הכל חייבין פרק
ראשון חגיגה
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זה
הבא על הערוה. דטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל
לא שנו. הא דתניא לקמן אותו אתה חוגג ולא יותר אלא שלא גמר
נג א
א)
ט)
היום: אבל גמר היום. ולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות
שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו:
נד ב
נאמר עצרת בפסח. ובירושלמי יליף לה ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל
ב) ג)
שהפריש: מתני' מי שלא חג. שלא הביא חגיגתו ביום הראשון
נה ג
ד)
של חג: ויו"ט האחרון של חג. חוגג שמיני עצרת ואע"ג דרגל בפני
נאמר חמשה עשר
בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה
נו ד
ה) ו)
ז) ח)
עצמו הוא הוי תשלומין לראשון: והוליד
להלן [יו"ט אחרון תשלומין לראשון
נז ה
ט)
ממזר. שהביא פסולין בישראל ויהא
אף כאן י"ט אחרון תשלומין לראשון]
לא שנו אלא שלא
גמר אבל גמר חוזר
(ה) ❖
זכרון (א) לפיכך אין עונותיו נמחקין
ותו ליכא למיפרך כדפריך בהש"ס שלנו
ומקריב מאי גמר אילימא גמר קרבנותיו
בתשובה: יכול להחזיר. דמי גניבתו
דהא גזרה שוה גמורה כדילפינן
מאי מקריב אלא שלא גמר היום אבל גמר
❖
תורה אור השלם
וגזלתו לבעלים: ויתקן. ויהא מתוקן
מינה בסוכה בפ' הישן ועוד
היום חוזר ומקריב: מתני' אמי שלא חג
מן החטא: מעוות. מקולקל:
יהודה בר ספרא בשם רבי אושעיא
1. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
ביו"ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל
גמ' מנהני מילי. די"ט האחרון של
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל
דריש התם וחגותם אותו חג לה'
הגהות הב"ח
לְהִמָּנוֹת: קהלת א טו
ויו"ט האחרון של חג ב עבר הרגל ולא חג אינו
חג הסוכות תשלומין לקרבנות החג
שבעת ימים וכי שבעה הם והלא
(א) רש"י
2. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל
חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל
ליחידים: עצרת בשביעי של פסח.
שמנה הם אלא יצא שבת [מהם] הרי
לעונו
1
מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
(ב) ד"ה
עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
לתקון וחסרון לא יוכל להמנות ר' שמעון בן
ז' ר' יוסי בעי וכי מכאן למדנו שאין
בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל
תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:
חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר
מצות וביום השביעי עצרת :
מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול
הג"ה
דברים טז ח
3. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיְיָ
ומאן דאמר תשלומין
מה לשביעי של פסח. תשלומין
התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא
להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה
לראשון דריש מאותו
שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת
והתניא אף בפסח כן מעתה צא מהן
לראשון שהרי אינו חלוק משלפניו.
ממזר א"ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו
דראשון וחגותם אותו
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ
שבת הרי [ששה] הגע עצמך שחל
שמיני עצרת חלוק משלפניו לענין
ומ"ד תשלומין זה לזה
הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
ויתקן ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות
❖
דריש מאותו דסיפיה
פז"ר קש"ב : מופנה. וצריכה גזירה
י"ט ראשון ואחרון בשבת [צא מהם
ויקרא כג מא
ז)
אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות
שבעת ימים תחוגו
שני ימים] הרי כאן ששה אתא יהודה
שוה זו שתהא מופנה דתו לא פרכינן
אותו כלומר האי אותו
ואי זה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:
בר ספרא בשם ר' אושעיא וחגותם
עליה מידי דכל גזירה שוה מופנה
נופל בשבעה דכולן
מוסף רש"י
גמ' מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי
ראויין לו ע"כ
למידין ואין משיבין: לאיי. באמת:
אותו חג לה' שבעת ימים (ו) צא מהן
(ג) ד"ה
והוליד ממנה ממזר.
