ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
פרה אדומה מכפרת. פירוש על מעשה
אלא חיה. שמתה מחמת וולד שהיא
שופעת: נ) מת פתאום. שלא
העגל וכדאמרינן
רלה א
א) ב)
ג)
חלה: מחמשים שנה. ולמעלה: והאי
דלא חשיב ליה. בהדי כרת:
במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך
תבא אמו וכו': מיתת אהרן לבגדי כהונה. דכתיב
ד)
כרת דיומי. שמא ימות מיתה חטופה:
פלגא. דמכרת דשני מיהא
ה)
פלטי לי: מנמנם. גוסס: א"ל. רבא
לרב שעורים: לימא מר.
והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שם וכן פי' בקונטרס
❖
ו)
ב
למלאך המות דלא לצעורי: שושביניה.
ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי
ז)
דמלאך המות: דאימסר מזליה. איתרע
קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ"כ:
אלא חיה אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר
תורה אור השלם
מה
בגדי כהונה מכפרין. בזבחים
מזליה: ליתחזי לי מר. בתר מיתה:
אמר א אפילו שאר הנשים דכתיב 1 ותמת שם
ח)
1. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל
מר לאו אדם חשוב. לימא ליה מר:
כו' :
מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה ואמר
חטופה ודחופה. לא ידענא
הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ
ספין רקיע. מתוקן למיבעי מיניה:
ט)
ר' אלעזר א) אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם
הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם
ביעתותיה. דמלאך המות: רגליה
מאי שנא הוא ומנא
בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם
ליה: ואדבר אל העם בבקר.
שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על פי
י)
2
וַתִּקָּבֵר שָׁם: במדבר כ א
דבר נתן. למיהוי נשיא: אמאי לא
2. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד
פי' וחלתה ומתה: הן קרבו וכו'.
ה' מפני שגנאי הדבר לאומרו א"ר אמי למה
מרחם. דמתפקדנא למייתי ליה למר
יְיָ בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְיָ:
נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה
בההוא עלמא: אחוי ליה שוטא
לאו דוקא דלא אשכחנא דמשה היה
דברים לד ה
3. בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ
דנורא. וידע דהוא מלאך המות:
לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן
חולה וביום מותו כתב הרבה
מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ
ופסע כמה פסיעות בבת אחת
מתני'
של צדיקים מכפרת א"ר אלעזר למה נסמכה
כ)
בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא
כדפירש בפירוש חומש: מת בחמשים
ל)
תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא
מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים
מ)
דִּמְעָתֶךָ: יחזקאל כד טז
זו היא מיתת כרת. בירושלמי
מכפרת ת"ר ב) ב מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא
נ)
4. וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם
דייק מאל תכריתו שבט
ס)
בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי
מיתה דחופה ר' חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה שנאמר בן
3
הקהתי ועבודתם עד חמשים
בָּעָרֶב וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר
ע)
אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וכתיב ואדבר אל העם בבקר
כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי:
4
דכתיב מבן חמשים שנה ישוב
פ)
יחזקאל כד יח
ותמת אשתי בערב שני ימים ומת זו היא מיתה דחויה ג' גערה ארבעה
מצבא העבודה ועוד מימי שנותיו ע'
צ)
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הֵן
❖
נזיפה חמשה זו היא מיתת כל אדם א"ר חנין מאי קרא הן קרבו ימיך למות
שנה דל עשרין דלא איענש עליהן
קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא
5
אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ
נשתיירו חמשים ותימה
הן חד קרבו תרי ימיך תרי הא חמשה הן חד שכן בלשון יוני קורין לאחת
ג)
בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ
לפי' דהא משמע בשמעתין דבחמשים
הגהות מהר"ב
הן מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת חמשים ושתים שנה זו היא
מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ
ד)
משנולד קאמר ועוד יהא חמשים לאחר
בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
רנשבורג
מיתתו של שמואל הרמתי ששים זו היא מיתה בידי שמים אמר מר זוטרא
דברים לא יד
שנתחייב כרת והוא מיתת כל אדם:
א] גמ'
6. תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר
מאי קרא דכתיב 6 תבא בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין הוו שבעים
ומיתה
בידי שמים בששים.
כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ:
שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות
7
איוב ה כו
בירושלמי מפיק ממתי
7. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם
שמונים שנה אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי
מדבר דאמרינן לא מת אחד מהן
שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם
דלא חשיב להו משום כבודו של שמואל הרמתי רב יוסף כי הוה בר שיתין
פחות מבן ששים ומיתה דהכא משמע
בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה
וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז
עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת א"ל אביי נהי דנפק ליה מר
זו היא מיתה בידי שמים וכרת
❖
ב] שם
תהלים צ י
חִישׁ וַנָּעֻפָה:
בחמשים עד ששים ולא ששים בכלל
מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק מר א"ל נקוט לך מיהא פלגא בידך רב הונא
ה)
וזהו שזרעו נכרת וי"מ דחמשים היא
נח נפשיה פתאום הוו קא דייגי רבנן תנא להו זוגא דמהדייב לא שנו אלא
ו)
מוסף רש"י
מיתה שבידי שמים וכי איתא בהדי
שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה אמר רבא
זרעו הוי כרת וששים מיתת כל אדם
זו היא מיתתו של
חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא
שמואל הרמתי.
