ה: משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מציינין. אין צריך ציון ואי גבי יום טוב מיירי הברייתא איכא
קרי עליה ושם דרך. שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה
מא א ב ג ד ה
א)
ב)
מהן שלא להקשות: אבל מציינין על השדרה. שאע"פ שאינה אלא
לפרש אסור לציין ואסור לטרוח ביום טוב:
(ג)
עצם כשעורה. והוא הדין יותר מכשעורה כדמוכח בסמוך אינו
ג)
עצם אחד מטמא טומאה באהל: רוב בנינו. כגון עצמות גדולות
ד) ה)
ו
רוב מנינו: רוב מנינו. רוב העצמות
מטמא באהל והאי דנקט כשעורה משום דבהאי שיעורא
כגון קוליות אע"פ שאין בו
מב ז
ו)
ז)
ואע"פ שאין בו רוב בנינו: אין מציינין
מטמא במגע דהכי הלכה למשה
מג ח ט
ח)
על הוודאות. הואיל דברור לכולי
מסיני כדאמרינן בשחיטת חולין
קרי עליה ושם דרך אראנו בישע אלהים
1
שאינו
מטמא באהל.
:
עלמא דאית ביה טומאה ודאית לא
מד י
ט)
תנו רבנן אין מציינין לא על כזית מן המת
א) א
מטלטלי באותו מקום טהרות: אבל
כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור
א]
ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו
מציינין על הספיקות. שיש עליהן
והרוטב ושדה
מה כ
י)
מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל
שנחרש בה קבר כדלקמן בשמעתין
אהל כגון סככות ופרעות (א) הסמוכות
כ)
הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת
מו ל
ל)
ואפילו איכא ספק טומאה שמטמא
לרה"ר הסמוך לבית הקברות דמספקא
מ)
ב ואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על
לן בהו טומאה דכיון דיש עליהן
בהיסט בלא נגיעה לא הצריכום ציון
מז מ
הספיקות ואלו הן הספיקות סככות ופרעות
נ)
אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע:
דהיסט לאו מילתא דשכיחא היא
❖
❖
מח נ
ס)
סככות ופרעות ובית הפרס. מפרש
ובית הפרס ואין מעמידין ציון במקום
שידרוס על קנה שטומאה עליו ולכך
ב) ג
לקמן: אין מעמידין הציון על
לא החמירו חכמים לציין משום היסט:
טומאה שלא להפסיד את הטהרות ג) ד ואין
אילן המיסך על הארץ. סמוך
הטומאה שלא להפסיד טהרות. שאם
מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד
מוסף רש"י
תורה אור השלם
לבית הקברות דמספקא לן
הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש
את ארץ ישראל וכזית מן המת אינו מטמא
מנפח אדם בית הפרס
1. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
אי איכא טומאה תחתיו אי לא מסתמא
עד שבא על הציון פתאום ויטמאו
והולך.
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
באהל והא (תניא) אלו שמטמאין באהל
ד)
ה)
❖
אמרינן דמת תחתיו כיון דדרך מקום
הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון
תהלים נ כג
אֱלֹהִים:
כזית מן המת אמר רב פפא הכא בכזית
(חגיגה כה:)
צנוע הוא ולכך בעי ציון ע"א דידעינן
אלא עושין הציון סמוך לטומאה
מצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר
ה
ודאי דאיכא טומאה תחת נוף אחד
ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון
הגהות הב"ח
מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה
של אילן ויש הפרש בין נוף לחבירו
מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה:
(א) רש"י
(נדה נז.)
אין מרחיקין את הציון ממקום טומאה.
ואין ידוע באיזה מקום ישנה והכי
ואל ישרפו עליו לעולם ואלו הן הספיקות
יותר מכל שהוא: שלא להפסיד ארץ
נמי איכא לפרש גבי אבנים שיש
ו סככות ופרעות ו) סככות אילן המיסך על
ישראל. שכשרואה הסימן מיד פורש
אבנים זו אצל זו הבולטות מן הגדר:
הארץ פרעות אבנים פרועות היוצאות מן
ז)
מנפח אדם בית הפרס והולך.