הא כתיב לא תעשה מלאכה. בההוא
שבת שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה
ישמעאל נאמר עצרת בשביעית של פסח
2
דיום
שבת ומה ת"ל תחגוהו לרבות יו"ט
קרא גופיה וביום השביעי עצרת
זה
(יבמות כב:)
ונאמר עצרת בשמיני של חג מה להלן
לזה (ד) ד"ה
אם כן למה נאמר
לה' אלהיך לא תעשה מלאכה: ותנא
האחרון לתשלומין לראשון וכל אותן
לתשלומין אף כאן לתשלומין מופנה דאי
שבעה לתשלומין.
מייתי לה מהכא. משום דר' יוחנן
דרשות אינן בכאן אך בפרק אלו
לאו מופנה איכא למיפרך מה לשביעי של
דברים
דגמר לה כדאמרינן לעיל אמורא הוא
מייתי לההיא
נטמא ראשון
(לקמן יז.)
פסח שכן אינו חלוק משלפניו תאמר בשמיני
מביא
נטמא ביום מביא
נקט הכא האי לישנא: כל שבעה.
דיהודה ספרא ופריך עלה ההיא דחל
(ה) תוס'
בלילה אינו מביא.
של חג שחלוק משלפניו לאיי אפנויי מופנה
כל יום ויום: בחדש השביעי. כל
יו"ט הראשון והאחרון בשבת הרי כאן
היא
מכדי מאי עצרת עצור בעשיית מלאכה
ימי החג האמור בחדש השביעי:
ששה ולא מייתי תחגוהו:
צא
תשלומין
(ו) בא"ד
זה לזה. וההיא
יכול יהא חוגג והולך כל החדש.
הכתיב לא תעשה מלאכה עצרת דכתב
2
וכי ז' והלא ח'
איזה יום שירצה לתשלומי החג אם
דלקמן
❖
רחמנא למה לי אלא שמע מינה לאפנויי
הם אלא
(כריתות ח.)
(ז) ד"ה
לא הקריב בחג: ת"ל אותו. בסיפיה
דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג
ותנא מייתי לה מהכא דתניא וחגותם אותו
3
דקרא תרי אותו כתיב ביה: מאי
המצות כל ז' לא מסתבר למימר
חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך
דהשתא לאו בר חיובא
רבינו חננאל (המשך)
תשלומין. כיצד הן תשלומין (ב): כולן
תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא:
הוא לא מצי מייתי ליה
כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי
כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי
הואיל ואינו בביאה לא
תשלומין לראשון. שהרי יום אחד
אותו כלומר יום ראשון
הוי בהבאה ומיהו
אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר
אתה חוגג ואי אתה חוגג
בשני. וצ"ע אם היה פשוט
עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו
לרבי אושעיא כיון
כל ז'. א"כ למה נאמר
שבעה לתשלומין ומנין שאם לא חג יו"ט
ושלאחריו עשה תשלומין לו: כולן
בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון
ג
דתשלומין זה לזה לא
שבעה תשלומין זה
מחייב
הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל
לזה. פירוש ר' יוחנן סבר
תשלומין זה לזה. אין לך יום בהם
דחיובא עליה רמיא בראשון תו לא
(ח) ד"ה
מי שנתחייב לחגיגה ביום
שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי
פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי
ויום טוב האחרון ת"ל בחדש השביעי תחגו
דבנטמא מביא
3
הראשון ולא חג משלם
שלא נראה בימים שלפניו (ג) יום ראשון
או דלמא כיון (ז) דתשלומין זה לזה לר'
בשעה
כל שאר ימות החג ואם
אותו אי בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך
❖
לא נתחייב בראשון כגון
שהוא נראה להביא עיקר לדידיה
אושעיא לאו מיחייב ומיהו כיון
החדש כולו ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי
שהיה חולה וכיוצא בו
וימיו שלאחריו תשלומין לו: חיגר.
דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי
שאינו מתחייב בחגיגה
אתה חוגג חוצה לו ומאי תשלומין ר' יוחנן
מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא
אינו ראוי ליראות כדאמרינן במתני'ח):
אע"ג דאתפח בשני פטור
רבינו חננאל
אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר
הוא. ור' אושעיא סבר
ד
נטמא ביום. בכריתות תנן
הוי בהבאה:
נטמא ביום מביא. גבי נזיר
רבין א"ר יוחנן הפריש
כיון דאתפח בשני חייב
תשלומין זה לזה מאי בינייהו א"ר זירא חיגר
נזיר מביא קרבן אחד על טומאות
עשר בהמות לחגיגתו
לשלם בשאר הימים וכן
ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו
הרבה ואמר חזקיה נטמא ביום ח'
שנטמא קאי דע"כ לא פליגי
הקריב חמש ביום טוב
כל ימות החג תשלומין
ראשון חוזר ומקריב חמש
הן זה לזה. א"ר זירא
רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון כיון דלא
שהוא ראוי להביא קרבנות ולהתחיל
רבי ור' יוסי בר יהודה
ה
ביו"ט האחרון. קשיין
חיגר ביום ראשון
מנין נזירותיו וימים שמנה קודם
(ח) בנטמא בשמיני שכן יצא לשעה
חזי בראשון לא חזי בשני ור' אושעיא אמר
אהדדי אלא לאו ש"מ
ונתפשט בשני איכא
טומאה בטלין כמו שנא' וביום השמיני
הראויה להביא קרבן אבל בליל שמיני
כאן בסתם כאן במפרש
בינייהו. ר' יוחנן סבר
תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי
ש"מ אתמר נמי משמיה
פטור כיון דלא חזי
יביא שתי תורים או שני בני וגו' והזיר
דלא חזי לקרבן לא ורבי יוסי בר
בשני ומי א"ר יוחנן הכי והאמר חזקיה נטמא
דר' יוחנן לא שנו כיון
בראשון לא חזי בשני. ור'
לה' כל ימי נזרו וגו' והימים הראשונים
יהודה דנקט נטמא בשביעי לאו משום
שפסק שוב אינו מקריב
אושעיא סבר ולא יתכן
ביום מביא בלילה אינו מביא ורבי יוחנן
אלא שלא גמר היום
זה שחלקו לו חזקי' ור'
יפלו כי טמא נזרו : מביא.
הבאת קרבן הוא אלא דחשיב ליה
אמר אף בלילה נמי מביא א"ר ירמיה שאני
יוחנן כשנטמא בלילה
דאמרינן מדלא אקריב
קרבן על הטומאה השנית שכבר
כמה טומאות בשביעי:
להעמידה בזב ונכוחים הן
שיורי שיירינהו לזמן אחר
שאני טומאה הואיל ויש לה
טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני מתקיף
נתחייב בקרבן הטומאה והתחילה
למבין. ומקשינן מי א"ר
ונעשו כדין נדרים
יוחנן הכי והאמר חזקיה
ונדבות. אבל גמר היום
לה רב פפא הניחא
למאן דאמר פסח
תשלומין בפסח שני.היה
שניה והרי זו טומאה אחרת. אבל
חוזר ומקריב: מתני' מי
נטמא ביום מביא. פי'
נטמא בליל שמיני אינו מביא אלא
קשה למורי א"כ סבירא ליה לר' יוחנן
שני
שלא חגג ביו"ט הראשון
נזיר שנטמא טומאת מת
נטמא ביום ראשון וחזי בשני מייתי חגיגה אם כן לימא לעיל ריש מכילתין
קרבן אחד דכיון דלא יצא מטומאה הראשונה לשעה שהיא ראויה להביא
חוגג והולך את כל הרגל
ועוד נטמא ביום שמיני
כולו ויו"ט האחרון
לטומאתו
הראשונה
עליה קרבן לא נתחייב בקרבן הראשון ואין לו תשלומין: ורבי יוחנן
