הכל חייבין פרק
ראשון חגיגה
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל
הכל חייבין בראייה. במצות ראיית כל זכורך שצריכים
חייבין בראייה. פירש רש"י במצות יראה כל זכורך והקשה
א
א) ב)
א
ג)
להתראות בעזרה ברגל: חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני
הר"ר אלחנן דהא תני בסמוך ב"ש אומרים הראייה שתי
דעה נינהו ופטורין ממצות: החיגר והסומא. כולה יליף מקראי
כסף משמע דבקרבן מיירי ותו תניא בגמרא נ) הערל וטמא פטורין מן
ב ב
בגמרא ט): ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. מירושלים לעזרה ובגמראט)
הראייה בשלמא טמא דכתיב
ובאת שמה (ד) כל שישנו
ג ג
ד) ה)
ו)
מפרש להו: אי זהו קטן כו'. אבל
בביאה ישנו בהבאה ועוד אמרינן
ד ד
מכאן ואילך אף על פי שאינו חייב
בירושלמי ריש מכילתין בד"א בראיית
ז)
מן התורה הטילו חכמים על אביו
קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל
ה ה
ח)
הכל
ועל אמו לחנכו במצות: שלש רגלים.
חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים
ו ו
ט)
הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב
והטף ותו תניא בגמרא ס) רבי יוסי
❖
י) כ)
וכיון דגדול פטור מן התורה קטן
אומר שלש מצות נצטוו ישראל
ל)
מ)
לאו בר חינוך הוא: ב"ש אומרים
בעלייתן לרגל ראייה ושמחה וחגיגה
נ) ס)
מוסף רש"י
הראייה שתי כסף. גדול הבא להיראות
יש בראייה שאין בשתיהן שהראייה
ע) פ)
צ) ק)
צריך להביא עולה ואינה פחותה
כולה כליל משמע דסתם ראייה
לאתויי מי שחציו עבד
❖
וחציו בן חורין.
חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן
משתי כסף שתי מעות כסף שהן שליש
בקרבן מיירי ע"כ נראה לר"ת
א
דינר שנאמר ולא יראו פני ריקם
דמתני' מיירי בקרבן ובעזרה ורש"י
וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם
(ערכין ב:)
דנקט בראיית פנים בעזרה נקט חדא
ויליף בגמרא שצריך להביא
י)
משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי
תורה אור השלם
ולרבינא דאמר כו'
דמשמע תרי ולפטורא דכולהו אתא
עולה. אע"פ שלא נתנה בו תורה שיעור
שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל
פטור מן הראיה.
1. שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי
חכמים נתנו שיעור: והחגיגה. שלמי
דאף בראיית פנים בעזרה פטירי
בַּשָּׁנָה: שמות כג יד
שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו
2. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
וכל שכן בראיית פנים בקרבן וגם יש
חגיגה חייבין היחידים להביא ברגל
ולעלות מירושלים להר הבית דברי בית
(שם) כולן תשלומין זה
יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי
ליישב דמתני' משמע ליה דבראיית
דילפינן לה בשלהי פירקין
❖
לזה.
הָאָדֹן יְיָ: שמות כג יז
מוחגותם אותו חג לה' : גמ' ולרבינא
שמאי ובית הלל אומרים כל שאינו יכול
פנים נמי איירי דקתני בסמוך
(ה)
ב
כ)
לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר
דאמר כו'. לקמן אמרי' בפירקין
איזהו קטן כל שאין יכול לילך כו'
(ו)
הגהות הב"ח
: הניחא למאן דאמר כו'.
משמע דבקטן דאיירי ביה קאמר אלמא
הבית שנאמר 1 שלש רגלים בית שמאי
לקמן אמרינן בפירקין שיש
בראיית פנים בעזרה איירי שאינו
(א) רש"י
אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה
כולם
(לקמן ט.)
לקרבנות החג תשלומין כל ז' ואיפליגו
יכול לילך לשם ומיהו שיטת הירושלמי
כסף ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף
ג
בה אמוראי איכא למאן דאמר
לא יתכן לפי שיטת שמעתתא שלנו
והחגיגה שתי כסף: גמ' הכל לאתויי מאי
(ב) ד"ה
תשלומין זה לזה ואיכא למאן דאמר
מפני דברים הרבה דהתם יליף
ƒי¿ראה ≈י»ראה
לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין
ƒי¿ראה
(א) תשלומין דראשון הן ואמרינן מאי
מהקהל לחיוב ואנן לא ילפינן מיניה
≈י»ראה
ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן
בינייהו חיגר ביום ראשון ונתפשט
רק לפטור דחרש ואע"ג דאמרינן
(ג) ד"ה
חורין פטור מן הראייה הכל לאתויי מאי
ע)
ביום שני איכא בינייהו מאן דאמר
לקמן ס"ד אמינא נילף ראיה ראיה
ד
לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום
כולן תשלומין לראשון מי שמחויב
מהקהל מה להלן נשים חייבות כו'
כולן
(ערכין ב:)
בראשון ולא הביא יביא באחד משאר
מ"מ מהתם שמעינן דלפי האמת
שני הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה
(ד) תוס'
תשלומין דראשון.
