הכל חייבין פרק
ראשון
חגיגה
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והבכורים
אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה.הדרפריך
הפאה. לא נתנה בו תורה שיעור (ד) ואע"פ שאין לפאה שיעור נתנו
כז
א) ב)
א
בו חכמים שיעור אחת מששים: וכן הבכורים. ולקחת מראשית כל
בירושלמי רבי ברכיה בעי למה לא תנינן עפר
פרי האדמה ולא נאמר כמה: והראיון. לקמן מפרש:
לסוטה אפר פרה רוק יבמה דם צפור של מצורע א"ר יוסי לא אייתינן
כח ב
ג)
אמר רבי יוחנן כסבורין היינו לפרש.
במתני' אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה ואלו אע"פ
האי אין לו שיעור דקתני
❖
ד)
הכא: אין להן שיעור למעלה. שיביא
שמוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה:
כט ג
גמילות
חסדים. בירושלמי
כמה שירצה: אבל למטה יש לו
הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים
א
ב
ג
ד
הגהות הב"ח
שיעור. שלא לפחות ממעה כסף כמו
הדא תימא בגופו אבל
ה ותלמוד תורה א"ר יוחנן כסבורין אנו לומר
ל ד
(א) גמ' אמרו
ששנינו במשנתינו והיינו סבורין
בממונו יש לו שיעור וביקור חולים
הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו
חכמים (ב) שם
דשיעור דאורייתא הוא: עד שבא
דאין לו שיעור כדאיתא בנדרים
לא ה
ר"ל
שיעור למטה עד שבא ר' אושעיא ברבי
ר' אושעיא ברבי ולימד.
ברבי גדול
הוי בכלל גמילות חסדים:
לר"י
כסבורין אנו לומר דיש לו
ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא
(ג) שם
ו
בדורו: ולימד שאין לו שיעור לא
לב ו ז
≈י»ר∆אה ƒי¿ר∆אה
למטה ז אבל (א) חכמים אומרים הראייה מעה
שיעור למטה.וסבירא
למטה ולא למעלה. מן התורה: אבל
(ד) רש"י
כסף והחגיגה שתי כסף מאי הראיון רבי יוחנן
לג ח ט
חכמים כו'. כלומר שיעור מעה
ליה כאידך תנא בירושלמי דחשיב פאה
אע"פ שיש
לד י כ
חכמים נתנו
אמר ראיית פנים בעזרה וריש לקיש אמר
כסף ושתי כסף האמור במשנתינו
דיש לה שיעור למטה:
❖
בו (ה) ד"ה
רבי
יוחנן אמר ראיית פנים
בראייה ובחגיגה מדברי חכמים הוא:
ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כולי עלמא
ח
בעזרה. דכיון דאייתי בראייה
אבל אמרו חכמים גרסינן: מאי
(ו)
לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי
הראיון. ולא תנא הראייה דליהוי
חדא זימנא מיפטר בכך אם ירצה
תורה אור השלם
בשאר ימות הרגל כל היכא דאתא ואייתי
משמע דמי עולה דאלו השתא לאו
או יביא כמו שירצה אבל ראיית
1. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר
כולי עלמא לא פליגי דמקבלינן מיניה כי
(ו) תוס'
בדמים משמע אלא במצות ראיית
פנים בקרבן יש לו שיעור דסבירא
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל
פליגי דאתא ולא אייתי דר' יוחנן סבר ראיית
מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
פנים: רבי יוחנן אמר ראיית פנים
ליה לרבי יוחנן מעה כסף ושתי כסף
קרבן (ז) בא"ד
לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי
פנים בעזרה דכל אימת דאתי לא צריך
בעזרה. כמה פעמים שהוא חפץ
דאורייתא והכי איתא בירושלמי
בראיית פנים אבל
בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא
בראיית
לאתויי ריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן
דמסכת פאה מתני' בראייה אבל
בא ומראה עצמו בעזרה ואין צריך
(ז)
יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
(ח) בא"ד
שמות כג טו
בקרבן יש לו שיעור דא"ר יוחנן מעה
להביא קרבן בכל ראייה וראייה:
דכל אימת דאתי צריך לאתויי איתיביה ריש
ריקם אפילו
2. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
ראיית פנים בקרבן. וצריך להביא
כסף שתי כסף דאורייתא ועוד אמר
(ט) בא"ד
לקיש לרבי יוחנן 1 ולא יראו פני ריקם אמר
יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי
מיניה טפי
קרבן על כל פעם ופעם: בעיקר
במכילתין רבי יוחנן כדעתיה דאמר
יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
ליה בעיקר הרגל איתיביה ולא יראו פני
דהא
יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג
רגל. ביו"ט ראשון: בזבחים. צריך
כל השיעורים הלכה למשה מסיני
דלא
ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו
הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת
ואמר מעה כסף ושתי כסף דאורייתא
להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין
וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ
אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה
היינו
רֵיקָם: דברים טז טז
וריש לקיש דמוקי לה בראיית פנים
ולא עולת העוף שהיא נמלקת:
3. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ
חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה
ג)
נאמרה חגיגה ברגל. למאכל הדיוט:
בקרבן סבירא ליה כר' (יהושע)
❖
להבאתו
פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ:
חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראייה
ונאמרה ראייה לגבוה. דהא לא יראו
דאמר מעה כסף שתי כסף דרבנן
משלי כה יז
4. אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת
וכן אמר התם לא יראו פני (ח) כל שהוא
האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים
פני דכתיב משמע לצורכי אני שואל:
אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי:
גליון הש"ס
מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים.
