כה:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שפעו
מרזבי דציפורי דמא. מפרש בירושלמי דיהב נפשיה על
כי מטו אגישרא. כשהגיעו לעבור בדף של גשר
קצר שעכשיו לא
קפו א
א)
היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה: קמו גמלי. עמדו
גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א
ב)ג)
הגמלים נושאי המטות במקומן: טייעא. סוחר ישמעאלים:
שנתן נפשו על המילה:
❖
ד)
ועל רבו שלמדו חכמה. בפרק אלו מציאות פליגי
רבנן. דשיכבי רבה בר רב
הונא ורב המנונא: עבדי יקרא. דהא
ה) ו)
ז)
לא בעי האי למיעל מקמי האי: נתור
רבי יהודה ורבי יוסי שרבי
רבינו חננאל
ככי. לחייו משום דבזי לרב המנונא:
יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו
כי מטו אגישרא קמו
גמלי אמר להו ההוא
ספר מלחמות. ספר תורה. לישנא
ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו
טייעא מאי האי אמרו ליה רבנן דקא עבדי
אמר ליה רב אשי לבר
ח)
קיפוק בהא יומא דנח
אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם
אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא
יקרא אהדדי מר אמר מר ניעול ברישא ומר
ט) י)
נפשיה דרבינא, מאי אמרת
עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל
ונתור ככי דההוא טייעא. לישנא
עליה, פירוש בר קיפוק
אמר מר ניעול ברישא אמר דינא הוא דרבה
קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק
אחרינא גזע ישישים זה רבה בר
[ובר אבין] הוה ספדנא
בר הונא ליעול ברישא חליף גמליה דרבה בר
כ)
ושאלינהו מהו ההספד
רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל
רב הונא דהוא בן גדולים בן
ל)
שתספדו עליו, וכיון
הונא נתור ככיה ושניה דההוא טייעא פתח
דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי
רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף
❖
מ)
שאמר לו בר קיפוק,
עליה ההוא ינוקא גזע ישישים עלה מבבל
פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב
מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר
בארזים נפלה שלהבת מה
יעשו איזובי קיר, כלומר
מלחמות עמו רב המנונא: קאת
ועמו ספר מלחמות קאת וקפוד הוכפלו
חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות
א)
כולי עלמא לגביה כאזוב
תורה אור השלם
וקיפוד הוכפלו. קללה כמו
בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין]
לראות בשוד ושבר הבא משנער קצף על
גבי ארז נינהו (כולהו)
1. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם
מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה
וירשוה קאת וקיפוד
[כו']. ובר אבין אמר, בכו
עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה
לאובדין ולא לאבידה כו'.
אֲדֹנָי אֱלֹהִים וְהֵבֵאתִי
ויותר היה נראה לי דמעשה רב
כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:
חדשה רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו
חלש דעתיה דרב אשי,
הַשֶּׁמֶשׁ
בַּצָּה¢ רָיִם
לראות שוד ושבר. זה שקצף
דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם
אמר, שויתון לגביה כאזוב
וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם
נפש נקי וצדיק כי נח נפשיה דרבינא פתח
❖
הקב"ה על עולמו: נשים לילות
ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי
עמוס ח ט
של קיר והוא כארז מכלל
אוֹר:
עליה ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על
שהוא גדול ממני, נעשה
כימים. בהספד על ששם לילות
ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד
להן חולי ונהפכו רגליהן
צדיק כתמר נשים לילות כימים [על משים
ב)
כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן:
כימים בתורה: בר קיפוק ובר
שאינן יכולין להלך, ולא
מוסף רש"י
ברכת לילות כימים] א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא
יצאו בהספד. וזהו שאמר
אבין הוו ספדני: (ההוא יומא.
זה יומו של יאשיהו.
רב אשי כיון שרגליהן של
דנח נפשיה): חלש דעתיה.
יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים
אלו הפוכות, אינן ראוין
דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי
לחליצה. כי נח נפשיה דר'
נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק
יוחנן, יתיב עליה ר' אמי
לאבידה: וההוא יומא. דנח נפשיה לא
בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת
שבעה ושלשים. ואסיקנא,
ספדוהו משום דאירע להו תקלה על
אפילו רבו שלמדו תורה,
בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא
ידו: לא בר קיפוק ולא בר אבין חליץ.
