כו:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד
קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובאיחוי
אלכסנדרי. בירושלמי איזהו איחוי כל שאין מקומו ניכר
מתוך השלל. שלא קרע אלא בשלל: מתוך האיחוי. מקרע האיחוי:
קצט א
א)
ב) ג)
ובאיחוי אלכסנדרי. דהוה כשלם: רשאי להפכו למטה. שהופך הקרע
ובמסכת שמחות מפרש כל שאחוהו כל צורכו:
ר ב ג
כך הלוקח אסור לאחותו. לא שמעתי אם מותר למוכרו לנכרי
ד)
למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה בית הצואר ולובשו:
ה) ו)
ותוספת שלש. כגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע כגון שאירעו
נהי דלוקח אסור לאחותו אם הוא
נכרי מותר ואע"פ דמוכר
ז)
רא ד ה
ח)
אבל אחר: עליון אין מתאחה.
צריך להודיע ללוקח היינו כדי שלא
שקרעו על אביו ועל אמו: שאינן
יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין
ובאיחוי אלכסנדרי
ת"ר הקורע מתוך
א
ב
❖
בתוספת. כלומר אין בדין שמוסיף
אם יתפרנו הנכרי ולכאורה היה
רב ו
השלל מתוך המלל מתוך הלקט מתוך
עליהן: הגיע לטיבורו. ומת לו מת
מותר ועוד צ"ע והאי וכשם שהמוכר
הסולמות לא יצא מתוך האיחוי יצא אמר
תורה אור השלם
אחר: מרחיק שלש אצבעות. בצד
כו' הוי פי' לתנא קמא בלא הפיכה
רג ז ח
רב חסדא ג ובאיחוי אלכסנדרי ת"ר רשאי
אותו קרע וקורע: נתמלא. קרעים
ולר"ש בן אלעזר אפילו על ידי הפיכה
1. וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל
להופכו למטה ולאחותו ר' שמעון בן אלעזר
בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ
מלפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע
ובמאי דפליגי נראה דהלכה כתנא
רד ט
אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם
ד אוסר לאחותו ה וכשם שהמוכר אסור לאחותו
לפניו: כל שבעה. אם מת לו מת
קמא וכן פירש הר"א:
הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד
תחילת
כך הלוקח אסור לאחותו ולפיכך מוכר צריך
רה י
קריעה שלש אצבעות.
קורע קריעה אחרת: לאחר שבעה
וְנִחָם עַל הָרָעָה:
❖
יואל ב יג
מוסיף. על קרע ראשון: דלא ניתן
להודיעו ללוקח ת"ר תחילת קריעה טפח
לא ידענא ממאי מפיק
רו כ
לשוללו. תוך שבעה כלל ואי מוסיף
טעמא דלעיל מפקינן טפח
ותוספת שלש אצבעות דברי רבי מאיר רבי
מויחזק אין אחיזה פחות מטפח:
ביה מיחזי כקרע אחד אבל לאחר
יהודה אומר תחילת קריעה שלש אצבעות
מוסף רש"י
תניא נמי הכי. רבי יוסי סובר
שבעה דכבר שללו קורע כל השלילות
רז ל
ותוספת כל שהו אמר עולא הלכה כרבי
ומקרעין לקטן.
כן ורבי יוסי הלכה כמותו
ומוסיף כל שהו דמינכר דעל מת
מפני עגמת נפש.
מאיר בקריעה והלכה כרבי יהודה בתוספת
אחר קרע: אשה שוללתו לאלתר.
לגבי דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק
תניא נמי הכי רבי יוסי אומר תחילת קריעה
ו
אפילו תוך שבעה: הכי נמי. דמוסיף
מי שהוציאוהו ועוד
❖
רח מ
(לעיל יד:)
דה"ל מכריע: קורע קרע אחד
טפח ותוספת כל שהו ת"ר אמרו לו מת
ז
דקורע השלילה ומוסיף בה פורתא
אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה
על כולן. במסכת שמחות א"ל
דקא מינכר וקא פסיק כל שבעה
רט נ
קורע ואפילו אשה: משום כבוד האשה
רבינו חננאל (המשך)
מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו
עליון אינו מתאחה מת בנו וקרע מת אביו
רי ס
הוא. ולא מן הדין: משום כבוד
יצא מתה אמו והוא אינו אלא אביו
ואל בגדיכם, [בגדיכם אל
והוסיף עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה
לבבכם]. ואמר שמואל
אביו. ולא מן הדין והוי כאיחוי לפיכך
יצא מת אביו מתה אמו וקרע והוא
מת אביו מת אמו מת אחיו מתה אחותו קורע
ריא ע
הלכה כר' יהודה בן
מוסיף בו לאחר שלשים: בבגד קרוע.