ובשבת פרק שני ובריש
רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי
ז)
יבמות הארכתי:
❖
אלא
מיטרא רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין רבה חיה ארבעין בי רב חסדא
במזלא תליא מילתא.והקשו
שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי
בתוספות הא דאמרן בסוף
רבינו חננאל
שבת אין מזל לישראל
בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח ואמר רבא הני תלת מילי בעאי
וי"ל דלפעמים משתנה ע"י מזל כי
אלא חיה דשכיח טינוף,
קמי שמיא תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה
אבל של שאר נשים
הנהו דהתם ופעמים שאין משתנה
דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי רב
מניחים. ר' אלעזר אומר,
כדאמרינן בתענית גבי
אפילו של שאר נשים אין
ח) שעורים אחוה דרבא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם א"ל
רבי אלעזר בן פדת דא"ל ניחא לך
מניחין, שנאמר ותמת שם
לימא ליה מר דלא לצערן א"ל מר לאו שושביניה הוא א"ל כיון דאימסר
מרים ותקבר שם, תיכף
דאחריב עלמא דאולי אברי' בעידנא
דמזוני: שתין הלולי. יש
למיתה קבורה. אמר ר'
מזלא לא אשגח בי א"ל ליתחזי לי מר איתחזי ליה א"ל הוה ליה למר צערא
אלעזר, אף מרים בנשיקה
א"ל כי ריבדא דכוסילתא רבא הוה יתיב קמיה דר"נ חזייה דקא מנמנם
מפרשים לאו דוקא:
ט)
מתה. אתיא שם שם, כתיב
ספין. חשוב למחר (הוא ו) היא
(תענית ה:) כי ריבדא
הכא, ותמת שם מרים,
א"ל לימא ליה מר דלא לצערן א"ל מר לאו אדם חשוב הוא א] א"ל מאן חשיב
דכוסילתא.
וכתיב וימת שם משה עבד
מתה ואין כל בריה ספונה
מאן ספין מאן רקיע א"ל ליתחזי לי מר אתחזי ליה א"ל ה"ל למר צערא
(שבת קכט.)
ה', מה משה בנשיקה אף
י)
פירוש חשובה ובמדרש
מרים בנשיקה. ומפני מה
א"ל כמישחל בניתא מחלבא ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד
לא נאמר במיתת מרים, על
ילמדנו אין העובדי כוכבים ספונים
❖
הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה איתחזי
פי ה', מפני שגנאי הדבר
(סנהדרין צג:)
כלום שנא' כל הגוים כאין
לאומרו באשה. אמר ר'
ליה א"ל תרומה קא אכילנא ולאו קודש איקרי חלפא ליה שעתא רב
א]
אמי למה נסמכה מיתת
נגדו וכן פירש בערוך והביא עדיין
ששת איתחזי ליה בשוקא אמר ליה בשוקא כבהמה איתא לגבי ביתא רב
מרים לפרשת פרה אדומה,
רבינו חננאל (המשך)
ראיות אחרות:
מה פרה זו מטהרת
מאן רקיע. פי' מתוקן ותפור
אשי איתחזי ליה בשוקא א"ל איתרח לי תלתין יומין ואהדרי לתלמודאי
כ)
(חטאים) [הטמאים]
דשני. רב הונא נח נפשיה
ונקראת חטאת וכל חטאת
פתאום. הוו רבנן דייגי
דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ביום תלתין אתא אמר ליה
ונעלות בלות ומטולאות
ל)
מכפרת עון, כך מיתתן של
טובא. תנא להו זווא
תרגום בלן ומרוקעים
מאי כולי האי קא דחקא רגליה דבר נתן ואין מלכות נוגעת בחבירתה
מ)
נשים צדקניות מטהרת
דמהדייב, פי' שם חכם, לא
למתפרות כסתות תרגומו
ומכפרת עונותיהן של
שנו דמיתת פתאום היא
אפילו כמלא נימא רב חסדא לא הוה יכיל ליה דלא הוה שתיק פומיה
ישראל, וכל שכן מיתתן
מיתה חטופה, אלא במי
דמחטטים רקיעי חשוך והוא לשון
מגירסא סליק יתיב בארזא דבי רב פקע ארזא ושתק ויכיל ליה ר' חייא
של צדיקים שמכפרת.
