משקין בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאתויי
הך דתניא. קא סלקא דעתיה דהאי דקפריך הכא
ח)קילקולי המים. כגון אבנים שנפלו מחמת הבור: חוטטין. נפלו צרורות
לה א
א)
ב)
בקרקעית הבור מעלה אותן במועד: אבל לא חוטטין אותן. אי
דבכלל מתקנין הדרכים לא הוי קווץ דרכים דתיקון
ג)
משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פריך הכי ומתרץ כל אלו
אמרת בשלמא הא דקתני ההיא ברייתא שלמעלה (ג) של יחיד היינו
בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו' א"נ האי דמקשה הך קושיא
בשיחיד צריך לו איכא לאוקמי האי דקתני האי ברייתא אבל לא חוטטין
לו ב ג
ד)
ה)
לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא
בשאין יחיד צריך לו אלא אי אוקמת
ו)
הוי ידע דגרס בה ומתקנין את
לה הא דחוטטין בשאין יחיד צריך לו
קילקולי המים שברה"ר וכו': חטיטה אין
לז ד
ז)
והיה
עליך דמים.
הדרכים:
א"כ האי דקתני אבל לא חוטטין
ח)
חפירה לא אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן לא
לח ה
ט)
במאי מוקמת לה: אלא מאי בשיחיד
פי' רבינו חננאל נקיט ליה להאי
שנו אלא שאין רבים צריכין להם אבל רבים
י)
צריך לו כו'. כלומר במאי מוקמת האי
קרא מפרשת מעקה דדמי להאי דהוי
כ)
צריכין להם אפילו חפירה מותר וכי רבים
לט ו
מכשול ממתני' עם הגמרא יש ללמד
דקתני חוטטין בשרבים צריכין להן
ל)
צריכין להם מי שרי והתניא חוטטין בורות
מ)
שאסור להשקות קרקעות אלא אותן
והתניא כו' של רבים חופרין אותן:
שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של
אלא קשיא קמייתא. דקתני אין
דהוו דבר האבד שיתקלקלו התבואה
מ ז
רבים ואין חופרין בורות שיחין ומערות של
והאילנות הנטועים בה והוא הדין
חופרין בורות של רבים בשרבים
❖
נ)
רבים ואין צריך לומר של יחיד מאי לאו
לשאר עבודת קרקע אסור בחולו של
צריכין לו קשיא להא ברייתא דקתני
❖
הכא של רבים חופרין אותן: אלא
מועד והא דאמרינן דמותר להשקות
בשרבים צריכין להם לא בשאין רבים צריכין
תריץ הכי. ואין צריך לומר בשל רבים
הני מילי כגון מאמת המים העוברת
להם דכוותה גבי יחיד שאין יחיד צריך להם
תורה אור השלם
בשדה עצמו דליכא טירחא יתירא
דאפילו חפירה מותר ולא קשיא לרבי
הגהות הב"ח
חטיטה מי שרי והתניא בורות שיחין ומערות
1. וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי
יוחנן דאמר לא שנו כו': מתניתין
ומותר לתקן בורות שיחין ומערות של
(א) גמ'
בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ
של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין
אותן (ב) שם
נמי דיקא. דבשרבים צריכין לו
יחיד ושל רבים מותר לחפור לכתחילה
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן
מהכא
וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים:
דחפירה נמי מותר: לקווץ את
כיון דצריכי למים דהכי תניא לעיל
דברים יט י
כדפרישית: רמז לציון. דהאי
ושפין את סדקיהן ואלא מאי בשיחיד צריך
הדרכים. לפנות קוצים שבדרכים:
מהכא
2. וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ
מהכא
להם דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין להם
מרגילין להיות בתוכו ארבעים סאה.
קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא
וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה
אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ
שמרגילין שיהא (ד) נוגע במקוה
בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף
חפירה מי אסיר והתניא בורות שיחין ומערות
מהכא
הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן
מהתם:הא מקמי דליתי יחזקאל.