אינו יושב עליו אלא יום
למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו ההוא יומא לא
אחד. ואמר ר' יצחק בר
משום דאיתהפכו כרעייהו ותנינא
אמי, תניא, חכם, כיון
אתו לאספודיה והיינו דאמר רב אשי ג) לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ
האי מאן דמסגי
(עמוס ח ט)
שהחזיר פניו מאחורי
רבא כי הוה אתא לדגלת א"ל לבר אבין קום אימא מילתא קאי ואמר באו רוב
אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה
לגרמיה הוא דעבד.
המטה שולל. פתח עליה
(ברכות מח.)
ההוא ספדנא, ארץ שנער
שלישית במים זכור ורחם תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו כאות מי
אמרה ח) וחלצה נעלו מעל רגלו ולא
הרה וילדה. פי' שנער
מתחת לרגלו: אתי לדגלת. חדקל:
מרה (חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם סימן) רבי חנין חתניה
(שבת לח:) כי נח
בבל. ארץ צבי, ארץ
נפשיה דר' זירא.
רוב שלישית. ישראל נקראו שלישית
ישראל. רקת, זו טבריא
ט)
דבי נשיאה הוה לא קא הוו ליה בני בעא רחמי והוו ליה ההוא יומא
שמת בה. ת"ר
ורבא שקול כרוב ישראל ואמר ליה
דהוה ליה נח נפשיה פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה
(מגילה ו.)
קום ואמור מילתא כלומר בקש
ארץ צבי.
ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אסיקו ליה
גידלה שעשועיה.
רחמים: כאות במי מרה. שאשה
(שם) שפעו מרזבי
חנן על שמיה כי נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה ר' יצחק בן אלעזר
סוטה נבדקת בהן: בעת חנינתו.
דציפורי דמא.
קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים דכתיב והיה ביום ההוא
דולד: אבד חנינו. אביו המחננו:
1
(סנהדרין
והבאתי השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשיהו כי נח נפשיה
והבאתי השמש בצהרים. אשקיע
קט.)
השמש בצהרים: יומו של יאשיה.
דר' יוחנן יתיב רבי אמי שבעה ושלשים אמר רבי אבא בריה דרבי חייא
שנהרג יאשיה קרי יומו שמש:
בר אבא רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי אמר ר' חייא בר אבא
ד)
לגרמיה. לדעתיה: רבי זירא היה
אמר ר' יוחנן אפילו רבו שלימדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד
א
מבבל ובה נולד וגדל בארץ ישראל
ה) כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה
והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה
ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה כי
ארץ צבי גדלה שעשועיה ואהכי קרי
נח נפשיה דרבי אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא דרבי יוסי ו) שפעו מרזבי
ליה רבי זירא ורב זירא י): אוי נא לה
דציפורי דמא דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא דר' אסי איעקרו כל אילניא
אמרה רקת. יכולה לומר כן רקת
היא טבריא: אחיתו. הורידו דמעות:
דר' חייא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא דר' מנחם (בר' יוסי) אישתעו צלמנייא
ז)
איתחמיאו כוכבי. נראו הכוכבים
והוו למחלצייא דר' תנחום בר חייא איתקצצו כל אנדרטיא דר' אלישיב
שנשתנה העולם מרוב צער: כיפי
איחתרו שבעין מחתרתא בנהרדעא דרב המנונא נחיתו כיפי דברדא
דנורא. אבנים של אור: אשתעו
מרקיעא דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק
צלמנייא. נימוחו פרצוף שלהן: והוו
כיפי דדגלת אהדדי כי נח נפשיה דר' משרשיא טעון דיקלי שיצי ת"ר
למחלצייא. כלומר נחלקה ונתמעכה כל
צורת פרצוף של צלמים וצורת המטבעות
מפני צורת החסיד שנשתנית דרבי מנחם בנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים : והוו למחלצייא.
כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים שבה מטחין טיט הכותל: אנדרטא. צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת: שבעין מחתרין. דגנבים
דברדא.
אבנים: נשוק כיפי. כיפאות של
זו: שיצי. קוצים:
אתו גנבים: כיפי
גשרים נשתברו ונשקו זו את
דבזכותיה לא הוו
ואלו