כח:
ואלו
מגלחין פרק
שלישי מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בלע
מתני' מ) בלא פירוש נ): גמ' לחבילא. חבלא:
המות. כדי לסיים בדבר הטוב
גוד גרמא מככא.
משום דמועד קטן הוא סוף
רלו א
א) ב)
נפלו הלחיים: נמטו מיא לאמטיכי. כלומר הדרי
מיא למפרע כלפי
סדר מועד ומה"ט מתרץ הרב רבי יעקב מאורליינ"ש הא
ג)
למעלה: שייול איצטלא דמלתא. כלומר יפה מיתה כמלבוש של
דאתחיל סדר נשים בט"ו נשים אע"ג דאתחיל בפורענותא לא
מילת: דשלימו זוודיה. שכלו לו מזונותיו שהוא עני: עטוף.
מתחיל כדאמרינן ביש נוחלין ותירץ דסומכין פורענות
ב
חושך: אזבזגי. קיניה: מותא. כל
דמועד קטן אצל פורענות דיבמות
ד)
מתני' נשים במועד מענות אבל לא
אדם מת: (מרעא חבילא). מרעין
דסמכינן פורענותא לפורענותא
א) א
ה)
חיבולייא. האיסורין הן בבית : דידל
ונחמתא לנחמתא :
ס)
ג
מטפחות ר' ישמעאל אומר הסמוכות למטה
צדקיהו מלך יהודה. צדיק
ידלוניה. כלומר מגביהין בהספד למי
מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ובפורים
רלז ד ה
ב
ו) ז)
שמגביה קולו להספד אחרים: הטריח
גמור היה אבל במקרא
ח)
מענות ומטפחות בזה וזה לא מקוננות נקבר
רבותיו. שבאין לנחמו: משמרתו.
לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות
ט)
המת לא מענות ולא מטפחות איזהו עינוי
רלח ו
ירמיהו מן הטיט:
שהושיב ירבעם שלא לעלות לרגל:
ינחם כתיב. בכתובות
שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת
מעמד במרכבה. שלא יכשלו: ינחם
❖
וכולן עונות אחריה שנא' ולמדנה בנותיכם
אחרים משמע. שמנחמין יושבין בראש:
י)
פירשנו בענין אחר שלא
1
כ)
סרוחים. לשון רבים: לפתוח בראש.
נהי ואשה רעותה קינה אבל לעתיד לבא
כפירוש הקונטרס דהכא:
ל)
וליטול
מנה יפה ראשון. פי'
לקרות בס"ת: ולברך. ברכת המזון:
הוא אומר בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים
מ)
הגהות מהר"ב
2
דמעה מעל כל פנים וגו': גמ' מאי אמרן
יש לישראל ליתן לו אבל
כציפורי
רנשבורג
נ)
הוא אין לו ליטול כדאמרינן פ' מקום
א] אמר רב ויי לאזלא ויי לחבילא אמר רבא נשי דשכנציב אמרן הכי ויי לאזלא
א] גמ'
ס)
שנהגו הנותן עיניו
ע)
ויי לחבילא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן גוד גרמא מככא ונמטי מיא
ב)
פ)
בחלק יפה כו' מיהו נראה לי דכהן
❖
צ)
לאנטיכי ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן ב] עטוף וכסו טורי דבר רמי
ג)
כיון שזהו דינו יכול לראות סימן
ובר רברבי הוא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן שייול אצטלא דמלתא לבר
ברכה ואע"פ שאומרים בפ' הזרוע
ב] שם
חורין דשלימו זוודיה ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן ג] רהיט ונפיל אמעברא
ונתן ולא שיטול מעצמו
תורה אור השלם
אין זה לוקח מתנות כי אם רואה
ויזופתא יזיף ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן ד] אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו ואמר
1. כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר יְיָ
שפיר מה שהוא רוצה ואומר ליתן לו:
ג] שם
רבא נשי דשכנציב אמרן ה] מותא כי מותא ומרעין חיבוליא ד) תניא היה ר"מ
וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו
:
וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי
אומר טוב ללכת אל בית אבל וגו' עד והחי יתן אל לבו דברים
3
וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה:
ירמיהו ט יט
הדרן עלך ואלו מגלחין
של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטען יטענוניה דידל ידלוניה
ג
2. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה
וסליקא לה מסכת מועד קטן
ואיכא דאמרי דלא ידל ידלוניה דכתיב כי טוב אמר לך עלה הנה וגו' ת"ר
4
אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל
ד] שם
כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר
כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר' טרפון ור' יוסי
מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְיָ דִּבֵּר:
הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור"ע אמר להם ר' טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות אל יכנס אחד
ישעיהו כה ח
3. טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל
מכם לתוך דברי חבירו אמר ר"ע ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח
מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה
רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה ר"ט ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה והלא דברים
בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם
5
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:
ק"ו ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת דכתיב 6 ויקריבו בני אהרן את הדם אליו כך בניו של
ה] שם
קהלת ז ב
ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה ר' יוסי הגלילי ואמר וספדו לו כל ישראל וקברו אותו והלא דברים
4. כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה
7
מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר
ק"ו ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של
7
רָאוּ עֵינֶיךָ: משלי כה ז
5. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן
ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה מאי דבר טוב ר' זירא ור' חיננא בר פפא חד אמר שביטל ה) משמרתו
וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו
ועלה לרגל וחד אמר שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל נענה ר'
רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ
אלעזר בן עזריה ואמר 8 בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים [אשר היו לפניך כן] ישרפו
וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא
תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף
לך והלא דברים ק"ו ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של
וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה ר"ע ואמר 9 ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון [בבקעת
יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר
ויקרא י ו
שָׂרַף יְיָ:
מגידו] ואמר רב יוסף אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר בעידנא ההוא יסגי מספדא
❖
ו)
ז)
6. וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת
הַדָּם אֵלָיו וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ
בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה
בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
מוסף רש"י פרעה חגירא בבקעת מגידו והלא דברים ק"ו ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב
וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד
ויקרא ט ט
הַמִּזְבֵּחַ:
01 והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם כך בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה א"ל רבא לרבה בר מרי
❖
7. וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל
הובא בעמוד הבא.
כתיב ביה בצדקיהו בשלום תמות וכתיב ואת עיני צדקיהו עור א"ל הכי א"ר יוחנן שמת נבוכדנאצר בימיו
11
וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא
לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא
ואמר רבא לרבה בר מרי כתיב ביה ביאשיהו 21 לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום
בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְיָ אֱלֹהֵי
רבינו חננאל
וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה א"ל הכי א"ר יוחנן שלא חרב
ח)
יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם:
31
מתני' נשים במועד מענות
מלכים א יד יג
בית המקדש בימיו א"ר יוחנן ד אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל שנאמר ט) 41 אחרי כן פתח איוב
8. בְּשָׁלוֹם
אבל לא מטפחות. מאי אמרן,
תָּמוּת
את פיהו והדר ויען אליפז התימני א"ר אבהו מנין לאבל שמיסב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש
אמר רבא ווי לאזלא ווי
י)
ה
וּכְמִשְׂרְפוֹת
אֲבוֹתֶיךָ
51
61
לחבלא, פירוש, נשי
הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר
ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם ינחם אחריני משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינחם כתיב מר זוטרא
דשכנציב היו חכמות והיו
הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ
אמר מהכא 71 וסר מרזח סרוחים מרזח נעשה שר לסרוחים אמר ר' חמא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש
מענות ואומרות, אוי להולך,
וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ כִּי דָבָר
כדכתיב כי הולך האדם אל
אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם יְיָ:
שנאמר כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש וכהן גופיה מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו
כ)
81
91
בית עולמו וסבבו וגו'. ואוי
ירמיהו לד ה
9. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל
למי שהוא ממושכן, ונתבע
ו לכל דבר שבקדושה ל) לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון א"ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף
לשלם הפקדון שאצלו.
הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד
כציפורי הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן:
כלומר האדם מתמשכן
להשלים רוחו שהוא אצלו
זכריה יב יא
01. וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָע¢ מָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק
פקדון לבעליה. פי' חבלא משכון. פירוש גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא, חתוך המאכל מן השינים ויגיע חמות המים
הָרָכֶב: מלכים א כב לה 11. וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה: ירמיהו לט ז
באנטיכי. כלומר כיון שנחתך המאכל מפי החולה, בוערת בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי. דתנן אנטיכי אע"פ
21. לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא
גרופה אין שותין ממנה מפני שמחממת הרבה. פירוש שיול איצטלא דמילתא לבר חורי דשלימו זוודיה, כלומר, דומה כאיצטלא
עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר: מלכים ב כב כ 31. וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו
של מילת לבנה לבן טובים שירד מנכסיו ושלמה הצידה שלו. [כלומר] הקבורה טובה לו מחיים. ויש שאומרים, מי שאין לו
הַעֲבִירוּנִי כִּי הָח¢ לֵיתִי מְאֹד: דברי הימים ב לה כג 41. אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ: איוב ג א
בגדים ללבוש ישאל וילך ללות בן טובים שמת ושלמו ימי חייו. עטוף וכסו טורי, דב« ר «רב¿ ¿רב≈ י ובר רמי הוה פירוש, כמו אדם
51. וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר: איוב ד א 61. אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים
האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים, כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא. ויש אומרים, לבני אדם
יְנַחֵם: איוב כט כה 71. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים: עמוס ו ז 81. שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ תָּגֵל נַפְשִׁי
אומרים התעטפו והתכסו במלבושיכם ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. אחאנא תגרי דעל
בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ: ישעיהו סא י 91. וְקִדַּשְׁתּוֹ
זבוגי מיבדקי. פי', אחינו התגרים שעל קיניהם מיבדקי. כלומר, במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הם אי לאו. כמו שאו' בשלשה
דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. רהיט ונפיל בר א« וד≈ י ואמברי יזפתא יזיף. פי' רץ בכל כחו ונופל בין האובדים ועל
כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם:ויקרא כא ח
המעברות מלוה לוה. פי' כמו משל הוא. כלומר, אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו, כשנופל בין האובדים בין אובדי הדרכים,
או כשיגיע לעבור בנהר, מתחנן למי שמעבירו ואם אין לו נוטל בהלואה [כדי שינצל. וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטל בהלואה] ואינו מוצא. מותא כי מותא ומרעה חיבוליא. פי', המות של זה כמיתת כל אדם, ואריכות
חוליו תוספת כמו הרבית על המלוה. שיש מי שפורע חובו היא המלוה שניתנה לו (משלו) [ומשלמה] ודיו, ויש מי שפורע המלוה [והרבית. והמלוה] היא נשמתו, ותוספת על נשמתו צער חליו. תניא היה ר' מאיר אומר, מאי דכתיב טוב ללכת אל בית אבל
וגו' והחי יתן אל לבו. דברים של מיתה, ויספוד יספדוניה ויקבור יקברוניה דטעין יטעוניה דדלי ידלוניה. איכא דאמרי לא ידל דאדלוניה. כדכתיב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עינך. כשמתו בניו של ר' ישמעאל, נכנסו ארבעה
זקנים לנחמו, ר' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון. אמר להן ר' טרפון, דעו שחכם גדול ובקי בהגדות הוא, אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו, אמר להן ר' עקיבא, ואני אחרון. פתח ר' ישמעאל ואמר, רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח
רבותיו פעמים רבות. נענה ר' טרפון ואמר, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה, וגו', ומה בני אהרן שלא עשו אלא מצוה אחת, שנאמר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו, בניו של ר' על אחת כמה וכמה שחייבים כל ישראל לבכותם. ר' אלעזר בן עזריה
אומר, שחייבין כל ישראל לבכות מהכא, שנאמר, בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך, וגו', והלא דברים קל וחומר, ומה צדקיה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט זכה
לכך, בניו של ר' על אחת כמה וכמה. ר' יוסי הגלילי אמר מהכא, וספדו לו כל ישראל וקברו אותו, כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב, והלא דברים קל וחומר, ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד שביטל משמרתו ועלה
לרגל, ויש אומרים שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל, בניו של ר' שעשו כמה מצות על אחת כמה וכמה. ר' עקיבא אומר מהכא, ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדרימון בבקעת מגידו, ואמר רב יוסף, אלמלא תרגומא
דהאי קרא לא הוינן ידעי מאי קאמר, בעידנא ההיא יסגא מספדא בירושלם כמספד אחאב דקטל יתיה הדרימון בן טברימון וכמספד יאשיהו בן אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו, ומה זה שלא עשה אלא דבר אחד, דכתיב, והמלך היה מעמד
במרכבה נוכח ארם, עד הערב החזיק בעצמו, שלא יאמרו גוסס הוא ויברחו ישראל, ותחלת נפילה ניסה, בניו של ר' על אחת כמה וכמה שכל ישראל חייב לספוד ולבכות עליהם. אמר ליה רבה לרבה בר מרי, כתיב ביה בצדקיהו בשלום תמות, וכתיב, ואת
עיני צדקיהו עור. אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן, שמת נבוכדנצר בחייו. אמר ליה, ביאשיהו כתיב, לכן הנני אוסיפך אל אבותיך בשלום, וכתיב, ויורו היורים למלך יאשיהו, ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה. אמר ליה, הכי אמר ר' יוחנן שלא חרב
בית המקדש בימיו. אמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לישב אלא על הקרקע, שנאמר וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות. ואין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל, שנ' וישבו אתו לארץ, וכתיב, ואחרי כן פתח איוב את פיהו
וגו', ואחר כן, ויען אליפז התימני. אמר ר' אבהו מניין לאבל שיושב בראש, שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש . מר זוטרא אמר מהכא, וסר מרזח סרוחים, מרזח נעשה שר לסרוחים. המרזח הוא האבל, כלומר הניזח במרירות ומפורש בכתובות.