לאתויי טמא בראשון ונטהר בשני ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום
וגמרינן להו לתשלומין
טומאת מת אחרת מביא
אמר. הואיל וטבל לטומאתו ראשונה והעריב שמשו נתחייב בקרבן
דלרב פפא דבסמוך לא מצי למימר הכי נקט מילתא דשוי לתרוייהו:
מדכתיב בחג וחגותם
ב' קרבנות נטמא בלילה
ואף על פי שאין לילה ראוי לקרבן. אלמא אף על גב דלא ראוי
שני
אינו מביא. ר' יוחנן אמר
אותו חג לה' שבעת ימים
אף בלילה נמי מביא והאי
בשנה חקת עולם וכתיב
לקרבן יש לו תשלומין: שאני טומאה. קרבן הנדחה מפני הטומאה ולפיכך יש לו תשלומין ואף על גב דלא נראה להביא: הואיל
נזיר בליל שמיני שלו לא
בחג המצות ובחג
ויש לה תשלומין. (ד) כגון אלו בפסח שני שהרי מי שלא נראה בראשון יש לו תשלומין אבל הנדחה מפני דבר אחר לא מצינו
חזי לאתויי קרבן וקא"ר
השבועות ובחג הסוכו'
לו תשלומין אלא אם כן נראה להביא: הניחא למאן דאמר כו'.
פלוגתא היא במסכת פסחים בפרק מי שהיה טמא :
יוחנן חייב להביא קרבן
אשתכח דאתקוש להו
אחר בתשלום ח' ימים
כולהו להדדי. התינח הני
אלא לטהרתו. ואע"פ שלא
יום שמיני של חג מנא
נתחייב בעת טומאתו. ופירק ר' ירמיה שאני טומאה הואיל ואית לה תשלומין בפסח שני פירוש הלא מי שנטמא לילי
ליה. א"ר יוחנן גמרינן ליה בג"ש נאמרה עצרת בשביעי של פסח. ונאמרה עצרת בשמיני של חג. מה שביעי של פסח
י"ד בניסן או מקודם לכן לא נתחייב עדיין להקריב בפסח בעת טומאתו ואעפ"כ נתחייב באותו פסח להשלימה בי"ד
יש לו תשלומין אף עצרת דחג יש לו תשלומין ואמרינן האי עצרת צריך להיות מופנה ומפורש במס' נדה פרק המפלת
באייר בפסח שני כך זה הנזיר וזה שאמרנו דמיירי בנזיר מפורש בכריתות פ' ארבעה מחוסרי כפרה בגמרא ונזיר שנטמא
שצריך להיות מופנה כדי שתדין ממנו זה הדין שכל ג"ש שהיא מופנה בשני צדדין למידין ואין משיבין. ואע"פ שיש לה
טומאות הרבה. ואוקימנא התם לר' יוסי ב"ר יהודה. ודלא כר' דתניא וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו
פרכא אין משיבין. ואם אינה זו העצרת כתובה בה מופנה. איכא למפרך מה לשביעי של פסח שכן אין חלוק מלפניו פי'
דברי רבי ר' יוסי בר"י אומר ביום תגלחתו. דאי ר' לא משתכחת לה נזיר שנטמא טומאות הרבה להיפטר בקרבן אחד
כולן שבעת ימי הפסח קרבן אחד לכולן. קרבן של יום ראשון הוא קרבן לכל הימים. אבל שמונת ימי החג. יום הראשון
ופריש הכי התם כיון דא' ר' נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אחר כולה
י"ג פרים. ויום השני י"ב פרים הולכין ומתמעטין וביום השמיני פר אחד הנה חלוקים הן זה מזה. ואמרינן לאיי אפנויי
טומאה אריכתא היא ולית הכא טומאות הרבה. ואי דנטמא בשמיני שלו וחזר ונטמא בשמיני אחר וחזר ונטמא בשמיני
מופנה כו'. ותנא מייתי ליה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וגו' יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו.