ד: משקין בית השלחין
פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדלין לירקות. ממקום עמוק קרי דילוי ואע"ג דאיכא טירחא
שלופי. כשהירקות רצופין נוטל מהן מבינתיים לאוכלן מותר ליפותן
לא א
א) ב)
ג)
יתירא בשביל לאכול התירו אבל לייפות אפילו ליכא אסור בשביל ליפותן אותם שנשארים: המידל. תולש בגפנים
טירחא לא התירו: כך מידל בשל עניים. דכי אסר רחמנא
שישנן ביחד יותר מדאי: בשל עניים. בפאה. א"נ עוללות שאין לו
לב ב
ד)
לא כתף ולא נטף: בנכי. בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם
ליקח עוללות ה"מ בשעת בצירה כדכתיב כי תבצור כרמך
ה)
לג ג ד
ו) ז)
מים: עוגיות. עגול סביב כמו עג
לא תעולל איסור עוללות עלייהו:
מפני שמכשיר אגפיה לזריעה.
עוגה ועמד בתוכה .
מדלין שלופי כדתנן המידל בגפנים כשם
א)
❖
ובדידין נמי הן גומות: ציתאי.
ונראית חרישה ממש
שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים
לד ה ו
מקום: למעבד בנכי. עוגיות והיכי
שסבורין הרואין שלכך מתכוין אי
דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בשלו רשאי
הגהות הב"ח
שרי והא תנן אין עושין עוגיות:
נמי חשיב ליה עבודת קרקע ממש
❖
ואינו רשאי בשל עניים אמר ליה והתניא
הא בחדתי. שמעולם לא היו שם
ואע"ג שאינו מתכוין לכך מיהו
(א) רש"י
מדלין מים לירקות כדי לאוכלן אמר ליה אי
ב)
עוגיות אסור לעשות בחולו של מועד
מלאכה היא ואע"ג דאמר ר' שמעון
וחוזר ומעמידה
תניא תניא: ואין עושין עוגיות לגפנים: מאי
רבינו חננאל
דאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי
דבר שאין מתכוין מותר הא אמרינן
(ב) תוס'
עוגיות אמר רב יהודה בנכי תניא נמי
מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא
שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו
ג)
נמי
ואסיקנא מדלין מים
לירקות כדי לאוכלן ואם
הכי אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים
ימות ורבנן סברי כיון דע"י שינוי
מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד:
בשביל לייפותן אסור.
מפני שנראה כעודר. לצורך שביעית
עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר
ושבעיקרי גפנים איני והא רב יהודה שרא
ולית האי מדלין מלשון
שהרי חופר כעודר: שמכשיר אגפיה
דלא שמיה חרישה:
שלופי כדתנן המדל
לבני בר ציתאי למעבד בנכי לכרמיהון לא
זבלו מוכיח עליו. דליכא למיחש
בגפנים כו'. [ואין עושין
לזריעה. כשחופר האמה ומניח
קשיא א הא בחדתי הא בעתיקי: ר' אלעזר
עוגיות]. פי' עוגה, והן
להא דמאן דחזי החפירה
העפר שבאמה על שפת האמה מתקן
בדידן שבעיקרי אילנות,
בן עזריה אומר אין עושין את האמה: בשלמא
(לא) חזי ליה לזבל שבחפירה:
אגפיה לזריעה דעביד לה ארעא
כדתנן במס' כלים פ' כ"ט
(ב)
לאתויי מועד משום דקא טרח אלא שביעית מאי
יד הבדיד ארבעה. והני
רכיכא: דקא אתו מיא בתריה. דכי
מילי בחדתא, אבל
טעמא פליגו בה רבי זירא ורבי אבא בר
חפר באמה אתו לאלתר מים בהדי
בעתיקא, למיעבד בנכי
שרי. מתני' ר' אלעזר בן
ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה
חפירה: מ"ד מפני שמכשיר אגפיה
עזריה אומר אין עושין את
לזריעה איכא. אע"ג דאתי מיא
מאי בינייהו איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה מאן דאמר מפני שמכשיר
האמה כתחלה בין [במועד
בתריה דהא שדא ארעא רכיכא
ובין] בשביעית. ומקשינן,
אגפיה לזריעה איכא ומ"ד מפני שנראה כעודר ליכא ולמאן דאמר מפני
בשלמא במועד משום
אגפי האמה: ומ"ד מפני שנראה
שנראה כעודר ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אלא איכא בינייהו דקא
טירחא, אלא שביעית
כעודר ליכא. דהא אתי מיא ובעודר
אמאי לא. ופרקינן, כיון
שקיל מיניה ושדי לבראי למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליכא
ליכא מים ולכך לא דמי לעודר: אלא.
שחופר נראה כעושה
למ"ד מפני שנראה כעודר איכא ולמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליחוש
מלאכה בשביעית בשדה.
לעולם דלא אתו מיא בתריה ואיכא
ויש אומרים מפני
מפני שנראה כעודר עודר נמי כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה אמימר מתני
בינייהו דשקיל ושדי לבראי דחפיר
שמכשיר אגפיה לזריעה,
לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזריה אדר' אלעזר בן
באמה ושדי עפר לבראי רחוק מאגפי
כלומר כיון שחופר נמצא
כחורש באמצע ומכשיר
עזריה ומי אמר ר' אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר אסור ורמינהי עושה
אמה דלא מכשיר אגפיה לזריעה:
ד) ב
הצדדין לזריעה כו'.
