ו:
משקין בית השלחין
פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
משקין שדה גריד. פי' בית הבעל לפי שהוא רגיל להיות יבש
רובע. הקב אחד מכ"ד בסאה: הכי גרסי' ימעט. שאם זרע רובע
נה א
א)
ב)
הקב ימעטנו ויעקרנו: והתניא כל השדה כולה. ואת אמרת ימעט:
וגריד בדל"ת וכן פירש בערוך [ובתוס'] הרב ברי"ש כמו
ג)
שמנכשין שדותיהן. שלוחי ב"ד משלהן דכשנוטלין הכלאים מאליו
חמרא מיגרר גריר :
ד)
וחכמים
מתני'
מתירין בזה ובזה. והני תרי פלוגתא דבהך ברייתא
מושכין
המים מאילן לאילן. דהוי כשדה בית
מתנכש:
נו ב
נז ג
היינו כעין פלוגתא
השלחין דפסידא יתירא איכא אבל לא
ה)
במתניתין ות"ק דהכא הוא ר"א בן
ישקה את השדה כולה שדה בית
רובע זרע ממין אחר ימעט והתניא התקינו
א
ו)
שרי
לתרבוצי. וקשה הא
הבעל: זרעים שלא שתו לפני המועד.
יעקב:
שיהו מפקירין כל השדה כולה לא קשיא כאן
ז)
שלא היו מלומדין לשתות תמיד לפני
קיימא לן משנת ר"א קב ונקי ועוד
(ב)
קודם תקנה כאן לאחר תקנה דתניא
נח ד
המועד: לא ישקם במועד. דהואיל
הקשה בתוספות דרבינא גופיה
א) ב בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני
נט ה
מדלין ירקות
דאמר לעיל
ולא משקה להו תדיר לפני המועד
בהמתן והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות
כדי לאוכלן אבל לייפותן אסור אלמא
לא הוי ליה פסידא אי לא משקה
ס ו
ח)
אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת
להו במועד: וחכמים מתירים בזה
הרווחא אסור ותירץ דתרביצא אינה
ט)
❖
שמשליכין לפני בהמתם התקינו שיהו
ובזה. להשקות את כל השדה כולה
כ"א השקאה פורתא ולפ"ז נראה
סא ז
עוקרין ומשליכין על הדרכים ועדיין היו
דה"פ דהאי תרביצא שרי לתרבוצי
ולהשקות במועד זרעים שלא שתו
אפילו לראב"י דכי היכי דשרו רבנן
לפני המועד והאי חכמים היינו ר"מ
שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן
תורה אור השלם
סב ח
אפלא לשוויי חרפא גם לראב"י יתיר
דאמר לעיל משקין ממנו
התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:
1. כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס
אפי' שדה בית הבעל: גמ' אמר
ג"כ השקאה פורתא או שמא סבר
מתני' ר"א בן יעקב אומר מושכין את
ב)
ג
יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ
רב יהודה. הא דאמר ר"א אבל לא
כר"א בהשקאה ופליג בהרבצה וי"מ
❖
סג ט
שָׁמֶשׁ: תהלים נח ט
המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את
❖
דפלוגתא דשדה גריד לאו היינו
ישקה את השדה כולה אבל אם
[ג]
כל השדה זרעים שלא שתו לפני המועד
ד
פלוגתא דמתני' דמיירי בה ראב"י
היתה שדה מטוננת לחה ויבשה מותר
הגהות הב"ח
לא ישקם במועד וחכמים מתירין בזה ובזה:
וחכמים ופליגי באפלא לשוויי חרפא
להשקותה אע"ג דהוה שדה בית
רבינו חננאל
גמ' אמר רב יהודה אם היתה שדה
(א) רש"י
ת"ק חשיב ליה הרווחא ואסור ורבנן
הבעל דכיון דהויא לחה עד השתא
ג)
ה
והני מילי במשנה
סברי דלאו היינו הרווחא דיש אוהב
אי לא משקה לה הוי פסידא יתירא:
מטוננת מותר תניא נמי הכי כשאמרו אסור
ד)
שהתקינו להיות עוקרין
שדה גריד. יבשה מעולם שאין צריך
יותר אפלא ויהיו נגמרים יותר
(ב) תוס'
הכלאים בלבד מתוך
להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים
בן יעקב
התבואה ומשליכין, אבל
להשקותה: בזה ובזה. בשדה גריד
ומבושלים בטוב ור"ח פי' אמר רבינא
שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו
(ג) בא"ד
משהתקינו להיות מפקירין
שמע מינה האי תרביצא פי' שדה
ובזרעים שלא שתו לפני המועד:
מותר להשקותן
כל השדה כולה יוצאין
לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם
תרביצא. גינה ט): שרי לתרבוצי.