אמת המים כדי שיהא בו ארבעים
מהכא
יחזקאל לט טו
של יחיד כונסין מים לתוכן וחוטטין אותן
גּוֹג:
מהכא
3. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
סאה: כל דמים שנשפכו שם. כגון
כלומר לדידך דאמרת דבזמן הזה
אבל לא שפין את סדקיהן ולא חוטטין לתוכן
(ג) רש"י
כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל
בקוצים שבדרכים: הא. דקאמרת
הוי מדאורייתא אם כן מקמי דליתי
א]
ולא סדין אותן בסיד ושל רבים חופרין אותן
בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל
דלאתויי הני נמי בהדיא קתני במתני'
יחזקאל הוה ליה להקדוש ברוך הוא
חוטטין
מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר
וסדין אותן בסיד אלא קשיא הך קמייתא
(ד) ד"ה
בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מתקנין כו' אלא ודאי הא דקתני
לאשמועינן דצריך ציון ומתרץ הרבה
יחזקאל מד ט
תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד א בשיחיד
ועושין כל צורכי רבים לאתויי חפירה
דברים דקים לן דאסורין מן התורה
4. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
צריך להם ואין צריך לומר בשל רבים
קא אתו: מציינין את הקברות.
דלא כתיב בקרא אלא בהלכה עד
ט)
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
כשרבים צריכין להם דאפילו חפירה מותר
שעושין סימנים על הקברות בסיד
דאתא יחזקאל והאי הכי נמי:
ב
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
רב
פפא אמר סלו סלו. כל חד
כדאמר במרובה של
ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים
ויקרא יג מה
יִקְרָא:
5. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
קברות בסיד דחוור כעצמות כדי שלא
וחד נקיט מאי דהוה מסיק
בשאין רבים צריכין להם ואין צריך לומר של
ג
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
ילכו אוכלי תרומה לשם: דכתיב
אדעתיה ולא פליגי אלא אורחיה
יחיד דכי אין יחיד צריך להם אפילו חטיטה
ד
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
וראה עצם וכו'. יחזקאל מתנבא על
דמלתא דכל חד מסיק אדעתיה מאי
(ה) ד"ה
ויקרא יט יד
נמי אסור אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא
בארצם
6. וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ
העתיד לבא שיעשו ישראל ציונים על
דלא מסיק חבריה אדעתיה:
דקתני עושין כל צורכי רבים כל לאתויי מאי
בשבתא
דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל
דריגלא. שבת של
עצמות הפגרים המושלכין (ה) ורמז
מִדֶּרֶךְ עַמִּי:
לאו לאתויי חפירה לא לאתויי הא דתניא
הוא שלא בא הכתוב י) אלא להזהיר
יום הרגל שהיו
ישעיהו נז יד
7. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת
יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות
וללמד שיהא אדם עושה ציון: כל
דורשין והיו מתקבצין כל בני העיר
ה
הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת
בן נכר (ו) וערל בשר. שמתו אחיו
לשמוע הלכות של רגל:
ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות וכל
א)
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ
אין יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה
מחמת מילה ולא רצו למולו שיראים
מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו
(ו) ד"ה ערל לב
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
פן ימות גם הוא כאחיו לא יבא אל
ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל
אלו שכל דמים שנשפכו שם
שנתנכרו מעשיו לאביו
שמות יח כ
מקדשי לשרתני שאסורין בעבודה:
8. וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי
שבשמים שנעשה ערל
מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל 1 והיה עליך דמים הא בהדיא
גמירי. מסיני: טומאה קוראה לו
לב ועע"ז כדמפרש
יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא
קתני לה ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות ועושין כל צורכי
בפ"ב דמנחות
יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם
פרוש. כלומר עושים סימנים על
(ז) ד"ה
אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר
רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה שמע מינה: ו מציינין את הקברות: אמר
הטומאה כדי שיהא מרגיש ופורש:
בְּתוֹכָם: ויקרא טו לא
ר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין $ תלמוד לומר וראה עצם
לפני עור לא תתן מכשול. כלומר
9. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת
פנו דרך.
ב)
(ז)
2
עשו דרך פנוי ללכת בו
מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת
אדם ובנה אצלו ציון א"ל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר
עשו דבר על הטומאה שלא יהו
❖
מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר
נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות:
וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו
ג)
נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא
והזרתם. ומתרגמינן ותפרשון: עשו
תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ
מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל
3
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח ל
גליון הש"ס
משמרת למשמרתי. עשו משמרת
מקדשי (לשרתני) מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר אלא גמרא גמירי לה ואתא
01. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
ד)
לאוכלי תרומה דכתיב בה משמרת
גמ' ת"ל וראה עצם אדם.
