משקין בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאתויי
הך דתניא. קא סלקא דעתיה דהאי דקפריך הכא
ח)קילקולי המים. כגון אבנים שנפלו מחמת הבור: חוטטין. נפלו צרורות
לה א מיי' פ"ח מהל' י"ט
א) [פי' דרכים המפולשין],
ב) [עי' תוס' ב"ב קמז. ד"ה
הלכה ד סמג לאוין עה
בקרקעית הבור מעלה אותן במועד: אבל לא חוטטין אותן. אי
דבכלל מתקנין הדרכים לא הוי קווץ דרכים דתיקון
מנין], ג) תענית יז: יומא
טוש"ע א"ח סי' תקמד
משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פריך הכי ומתרץ כל אלו
אמרת בשלמא הא דקתני ההיא ברייתא שלמעלה (ג) של יחיד היינו
עא: סנהדרין כב: פג: זבחים
סעיף ב:
בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו' א"נ האי דמקשה הך קושיא
בשיחיד צריך לו איכא לאוקמי האי דקתני האי ברייתא אבל לא חוטטין
לו ב ג מיי' פ"ז שם הלכה
יח: [כב:], ד) [ליתא בקרא],
ה) [סוטה לב:] נדה סו. שבת
י סמג לאוין שם טוש"ע
לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא
בשאין יחיד צריך לו אלא אי אוקמת
סז. חולין עח., ו) [יבמות
שם:
הוי ידע ל) דגרס בה ומתקנין את
לה הא דחוטטין בשאין יחיד צריך לו
קילקולי המים שברה"ר וכו': חטיטה אין
לז ד מיי' שם פ"ח הלכה
כא.], ז) [סוטה ה:],
והיה
עליך דמים.
הדרכים:
א"כ האי דקתני אבל לא חוטטין
ח) [שייך למשנה דף ב.],
ד סמג וטוש"ע שם:
חפירה לא אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא
לח ה מיי' שם פ"ז הלכה
ט) [שייך במשנה דלעיל ב.],
במאי מוקמת לה: אלא מאי בשיחיד
פי' רבינו חננאל נקיט ליה להאי
שנו אלא שאין רבים צריכין להם אבל רבים
י) ברש"י בעין יעקב ליתא
י סמג שם טוש"ע שם
מ)
צריך לו כו'. כלומר במאי מוקמת האי
קרא מפרשת מעקה דדמי להאי דהוי
תיבת אלא, כ) [גיטין מח:],
סעיף א:
צריכין להם אפילו חפירה מותר וכי רבים
לט ו מיי' פ"ח מהלכות
מכשול ממתני' עם הגמרא יש ללמד
דקתני חוטטין בשרבים צריכין להן
ל) [עי' תוס' פסחים צז. ד"ה
צריכין להם מי שרי והתניא חוטטין בורות
אלא וכו'], מ) [משם לא
טומאת מת הלכה ט
שאסור להשקות קרקעות אלא אותן
והתניא כו' של רבים חופרין אותן:
סמג עשין רלח:
מוכח מידי ושם כתיב קרא
שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של
אלא קשיא קמייתא. דקתני אין
דהוו דבר האבד שיתקלקלו התבואה
מ ז מיי' פ"י מהלכות
אחרינא ונראה דצ"ל מפ'
רבים ואין חופרין בורות שיחין ומערות של
והאילנות הנטועים בה והוא הדין
חופרין בורות של רבים בשרבים
טומאת צרעת הלכה ו
מקלט העתק מחילופי
❖
גרסאות], נ) [ועי' תוס' ב"ב
[ח] סמג עשין רלה:
רבים ואין צריך לומר של יחיד מאי לאו
לשאר עבודת קרקע אסור בחולו של
צריכין לו קשיא להא ברייתא דקתני
❖
קמז. ד"ה מנין],
הכא של רבים חופרין אותן: אלא
מועד והא דאמרינן דמותר להשקות
בשרבים צריכין להם לא בשאין רבים צריכין
תריץ הכי. ואין צריך לומר בשל רבים
הני מילי כגון מאמת המים העוברת
להם דכוותה גבי יחיד שאין יחיד צריך להם
תורה אור השלם
בשדה עצמו דליכא טירחא יתירא
דאפילו חפירה מותר ולא קשיא לרבי
הגהות הב"ח
חטיטה מי שרי והתניא בורות שיחין ומערות
1. וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי
יוחנן דאמר לא שנו כו': מתניתין
ומותר לתקן בורות שיחין ומערות של
(א) גמ' אבל לא חוטטין
בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ
של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין (א)
אותן ולא שפין: (ב) שם
נמי דיקא. דבשרבים צריכין לו
יחיד ושל רבים מותר לחפור לכתחילה
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן
רב פפא אמר מהכא ואמר
וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים:
דחפירה נמי מותר: לקווץ את
כיון דצריכי למים דהכי תניא לעיל
סלו כו' רב חיננא אמר
דברים יט י
כדפרישית: רמז לציון. דהאי
ושפין את סדקיהן ואלא מאי בשיחיד צריך
הדרכים. לפנות קוצים שבדרכים:
מהכא הרימו כו' ר"י
2. וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ
בריה דר"א אמר מהכא
להם דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין להם
מרגילין להיות בתוכו ארבעים סאה.
קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא
וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה
והודעת כו' מר זוטרא אמר
אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ
שמרגילין שיהא (ד) נוגע במקוה
בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף
חפירה מי אסיר והתניא בורות שיחין ומערות
מהכא והזרתם כו' רב אשי
הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן
מהתם:הא מקמי דליתי יחזקאל.
אמת המים כדי שיהא בו ארבעים
אמר מהכא ושמרתם כו'
יחזקאל לט טו
של יחיד כונסין מים לתוכן וחוטטין אותן
גּוֹג:
רבינא אמר מהכא ושם
3. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
סאה: כל דמים שנשפכו שם. כגון
כלומר לדידך דאמרת דבזמן הזה
אבל לא שפין את סדקיהן ולא חוטטין לתוכן
דרך כו': (ג) רש"י ד"ה
כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל
נ)
בקוצים שבדרכים: הא. דקאמרת
הוי מדאורייתא אם כן מקמי דליתי
א]
אבל כו' ברייתא שלמעלה
ולא סדין אותן בסיד ושל רבים חופרין אותן
בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל
דלאתויי הני נמי בהדיא קתני במתני'
יחזקאל הוה ליה להקדוש ברוך הוא
חוטטין של יחיד היינו:
מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר
וסדין אותן בסיד אלא קשיא הך קמייתא
(ד) ד"ה מרגילין כו' שיהא
בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מתקנין כו' אלא ודאי הא דקתני
לאשמועינן דצריך ציון ומתרץ הרבה
נובע (במקום) [במקוה]
יחזקאל מד ט
תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד א בשיחיד
ועושין כל צורכי רבים לאתויי חפירה
דברים דקים לן דאסורין מן התורה
4. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
כו' ונ"ב נראה דפי' זה הוא
צריך להם ואין צריך לומר בשל רבים
קא אתו: מציינין את הקברות.
דלא כתיב בקרא אלא בהלכה עד
של רבינו הלוי דס"ל דזבה
ט)
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
טעונה מים חיים אבל לדעת
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
כשרבים צריכין להם דאפילו חפירה מותר
שעושין סימנים על הקברות בסיד
דאתא יחזקאל והאי הכי נמי:
ב
רש"י דס"ל דלא בעי' מים
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
רב
פפא אמר סלו סלו. כל חד
כדאמר במרובה (ב"ק דף סט.) של
ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים
חיים צ"ל מרגילין לתוכו מ'
ויקרא יג מה
יִקְרָא:
5. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
סאה היינו מי גשמים עי'
קברות בסיד דחוור כעצמות כדי שלא
וחד נקיט מאי דהוה מסיק
בשאין רבים צריכין להם ואין צריך לומר של
ג
בפ' במה אשה שבת דף
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
ילכו אוכלי תרומה לשם: דכתיב
אדעתיה ולא פליגי אלא אורחיה
יחיד דכי אין יחיד צריך להם אפילו חטיטה
סה ע"ב ובבכורות דף כה
ד
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
וראה עצם וכו'. יחזקאל מתנבא על
דמלתא דכל חד מסיק אדעתיה מאי
ע"ב: (ה) ד"ה דכתיב כו'
ויקרא יט יד
נמי אסור אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא
הפגרים המושלכין בארצם
6. וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ
העתיד לבא שיעשו ישראל ציונים על
דלא מסיק חבריה אדעתיה:
ורמז הוא (שלא בא הכתוב
דקתני עושין כל צורכי רבים כל לאתויי מאי
בשבתא
דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל
דריגלא. שבת של
עצמות הפגרים המושלכין (ה) ורמז
וכו' עושה ציון) תא"מ ונ"ב
מִדֶּרֶךְ עַמִּי:
לאו לאתויי חפירה לא לאתויי הא דתניא
הוא שלא בא הכתוב י) אלא להזהיר
יום הרגל שהיו
ס"א שלא בא הכתוב להזהיר
ישעיהו נז יד
7. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת
ואמר שיהא אדם עושה
יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות
וללמד שיהא אדם עושה ציון: כל
דורשין והיו מתקבצין כל בני העיר
ה
ציון דמש"ה א"צ ציון דכיון
הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת
בן נכר (ו) וערל בשר. שמתו אחיו
לשמוע הלכות של רגל:
ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות וכל
א)
שאין מטמא באהל מכסהו
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ
אין יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה
מחמת מילה ולא רצו למולו שיראים
בקרקע ואין צריך לציין:
מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו
(ו) ד"ה כל בן נכר ערל לב
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
פן ימות גם הוא כאחיו לא יבא אל
ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל
אלו שכל דמים שנשפכו שם
שנתנכרו מעשיו לאביו
שמות יח כ
מקדשי לשרתני שאסורין בעבודה:
8. וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי
שבשמים שנעשה ערל
מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל 1 והיה עליך דמים הא בהדיא
גמירי. מסיני: טומאה קוראה לו
לב ועע"ז כדמפרש
יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא
קתני לה ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות ועושין כל צורכי
בפ"ב דמנחות וערל
יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם
פרוש. כלומר עושים סימנים על
בשר שמתו כו': (ז) ד"ה
אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר
רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה שמע מינה: ו מציינין את הקברות: אמר
הטומאה כדי שיהא מרגיש ופורש:
לפני כו' וטהרות הס"ד
בְּתוֹכָם: ויקרא טו לא
ר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין $ תלמוד לומר וראה עצם
לפני עור לא תתן מכשול. כלומר
9. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת
ואח"כ מה"ד פנו דרך.
ב)
(ז)
2
עשו דרך פנוי ללכת בו
מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת
אדם ובנה אצלו ציון א"ל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר
עשו דבר על הטומאה שלא יהו
❖
הס"ד:
מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר
נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות:
וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו
ג)
נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא
והזרתם. ומתרגמינן ותפרשון: עשו
תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ
מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל
3
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח ל
גליון הש"ס
משמרת למשמרתי. עשו משמרת
מקדשי (לשרתני) מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר אלא גמרא גמירי לה ואתא
01. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
ד)
לאוכלי תרומה דכתיב בה משמרת
גמ' ת"ל וראה עצם אדם.
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה
❖
עי' נדה דף נז ע"א תוס'
אֱלֹהִים: תהלים נ כג
דכתיב (במדבר יח) ואני נתתי לך את
❖
ד"ה ובנה:
אקרא רבי אבהו אמר מהכא 4 וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת
משמרת תרומותי שלא יהו מטמאים:
לו פרוש וכן אמר רבי עוזיאל בר בריה דרבי עוזיאל רבה טומאה קוראה
ושם דרך. שעושין סימן באיזה
רבינו חננאל
הגהות מהר"ב
לו ואומרת לו פרוש והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא וטמא
דרך ילכו: אראנו בישע אלהים. זה
פיסקא וחוטטין אותן.
רנשבורג
השם אורחותיו המחשב הפסד מצוה
טמא יקרא ה) ז צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים א"כ
חטיטה אין חפירה לא.
כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
א] תוס' ד"ה הא מקמי
ותריצנא הכי חוטטין
ליכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא שמעת מינה תרתי אביי אמר מהכא 5 ולפני
וכו' מדאורייתא. נ"ב עיין
בורות שיחין ומערות
ושם כמו שמין כ): בשבתא דריגלא
עור לא תתן מכשול רב פפא אמר ואמר סלו סלו פנו דרך רב חיננא אמר
נדה דף נז ע"א דמדרבנן
(ב) 6
יחיד, בשיחיד צריך להן,
לא הוה מקשי ליה. משום דאתו
הוא וצ"ע. ועיין בב"ב קמז
ואין צריך לומר של רבים
הרימו מכשול מדרך עמי ר' יהושע בריה דרב אידי אמר 7 והודעת להם את
כולי עלמא לפירקא ואי מקשי ליה
ע"א תוס' ד"ה מנין כו'
דכי רבים צריכין להם
הדרך (אשר) ילכו בה מר זוטרא אמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם
ודו"ק שוב נדפס ספר יד
אפי' חפירה נמי שרי.
8
ולא הוה מצי לפרוקי הוה מכסיף:
❖
דוד וראיתי שהרגיש בזה:
ואין חופרין של יחיד, דכי
קרי רב אשי אמר ו) 9 ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי רבינא
אין יחיד צריך להן אפי'
אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אריב"ל כל השם אורחותיו זוכה
ז)
חטיטה נמי אסור. אמר
01
רב אשי מתניתין נמי דיקא
מוסף רש"י
ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע
דקתני עושין כל צרכי
אלהים רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא
הוה מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה
דבר זה. דכהן ערל פסול
רבים, לאתויי מאי לאו
לעבודה (סנהדרין כב:). כל
לאתויי חפירה. ודחינן לא,
קרי לאתויי הא דתניא יוצאין
בן נכר ערל לב. כהן
מומר לעבודת כוכבים שהוא ערל לב ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים (שם פג: וכעי"ז שם כב: ויומא עא:) שנתנכרו מעשיו מחמת
לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות (והאיסטראות) [והאיסטרטאות] ולמוד המקואות וכל מקוה שאין בו מ' סאה
ערלת לבו שהוא ערל לב רשע (זבחים יח:). וערל בשר. שמתו אחיו מחמת מילה (יומא שם וסנהדרין שם ושם וזבחים שם). לא
מרגילין לתוכו ארבעים סאה. ומניין שאם לא יצאו ותיקנו כל אלו, כל דמים שנשפכו שם מעלה אני עליהם כאילו הם
יבא אל מקדשי. והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה (סנהדרין פד.). מאן אמר. מאין למדו דבר זה, ששנינו
שפכום, שנאמר ועשית מעקה לגגך וגו', וכתיב והיה עליך דמים. ופריק הא בהדיא קתני לה, מתקנין את הדרכים כו', כל
בפרק שני דזבחים (טו:) שהכהן ערל עבודתו פסולה (יומא עא:). וטמא טמא יקרא. הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי (שבת
צרכי רבים לאתויי מאי, לאתויי חפירה של רבים שהיא מותרת ש"מ. תניא בורות שיחין ומערות של יחיד, כונסין לתוכן
סז.) צועק ואומר טמא הוא (חולין עח.) כלומר סורו מעליו שטמא הוא (סוטה לב:). כל השם אורחותיו. מחשב הפסד מצוה
מים במועד אבל לא חוטטין אותן ולא שפין את סדקיהן, ושל רבים חופרין אותן וסכין אותן בסיד. ומציינין את הקברות.
כנגד שכרה (סוטה ה:).
רמז לציון מנא לן, מדכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ועד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה, אלא גמרה גמירי לה
ויחזקאל אסמכה אקרא. רבי אבהו אמר מהכא, וטמא טמא יקרא, טומאה קוראה לו ואומרת פרוש פרוש. וש"מ נמי, כל
מי שאירע בו דבר כגון המצורע וכיוצא בו, צריך להודיע לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים, שנא' וטמא טמא יקרא. ורבנן אחריני נמי אמרי מהני קראי, ולפני עור לא תתן מכשול. וכתיב הרימו מכשול מדרך עמי. [וכתיב] והודעת להם את
הדרך ילכו בה. רב אשי אמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. רבינא אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים. וכל השם אורחותיו זוכה ויושב ורואה בישועתו של הק', שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים קרי ביה וLם דרך. ר' ינאי
הוה ליה ההוא תלמידא כל שתא הוה מקשי ובשבתא דריגלא לא הוה מקשי,