הימים ומי שאינו מחויב אינו צריך
דלא ילפינן מהקהל לחיוב ועוד היכי
אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון
ה
והבאתם שמה
תשלומין ומאן דאמר תשלומין זה לזה
מחייבינן נשים בראיית פנים בעזרה
הכל לאתויי מאי לאתויי סומא באחת מעיניו
הגלילי
קסבר החובה מוטלת על כל אחד
מראייה דהקהל דהא ולא יראו הוא
(ה) בא"ד
(לקמן ט.)
ודלא כי האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי
מן שאר הימים ולא על הראשון לבדו
דמוקמינן לקמן בראיית פנים לקרבן
בעזרה
אומר משום ר' יהודה סומא באחת
ו
הלכך אף מי שפטור בראשון ונראה
וממעטינן נשים מזכורך ועוד קשיא
מעיניו פטור מן הראייה שנאמר יראה
בשני חייב להביא ואם לא יביא בו
ליה דאמרינן לקמן מאן
(ז)
(ו) בא"ד
2
אלמא
יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה
ביום יביא למחר: (ב) יראה יראה.
אייתי' אמו דמחייב' בשמחה אייתיה
(ערכין ב:) שנאמר
[יראה] כתיב וקרינן יראה. יראה כל
ולא קאמר דמחייבא בראיית עזרה
לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי
יראה יראה.
זכורך את פני האדוןל) דמשמע שהאדם
משמע דפטורה ועוד בגמרא דקאמר
מדקאמר
עיניו ואיבעית אימא לעולם כדאמרי מעיקרא
שפטורה מראייה וחייבת בשמחה לפי
רואה את השכינה יראה כל זכורך
ודקא קשיא לך הא דרבינא לא קשיא
(ז) בא"ד
את מ) פני האדון משמע שהאדון בא
שיטת הירושלמי הוה מצי למימר
עד הכא
כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה
לראותך הקיש הכתוב ראייתך
שחייבת בראיית עזרה אלא ודאי כולי
דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין
בראיית פנים
לראייתו: כדרך שבא (ג) לראותך. כך
שמעתין מוכח דפטירי בכולי ראייה
ולפי
עובד את רבו יום
אחד ואת עצמו יום
כדפרישית: חוץ מחרש שוטה
הוא בא ליראות ממך: מה לראותך.
פנים
אחד דברי בית הלל
אמרו להם בית שמאי
בעזרה (ח) ד"ה
וקטן. אין למדין מן הכללות
בשתי עיניו: אף. כאן ליראות מן
ומצרף
תקנתם
האדם בשתי עיניו של אדם: משנה
אפילו במקום שנאמר בו חוץ כדאמרינן
נחשת (ט) ד"ה
ראשונה. קודם שחזרו ב"ה להורות
בריש בכל מערבין
בראשון
פ)
(סנהדרין
כדברי ב"ש. סיפא דמתני' דקתני חוץ מן העבדים שאינן משוחררים
דהא תנא ושייר מקמץ ובורסי ומי שאין לו קרקע ומיהו אי משום
(ח)
בראשון שאין
ד: וכעי"ז ערכין ב:) כאן
דאוקמא רבינא במי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור נשנית קודם שחזרו
הני לאו שיורא הוה דפסול דגופא קחשיב לאפוקי הני דפסולן
(י) בא"ד
כמשנה ראשונה.