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה
❖
אֱלֹהִים: תהלים נ כג
דכתיב ואני נתתי לך את
❖
אקרא רבי אבהו אמר מהכא 4 וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת
משמרת תרומותי שלא יהו מטמאים:
לו פרוש וכן אמר רבי עוזיאל בר בריה דרבי עוזיאל רבה טומאה קוראה
ושם דרך. שעושין סימן באיזה
רבינו חננאל
הגהות מהר"ב
לו ואומרת לו פרוש והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא וטמא
דרך ילכו: אראנו בישע אלהים. זה
פיסקא וחוטטין אותן.
רנשבורג
השם אורחותיו המחשב הפסד מצוה
טמא יקרא ה) ז צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים א"כ
חטיטה אין חפירה לא.
כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
א] תוס'
ותריצנא הכי חוטטין
ליכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא שמעת מינה תרתי אביי אמר מהכא 5 ולפני
בורות שיחין ומערות
ושם כמו שמין כ): בשבתא דריגלא
עור לא תתן מכשול רב פפא אמר ואמר סלו סלו פנו דרך רב חיננא אמר
6
יחיד, בשיחיד צריך להן,
לא הוה מקשי ליה. משום דאתו
ואין צריך לומר של רבים
הרימו מכשול מדרך עמי ר' יהושע בריה דרב אידי אמר 7 והודעת להם את
כולי עלמא לפירקא ואי מקשי ליה
דכי רבים צריכין להם
הדרך (אשר) ילכו בה מר זוטרא אמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם
אפי' חפירה נמי שרי.
8
ולא הוה מצי לפרוקי הוה מכסיף:
❖
ואין חופרין של יחיד, דכי
קרי רב אשי אמר ו) 9 ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי רבינא
אין יחיד צריך להן אפי'
אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אריב"ל כל השם אורחותיו זוכה
ז)
חטיטה נמי אסור. אמר
01
רב אשי מתניתין נמי דיקא
מוסף רש"י
ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע
דקתני עושין כל צרכי
אלהים רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא
הוה מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה
דבר זה.
רבים, לאתויי מאי לאו
(סנהדרין כב:) כל
לאתויי חפירה. ודחינן לא,
קרי לאתויי הא דתניא יוצאין
בן נכר ערל לב.
(שם פג: וכעי"ז שם כב: ויומא עא:)
לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות (והאיסטראות) [והאיסטרטאות] ולמוד המקואות וכל מקוה שאין בו מ' סאה
(זבחים יח:) וערל בשר. (יומא שם וסנהדרין שם ושם וזבחים שם) לא
מרגילין לתוכו ארבעים סאה. ומניין שאם לא יצאו ותיקנו כל אלו, כל דמים שנשפכו שם מעלה אני עליהם כאילו הם
יבא אל מקדשי. (סנהדרין פד.) מאן אמר.
שפכום, שנאמר ועשית מעקה לגגך וגו', וכתיב והיה עליך דמים. ופריק הא בהדיא קתני לה, מתקנין את הדרכים כו', כל
(יומא עא:) וטמא טמא יקרא. (שבת
צרכי רבים לאתויי מאי, לאתויי חפירה של רבים שהיא מותרת ש"מ. תניא בורות שיחין ומערות של יחיד, כונסין לתוכן
סז.) (חולין עח.) (סוטה לב:) כל השם אורחותיו.
מים במועד אבל לא חוטטין אותן ולא שפין את סדקיהן, ושל רבים חופרין אותן וסכין אותן בסיד. ומציינין את הקברות.
(סוטה ה:)
רמז לציון מנא לן, מדכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ועד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה, אלא גמרה גמירי לה
ויחזקאל אסמכה אקרא. רבי אבהו אמר מהכא, וטמא טמא יקרא, טומאה קוראה לו ואומרת פרוש פרוש. וש"מ נמי, כל
מי שאירע בו דבר כגון המצורע וכיוצא בו, צריך להודיע לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים, שנא' וטמא טמא יקרא. ורבנן אחריני נמי אמרי מהני קראי, ולפני עור לא תתן מכשול. וכתיב הרימו מכשול מדרך עמי. [וכתיב] והודעת להם את
הדרך ילכו בה. רב אשי אמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. רבינא אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים. וכל השם אורחותיו זוכה ויושב ורואה בישועתו של הק', שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים קרי ביה וLם דרך. ר' ינאי
הוה ליה ההוא תלמידא כל שתא הוה מקשי ובשבתא דריגלא לא הוה מקשי,