שלא הגיע לגבורות, אבל
ישמעאל חתיכת בגד תפורה על הקרע
ירושלמי בתחלת יום
מי שהגיע לגבורות זו היא
לא הוה מצי למיקרבא ליה יומא חד אידמי ליה כעניא אתא טריף אבבא
בערוך ועוד הביא דאמרינן בפ' לא
הכיפורים, א"ר יודן בר'
מיתת נשיקה. אמר רבא
א"ל אפיק לי ריפתא אפיקו ליה א"ל ולאו קא מרחם מר אעניא אההוא גברא
שלום, למה נסמכה מיתת
חיי בני ומזוני, לאו
יחפור חזי למרקע לבוש
אהרן לשבירת הלוחות,
בזכותא תליא מלתא אלא
אמאי לא קא מרחם מר גלי ליה אחוי ליה שוטא דנורא אמצי ליה נפשיה:
מיהו יש ספרים כתוב שם לקרעא:
ללמדך שמיתתן של
במזלא. דהא רבה ורב
מתני'
בלע
צדיקים קשה לפני הק'
חסדא תרוייהו צדיקי
כשבירת הלוחות. כתיב,
גמורי נינהו, מר מצלי ואתי
ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה (וגו') [שם מת אהרן]. וכי אהרן במוסרה מת והלא בהר ההר מת, אלא כיון
מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא, רב חסדא חיה צ"ב שנה, ורבה חיה מ' שנה. בי רב חסדא שיתין הילולי, בי רבה שיתין
שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כו', ובקשו ישראל לחזור למצרים, וחזרו ח' מסעות, ורץ שבט לוי והרג מהן ח' משפחות,
תכלי. בי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבי, בי רבה [נהמא] דשערי לאינשי לא מישתכח. אמר רבא תלתא בעאי מקמי שמיא.
וגם הם הרגו מן הלוים ד' משפחות, לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי, כו'. אמרו על מה אירע לנו זה, על שלא נתעסקנו
תרי הבו לי, וחד לא הבו לי. חכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא הבו לי, ענוותנותיה דרבה בר רב הונא, לא הבו לי.
בהספדו של צדיק כראוי. מיד ישבו במוסרה והספידו וגמלו לו חסד בהספד כראוי, והעלה להן הכתוב כאילו במוסרה מת
רבה הוה יתיב קמיה דרב נחמן והוה רב נחמן גוסס, בעי למינח נפשיה. אמר ליה בעי רחמי דלא ליצערן מלאכא דמיתותא.
כו'. אמר ר' אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין, כדגרסינן [בזבחים] אף מיתת
אמר ליה ואנת לאו גברא חשיבא קמי שמיא, אנת בעי רחמי עלך. אמר ליה מאן חשיב מאן ספון מאן רקיע, פי' [מי יכול
אהרן מכפרת. ת"ר מת פתאום זו מיתה חטופה. חלה יום אחד ומת, זו מיתה דחופה. ר' חנינא בן גמליאל אומר, זו מיתת
להתפשט ולהתגבר באותה שעה]. כלומר, כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבותו. אמר ליה אחרי מיתתך
מגפה, שנאמר בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה, וכתיב ואדבר אל העם [בבקר] ותמת אשתי בערב. חלה יומים
אולי תתראה לי בחלום, ביקש מן הקב"ה כדי שיתראה לו בחלום ונתראה לו. אמר לו היה לך צער בשעת מיתה, אמר לו
ומת, זו מיתה דחויה. חלה ג' ומת, זו מיתת גערה. חלה ד' ומת, זו היא מיתת נזיפה. חלה ה' ימים ומת, זו היא מיתת כל
לאו, ומשל לו משל, בהרמת נימא של שיער מתוך החלב. אמר לו, אילו היה הק' אומר לי לך חזור חיי כאשר היית בחייך,
אדם. שמעינן לה מהאי קרא, ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, קרבו תרי ימיך תרי הן חד, הרי חמשה ימים, ואחר
ואחרי כן תמות, לא הייתי רוצה, שאע"פ שלא היה [לי] צער, אימתו של מלאך המות גדולה היא מאד. רבא אתחזי ליה
כך כתיב למות. מי שמת בן חמשים, זו היא מיתת כרת. בן חמשים ושתים, זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. בן ששים
בחילמיה רב שעורים אחוה, ואמר ליה הוה לך צערא, ואמר לי כי ריבדא דכוסילתא, פי' כמו שריטה ששורטין האומנין
זו היא מיתת כל אדם. אמר ר' זירא, מהאי קרא, תבא בכלח אלי קבר, בכל"ח בגימטריא שיתין הוו. בן שבעים שיבה, בן
בצואר למצץ דמו, כגון אותו הצער היה לי בעת יציאת הנשמה מן הגוף. רב ששת אתחזי ליה מלאך המות בשוק. אמר
שמונים בגבורות, שנא' ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. אמר רבא, מי שמת מחמשים ועד ששים,
ליה כבהמה, איתא גו ביתא. רב אסי אתחזי ליה מלאך המות. אמר ליה איתרח לי ל' יומין דאהדריה לתלמודי, דאמריתו
מיתת כרת היא. והא דלא חשיב לה, משום כבודו של שמואל הרמתי. רב יוסף כי הוה בר שיתין אמר, כבר נפקית מכרת
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ביום שלשים אתא, אמר ליה מאי כולי האי. אמר ליה דקא דחקא רגליה דבר נתן.