מאן דאמר מפני שנראה כעודר
אדם את זבלו אוצר ר' מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה טפחים או עד שיגביה
אמימר מתני לה מפני
איכא. דהא חפיר ולא אתו מיא
שנראה כעודר, וקשיא ליה
ג' טפחים היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך רבי אלעזר בן עזריה אוסר
ומי אמר ר' אלעזר הכי,
בתריה: בדוכתיה מנח ליה. דלא
עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ר' זירא
שכל החופר ומעמיק נראה
שדי ארעא לבראי דלא עביד אלא
כעודר, והא איהו דאמר
ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק וחד אמר זיבלו מוכיח עליו: ומתקנין
[שחופר] עד ג', ולא גזר
מרכך ארעא אבל הכא שדי לבראי
את המקולקלת במועד: מאי מקולקלת אמר רבי אבא שאם היתה עמוקה
משום עודר, דתנן במס'
ג
לכך לא דמי לעודר: אמימר מתני.
שביעית פרק שלישי עושה
טפח מעמידה על ששה טפחים פשיטא חצי טפח על שלשה טפחים כיון
בהדיא הא דאמר ר' אלעזר אין עושין
אדם זבלו אוצר, ר' מאיר
דלא עבר מיא לא כלום הוא טפחיים על שנים עשר דקא טרח טירחא יתירא
אוסר עד שיעמיק ג'
את האמה בשביעית מפני שנראה
טפחים או עד [שיגביה] ג'
כעודר: עושה אדם זבלו אוצר.
לא טפחיים על שבעה מהו הכא חמשה קא מעמיק והכא חמשה קא מעמיק
ד
[היה לו דבר מועט מוסיף
שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה ולא
עליו והולך. ר' אלעזר בן
או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא איכא טירחא טפי תיקו אביי ה שרא לבני
עזריה אוסר עד שיעמיק
אמרינן דנראה כמזבל שדהו בשביעית:
בר המדך לשחופי נהרא רבי ירמיה שרא להו לבני סכותא למיכרא נהרא
ו
ג'] או עד שיתן על הסלע.
עד שיעמיק שלשה טפחים. ומכניס
ופרקינן, ר' זירא ור' אבא
טמימא רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר בורניץ אמר
הזבל לשם דמוכחא מלתא דלא עביד
בר ממל, חד אמר כגון
כיון דשתו מיניה רבים כרבים דמי ותנן עושין כל צורכי רבים: ומתקנין את
שהעמיק קודם לכן, וחד
כדי לזבל שדהו בשביעית: היה לו
אמר זבלו מוכיח עליו
קילקולי
מעט זבל. באותה שדה קודם שביעית
שאינו עודר. פיסקא
מוסיף עליו זבל והולך בשביעית ואין צריך להעמיק: רבי אלעזר אוסר. אפילו אם היה שם מעט זבל קודם שביעית להוסיף עליו בשביעית:
וחכמים אומרים עושה
אדם אמת המים כתחלה
עד שיעמיק שלשה. או שיתן הזבל על הסלע שבשדה דלא נראה כמזבל והיכי שרי רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה
בשביעית, ומתקנין את
כעודר: כגון שהעמיק. קודם לכן כלומר הא דאמר רבי אלעזר עד שיעמיק לא אמר עד שיעמיק בשביעית אלא שהיה עמוק קודם
המתקלקלת במועד. מאי
שביעית: זבלו מוכיח עליו. כלומר אע"ג דמעמיק בשביעית הוא נראה כעודר ואסור הכא מותר שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו
מקולקלת. אמר ר' אבהו
שאם היתה עמוקה טפח,
דלא עביד משום עודר: שאם היתה עמוקה טפח. כלומר שלכתחילה היה שם אמת המים בת ששה טפחים ונסתמה עד טפח (א) מעמידה
חופרה ומעמידה על ששה
עד ששה טפחים כלומר חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה: חצי טפח על שלשה. אם היתה בתחלה בת שלשה טפחים ונסתמה
טפחים, נמצא מוסיף
חמשה טפחים. ומיבעיא
עד חצי טפח דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה אע"ג דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ו' טפחים: כיון
לן, אמה שיש בה טפחיים
דמעיקרא לא עברי בה מיא. כלומר ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר לא קודם לכן ולא עכשיו הוי טירחא דלא
מהו לחפור ה' האחרות
צריך: טפחיים על שנים עשר. דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים אסור להעמיק עוד עד י' טפחים על אותן שנים
ולהעמידה על שבעה
טפחים. דחמשה נמי הוא
הראשונים משום דהוי טירחא יתירא דקא מעמיק כל כך ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים: טפחיים על שבעה טפחים.
דקא מוסיף. ועלתה
ונסתמה עד שני טפחים: מהו. להעמיק אותן חמשה שנשתיירו: הכא חמשה קא מעמיק. דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה ולא
בתיקו. ומתקנין קילקולי
הוי טירחא יתירא להעמיק כל כך בקרקע: והכא. נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים: כיון דאיכא טפח יתירא. דלא צריך כל
המים שברשות הרבים.
אביי שרא לבני הרמך
הטפח [דסגי בד']: איכא טירחא טפי. ששוחה עצמו בשביל
אותו טפח יותר מדאי: לשחופי נהרא. לעקור ענפי אילנות הגדלים
לסחופי נהרא. ור' ירמיה
בנהר: למיכרא נהרא טמימא. לפנות
לאקדוחי נהרא. לפנות שירטון
שבאמצע הנהר: בורניץ. שם הנהר:
מקור המעיין שנסתם:
שרא למכרא נהרא סתום
קילקולי
ולפותחו, ורב אשי שרא
לאקדוחי נהר ביצין. אמר
כיון דשתו מניה, כי רבים דמי, ותנן עושין כל צורכי (המים) [רבים].