ט:
הכל חייבין פרק ראשון חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שני
תשלומין דראשון הוא. היינו ר' נתן אלא למ"ד שני רגל בפני
אלא למ"ד רגל בפני עצמו. ועכשיו אין לך לתלות
טעמו של
רבי
נח א
א) ב)
ר' יוחנן.
יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני: קסבר
אין
עצמו הוא היינו רבי ואע"ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך
חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחוייב
שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי"ל כ) הלכה כרבי מחבירו
נט ב
ג) ד)
ככולי עלמא: או תפלה
הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון
אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה
ה)
של ערבית. אתיא כמ"ד תפלת ערבית
אין עליו שום חובת ראייה לפיכך
ס ג
אין לו עליו תשלומין: ומי א"ר יוחנן.
חובה ואפילו למ"ד רשות בחנם אין
שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד שני
סא ד
א
אין לילה מחוסר זמן: והא"ר יוחנן
לנו לבטלה אם לא ע"י אונס קצת
ו)
רגל בפני עצמו הוא מאי איכא למימר אלא
❖
ז) ח)
ראה אחת בלילה. זב שספר שבעה
וכן משמע ההיא דתפלת השחר
אמר רב פפא קסבר רבי יוחנן לילה אינו
ט)
נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו
שכח ולא התפלל
י) כ)
מחוסר זמן ומי א"ר יוחנן הכי והאמר רבי
וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר:
ערבית מתפלל שחרית שתים וכן
ל)
רבינו חננאל
יוחנן ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא
ב
מביא. קרבן על טומאה שניה זו
אם שכח ולא הזכיר של
אחר. כיון דנטמא בשעה
שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא ואי
ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי
לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה
שהוא ראוי להביא בה
ס"ד קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן
שאין מקדשין החדש בלילה הא
ויביא שני קרבנות כשיטהר הואיל
קרבן חייב על כל אחת
ואחת אלא ש"מ דלא
אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא כי
מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין
ולא ראה השניה עד שיצא לשעה
מ)
כר' (אליעזר) ומקשה רב
שהיא ראויה להביא קרבן יש לו
למ"ד רשות או בין למ"ד חובה דמשמע
קא"ר יוחנן לדברי האומר לילה מחוסר זמן
פפא אפירוקא דר' ירמיה
ג
נ)
תשלומין ואף על השניה יביא אע"פ
דליכא מאן דפליג וההיא דשבת
הניחא לר' נתן דסבר פסח
לדברי האומר פשיטא שתים ביום ואחת
שני תשלומי דראשון הוא
שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה
אי שרא ליה הימייניה לא
בלילה אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא
איכא לשנויי כדשנינן.
לא אמרינן חדא טומאה היא. ופי' רב
מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה
אלא לר' דסבר פסח שני
כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי
ס)
יוסף את הטעם במס' כריתות לפי
למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא
רגל בפני עצמו הוא. מאי
ז)
ע)
קמ"ל כדרב יוסף: עבר הרגל ולא חג אינו
אית לך למימר דברי ר'
שהראייה ראשונה של זב אינה אלא
כפי' ה"ג שפירש' דאף למ"ד רשות
❖
ור' נתן מפורשין בפסחים
חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא
כקרי בעלמא וכי חזי אינך למחר
אי שויה עליה חובה הויא כחובה
פרק מי שהיה טמא או
יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות: א"ל
בדרך רחוקה בתחלתו.
מצטרפת בהדייהו ה"נ אע"פ שהיתה
והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי
(ופריק שאני טומאה דאית
תורה אור השלם
ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון
שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו
בר הי הי להלל האי להימנות להמלאות
לה תשלומין בפסח שני).
כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין
מפרשים שויה עליה חובה באותה
1. וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין
ונדחה דברי ר' ירמיה
מיבעי ליה אלא זה שמנוהו חביריו לדבר
ומשני לילי שמיני [שאני
בהדייהו: ואי סלקא דעתך לילה אין
לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל
צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד
מצוה והוא לא נמנה עמהן תניא נמי הכי
דהוי] כאלו נטמא יום
אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא
מחוסר זמן. אפילו ראה שלשתן
ר"ח בלילה ובברכות הארכתי
שמיני שלו ואמרינן עליה
מלאכי ג יח
מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של
עֲבָדוֹ:
ל)
בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון ושתי
והבאתי ההיא דאמרו
2. הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא
כי כבר נטמא בעת
שחרית או קריאת שמע של ערבית או
שנתחייב בה קרבן לפיכך
בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר
דתפלת נעילה פוטרת של
זיבות הן אי לאו דסבירא ליה לילה
משלימין בעת טהרתן.