[א]
ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא
הגדר בית הפרס כדתנן ח) ז החורש את הקבר
לצורך: וכזית מן המת אינו מטמא
דמסתמא ליכא למימר
הרי הוא עושה בית הפרס וכמה הוא עושה
(ערובין ל:)
באהל. דקתני אין מציינין על כזית
שהגיעה המחרישה עד המת וליכא
(ב) ד"ה
מלא מענה מאה אמה ובית הפרס מי מטמא
מן המת ולא על כל דבר שאינו
לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק
באהל והאמר רב יהודה אמר שמואל
מטמא באהל: אמר רב פפא. לעולם
אלא חכמים החמירו משום חומרא
ט)
מנפח אדם בית הפרס והולך ורב יהודה בר
דטהרות ומשום הכי הקילו (ד) דליכא
כזית מטמא באהל והא דקתני אין
ח
ספיקא דאורייתא הם אמרו והם
מציינין בכזית מצומצם עסקינן דמחסר
אמי משמיה דעולא אמר בית הפרס
(כתובות כח:
י)
ט
וכעי"ז פסחים צב:) בית
אמרו ולא היו רגילים לקבור מתים
חסר בקרקע ולהכי אין מציינין:
שנידש טהור אמר רב פפא לא קשיא כאן
(ג) תוס'
הפרס שנידש.
ישרפו עליו [תרומות] וטהרות שעה
בעומק כי השתא בזמן הזה הילכך
בשדה שאבד בה קבר כאן בשדה שנחרש
דאסור
(ערובין ל:)
אחת. דכל העובר על אותו כזית
לא חיישינן שמא המת בעומק תחת
(ד) ד"ה
בה קבר ושדה [ב] שנחרש בה קבר בית הפרס
דכיון
(בכורות כט.)
המחרישה ומן הדין אפילו נפוח לא
כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו
❖
(כתובות
קרי ליה אין והתנן כ) שלשה בית הפרס הן
דעדיין לא חסר: ואל ישרפו עליו
צריך כי אם חומרא בטהרות
כח:) טהור.
שדה שנאבד בה קבר ושדה שנחרש בה
י
כ
לעולם. שאם מציינין אותו שורפין
שהחמירו חכמים בדבר ואמאי לא
(שם)
קבר ושדה בוכין מאי שדה בוכין רב יהושע
חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו
עליו (על) כל תרומה שעוברין על
ל
גליון הש"ס
[ג]
אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי
ומטמא באהל אי נמי בלא המאהילים
בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין
תוס' ד"ה יש בה אילנות
(בכורות
חסר וזימנין דלא חזי ליה כגון בלילה
מן הצדדים הוו מטמאין לאדם באהל
שם)
וכו' אי נמי בידוע לאו
בה מתים וטעמא מאי אמר אבימי משום
(נדה שם)
דוקא.
וכי הדר חזי ליה ואמר נטמאת
אלא שמע מינה דלא מטמא באהל:
יאוש בעלים נגעו בה ושדה שנחרש בה
❖
יש בה אילנות בידוע שנחרש בה
תרומתי ושרף לה והיא לא נטמאת
קבר לא בעי ציון והא תניא ל) מ מצא שדה
קבר אין בה אילנות בידוע
דההוא כזית כבר חסר וכשאין מציינין
מצויינת ואין ידוע מה טיבה יש בה אילנות
שאבד בה קבר. דתניא התם
אותו אין שורפין עליו אלא מחדש
הגהות הגר"א
מ) בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע
שלא חסר: אילן המיסך על הארץ.
שדה שאבד בה
[א] גמ'
שאבד בה קבר ר' יהודה אומר עד שיהא שם
קבר אינה ניטעת כל נטע וכגון
וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע
נ
(פסחים
תחת איזה נוף עושה ציון: בית הפרס.
זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר
שראויה לאילנות ויש לנו לומר
❖
צב:)
דמסתמא אם לא שאבד בה קבר היו
נ)חצי מענה תלם אחד של מאה אמה:
אמר רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד
[ב]
מנפח אדם. ההולך לשחוט פסחו
נוטעים בתוכה $ אי נמי בידוע לאו
בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע
[ג]
רבינו חננאל
דוקא ואגב דנקט רישא בידוע נקט
דאם יש עצם כשעורה המטמא
שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד
סיפא בידוע וכן צ"ל לפי' הקונטרס:
בהיסט מתפזר ברוח ועושה פסח
והוה קרי עליה ושם
❖
אם בה קבר וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר
דרך אראנו בישע אלהים.