שאין זרוע עדיין שכבר השקוהו
במועד
אפי' בשאר הימים. ועושין
היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה
(ד) בא"ד
[א]
כל צרכי רבים. ירושלמי,
קודם מותר להשקותו במועד לזורעו
לזלף עליה מים אע"ג דליכא פסידא.
אלו הן צרכי רבים, דנין
גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה
אחר המועד דסבר לה כראב"י דאמר
לתרבוצי להשקות לשון אין מכבדין
דיני נפשות ודיני ממונות
אמר רבינא שמע מינה האי תרביצא שרי
זרעים ששתו לפני המועד וקסבר
ואין מרביצין היינו השקאה פורתא
ה)
(ג)
ודיני מכות ופדיון שבוים
ודיני ערכין והחרמין
לתרבוצי בחולא דמועדא שדה גריד מאי
כדי שיצאו הירקות וכדמפרש באידך
תרביצא הוי כמו זרעים ששתו לפני
❖
וההקדשות והשקאת
ברייתא לקמיה ומשקין היינו השקאה
המועד דהיינו שם תרביצא שהרביצוהו
טעמא דאפלא משוי לה חרפא ה"נ אפלא
סוטה ועריפת עגלה
גמורה של בית השלחין: אפלא
קודם המועד ומקשינן עלה שדה
(ד)
וטהרת מצורע ורציעת
משוי לה חרפא ת"ר [ב] מרביצין שדה לבן
עבד עברי, וכן מפרקין
לשוויי חרפא. דליכא פסידא ואפ"ה
הגהות הגר"א
גריד אסור משום דאי משקי ליה
בשביעית אבל לא במועד והא תניא ו)
מנעל מעל האמום אבל
שרי להשקותה כך ולהשביחה ה"נ
האידנא יבכיר קודם אבל לא פסיד
[א] גמ'
אין מחזירין. ומציינין על
מרביצין בין במועד בין בשביעית אמר
ו
בגינה מרביצין: שדה לבן. בית
הקברות. והלא ציין באדר,
תרביצא נמי אי משקה האידנא
[ב] שם
רב הונא לא קשיא הא ר"א בן יעקב הא
כגון שרבו המים ושטפום.
הבעל: הא. דקתני אבל לא ישקם
קדים ובכיר ולא פסיד וזה השיטה
ויוצאין אף על הכלאים.
רבנן תניא אידך מרביצין שדה לבן ערב
במועד היינו ר"א בן יעקב דאמר
הולכת דסבירא לן כראב"י. כך פירש
[ג] רש"י
והלא כבר יצאו מאדר,
ר"ח: מרביצין שדה לבן
שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ולא
תיפתר שהיתה השנה
אבל לא ישקה את כל השדה כולה
אפילה ולא היו הצמחים
בשביעית. לגבי שביעית פי' הקונטרס
והא דתני בין במועד בין בשביעית
עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית
ניכרים באדר. מתני' ר'
היינו חכמים דמתירין להשקות אפי'
השקאה פורתא ונראה שחזר בו ממה
אליעזר בן יעקב אומר
כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית:
❖
מושכין המים כו'. אמר רב
מתני' צדין את האישות ואת העכברים
כל השדה: כדי שיצאו בשביעית.
שפירש במשנה משקין בית השלחין
הונא אם היתה השדה
אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו
במועד ולגבי שביעית שרי אפילו בית
מטוננת, פי' לחה. כגון
משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו במועד
בשביעית: מתני' צדין האישות.
הבעל ואני פירשתי במשנה דשביעית
שרבו המים מקודם ועדיין
לעזי רש"י
ובשביעית וחכ"א משדה האילן כדרכו
ז) ז
ליחלוחיתה קיימת, מותר.
בשדה האילן במועד מפני שמפסידין
נמי לא שרי אלא בבית השלחין
❖
תניא כוותיה כשאמרו
לימצו"ן. חילזון.
ומשדה הלבן שלא כדרכו ח ומקרין את
בו: כדרכו. שאין צריך לשנות
כדפי' בקונטרס כאן אבל ק"ל שמא
אסור להשקות במועד לא
הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:
בצידה: ובשביעית. אע"ג דמתקן
הכא איירי בהשקאה גמורה דפליגי
ט
אמרו אלא זרעים שלא
גמ' מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין
שתו מלפני המועד אבל
השדה: בשדה האילן. צד כדרכו
לגבי מועד ראב"י ורבנן ופלוגתייהו
מוסף רש"י
זרעים ששתו מלפני
מפני שהפסד מרובה הוא: ובשדה
הוי בהשקאה מרובה ואדרבה נראה
לה עינים אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא
כל סאה. שיש
המועד מותר להשקותן.
