משקין בית השלחין פרק
ראשון מועד קטן
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
יש סיד ביניהם. הציון הוא מסיד כדתנן
ודלמא טומאה מגואי. ולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה:
פרק ה' דמעשר
מט א ב ג
א) ב)
מסובכין. שאינן עומדין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין
שני ומייתי לה פרק מרובה אם יש סיד
(ב)
ביניהם לא ידענא כמה: אע"ג דליכא חרס. גרסינן ומצאתי
ג) ד)
בכל השדה דודאי נחרש כל השדה בשביל האילנות: הא אמרן
נ ד
אין מרחיקין ציון ממקום טומאה. וכיון
שסמוך לאילנות הציון ודאי
מפרש חרס דומה הוא לחרסית ואין לבן כמו סיד ונ"ל פירושו אם יש
ה)
ו) ז)
חרסית ביניהם דומה שמציינין
טומאה בין האילנות היא ונחרש
(ה)
❖
נא ה
בשביל האילנות: כל מילי דמתא עליה
להודיע שהוא טהור שעד שם אין
ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי
רמיא. דתלמיד בקי הוא: מצא אבן
בית הקברות שאינה לבן בינתים:
נב ו
במסובכין ואיבעית אימא הא אמרן א) אין
אמר רב פפא כשהסיד שפוך.
אחת מצויינת. בסיד תחתיה טמא.
הגהות הב"ח
מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד
ומפי מורי הזקן אבן אחת מצויינת
פירוש ודאי כי ליכא סיד
(א) גמ'
את א"י ר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן
נג ז ח
שיש סיד על גבה דאינו צריך להרחיק
וחרסית טהורין אבל כשהוא מרובה
דאיקלף
או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר אמר
(ב) רש"י
הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על
ושפוך על ראשו אז צריך חרסית
במסובכין
אביי שמע מינה צורבא מרבנן דאיכא במתא
גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם
שאם יש חרסית יש לתלות שנתן
נד ט
(ג) שם
❖
כל מילי דמתא עליה רמיא אמר רב יהודה
שיהא נוגע בו אבל בשדה מרחיקין
לצידי האבן חרסית והסיד נתחבר
מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים אם
לה ציון בסמוך דזמנין לא חזי ציון עד
בו וצרפו הסיד שעל ראשו עמה ואם
א
דאתי ונגע ומאהיל: שתים. מצויינות
אין חרסית א"כ סיד הוא של ציון
יש סיד ביניהן ביניהן טמא ואם אין סיד
(ד) ד"ה
רבינו חננאל
יהבינן
בינתים ולפירוש הקונטרס גרסינן
תחתיהן טמא אבל ביניהן אם יש סיד
ביניהן ביניהן טהור ואע"ג דליכא חורש
(ה) תוס'
וניחוש דלמא טומאה
אף על גב דליכא חורש (ו) ומפרש
ביניהם על הארץ טמא דמשום ציון
והתניא מצא אבן אחת מצויינת תחתיה
גואי ואילנות על הגבולין
ב)
הוא: אע"ג דליכא חורש. שלא חרש
ביניהם טהור דאינתקא לה טומאה
שאינה לבן
בראי, ופרקינן במסובכין.
טמא שתים אם יש חורש ביניהן ביניהן
בינתים
דהוי לה קבר שנחרש ותימה לי נהי
ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד:
איבעית אימא כדאמ' אין
טהור ואם לאו ביניהן טמא אמר רב פפא
מרחיקין ציון ממקום
אם אין חורש ביניהן טמא. ואע"ג
דטהור מטומאת אהל טהור לא הוי
(ו) ד"ה
הטומאה שלא להפסיד
הכא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה
ב
דהוי כמו שדה שנחרש בה קבר ושמא
דליכא סיד לפי שציין את האבנים
ביניהם
את ארץ ישראל. ר' יהודה
טהור ומפרש
לכאן ולכאן אי איכא חורש ביניהן ביניהן
אומר עד שיהא שם זקן
טהור מאהל קאמר א"נ לגמרי ע"י
שמכאן ומכאן לא חשש לציין בינתים:
(ז) בא"ד
או תלמיד שתיקן זה
הכא. דקתני כי ליכא חורש טמא
דישה וניפוח א"נ ביניהם איכא טובא
טהור דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל
על
הציון, לפי שאין הכל
ספיקות ושרי ספק אי איכא ציון (ז)
כגון סיד שפוך על ראשי אבנים
(ח) בא"ד
בקיאין בדבר. ש"מ צורבא
ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא א"ר אסי
ואפילו
מרבנן דאיתיה במתא כל
הטומאה שביניהם אי לא ואפילו איכא
ומרודה לכאן ולכאן ביניהן דאי איכא
מצר אחד מצוין הוא טמא וכל השדה
❖
ג
מילי דמתא עליה רמיין.
