ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
יכול למעט בעסקו ימעט. פירש בקונטרס בסחורתו ונראה
יגלגל עמהן. ואינו עושה סחורה בפני עצמו אלא עם חבורה: אף
ריג א
א) ב)
על גב שאין לו. לאבל אחר השבת אלא יום אחד: קרביטיו. רצועותיו
דבדבר האבד קאמר וכן פי' לעיל גבי על כל המתים
ג) ד)
שהוא כעין תרניפני"א: ערסא דגדא. מטה שמייחדים אותה למזל
כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר
ריד ב
ה)
האבד עושה בצנעא בתוך
ביתו נראה לפירושו דהכא מיירי באביו
טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרות מזל טוב
ו)
ז)
עליה: דצלא. עור: סירוגו מתוכו.
ואמו ומשום דהולך בדרך התירו לו
ח)
מכניס רצועות מן חורי עצי המטה:
שיגלגל עמהם אם אינו יכול למעט
אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו
א
רטו ג ד ה
ט)
על גבה. והעור כפול על העץ:
דבשאר מתים אינו ממעט כלל אם
י)
יגלגל עמהן תנו רבנן א) מאימתי כופין את
כ)
נקליטי. עצים יוצאין מתוקנין
אינו רוצה ואי מיירי הכא בשאר
המטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר
רטז ו ז ח
ל)
למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ
מתים צריך לומר להפך הולך בדרך
מ)
רבי יהושע אומר ב) ב משיסתם הגולל מעשה
ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם
ואינו נוהג אבילות כל כך ומתנחם
שמת רבן גמליאל הזקן כיון שיצא מפתח
ריז ט
נ)
לשמור מהזבובים: אין מברכין.
יותר אסור להרבות בעסקו יותר
ס)
ביתו אמר להם רבי אליעזר כפו מטותיכם
על הריח בבית האבל: המנחמין.
מאותו שיושב בביתו ואינו מתנחם
❖
וכיון שנסתם הגולל [אמר להם רבי יהושע
ריח י
קרוביו מביאין ענינים של אוכלין:
וה"ר יוסף פירש דהכא ימעט בעסקו
ג)
מתני' אסקוטלא. תמחוי: פוטרין
כפו מטותיכם] אמרו לו כבר כפינו על פי
לקנות צורכי סעודה ולפי שהולך
הגהות הגר"א
את הרבים. שאומרים למנחמין
בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר
ריט כ ל
זקן ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב
ג
[א] גמ'
לכו לבתיכם: אין מניחין מטה
מבביתו שיש לו קונים עבורו וגם
שבת מן המנחה ולמעלה אמר רבה בר הונא
במועד ברחוב. להספידו: ולא של
מוצא בביתו הרבה משום הכי נקט
ד אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך
ששופעות זיבה: גמ'
נשים לעולם.
הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס
רכ מ
[ב] שם
ולמוצאי שבת אע"פ שאין לו לישב אלא
ה
❖
רכא נ
דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו
כליכה
יום אחד חוזר וכופה תנו רבנן הכופה מטתו
ו
כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי
רכב ס
לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה
למימר דאיירי במוליך סחורתו ממקום
לעזי רש"י
רכג ע
ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן ואפילו חמשה
למקום כדפי' בקונטרס ור"ל דשמא
טרגיפני"א [טרגפיט"א].
שרי ליה לדידיה למכור סחורתו דכיון
אחין ומת אחד כולן כופין ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה
ז
אולי: מגן שהותאם (למי
❖
דהוליך אותה
כבר וטרח בה ולא
דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר ח דרגש
שנושא אותו).
פשע בהליכתו
שלא היה יודע לישב
מתיר את קרביטיו והוא נופל מאיליו מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא
רכד פ
ד)
בביתו שיכול לשומרה או שמא
אמר ליה רבה אלא מעתה גבי מלך דתנן כל העם מסובים על הארץ והוא
מוסף רש"י
ה)
ט
הקונטרס ר"ל
משום דאמרינן לעיל
מיסב על הדרגש מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה והשתא מותבינן
רכה צ ק
משיסתם הגולל.
שבת
ראשונה אינו יוצא
ליה מתקיף לה רב אשי מאי קושיא מידי דהוה אאכילה ושתיה דעד
מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע"פ
(כתובות ד:) ערסא
האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה השתא אוכליניה ואשקיניה אלא אי
רכו ר
שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא
דגדא.
קשיא הא קשיא (דתנן) דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו ואי ערסא
אמרינן יצא לדרך
ו)
❖
(חולץ ונכנס לעיר) אלמא מותר
דגדא אמאי אינו צריך לכפותו הא ז) (תנן) ח) הכופה מטתו לא מטתו בלבד
לצאת (בו) ושמא דוקא בדבר האבד
הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופה ומאי קשיא מידי דהוה
מותר לצאת לדרך: מן המנחה
רבינו חננאל
אמטה המיוחדת לכלים דתניא אם היתה מטה המיוחדת לכלים אינו צריך
דעד
(סנהדרין כ.)
ולמעלה. פי' בתוספות הרב דמספקא
האידנא לא אותביניה.
אם יכול למעט בעסקו,
לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר
כלומר שלא יקנה ולא
ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה
קרביטיו והוא נופל מאיליו ואי סלקא דעתך ערסא דגדא מאי קרביטין אית
ימכור [ימעט], ואם לאו
דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה
והשתא.