ישעיהו מח י
עֹנִי:
ד שביטל תפלה של שחרית או תפלה של
ערבית: בר הי הי להלל. יש
מחוסר זמן הלכך אם ראה שתים
3. כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ
ומקשינן עליה דרב פפא
ערבית וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו
בלילה הויא לה זיבה אריכתא: כי
מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם
ומי סבר ר' יוחנן לילה
כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ:
אין מחוסר זמן. והא"ר
משלי כז ח
א"ר יוחנן. ההיא לדברי האומר
חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן א"ל
ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג מ) בג
4. כֹּה אָמַר יְיָ מַה מָּצְאוּ
יוחנן בכריתות סוף פרק
דכולה הגמרא עולה ה':
לילה מחוסר זמן אמרה אבל לדידיה
בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם
ראשון זב אם ראה ראייה
אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי
1
כברזא סומקא. רצועה
סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה
ודומה
אחת בלילה ושתים ביום
רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי
וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים
שמיני שלו מביא קרבן
הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ:
מביא: לדברי האומר פשיטא. אי
לו מעיקרא משכא
❖
לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים
אחר. שתים בלילה ואחת
ירמיהו ב ה
אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר
והשתא אברזא ובב"ר
ביום שמיני שלו אינו
היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו
נ)
מביא קרבן אחר. ואי ס"ד
יש יאי עניותא לברתיה דיעקב
אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר
ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו
דר' יוחנן אמר לילה אינו
כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא:
זמן אלא אי לדברי האומר כו' קאמר
רבינו חננאל (המשך)
מחוסר זמן אפילו שתים
כאן באחותו פנויה. משמע לישנא
דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו
מאי אשמעינן בה: מהו דתימא
בלילה לילי שמיני ואחת
לאשר לא עבדו היינו
מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה
ביום יביא דהא אמרת
צדיק היינו עובד אלהים.
כאתקפתא דרב שישא. דאתקיף
דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי
לר' יוחנן לילי שמיני
א"ל הין. (א"ל) תרווייהו
כריתות מדנקט ס) אחותו טפי מכל
בכריתות ח) על הטעם שנתן רב יוסף
לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין
כיום שמיני הוא ופריק
צדיקי נינהו. מיהו צדיק
שאר עריות והיינו כשמעון התימני
על הדבר כמו שפירשתי למעלה תדע
רב פפא כי אמר ר' יוחנן
השונה פרקו ק' פעמים
עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בתרי
שתים בלילה ואחת ביום
ועובד אלהים להשונה
ע)
(בקדושין בפרק האומר) :
דהא ראייה ראשונה של כל הזבים
זוזי א"ל אליהו לבר הי הי וא"ל לר' אלעזר
אינו מביא לדברי האומר
פרקו ק"א פעמים. ומשום
קרי בעלמא הוא וכי הדר חזי תרתי
לילה מחוסר זמן ואמרינן
פעם אחת יתירה היינו
אפילו מאי דכתיב 2 הנה צרפתיך ולא בכסף
מצטרפין בהדייהו ה"נ לא שנא
הא פשוטה היא מאי
נקרא צדיק עובד אלהים.
בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על
אתא ר' יוחנן לאשמעינן.
א"ל הין. ואתה למד דבר
ומתקיף לה רב שישא מי דמי התם
ופריק איצטריך למימר
זה משכירות בהמות י'
כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות אמר שמואל ואיתימא
כולהו בזמן חיובא חזינהו הכא לאו
לן ראה ראייה אחת
פרסי משכיר בזוזא. ואם
רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא
בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה:
בלילה ושתים ביום מביא.
הן י"א פרסי בתרתי זוזי.