אבל חכמים נתנו להם שיעור מעה
❖
עולות אתה אומר עולות או אינו אלא
תהלים סו יג
ט
גמרא כל היכא דאתא.
כסף שתי כסף ומיהו הש"ס
של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי
שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט
עד בקר במידי דאית
שלנו לא נחית להכי אלא להך לישנא
ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה
❖
רבינו חננאל (המשך)
ליה חלב הקרב לגבוה קאמר: ואין
קמא משמע דבעי למימר דמתניתין
להדיוט בראוי לו אף ראייה האמורה לגבוה
נראין חצאין. מפרש לקמן : בחטאות
לקיש [אומר] לא עייל אלא
מיירי אף במועד הלכך לא מצי
(ה)
בראוי לו וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא
אי מייתי קרבן בהדיה.
ואשמות. שלא תחטא ותזקק להביא
לאוקמי בראיית קרבן דאז לא מיחייב
הגהות מהר"ב
ומותיב ר"ל והכתיב ולא
ושולחן רבך ריקם א"ל בעיקר הרגל איתיביה
חטאת ואשם: מבית רעך. מבית
כלל להביא אבל בראיית פנים מיחייב
יראו פני ריקם. ופריק ר'
רנשבורג
(ב) ר' יוסי בר' יהודה אומר שלש רגלים בשנה
יוחנן ההוא בעיקר הרגל
לבוא חדא זימנא ומשם (זה) והלאה
אוהבך הקב"ה שקרא ישראל רעים
א] גמרא
כי קאמרינן דלא צריך
אין לו שיעור וריש לקיש אמר
שנאמר למען אחי ורעי :
נצטוו ישראל לעלות ברגל בחג המצות ובחג
❖
היכא דאייתי בעיקר הרגל
סבר רב יוסף למימר כו'. דאי לאו
דמתני' נמי בראיית פנים בקרבן
ולא אייתי בשאר ימות
השבועות ובחג הסוכות ואין נראין חצאין
הרגל. איתיביה לא יראו
דמיחייב להביא ומ"מ צריך לומר
הכי מאי אין נראין חצאין דיליף מבכל
משום שנאמר כל זכורך ואין נראין ריקנים
2
פני ריקם בזבחים אתה
מוסף רש"י
דסבירא ליה כרבי יהושע כדפירשתי
זכורך אי שלא יהיו חציין עולין מזכורך
אומר בזבחים או אינו
משום שנאמר ולא יראו פני ריקם א"ל בעיקר
כדי שלא יהא שיעור כלל ולאידך
נפקא שהרי כל הזכרים בכלל זכורך:
והראיון.
אלא בעופות ובמנחות ודין
א"ל הרגל איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש יראה
הוא נאמרה חגיגה להדיוט
(ג)
לישנא דאתא ואייתי בו ביום קאמר
ונאמרה ראייה לגבוה כו'
יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא
א]
דלא מקבלינן משום בל תוסיף כיון
(ט)
ופריק רבי יוחנן ההיא
$ כל היכא דאתא ולא אייתי דכולי עלמא לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי
דכבר נפיק אבל למחר וליומא
בעיקר הרגל וכן בהא דר'
יוסי ב"ר יהודה והדר ר'
פליגי דאתא ואייתי רבי יוחנן דאמר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים
אוחרא מצי להביא אם ירצה והא לא
יוחנן ומותיב ליה לר"ל
פטר ליה קרא מה אני בחנם רק
הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לה שיעור וריש לקיש אמר ראיית
כתיב יראה וקרינן יראה מה
י
❖
(חולין קלז:)
בחיובא אבל אי מייתי שפיר מקבלינן
אני בחנם אף אתם בחנם.
