ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
יכול למעט בעסקו ימעט. פירש בקונטרס בסחורתו ונראה
יגלגל עמהן. ואינו עושה סחורה בפני עצמו אלא עם חבורה: אף
ריג א מיי' פ"ו מהלכות
א) שמחות פי"א, ב) כתובות
ד: סנהדרין מז: שבת קנב:,
אבל הלכה י טוש"ע
על גב שאין לו. לאבל אחר השבת אלא יום אחד: קרביטיו. רצועותיו
דבדבר האבד קאמר וכן פי' לעיל (ד' כב.) גבי על כל המתים
ג) רש"א, ד) סנהדרין כ.
י"ד סי' שפ סעיף כג:
שהוא כעין תרניפני"א: ערסא דגדא. מטה שמייחדים אותה למזל
כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר
ריד ב מיי' פ"א שם הלכה
ע"ש, ה) נדרים נו. ע"ש
האבד עושה בצנעא בתוך
ביתו נראה לפירושו דהכא מיירי באביו
טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרות מזל טוב
סנהדרין שם, ו) [צ"ל
ב סמג עשין דרבנן ב
דתניא], ז) [צ"ל תניא],
טוש"ע שם סי' שעה סעיף
עליה: דצלא. עור: סירוגו מתוכו.
ואמו ומשום דהולך בדרך התירו לו
ח) ג"ז שם תענית ל: נדרים
א:
מכניס רצועות מן חורי עצי המטה:
שיגלגל עמהם אם אינו יכול למעט
אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו
א
רטו ג ד ה מיי' שם פ"י
שם, ט) [נדרים נו: סנהדרין
על גבה. והעור כפול על העץ:
דבשאר מתים אינו ממעט כלל אם
כ. ע"ש], י) [נדרים נו:
הלכה ב טור י"ד סי'
יגלגל עמהן תנו רבנן א) מאימתי כופין את
סנהדרין כ: ע"ש], כ) רש"א
ת:
נקליטי. עצים יוצאין מתוקנין
אינו רוצה ואי מיירי הכא בשאר
המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר
רטז ו ז ח מיי' שם פ"ה
מ"ז וגורס ואמר, ל) לעיל כא.
למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ
מתים צריך לומר להפך הולך בדרך
ע"ש, מ) [עי' תוס' ב"ב
הלכה יח טור י"ד סי'
רבי יהושע אומר ב) ב משיסתם הגולל מעשה
ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם
ואינו נוהג אבילות כל כך ומתנחם
שפז:
קמד. ד"ה אודייני],
שמת רבן גמליאל הזקן כיון שיצא מפתח
ריז ט מיי' שם פ"ז הלכה
נ) [תוספתא נדה פ"ט],
לשמור מהזבובים: אין מברכין.
יותר אסור להרבות בעסקו יותר
ס) [צ"ל נועל נכנס לעיר
ח ופ"ב מהלכות
ביתו אמר להם רבי אליעזר כפו מטותיכם
על הריח בבית האבל: המנחמין.
מאותו שיושב בביתו ואינו מתנחם
❖
מלכים הלכה ד:
חולץ],
וכיון שנסתם הגולל [אמר להם רבי יהושע
ריח י מיי' פ"ה מהל' אבל
קרוביו מביאין ענינים של אוכלין:
וה"ר יוסף פירש דהכא ימעט בעסקו
ג)
מתני' אסקוטלא. תמחוי: פוטרין
הלכה יח טור י"ד
כפו מטותיכם] אמרו לו כבר כפינו על פי
לקנות צורכי סעודה ולפי שהולך
שם:
הגהות הגר"א
את הרבים. שאומרים למנחמין
בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר
ריט כ ל מיי' פי"ג שם
זקן ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב
ג
[א] גמ' ערסא דצלא אמר
לכו לבתיכם: אין מניחין מטה
הלכה ו סמג עשין
מבביתו שיש לו קונים עבורו וגם
שבת מן המנחה ולמעלה אמר רבה בר הונא
שם טוש"ע שם סי' שעח
כו' כצ"ל. ומלות אתמר נמי
במועד ברחוב. להספידו: ולא של
מוצא בביתו הרבה משום הכי נקט
ד אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך
סעיף ז:
ליתא בסנהד' ועי' הגירסא
ששופעות זיבה: גמ'
נשים לעולם.
הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס
רכ מ טוש"ע שם:
בנדרים: [ב] שם גדולה
ולמוצאי שבת אע"פ שאין לו לישב אלא
ה
❖
רכא נ מיי' שם הלכה ז
מזו ע"ג כו' כצ"ל:
דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו
כליכה
יום אחד חוזר וכופה תנו רבנן הכופה מטתו
טי"ד סי' תא:
ו
כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי
רכב ס מיי' שם פי"א
לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה
למימר דאיירי במוליך סחורתו ממקום
הלכה ג טי"ד שם:
לעזי רש"י
רכג ע מיי' שם ופ"ו
ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן ואפילו חמשה
למקום כדפי' בקונטרס ור"ל דשמא
מהלכות י"ט הלכה
טרגיפני"א [טרגפיט"א].
שרי ליה לדידיה למכור סחורתו דכיון
אחין ומת אחד כולן כופין ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה
ז
כג טוש"ע י"ד סי' תא
אולי: מגן שהותאם (למי
❖
דהוליך אותה
כבר וטרח בה ולא
סעיף א וטוש"ע א"ח סי'
דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר ח דרגש
שנושא אותו).
תקמז סעיף א:
פשע בהליכתו
שלא היה יודע לישב
מתיר את קרביטיו והוא נופל מאיליו מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא
רכד פ מיי' פי"ב מהל'
ד)
בביתו שיכול לשומרה או שמא
אבל הלכה ה טוש"ע
אמר ליה רבה אלא מעתה גבי מלך דתנן כל העם מסובים על הארץ והוא
מוסף רש"י
ה)
ט
הקונטרס ר"ל
משום דאמרינן לעיל
שם סי' שנה:
מיסב על הדרגש מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה והשתא מותבינן
רכה צ ק מיי' שם פי"ג
משיסתם הגולל. זהו
(דף כג.) שבת
ראשונה אינו יוצא
הלכה ז טי"ד סי'
כיסוי של ארון המת
ליה מתקיף לה רב אשי מאי קושיא מידי דהוה אאכילה ושתיה דעד
מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע"פ
(כתובות ד:). ערסא
שעח:
האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה השתא אוכליניה ואשקיניה אלא אי
רכו ר מיי' שם פ"ד הלכה
שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא
דגדא. נוהגין היו לערוך
א טוש"ע שם סי' שנג
מטה ושלחן בבית ולא היו
קשיא הא קשיא (דתנן) דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו ואי ערסא
אמרינן (לעיל דף טו:) יצא לדרך
ו)
❖
סעיף א:
משתמשין בהן כלל אלא
ס)
(חולץ ונכנס לעיר) אלמא מותר
דגדא אמאי אינו צריך לכפותו הא ז) (תנן) ח) הכופה מטתו לא מטתו בלבד
למזל הבית מונחת משום
ניחוש. גדא, מזל ודומה לו
לצאת (בו) ושמא דוקא בדבר האבד
הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופה ומאי קשיא מידי דהוה
מותר לצאת לדרך: מן המנחה
(שבת סז:) גד גדי וסנוק
רבינו חננאל
אמטה המיוחדת לכלים דתניא אם היתה מטה המיוחדת לכלים אינו צריך
. דעד
לא (סנהדרין כ.)
ולמעלה. פי' בתוספות הרב דמספקא
האידנא לא אותביניה.
אם יכול למעט בעסקו,
לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר
עד הנה לא ישב על אותה
כלומר שלא יקנה ולא
ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה
מטה, שהרי מונחת היא לנוי
קרביטיו והוא נופל מאיליו ואי סלקא דעתך ערסא דגדא מאי קרביטין אית
ימכור [ימעט], ואם לאו
דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה
הבית, והשתא. דאבל הוא
יגלגל עמהן, כלומר יקנה
ליה כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה
ט)
לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא
בעינן לאותביה עלה, מהיכא
צרכי הדרך ודברים שיש
תיפוק לן (שם). השתא
דהוה שכיח בשוקא דגילדאי מאי דרגש ערסא דצלא [א] איתמר נמי אמר ר'
בהן חיי נפש. ת"ר מאימתי
וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה
אוכליניה ואשקיניה.
כופין המטות, משיוציאו
דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא
ירמיה דרגש סירוגו מתוכו מטה סירוגה על גבה אמר רבי יעקב בר אחא
משל אחרים (שם) ה"נ אע"ג
המת מן הבית, דברי
מצינו
כפייה בכסא וספסל:
דכולא שתא לא יתיב עליה
ר' אליעזר. ר' יהושע
אמר רבי יהושע בן לוי י) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל כ) (איתמר נמי) אמר
ל) ואין מוליכין לבית האבל. זאת
השתא יתיב (נדרים נו.).
אומר, משיסתם הגולל.
רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו תנו
י
אלא אי קשיא. אדעולא,
וקיימא לן כר' יהושע,
המשנה על כרחין נסדרה
הא קשיא עלה דתניא
דאין אבילות נוהגת אלא
רבנן ישן על גבי כסא על גבי מ) אודייני גדולה [ב] על גבי קרקע לא יצא ידי
בהיפך
ושמא כל זה מן הברייתא
בעלמא דרגש אין צריך
משיקבר המת ויסתם
חובתו אמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית המטה תנו רבנן מכבדין ומרביצין
כ
האבל לכפותו (סנהדרין שם)
הגולל. ת"ר הכופה מטתו
דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא
ממש הכרעים למעלה
לא מטתו בלבד הוא כופה
בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל ל ואין
דלעיל ותמיהני מדוע לא פירשו גם
(נדרים שם). אלא זוקפו.
אלא כל מטות שיש בבית,
מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל איני והא תני בר קפרא אין
כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר
שמעמידו על שני כרעיו ודיו
ואפילו יש לו עשר מטות
(שם). ואי ערסא דגדא.