ציון הרי נחרש ומצאתי מפרש דהשתא
חורש מחמת חורש הוא (ג) דאיקלף
אמר רב יהודה מצא
כולה טהורה שנים הם טמאין וכל השדה
סלקא דעתיה דה"פ אם יש ביניהם
שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם
אבן אחת מצויינת תחתיה
כולה טהורה שלשה הם טמאין וכל השדה
טמא, שתים אם יש סיד
חורש טהור דודאי לא היה שם
וטהור ואי לא סיד דביני ביני
מוסף רש"י
ביניהן טמא, ואם לאו
כולה טהורה ארבעה הן טהורין וכל השדה
טומאה דאם היה ביניהם לא היה
הוא ומחמת ציון נעשה שם להודיע
משמיעין על השקלים.
טהור. ואם היה הסיד
כולה טמאה דאמר מר אין מרחיקין ציון
שיש גם ביניהם טומאה: אין מרחיקין
חורשו אדם תימה לי אמאי לא פריך
ג)
(מגילה
שפוך על ראשיהן ומרודה
כט.)
לכאן ולכאן אי איכא
ציון ממקום טומאה. ולהכי ציין כל
ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י:
דקתני בקמייתא אם יש סיד ביניהם
(שם יג:)
חרש ביניהן טמא, דאמרי'
בינתים טמא אע"ג דאיכא חורש
ארבעה מצריו דתהא כל השדה
ויוצאין אף על הכלאים: ואכלאים בחולו
ועל הכלאים.
מחמת חרש הוא דאיקפל,
והכא קתני אם יש חורש ביניהם
נטמאה ובציון דמצר אחד לא סגי
ואם לאו סיד דביני ביני
של מועד נפקינן ורמינהו באחד באדר
ד) ד
(שם כט:)
הוא וטהור. אמר ר' אסי
טהור ואע"ג דאיכא סיד ונ"ל דסלקא
לכולה דאין מרחיקין ציון ממקום
משמיעין על השקלים ה ועל הכלאים
מצא ציון מצד אחד הוא
טומאה: ואכלאים בחולו של מועד
דעתיה דהך בתרייתא איירי בדליכא
הצד טמא וכל השדה
בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים
ו
(שם יג:)
נפקינן ורמינהו באחד באדר
טהורה, וכן שלשה הן
סיד דכי איכא סיד לא היה טהור
ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן הרחובות
טמאין וכל השדה טהורה,
משמיעין על השקלים. שיהו ישראל
לעולם דהא אין מציינין אם לאו על
ארבעה השדה כולה
ולמוד המקואות ועושין כל צורכי רבים
מביאין תרומת שקלים בניסן דכתיב ו)
הטומאה (ח) וכי חורשו לא יהא טהור
טמאה והציונין שהציון
ומציינין את הקברות ויוצאין על הכלאים
בהן טהורין. דאמר מר
בחדשו לחדשי השנה חדש והבא לי
ולהכי לא מקשה כי אם מסיפא
אין מרחיקין ציון ממקום
קרבן מתרומה חדשה: בכרכים.
דברייתא קמייתא דאיירי בדליכא
רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא חד אמר
טומאה שלא להפסיד את
דאמר מר אין מרחיקים.
סיד:
המוקפין חומה מימות יהושע בן נון:
ארץ ישראל כו'. ויוצאין
כאן בבכיר כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים
ז
אף על הכלאים. ומקשינן
ואת מקואות המים. מקואות המים של
כך פירש בתוספתא ובקונט' ובספרים
כאן בירקות א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו
ח
איני דבחולו של מועד
מ' סאה שחוטטין אותן מן הזבל
מצאתי דאמר מר אין מעמידין ציון
יוצאין על הכלאים, והתנן
אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין
שנכנס לתוכן כל ימות הגשמים. והאי
כו' ולפי זה אינו נותן טעם למה כל
בחמשה עשר באדר יוצאין
עליהן מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן
על הכלאים. ופרקינן
דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתני'
השדה טמא אלא נותן טעם למה
בבכיר יוצאין בחמשה
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן משום
דתני ומתקנים הדרכים והרחובות
תחתיהן טהורין דאין מעמידין ציון
עשר באדר, באפיל יוצאין
שכר פעולה דמוזלי גבן אמר רב זביד
בחולו ש"מ והכא תנא בט"ו באדר
במקום הטומאה ונהי דברוח אחד או
בחולו של מועד. ויש
אומרים כאן בזרעים וכאן
ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי
משום דלאו פירכא הוא דבדין הוא
שנים או שלשה יש לנו לומר דכל
בירקות. (ו)אמר ר' יוחנן
דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן
תחתיה טמא כי אין הטומאה בפחות
יהבינן להו שכר מתרומת הלשכה יהבינן
לא שנו בחולו של מועד
בט"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי
מן הציון אבל בארבעה יש לתלות
אלא שאין ניצן ניכר,
להו דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו
פי' ציץ שלהן ניכר.
להו והדרי ומתקני להו בחולו של
הטומאה בכל השדה לפיכך תחתיהן
מאי נפקא לן מינייהו כל כמה דבעו ליתן
אבל אם הציץ שלהן
ואכלאים
בחולו של
מועד אבל אכלאים כיון דעקרו להו
טהורים:
ניכר שהוא כלאים יוצאין
להו ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק
מועד נפקינן. במשנה פי' מאי
לאלתר ואין שוהין אותן
לגמרי בחמשה עשר באדר למה לי
ט כאותה ששנינו ה)
כל סאה שיש בה
עד חולו של מועד. ומאי
למיפק בו בחולו של מועד ולהכי קא
טעמא לא מקשה על אינך ובירושל'
שנא בחולו של מועד
רובע
מיבעיא: כאן בבכיר כאן באפיל.
מקשה מציינין על הקברות ולא
יוצאין על הכלאים, אמר
ר' יוחנן [משום] שכר
כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו:
על הבכירות יוצאים בט"ו באדר על האפילות בחולו של מועד דפסח:
בט"ו קורין את המגילה. הוי מצי למתני בי"ד בו (בכפרים)
פעולה, עת שהפועלים
בזרעים. על התבואה יוצאין בט"ו באדר שקודמין לירקות: לא
בטלין ונשכרין בזול
שנו. דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חולו של מועד: משום
אלא משום דט"ו זמן דדברים אחרים הוא כגון ומתקנין
לעקור הזרעים ולהשליכן,
ובעינן למיתן להו אגרייהו
שכר פעולה דמוזלי גבן. כלומר שיכול לשכור פועלין בזול לפי
את הדרכים וכו':
דמוזלי גבן. למ"ד לקמן שכר
מתרומת הלשכה.
שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד: שמע מינה. מדעסקינן
פעולה שאין לו
לשכור פועלים בזול: כי יהבינן להו. שכירות לפועלים דבטלי
מה יאכל שרי ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למאן
כלאים: דאי סלקא דעתך מדידהו. דבעל הבית (ד) יהיב
דאמר אסור לא ידעינן היכן ישכרו פועלים
במועד ושמא יש
להו אמאי יוצאין להכי בחולו של מועד משום שכר פעולה
לומר דהני דמצות התירו:
מתרומת הלשכה. אין להקשות הא אית בהן מעילה דלב ב"ד
לבטלו בכל זמן אף על גב דליכא שכר פעולה בזול וכל מה
דבעי ליתב להו אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו וכל כמה דמצינן
מתנה עלייהו ובפרק בתרא דכתובות
לצמצם מעות דהקדש עבדינן: ועד כמה. הוי כלאים דחייב לבטלו:
איכא מילי טובא שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
רובע שיש בה רובע. פירוש כשרוצה לזרוע דהא קתני סיפא ר' יוסי
אומר יבור והא לא
שייך בנזרע כבר ובפרק המוכר פירות מייתי לה מיהו בשמעתין דאיירי בנזרע כבר יש לומר דלא פליגי:
ואין