בה רובע. ממין
לבן שלא כדרכו. ואינו יכול לצוד
לי דמיירי בהשקאה גמורה אלא לגבי
ואם היתה שדה מטוננת
רב יימר בר שלמיא מאי קרא כמו שבלול
1
אחר ימעט.
מותר. ואין משקין שדה
שלחין שצריך השקאה נקט משקין
כדרכו בשדה לבן משום דלא מפסיד
תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש ת"ר צדין
גריר במועד. פי' כדתנן
כולי האי בשדה לבן: ומקרין את
וגבי בית הבעל קרוי הרבצה לכן
בנזיקין בפ' איזהו נשך, כל
את האישות ואת העכברים משדה הלבן
ימי גריר אחד כל ימי
הפירצה. שאם נפלה מקצתה חוזר
נראה יותר פי' הקונטרס שבמשנה
ומשדה האילן כדרכו ח) ומחריבין חורי נמלים
רביעה אחת. וחכמים
ומתקנה במועד: ובשביעית בונה
ולפי' דהכא צ"ל דהשקאה גמורה
מתירין בזה ובזה. אמר רב
כיצד מחריבין רשב"ג אומר מביא עפר מחור
כדרכו. מתחילה אע"ג דמיחזי דעביד
אסורה בבית הבעל והרבצה מועטת
כהנא ש"מ האי תרביצא,
נטירותא לפירי: גמ' בריה שאין
פי' שדה [שאינה] זרועה
זה ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זה
שרי בשביעית ובמועד אסור אפילו
עדיין שכבר השקוה
לה עינים. וחופר בקרקע: מאי
הרבצה מועטת לר"א בן יעקב ולרבנן
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי
מקודם, מותר להשקותה
קרא. דאישות בריה שאין לה
שרי אפי' השקאה גמורה:
גם במועד לזורעה אחר
והוא דקאי בתרי עברי נהרא והוא דליכא
צדין את האישות במועד ובשביעי'.
המועד. ומקשינן עלה גריר
עינים: דכתיב כמו שבלול תמס
(רשב"ם
גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא
ב"ב צד.) מושכין את
אמאי אסור משום דאי
יהלך. שבלול שקורין לימצו"ן תמס
תימה מאי קמ"ל בשביעית
המים מאילן לאילן.
משקת ליה האידנא מקדים
עד
והלא אין זו עבודת קרקע ורבי
יהלך כלומר כשיוצא חוץ מנרתיקו
ליה ובכיר, תרביצא נמי אי
משקת ליה האידנא קדים
יהודה מאי טעמא דאסר כדרכו וי"ל דודאי צריך למיסקל אבנים
(א) רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת. תמס כמו ונמס:
ומציץ [ו]בכיר. ולא
נפל אשת בל חזו שמש. כלומר כך אישות נופלות פתאום
מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ"ג דשביעית המסקל שדהו
איפרק. והא דתניא
(לעיל ב.)
לארץ ומתים דלא חזו: וחונקין זו את זו. מפני שמריחין את
נוטל העליונות ומניח התחתונות הנוגעות בארץ וכן גרגיר של
מרביצין בשביעית אבל
ובלבד שלא ישקה את
לא במועד ר' אליעזר בן
העפר ואין מכירין באותו עפר: והוא דקאי בתרי עברי נהרא.
צרורות וכו' אישות מפורש בירושלמי חולדה:
כל השדה.
יעקב היא, והא דתניא
דכיון דאיכא הפסק מים בין הני תרתי חורי נמלים אין מכירים
עד
(שם)
מרביצין בין במועד בין
הני בעפר דהני: גישרא. גשר: גמלא. שאין לו גשר אלא מנסר אחד: ומצרא. עדיין קטן מגמלא אין יכול להלך עליו אלא
בשביעית רבנן היא. תניא
מרביצין שדה לבן בערב
כשקושרים חבל אחד משני עברי הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר. אבל אי איכא חד מהן מכירין הני בחורי דהני:
שביעית כדי שיצמחו
עד
ירקות בשביעית ולא עוד
אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית כדי שיצמחו ירקות למוצאי שביעית. אישות. פי' בריה שאין לה עינים. כדכתיב נפל אשת בל חזו שמש. ירושלמי אישות זו חולדה. ת"ר צדין את האישות ואת העכברים משדה אילן
ומשדה הלבן, ומחריבין חורי נמלים, כיצד עושה מביא עפר תיחוח עם הנמלים מחור זה ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זה, והוא דקיימי אלו החורין בתרי עברי נהרא, וליכא התם לא גשר ולא גמלא ולא מיצרא
ולא תיתורא שיכולין לחזור בחור שלהן.