בעשר מקומות, כופה
מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא
הרב היתה כתובה מגוף הברייתא
דמטה חשובה היא כל כך,
את כולן. ואפילו חמשה
ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב
מברכין הא אתויי מייתי' לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין:
אמאי אינו צריך לכפותה
אחין, ומת אחד מהן,
מ
מתני' אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון
(שם). הא תניא הכופה
בספרו כלל ואין מוליכין כו' וכן מוכיח
כולן כופין. ואם היתה
נ
מטתו כו'. וזו נמי הואיל
מיוחדת לכלים, ואינה
מתוך פירוש התוספות שפי' לא
אלא בסלים ס ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה
ומטה חשובה היא צריך
עשויה לישן, אין צריך
ידענא אי קאי האי בראשונה היו
לכפותה, אלא ש"מ דרגש
לכפותה. דרגש, אין צריך
ומנחמין ופוטרין את הרבים אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל
ע
לאו ערסא דגדא הוא (שם).
לכפותו אלא זוקפו ודיו.
מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין
את ההספד פ ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: גמ' תנו רבנן בראשונה
המיוחדת לכלים. ליתן
ואמר עולא האי דרגש
מברכין הא אתויי מייתינן אי
עליה כלים, והואיל ואין
ערסא דגדא הוא, פירוש
היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של
כסף ושל זהב ועניים בסלי
אמתניתין קאי דקתני מברין ואותה
ישנים עליה אין צריך
מטה העשויה לכבוד מזל
לכפותה (שם:). מתיר
הבית, ואין אדם ישן עליה.
נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין
הבראה היא בראשונה מוליכין כו'
צ
קרביטיו. בימי אבלו.
ונדחו דבריו. ואסיקנא
דאמתניתין קאי ועוד כיון שפירש
בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של
עניים תנו רבנן בראשונה
ק
קרביטין, לולאות (סנהדרין
דרגש הוא ערסא דצלא,
התקינו שיהו הכל מוליכין כו'
שם). מאי קרביטין אית
פירוש מטה של עור. כי
היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו
ליה. הלא כשאר מטות
פירוש צלא עור, [ו]הוא
ומתניתין לאחר תקנה:
עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של
עושין אותה מטה (שם) הכי
עור נטוי וקשור בחבלים
קים להו דלא הוו להו
על המלבנות ומסורגות
עניים ר בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת והיו עניים
קרביטין, שאינה עשויה
מלבנות המטה בחבלים
עניים בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים
מתביישין התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של
נ)
להתפרק אלא עומדת
הללו והעור בתוכם. וכיון
מוצעת לעולם (נדרים שם).
שמעמידין אותה ישנין
בכליכה
בשוקא דגילדאי. רצענין
על גבי העור. ואמר רבן
(סנהדרין שם). ערסא דצלא. מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה
שמעון בן גמליאל דרגיש מתיר קרביטין והוא נופל. אתמר נמי אמר ר' ירמיה, דרגש סירוגו מתוכו. מטה
וכשמתירין אותה הוא נופל והן הן קרביטין וחס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור מלחלוח הקרקע, שלא היו ראשי כרעיו
שנקליטיה יוצאין, זוקפה ודיו. כלומר, אינו צריך לכפותה. ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת, מן
גבוהין מסירוגו למעלה, וקאמר ת"ק זוקפו על דופן הכרעים וארוכותיו למעלה, וא"ל רבן שמעון מתיר קרביטין והוא נופל
המנחה ולמעלה. ואעפ"כ אסור לו לישן עליה עד שתחשיך. ולמוצאי שבת, אע"פ שלא נשאר לו משבעת ימי
(שם). דרגש סירוגו. קשירתו, מתוכו. שיש נקבים בארוכותיו ותוחבין בהן ראשי רצועות התלויות בעור ועונבין ואין מרכיבין
אבילות אלא יום אחד בלבד, חוזר וכופה מטותיו. ת"ר ישן על גבי מטה על גבי אודיני ועל גבי ספסל
הרצועה על גבי ארוכות המטה (שם). מטה סירוגה על גבה. החבלים מרכיבין על ארוכות המטה מיכן ומיכן ואורג והוא
על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו, ואמר ר' יוחנן מפני שלא קיים כפיית המטה. ת"ר מכבדין ומרביצין
סירוג (שם). הלכה כר' שמעון בן גמליאל. דאמר מתיר קרביטין (נדרים שם). אודייני. מכתשת גדולה (לעיל כא.).
ומדיחין את הקערות כוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבל. ואין מביאין מגמר בבית האבל. ואוקימנא, הא
דתני בר קפרא, אין מברכין על המגמר ועל הבשמים של בית האבל, בהני דמייתי בבית המנחמין. מתני'
אין אומרים ברכת אבלים במועד. אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים. ת"ר בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים בקלתות של כסף
ושל זהב, ועניים בסלי נצרים כו'. וכך היו משקין בבית
האבל את העשירים בזכוכית לבנה, ואת
העניים בזכוכית צבועה כו'.
וכך היו מגלין את מתין
עשירים,
והיו
מכסין את פני העניים, שהיו
שחורין מן
הרעב
וכו'.
וכן היו מוציאין מתי
עשירים בדרגש, ועניים