אינו אלא אחד מן הקרובין יצא אחד
בתירה, איני, והאמר
קרע אחד לכולן רבי יהודה בן בתירה אומר
מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא
קודם לכן. גוזל הכל שמרמה הכל
שמואל, הלכה כדברי
על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע
ריב פ
המיקל באבל, ור' יהודה
שמראה להן שקרע על המת: ואם
אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו
לגבי תנא קמא מחמיר
אחד לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו
לא הודיעו. שהולך לבקר את אביו:
לו מת ראובן וקרע ואמרו שמעון
❖
הוא. ופרקינן, כי קאמר
מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי
יברוהו. לאותו שבא על מטות כפויות:
היה יצא אמרו לו מת ראובן וקרע
שמואל בענין אבלות, האי
ענין קריעה הוא, הלכך,
אבל ההולך ממקום למקום:
שאינן בתוספת אמר שמואל הלכה כרבי
ואח"כ אמרו לו קיים היה ומת אית
ח
הלכתא כר' יהודה בן
רבינו חננאל
תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא
יגלגל
יהודה בן בתירה ומי אמר שמואל הכי
בתירה. עד היכן קורע, עד
בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע
ת"ר רשאי להופכו למטה
טיבורו. הגיע לטיבורו,
והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל אבילות לחוד קריעה לחוד עד
א)
ולעשות לו איחוי. פי'
מרחיק שלש אצבעות
כמה הוא על אתר כדי דבור ובסוף
היכן קורע ט עד טיבורו ויש אומרים עד לבו אע"פ שאין ראיה לדבר זכר
להפך החלוק, לחתכו
וקורע. נתמלא מלפניו
פרק בתרא דנדרים כמו
ולתת בית הצואר שלו
מחזירו מלאחוריו, נתמלא
לדבר שנאמר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם הגיע לטיבורו מרחיק שלש
כן היא שנויה: אמר רב נחמן
1
שולי [החלוק] והשולים
מלמעלה הופכו למטה
אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו
יעשה בית שפה. ר' שמעון
כנגד, כלומר מהפך ועושה
בר יצחק לפי שאינן בתוספת.תימה
בן אלעזר אוסר באיחוי,
שולי חלוקו בית הצואר,
מלמטה והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא אלא שכהן גדול פורם מלמטה
י
כ
מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא
בין מלמעלן בין מלמטה.
וקורע למעלה. והקורע
פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי חד
וכשם שהבעלים אסורין
מלמטה, מן השוליים, ומן
ופירש הר"א בשם רבינו שמואל דלא
לאחותו, כל הלוקח אסור
הצדדין לא יצא. אלא
גרסינן לפי שאין מוסיפין בברייתא
אמר כל שבעה קורע לאחר שבעה מוסיף וחד אמר כל שלשים קורע
ל
לאחותו. לפיכך צריך
שכהן גדול פורם מלמטה.
והר"י הקשה בתוספות מאי שייך
המוכר להודיעו ללוקח
פליגי עליה משמיה
לאחר שלשים מוסיף מתקיף לה רבי זירא מאן דאמר כל שבעה קורע אמאי
שזה קרע האסור באיחוי
דאבוה דשמואל ולוי, חד
בתוספת נראה לי דמצי למימר דסבירא
דלא ניתן לשוללו אלא הא דאמר מר האשה שוללתו לאלתר ה"נ התם משום
ב)
הוא. ת"ר וכולן אלו
אמר, כל שבעה קורע,
כמאן דאמר עד טיבורו אי נמי עד
הקרעים, רשאין לשוללן,
לאחר שבעה אם ימות לו
כבוד אשה הוא מאן דאמר כל שלשים קורע אמאי דלא ניתן לאחותו אלא
שיגלה את לבו אין זה כל כך כמו עד
למוללן, ללקטן, לעשותן
מת אחר מוסיף על הקרע
לאביו ולאמו דלא ניתן לאחותו לעולם ה"נ התם משום כבוד אביו ואמו הוא
בתפירה אחת כעין
הראשון כל שהוא. וחד
לבו מיהו יותר נראה לי דקאמר רב
סולמות, שיהא ניכר
אמר, כל שלשים יום אם
ת"ר ג) מ היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים
נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת
הקרע. אבל אין רשאין
ימות לו מת אחר קורע
רשב"ג אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא
שצריך לקרוע עד לבו ואם אירע כך
ד)
נ
לאחותן
באיחוי
[קרע] אחר, לאחר ל' יום
אלכסנדרית, שהוא כמין
מוסיף. מתקיף לה ר' זירא,
חולה והלך ומצאו שמת קורע ומאחו וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו
שלא קרע עד לבו מ"מ כיון דלא
אריגה. ת"ר הקורע מתוך
מאן דאמר כל שבעה
עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך
דמי קרעו ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין
השלל או מתוך המלל או
קורע, אמאי אינו מוסיף
ס
תוספת מיהו לפירושו קסבר רב נחמן
מתוך הליקוט או מתוך
דלא ניתן לשוללו בתוך ז',
אותו שמת שמא תטרף דעתו עליו ואין מקרעין בפניו ומשתקין את הנשים
הסולמות לא יצא. אבל אם
אלא קרע של אשה
בר יצחק כיש אומרים עד לבו ואפילו
מפניו ה) ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש ע וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני
היה איחוי אלכסנדרית
ששוללתו לאלתר הכי נמי
למאן דאמר בסמוך עד טיבורו יש
שהוא כאריג יצא ידי
שמוספת לאלתר. ופרקינן,
כבוד אשתו ואמר רב פפא תנא באבל רבתי אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו
פ
קריעה. ירושלמי, כד דמך
התם משום כבוד אשה.