בבית הפרס אזיל לו ואי מטמא באהל
מבראי כדאמר עולא בעומדין
על הגבולין הכא נמי בעומדין על הגבולין
ת"ר אין מציינין על
היכי אזיל עליה: בשדה שאבד בה
כזית מצומצם מן [המת],
ודלמא
קבר. קתני דמציינין דמטמא באהל
הגהות מהר"ב
דסופו מיחסר חסר, ותנן
באהלות פרק שני אלו אם
אבל בשדה שנחרש בה קבר אין צריך לציין ולא מטמא באהל דנימא מחרישה סלקיה לטומאה: שלשה בית הפרס הן. שאין הולכין בו אוכלי רנשבורג
חסרו טהורין, כזית מן
תרומה: שמפטירין בה את המתים. שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נפטרין אלו שהביאום ממקומן והולכין
א] תוס'
המת כזית נ≈צ≈ ל כו'. ולא
להם ובאין אנשי המקום (ב) ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן: וטעמא מאי. חוששין ביה משום טומאה: משום יאוש בעלים.
על הבשר שסופו מתאכל
והולך, ולא על עצם
לפי שהביאום ממקום רחוק נדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם: ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון. דקא מתרצת הא
כשעורה, ולא על כל דבר
דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש: ואינו יודע מה טיבה. אם הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח ואם מפני שנאבד בה קבר
שאינו מטמא באהל, אבל
ואינו יכול להכנס בה בנפיחה דמטמא באהל: יש בה אילנות בידוע שנחרש. השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל. אלמא
מציינין על השדרה ועל
הגולגולת ועל רוב בנינו
מדקתני בה מצא שדה מצויינת דמציינין בית הפרס שנחרש: אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר. ולא נחרש ומטמא באהל: רבי יהודה
של מת ועל מנינו. ואין
אומר. לעולם לא הוי בחזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או ת"ח שיהא יודע שנחרש: אמר רב פפא. לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון
מציינין על הוודאות אלא
והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר: יש בה אילנות בידוע שנחרש. לאחר שציינוה ולעולם בית הפרס
על הספיקות, ואלו הן
הספיקות סככות ופרעות,
שנחרש לא בעי ציון: אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר. ולא נחרש: וליחוש דלמא אילנות מגואי וטומאה מאבראי. ולא נחרש במקום
פי' ותנן באהלות פרק
טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר: בעומדין האילנות על
ח', הזיזין והגודריות,
הגבולין. של רשות הרבים דודאי ליכא טומאה מבראי דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה ונחרש בשביל האילנות:
כו' עד והסככות והפרעות
(אינן) [שהן] יכולין לקבל
ודלמא
מעזיבה כו' ואלו הן
הסככות אילן המיסך על הארץ והפרעות אבנים היוצאות מן הגדר. ומציינין על בית הפרס, בשדה שאבד בה קבר. ואין מעמידין ציון במקום טומאה עצמה שלא להפסיד את הטהרות אלא מרוחקין מעט. ואין מרחיקין
ציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל. ואין מציינין על השדה שנחרש בה קבר וכל שכן שנידש. תניא שלשה בית הפרס הן, שדה שנחרש בה קבר ושנאבד בה קבר ושדה בוכים. פי' דתנן באהלות פרק
י"ח שלשה בית הפרס הן החורש את הקבר ניטעת כל נטע וכו' עד ומטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל, שדה שאבד בה קבר בתוכה כו' עד ומטמא במגע ובמשא ובאהל. מאי שדה בוכים, שדה שמפטירין
בתוכה מתים. פי' דתנן באהלות פרק י"ח שדה כוכים לא ניטעת ולא ניזרעת ועפרה טהור וכו', מאי טעמא, יאוש בעלים נגעו בה. ומקשינן שדה שנחרש בה קבר לא בעיא ציון, והתניא מצא שדה מצויינת ואין ידוע
מה טיבה, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר. ופריק רב פפא, כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר וציינוה, אם יש בה אילנות בידוע שאחרי שציינוה נחרש אותו הקבר.
וניחוש דלמא אילנות גואי, פי' לא חרשו מקום הטומאה וטומאה אבראי קאי. ואמרי' בשאילנות עומדין על הגבולין.