כד:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבא
שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים.מפורשבמסכת
ה) דלוסקמא. ארון: ואין עומדין עליו בשורה. אין צריך לעמוד עליו
קסה א ב ג ד
א)
ב) ג)
קדושין אע"ג דאין איש אחד מתייחד עם
בשורה. כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה וכל אחד
ד)
אומר לו תתנחם: ברכת אבלים. ברכה שאומר ברחבה כדאמר
שתי נשים בשעת אבילות דטרידא שרי:
ה)
ואין
אומרים עליו ברכת אבלים.
בכתובות : תנחומי אבלים. כל שבעה הולכין לנחמו בביתו:
פירש בקונטרס דמיירי בלא
קסו ה
ו)
הניטלת בכתף. באדם אחד:
כלו לו חדשיו ומיהו אפי' מיירי
ז)
באגפיים. בשני בני אדם דרך
בכלו לו חדשיו נהי דמתאבלים עליו
אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים
כבוד: ואבריו כבן שתים. שאבריו
כדאיתא בפרק ר"א
קסז ו
ח)
ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו
גדולים: מצהיבין. מרגישין ומצערין:
ובפרק יש בכור לנחלה
ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שלשים
ט)
ניכר לרבים. שהיו מכירין כבר
מ"מ אין מחמירין עליו כל כך
קסח ז
יוצא בדלוסקמא רבי יהודה אומר א לא
שהיה רגיל לצאת מן הבית: מה הן
לצערו כדאשכחן בהני דסמוך דלפי
דלוסקמא הניטלת בכתף אלא הניטלת
קסט ח
י)
בהספד. כמה יהא גדול שמצוה
מה שהוא גדול מחמירין לכבודו:
❖
ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו
להספידו: עניים בני שלש. לפי
ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן י"ב חדש
שמנחמים אותו בדברים:
שהעני מצטער על בניו יותר מן
א) ב
העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת: יום
יוצא במטה ר"ע אומר הוא בן שנה ואבריו
לעיל פירש בקונטרס דאם בא
תורה אור השלם
קע ט
אחד לפני עצרת. היה אבל: הרי כאן
להחליף בגדים שכבסו קודם הרגל
כבן שתים הוא בן שתים ואבריו כבן שנה
1. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
ארבעה עשר. דעצרת חשוב כשבעה
ללבוש בגדים שהן מכובסין כי חלוק
יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי
יוצא במטה ר' שמעון בן אלעזר אומר היוצא
ג
יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
וזהו יום שלפני עצרת חשוב ז' דסבר
הוא מלבוש ומכאן משמע שר' שמעון
קעא י
במטה רבים מצהיבין עליו אינו יוצא במטה
יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג
כי האי תנא דלעיל דאמר
היה מתיר בגדים שכבסו קודם הרגל
הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת
אין רבים מצהיבין עליו ר"א בן עזריה אומר
ובתוס' פי' אם בא להחליף ללבוש
אפילו יום אחד אפילו שעה אחת
וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ
❖
ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו אינו ניכר
רֵיקָם: דברים טז טז
ד
בגדים שאינם מכובסים כי חלוק הוא
וכמאן דאמר עצרת כרגלים ו):
לרבים אין רבים מתעסקים עמו ומה הן
מתני'
על מטה זקופה. יושבין
מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא
קעב כ
בהספד רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר
המנחמין: חולצין. כתפיהן:
כיבוס ור' יצחק זקיני סובר כך ועל
הגהות הב"ח
פירש"י הקשה דאי שרי בגדים שכבסו
גמ'
עניים בני שלש עשירים בני חמש רבי
(א) גמ'
קעג ל מ
קודם אבלו ומסתמא הכי נמי שרי
ובחג הסוכות
יהודה אומר משמו ה עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים
❖
בגדים המגוהצים קודם אבילות וא"כ
אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי
מנין לו למעלה דאביי כרבי מנא
❖
ישמעאל דרש ר' ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה ו יום אחד לפני עצרת
ב"ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם
גליון הש"ס
ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידיה היא
אבלו היו מגוהצין וי"ל דמדשרו הני
תוס' ד"ה אלא כו' כגון
דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא
רבינו חננאל
דוקא ולא חדשים לבנים ש"מ דסבירא
ברגל.