ב"ה אבל לאחר שהודו לב"ש שיש על ב"ד לכוף את אדונו לשחררו
מחמת דבר אחר הוא משום אומנותו וכי תימא הא איכא חרש
לראיית פנים
בקרבן
והוה ליה כאילו משוחרר כבר וחייב ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה:
באזנו אחת וחיגר ברגלו אחת ובעלי קבין כל הני מכללא אתיין
(כ) ד"ה
וטמא פשיטא ליה לפי שאינו בביאה אינו בהבאה וערל מרבינן
תקנתם
דסיפא
בגמרא כי טמא ואליבא דרבי עקיבא אבל כל הני דמתני' רבותא אשמעינן דבעינן מעוטא מקרא: איזהו קטן כל שאינו יכול
צ)
(ל) ד"ה
(ערכין ב:) מי
לרכוב. משם והלאה הוה ליה הגיע לחינוך ומדרבנן הוא דמחויב וצריך להביא קרבנותיו נדבה ולמ"ד אין קריבין ביו"ט
ליראות לו מה הוא
שחציו עבד וחציו בן
אין קריבין עד למחר בחול המועד אך קשה למורי למ"ד תשלומין דראשון נינהו כיון דלא מצי קריב בראשון לא קרבי תו כדאמרינן לקמן
רואה אותך בשתי עיניו
חורין.
גבי חיגר שנתפשט בשני וי"ל דהתם גברא לא חזי הלכך כיון דלא חזי (ט) בראשונה לא חזי בשני אבל הכא כל חיוב שיש בשני
אף אתה רואה
❖
(גיטין מא.)
ישנו בראשונה אלא משום שאינו היום ראוי עכשיו ודומה לו מצינו בפסחים בפרק אלו דברים גבי חגיגה פעמים ו'
❖
פעמים ז' חל יו"ט הראשון להיות בשבת קרב בששה אלמא אע"ג דלא קרב בראשון קרב בשני כיון דמחמת יום הוא דאתי כדפרישית
וליכא למימר דלמ"ד דנדרים ונדבות אינן קריבין ביו"ט דרבנן הוא והכא דרבנן תקינו לה שיוכל להביא אף ביו"ט דהא בפ"ק דביצה
רבינו חננאל
א] משמע דמדאורייתא הוא דהא שתי הלחם ק) (ולחם הפנים) לא דחו יו"ט וכי תימא מ"מ כי מייתי להם נדבה היכי סמיך
הכל חייבין בראייה חוץ
הגהות מהר"ב
עלה דקטן אינו סומך כדאיתא במנחות בפרק שתי מדות וי"ל אע"ג דלא סמיך עליה מ"מ דמיא לחינוך בנו ורש"י פירש
מחרש שוטה וקטן
רנשבורג
דאיזהו קטן לא קאי לראייה בראיית קרבן רק לראיית פנים בעזרה:
(י)
כו'. אתינן לאוקומה
א] תוס'
הכל
למתני' הכל חייבין הכל
לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וכו'. ואליבא דמשנה אחרונה אע"ג (כ) דמתניתין קאמר איפכא כדדייק בגמרא מלשון שאינן
לאתויי מאי מי שחציו
משוחררים דחצי עבד פטור מ"מ מתרץ רישא לחיוב לפי מה דסבירא ליה השתא ואדיוקא לא חש אלישנא דעבדים שאינן משוחררים:
עבד וחציו בן חורין
תשלומין דראשון. ואע"ג דגבי חגיגה הוא דכתיב תשלומין מ"מ ילפינן ראייה מיניה כולן תשלומין דראשון והכא גברא לא חזי הוא
שחייב בראייה. ודחינן
ולרבינא דפוטר בהאי מאי
וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ולא הוה מצי למימר חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשניה דהא פשיטא הוא:
ומוקים לה הכל לאתויי מי
יראה
יראה כדרך שבא לראות. פרש"י כדרך שבא הקב"ה לראותך דהיינו בשתי עיניו אף אתה בא (ל) לראותו בשתי עיניך ולא יתכן לר"ת
שהיה חיגר ביום ראשון
ולא היה יכול לעלות בהר
דהא לא שייך ביאה גבי שכינה שבכל מקום הוא ועוד דדריש מסורת קודם אדרבה היו לנו לדרוש המקרא קודם ע"כ גריס ר"ת
הבית שפטור ואם נתפשט
יראה יראה מה לראות בשתי עיניו שאדם בא להתראות לפני המקום בשתי עיניו של מקום אף האדם בא לראות המקום בשתי עיניו ולא דמי
כלומר נתרפא ביום שני
לעובד ועבד דדרשינהו תרוייהו מקרא ומסורת דהכא כי הדדי נינהו אבל התם כל חדא חלוק מחבריה:
חייב. ואמרינן הניחא לר'
אושעי' דאמר כולן
תקנתם
תשלומין זה לזה וכיון
שהוא יכול לעלות ביום ב' של חג [חייב] בשאר הימים אלא לר' יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון הן כדבעינן למימר לקמן האי הכל דקתני במתניתין לאתויי מאי