מהו דתימא כיון דלילה
א' אליהו לבר הי הי
להמלאות מיבעי ליה. אצל חסרון
חיורא: ר' שמעון בן מנסיא אומר אי זה הוא מעוות לא יוכל לתקון זה
מחוסר זמן הוא לא
מאי דכתיב הנה צרפתיך
נופל לשון מילוי שחסר מצוה אחת
הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו': הוליד אין לא הוליד לא והא
תצטרף הראשונה שראה
ולא בכסף בחרתיך בכור
לא יתמלא עוד חסרון זה משחסר:
בלילה בהדיה שתים
עוני. חיזר הקב"ה על
תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן
שראה ביום כאתקפתא
כל המדות ולא מצא
שמינוהו חביריו לדבר מצוה. שאמרו
גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה
דרב שישא בריה דרב
נאה לישראל כעניות
לו בא עמנו ולא הלך נמצא שחסר
אידי התם כיון דלאו בזמן
כדי שיהא לבם שבור
נטרד מן העולם והלך לו רבי שמעון בן יוחי אומר אין אומר בקרו גמל
חיובא הוא לא תצטרף.
וכוונתם לשמים ועיניהם
עצמו מאותו מנין לא יוכל לימנות
בקרו חזיר אלא בקרו טלה ואי זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה רבי
אתא ר' יוחנן לאשמעינן
תלויות לרחמיו וחסדיו.
עוד באותו מנין שכבר עשו את
כרב יוסף דאמר תדע
והיינו דאמרי אינשי יאי
יהודה בן לקיש אמר כל תלמיד חכם שפירש מן התורה עליו הכתוב
המצוה: היינו צדיק היינו עובד
דאע"ג דלאו בזמן חיובא
מסכנותא לישראל כברזא
חזייה לראשונה מצטרפא
סומקא לסוסיא חוורא
אומר 3 כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואומר
4 מה מצאו
אלהים. מי הוא צדיק ומי הוא עובד
דהא ראייה ראשונה של
שגלוי וידוע לפני הקב"ה
אלהים הלא אחד הוא: אינו דומה
אבותיכם בי
עול כי רחקו מעלי לא קשיא כאן באחותו
פנויה כאן
זב שכבת זרע בעלמא
כשמרבין עושר בועטין
שונה פרקו כו'. אע"פ ששניהן
הוא וכדחזי אחרנייתא
בו שנאמר וישמן ישורון
באשת איש ואי בעית אימא הא והא באשת איש ולא
קשיא כאן
מצטרפא בהדייהו. והא
ויבעט וגו'. כרבם כן
צדיקים לא עבדוהו בשוה שזה עבדו
באונס
דרב שישא ודרב יוסף
חטאו לי כבודם בקלון
יותר: עשרה פרסי. ישכיר לך אדם
מיפרשא בכריתות סוף
אמיר. הנני מחליף כבודם
חמורו בזוז אחד שכבר נהגו כן ואם תאמר לו לילך פרסה יותר ישאלך שני זוזים: צרפתיך ולא בכסף. ולא באש כמו שצורפים הכסף באש
פרק ראשון ואיפכא התם:
שהוא עושר. אחליף אותו
עבר הרגל ולא חגג אינו
בעניות שהוא קלון. ר'
אלא בחרתיך בכור עוני לצורפו בו. כור הוא החרס ט) שצורפין בו: גנב אדם. גניבה אפשר שיחזירנה ויתקן: נטרד מן העולם. אין לו עוד
חייב באחריותו על זה
שמעון בן מנסיא אומר
תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה: אין אומר בקרו גמל. זה לקרבן. כלומר מי שהוא מעוות מתחילתו אין זה מעוות: אלא בקרו טלה. זה
נאמר מעוות לא יוכל
מעוות לא יוכל לתקון זה
לקרבן שמא נפל בו מום ונתקלקל. כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה: אחותו פנויה. הוליד אין לא הוליד לא: באשת איש. בלא
לתקן וגו' זה שנמנו
הבא על הערוה והוליד
חביריו לדבר מצוה ולא
בן וכו' איני והא איהו
נכרית: י) באונס. לא אסרה על בעלה לפיכך הוליד אין לא הוליד לא:
הוליד נמי יש זכרון לעונו שאסרה על בעלה לא שנא אחותו ולא שנא
נמנה עמהם. תניא נמי
דתני כיון שבא על אשת
ברצון חבירו ואסרה על בעלה
הכי מעוות לא יוכל לתקן
זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית.
וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו
לדבר מצוה
אין לו תקנה ואע"פ שלא הוליד. ופרקי' לא קשיא מתני' באחותו פנויה וכיוצא בה שאין ביאתו אוסרה
ולא נמנה
הוא עמהם.
א"ל בר הי הי להלל
כתיב ושבתם
וראיתם
בין צדיק לרשע בין
עובד
אלהים
על אחרים
ויש לו תקנה בתשובה. אלא אם הוליד ממנה
בן כי הוא
ממזר
לעולם אין לו תקנה.