❖
יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר שמע רב ששת איקפד
להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה
אבא שאול אומר אף באיש
אחד ובשתי נשים. ואין
אמר אטו דידיה היא דר"א אמר ר' אושעיא היא דא"ר אלעזר א"ר אושעיא
שמלבישין אותו לאדם אחר יום או
עומדין עליו בשורה, ואין
חצי יום ואין זה קרוי בגד מכובס
מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג
ז
ב)
אומרין עליו ברכת אבלים
1
מוסף רש"י
לדידיה: רבי עקיבא אומר בן
ותנחומי אבלים. בן ל' יום
השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות
מנין לעצרת שיש לה
יוצא בדלוסקמא. ר' יהודה
שנה כו'. ולא סגי בי"ב חדשים
יש לה תשלומין כל שבעה ג) אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש ח יום
תשלומין כל שבעה.
אומר לא דלוסקמא
ובמסכת שמחות נראה לי ר"ע כו'
הניטלת על הכתף אלא
אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר רבינא
הניטלת על אגפיים.
פירוש דלא בעי ג' שנים ואם מת
הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום
ועומדין עליו בשורה,
ט
ביום שלשים פוסק בפ' יש בכור
ואומרין עליו ברכת אבלים
רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל רב חביבא מסורא דפרת לרבינא אמר מר
ד)
שלשים יום באדם
ותנחומי [אבלים]. בן י"ב
יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר
חודש יוצא במטה. ר'
אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות
ליה אנא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא: מתני' אין קורעין ולא
עקיבא אומר בן שנה
כיום שלפניו ואינו מתאבל וה"ה
י
כ
ואבריו כבן שנתיים בן
מסתמא לענין בכור:
שנתיים ואבריו כבן שנה,
חולצין ל ואין מברין אלא קרוביו של מת מ ואין מברין אלא על מטה זקופה:
דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא.
מה חג
(ר"ה ד:)
יוצא במטה. רבי שמעון
גמ'
המצות יש לה תשלומין
בן אלעזר אומר היוצא
והא דלא מייתי ברייתא
כל שבעה.
במטה רבין (מתייהבין)
דר"א בן יעקב דמפיק תשלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר
[מצהיבין] עליו. ר' אלעזר
בן עזריה אומר ניכר לרבים
איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת ויש לומר דלא ידעינן כמה ימים אי לאו מדרבי אושעיא כדאיתא פרק אין דורשין
(חגיגה יז.)
רבים מתעסקין בו, אין
אלא קשיא מנא ליה דעצרת כרגלים בזמן הזה הא ליכא תשלומין ונהי דמתני' הכי משמע מדקאמרי עצרת כרגלים
אדבריה.
ניכר לרבים אין רבים
משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י"ל כיון דעצרת חד יומא ונחשב כמו פסח וסוכות בזמן שבית המקדש קיים לענין תשלומין
(ביצה
מתעסקין בו. מה הן
כט.)