פנים בקרבן דאפילו קרבן נמי אין לו שיעור איתיביה הוקר רגלך מבית
כ
3
ופרקינן אלא לעולם בעו
וכן משמע לישנא דלעיל דאתא ולא
רעך התם בחטאות ואשמות כדרבי לוי דרבי לוי רמי כתיב הוקר
לאתויי דהא כתיב ולא יראו
אייתי בשאר יומי ולא פליג רבי יוחנן
פני ריקם וכל היכא
רבינו חננאל
רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות
4
דאתא ולא אייתי אע"ג
רק דלא מיחייב לאתויי אבל אי מייתי
ואשמות כאן בעולות ושלמים תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית
רעך
דברים שאין להם שיעור
דעבר כ"ע לא פליגי דעייל
מקבלינן שפיר וריש לקיש לא איתותב
בעזרה ומתחזי ונפיק כי
הפאה והבכורים והראיון
בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או
אינו
אלא משום דמיחייב ולא מחייב ליה
פליגי דאתא ואייתי בעיקר
כו'. א"ר יוחנן בא
הרגל. ר' יוחנן אומר
ר' אושעיה ברבי ולימד
אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבוא ביתך בעולות אשלם לך
נדרי
קרא ולא דמי האי יש לו שיעור
תוב לא מייתי דראיית
הראיון אין לו שיעור לא
לההיא דירושלמי דהתם מלמטה
הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הוקר רגלך מבית
רעך
פנים בעזרה הוא דאין לו
למעלה ולא למטה. אבל
ד)
מיירי (ודחי) הקרבן אבל הכא
שיעור וכל אימת דאתי
חכמים אומרים הראיה
בחטאות ואשמות הכתוב מדבר: ואין נראין חצאין כו': סבר רב יוסף
עייל אבל ראיית קרבן יש
מעה כסף וחגיגה שתי
קיימינן שיעור בהבאתו ואם נבוא
למימר מאן דאית ליה עשרה בנים לא ליסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה
לה שיעור וכיון דאייתי
כסף. מאי הראיון ר'
להשוותם יחד הא לקרבן יש לו
אי מייתי אחריתי לא
יוחנן אמר ראיית פנים
א"ל
שיעור למטה כדאיתא בירושלמי וה"נ
בעזרה כלומר ביאתו
מקבלינן מיניה ומותיב
ר' יוחנן והכתיב הוקר
ויציאתו בעזרה כמה
דין הוא שיש לו שיעור בהבאתו אי בעי מייתי אי מקבלינן מיניה או לא ומיהו לפי לשון הירושלמי לא ידענא היכי מוקי לה מתני' בראיית פנים
רגלך מבית רעך כלומר
פעמים אין לה שיעור.
בעזרה ולא בקרבן משום שיש לה שיעור כרבי יוחנן והא חשיב פאה שיש לה שיעור למטה ושמא דאיבעי ליישבו למתני' כדברי הכל אף
ר"ל אמר ראיית פנים
אל תרבה להראות לו
כתנא דאמר פאה אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה ומתוקמא
בראיית פנים לחוד לרבי יוחנן כן נראה לי הפירוש דהך שמעתתא:
פניך ופריק ר"ל התם
בקרבן. ואמרינן בעיקר
בחטאות ואשמות כלומר
הרגל כלומר בתחלת הרגל
מביאין
בעת בואו להקביל פנים
הזהר בעצמך ואל תחטא
בכל יום ולהביא חטאת ואשם וכדר' לוי דאמר כתוב אחד אומר אבוא ביתך בעולות וכתוב אחר אומר הוקר רגלך מבית
בעזרה דברי הכל ראיית [פנים] בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל וכל עידן דמייתי ועייל כ"ע לא פליגי דמקבלין מיניה
רעך ומשני לא קשיא הא בעולות ושלמים אבוא ביתך והא דכתב הוקר רגלך בחטאות ואשמות. תניא נמי הכי כשנויא
כי פליגי היכא דאתא בשאר ימות הרגל ולא אייתי ר' יוחנן אומר עייל דלא צריך לאתויי כל זמן דעייל ור' שמעון בן