנעילת הסנדל. ולא ילפון עובדא מבר נש זעיר. ואין דובר אליו דבר, אפילו דבר תורה. אמר ר' יוחנן
ולא בעי עטיפה כולי האי. דהא רב יוסף דהוא בתרא עבד כרב. דאמר רבא אבל מ[טייל] באונקלי בתוך ביתו. ואונקלי
שלא היו יודעין במה לפתוח, אם ביסורין שבגופו אם בחסרון ממונו אם בנפש בניו ובנותיו. מתני' משחרב בית
היא מצנפת, כגון מצנפת של כהן גדול, כדגרסינן בסוף מנחות מעשה דחוני ושמעי בני שמעון הצדיק הלבישו באונקלי
המקדש ר' אליעזר אומר עצרת כשבת, רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכיפורים כרגלים. דייקינן מינה וכל
וחגרו בצלצול. אביי אשכחיה [לרב יוסף] דפריס סודרא ארישיה כעטיפת ישמעאלים וקאזיל ואתי בביתיה. אמר ליה, לא
שכן עצרת שהיא כרגלים. אמר גידול בר מנשה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל. איכא דאמרי להא דרב גידול
סבר לה מר אין אבילות בשבת, אמר ליה דברים שבצנעא נוהג. ומקשינן תוב לשמואל, וכל קרע שאינו בשעת חימום אינו
אהא דתניא תינוק כל ל' יום יוצא בחיק, ונקבר באשה אחת ובשתי אנשים, אבל לא
באיש אחד ושתי נשים.
קרע. והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב וקרע עליה תליסר כברי מאני. ור' יוחנן קרע על ר' חנינא י"ג איצטלי דמילתא,