ליישב כמו שפי' שאין צריך לקרוע
מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות: ואין מברין ו) על מטות
ר' יוחנן, אורי ר' חייא בר
מאן דאמר כל ל' יום קורע,
על אביו ועל אמו רק עד שיגלה את
אבא לשלול הקרע בו ביום
אמאי כו'. ת"ר היוצא
זקופות: ת"ר ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות כפויות
לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר
ולנעול הסנדל בו ביום.
בבגד [קרוע] לפני המת,
אמר ליה ר' תנחום בר'
הרי זה גוזל את החיים ואת
ואם לאו יברוהו על מטות זקופות רבא איתרע ביה מילתא על לגביה אבא
משום כבוד אביו ואין כאן בל תשחית:
פורם מלמטה. בפ' בתרא דהוריות
חייא לר' חיננא בר פפא,
המתים. רבן שמעון בן
בר מרתא דהוא אבא בר מניומי רבא זקיף אבא בר מרתא כפי אמר כמה
ר' צלי עלן. אמר ליה יסוג
גמליאל אומר, האומר
מפרש מה קורע
תורעתך, שכל אותה שנה
לחבירו השאליני חלוקך
לית ביה דעתא להאי צורבא מרבנן תנו רבנן ההולך ממקום למקום
למטה אם בצואר: לפי שאין מוסיפין
הדין מתוח כנגד
כדי שאלך ואבקר את אבי
אם
המשפחה. דאמר ר' יוחנן,
שהוא חולה, ומצאו שמת
על אביו ואמו. פי' בקונטרס דאכולהו
כל שבעה החרב שלופה,
קורעו, וכשיבא לביתו
קאי דבין אם קרע על אביו קודם בין קרע על אחד מקרוביו קודם ולא ידענא מנא ליה דלישנא משמע דוקא על קרע אביו ואמו שהיה קודם:
עד שלשים יום ומשלשים
מאחו, ומחזירו לבעליו
היא רופפת, ואינה חוזרת
ונותן לו דמי קרעו. ואם
אם
לתערה עד י"ב חודש.
לא הודיעו כי הולך לבקר
למה הדבר דומה, לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהן נתרועעה כולן. אמר ר' אלעזר אם (מת) [נולד] להן בן באותה
את אביו, לא יגע בו. ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תיטרף דעתו של חולה, ואין מקרעין לו, ומשתקין
משפחה, נתרפת כל המשפחה כולה. ת"ר, תחלת הקריעה טפח, ואם קרע על המת, ועוד מת לו מת אחר ובא לקרוע
הנשים מפניו. ומקרעין לקטן, פי' על אביו שמת או על אמו וכיוצא בהן מפני עגמת נפש. וקורע על חמיו ועל חמותו
ולהוסיף על הקרע, מוסיף שלש אצבעות, דברי ר' מאיר. [ר"י אומר] (ו)תחלת הקריעה ג' אצבעות ותוספת כל שהוא. אמר
מפני כבוד אשתו. תנא באבל רבתי, אבל לא יניח תינוק בחיקו מפני הרבים מפני שמביאו לידי שחוק, ונמצא מתגנה על
עולא, הלכה כר' מאיר בקריעה שתחלת קריעה טפח, והלכתא כר' יהודה בתוספת דדי לו אפילו כל שהוא. תניא נמי הכי,
הבריות. ואין מברין אלא על מטות זקופות. ת"ר, ההולך לבית האבל, אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות כפויות, ואם
ר' יוסי אומר, תחלת הקריעה טפח ותוספת כל שהוא. ת"ר מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף, תחתון מתאחה עליון אין
לאו יברוהו על מטות זקופות. רבא איתרע ליה מילתא דאבלות, על לגביה רבה, וזקף המטה להברותו. על אבא בר מרת
מתאחה. מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף כו'. ר' יהודה בן בתירה אומר, על כולן, כגון בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו,
וכפה, אמר, לית ביה דעתא [בהאי] מרבנן דכפה, דהא אין לבי גס בו. ת"ר אבל ההולך ממקום למקום,
קורעין להן קרע אחד, על אביו ועל אמו, קורע קרע אחר, לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו. פי' לפי שאינו בתוספת,
מפני שקריעתו על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה שלו, וקורע והולך עד שמגיע הקרע אל לבו ומגלה, ובשאר מתים
קורע טפח ומוסיף כל שהוא עד שמגיע אל לבו. ואע"פ שאין ראייה ברורה אשכחן זכר לדבר, כדכתיב, וקרעו [לבבכם]