יגלגל עמהן, כלומר יקנה
ליה כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה
ט)
לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא
צרכי הדרך ודברים שיש
(שם) השתא
דהוה שכיח בשוקא דגילדאי מאי דרגש ערסא דצלא [א] איתמר נמי אמר ר'
בהן חיי נפש. ת"ר מאימתי
וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה
אוכליניה ואשקיניה.
כופין המטות, משיוציאו
דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא
ירמיה דרגש סירוגו מתוכו מטה סירוגה על גבה אמר רבי יעקב בר אחא
(שם)
המת מן הבית, דברי
מצינו
כפייה בכסא וספסל:
ר' אליעזר. ר' יהושע
אמר רבי יהושע בן לוי י) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל כ) (איתמר נמי) אמר
ל) ואין מוליכין לבית האבל. זאת
(נדרים נו.)
אומר, משיסתם הגולל.
רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו תנו
י
אלא אי קשיא.
וקיימא לן כר' יהושע,
המשנה על כרחין נסדרה
דאין אבילות נוהגת אלא
רבנן ישן על גבי כסא על גבי מ) אודייני גדולה [ב] על גבי קרקע לא יצא ידי
בהיפך
ושמא כל זה מן הברייתא
משיקבר המת ויסתם
חובתו אמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית המטה תנו רבנן מכבדין ומרביצין
כ
(סנהדרין שם)
הגולל. ת"ר הכופה מטתו
דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא
לא מטתו בלבד הוא כופה
בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל ל ואין
דלעיל ותמיהני מדוע לא פירשו גם
(נדרים שם) אלא זוקפו.
אלא כל מטות שיש בבית,
מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל איני והא תני בר קפרא אין
כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר
ואפילו יש לו עשר מטות
(שם) ואי ערסא דגדא.
בעשר מקומות, כופה
מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא
הרב היתה כתובה מגוף הברייתא
את כולן. ואפילו חמשה
ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב
מברכין הא אתויי מייתי' לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין:
אחין, ומת אחד מהן,
מ
מתני' אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון
(שם) הא תניא הכופה
בספרו כלל ואין מוליכין כו' וכן מוכיח
כולן כופין. ואם היתה
נ
מטתו כו'.
מיוחדת לכלים, ואינה
מתוך פירוש התוספות שפי' לא
אלא בסלים ס ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה
עשויה לישן, אין צריך
ידענא אי קאי האי בראשונה היו
לכפותה. דרגש, אין צריך
ומנחמין ופוטרין את הרבים אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל
ע
(שם)
לכפותו אלא זוקפו ודיו.
מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין
את ההספד פ ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: גמ' תנו רבנן בראשונה
המיוחדת לכלים.
ואמר עולא האי דרגש
מברכין הא אתויי מייתינן אי
ערסא דגדא הוא, פירוש
היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של
כסף ושל זהב ועניים בסלי
אמתניתין קאי דקתני מברין ואותה
מטה העשויה לכבוד מזל
(שם:) מתיר
הבית, ואין אדם ישן עליה.
נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין
הבראה היא בראשונה מוליכין כו'
צ
קרביטיו.
ונדחו דבריו. ואסיקנא
דאמתניתין קאי ועוד כיון שפירש
בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של
עניים תנו רבנן בראשונה
ק
(סנהדרין
דרגש הוא ערסא דצלא,
התקינו שיהו הכל מוליכין כו'
שם) מאי קרביטין אית
פירוש מטה של עור. כי
היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו
ליה.
פירוש צלא עור, [ו]הוא
ומתניתין לאחר תקנה:
עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של
(שם)
עור נטוי וקשור בחבלים
על המלבנות ומסורגות
עניים ר בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת והיו עניים
מלבנות המטה בחבלים
עניים בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים
מתביישין התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של
נ)
הללו והעור בתוכם. וכיון
(נדרים שם)
שמעמידין אותה ישנין
בכליכה
בשוקא דגילדאי.
על גבי העור. ואמר רבן
(סנהדרין שם) ערסא דצלא.
שמעון בן גמליאל דרגיש מתיר קרביטין והוא נופל. אתמר נמי אמר ר' ירמיה, דרגש סירוגו מתוכו. מטה
שנקליטיה יוצאין, זוקפה ודיו. כלומר, אינו צריך לכפותה. ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת, מן
המנחה ולמעלה. ואעפ"כ אסור לו לישן עליה עד שתחשיך. ולמוצאי שבת, אע"פ שלא נשאר לו משבעת ימי
(שם) דרגש סירוגו. מתוכו.
אבילות אלא יום אחד בלבד, חוזר וכופה מטותיו. ת"ר ישן על גבי מטה על גבי אודיני ועל גבי ספסל
(שם) מטה סירוגה על גבה.
על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו, ואמר ר' יוחנן מפני שלא קיים כפיית המטה. ת"ר מכבדין ומרביצין
(שם) הלכה כר' שמעון בן גמליאל. (נדרים שם) אודייני. (לעיל כא.)
ומדיחין את הקערות כוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבל. ואין מביאין מגמר בבית האבל. ואוקימנא, הא
דתני בר קפרא, אין מברכין על המגמר ועל הבשמים של בית האבל, בהני דמייתי בבית המנחמין. מתני'
אין אומרים ברכת אבלים במועד. אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים. ת"ר בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים בקלתות של כסף
ושל זהב, ועניים בסלי נצרים כו'. וכך היו משקין בבית
האבל את העשירים בזכוכית לבנה, ואת
העניים בזכוכית צבועה כו'.
וכך היו מגלין את מתין
עשירים,
והיו
מכסין את פני העניים, שהיו
שחורין מן
הרעב
וכו'.
וכן היו מוציאין מתי
עשירים בדרגש, ועניים