בהספד. ר' מאיר אומר
חשיב נמי לדידן כרגל דפסח וסוכות מיהו בר"ה ויום הכפורים משמע דלא סבירא להו הכי דליהוו חשיבי כשבעה ימים מדלא נקט
משום ר' ישמעאל עניים
אלא עצרת ולית ליה דרבן גמליאל ורב פפא דבסמוך דאמרי אפילו ר"ה ויוה"כ ישנן כרגלים דלעולם הוא במקום פסח וסוכות הקשה
בני שלש, עשירים בני
בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מותר לגלח ערב יום כפורים דהוי קובר את מתו שמונה
חמש. ר' יהודה אומר
משום ר' ישמעאל עניים
ימים קודם יום כפורים דבטלה הימנו גזרת שלשים ותירץ דנפקא מינה אם לא גילח ערב יום כפורים דאינו מגלח אחר יום כפורים
בני חמש, עשירים בני
אבל עתה דחשבינן ראש השנה כשבעה ויום הכפורים כשבעה וערב ראש השנה כשבעה ימים קודם ובין ראש השנה ליום כפורים שבעה
שש, ובני זקנים כבני
[עניים]. אמר גידול בר
ונקיט ליה בתר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאבא שאול דאמר לעיל מגלח אחר הרגל
מנשה אמר שמואל הלכה
אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה בהני שני ימים אחר יום כפורים וזהו דוחק גדול כי
כר' יהודה שאמר משום ר'
זה אינו מפורש בשום מקום שתחשב שמועה רחוקה פחות משלשים יום ויותר היה יכול לומר לענין דחשבינן אחר ראש השנה שבת
ישמעאל. ירושלמי תני אין
מראין פנים לא בראש שנה
שלישית דאמר לעיל יושב במקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים יום
ולא ביום הכיפורים. ר'
היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילות כי אם יום אחד לא אמרינן יום כפורים תבטל שלשים ותמהתי
חזקיה הוה ליה עובדא,
למה לא פירש הרב כך כי דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום דדוקא
סלקין רבנן למחמי ליה
אפון בצומא רבה, אמ'
בהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ"א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרת כי אם יום אחד למנין
לון כלום אמרו אין מראין
שלשים כך נראה לי ואיני יודע הבירור כך פירש הרב ופירש בהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיב ליה שיכבא ביום טוב ראשון
פנים לא בראש השנה ולא
לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני (ימים) ואותו יום טוב שני עולה למנין שבעה ואי שכיב ביום שני ההוא יומא נוהג אבילות דכיון
ביום הכיפורים, [א]לא
מפני התפילה. שנייה הוא
דיום טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיום ראשון דהוי מן התורה כדאמרינן בזבחים ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה
יום הכיפורים שחל להיות
לר"י וגם אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי :
בשבת. דריש ר' עינוני
אלא קרוביו. ירושלמי ובלבד קרובים הראוין להתאבל כהדא דרבי אבין דמך במועדא לא גמל ר' מנא חסדא אמר בתר מועדא
מי שקבר את מתו יום אחד
לפני עצרת, חשוב כשבעת
ניעבדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מברין עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות $ כגון
ימי האבל ופסקו ז' ימי
ברגל ולקמן אמר אפי' רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד ותמיהני אם כן נצטרך הבראה לשמועה רחוקה ולא מצינו
אבלו, ועצרת חשוב
כשבעת ימי הרגל, דאמר
ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל והולך כלי אחרי לבית המרחץ ושמא לענין הבראה החמירו משום כבוד החכם:
ר' אלעזר מנין לעצרת
וכף
שיש לה תשלומין שבעה
שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, שאם לא הקריב ביום ראשון יש לו להקריב כל ימי החג, כך עצרת יש לה תשלומין שבעה כחג המצות. הרי ז' לפני עצרת,
ועצרת שבעה, הרי ארבעה עשר. משלים ששה עשר יום והרי גמרו לו שלשים ומותר בתספורת. אדבריה רב פפא לרב אויה סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי י"ד. אמר רבינא הלכך הקובר את מתו
יום אחד לפני החג, שבעה, והחג שבעה, ושמיני שלו שהוא רגל בפני עצמו, הרי כאן עשרין ואחד יום. וזהו שאמרו [שמיני] רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. פירוש רגל בפני עצמו זהו כדי לחשב יום שמיני של
חג הסוכות שבעת ימים לאבל למנין שלשים. מתני' אין קורעין ולא חולצין כתף, ולא מברין אלא קרובין של מת.