י:
הכל חייבין
פרק ראשון
חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלאכת
מחשבת אסרה תורה. פרש"י שאינה צריכה
מלאכת מחשבת. שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא
לגופה
סה א
א) ב)
ג)
במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה
בעולם
נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת
סו ב
ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו
בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיבט) ולפי שסמך בפרשת ויקהל
ד)
פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת: מיכתב
למה מיחייב (ג) דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע"מ
סז ג
ה)
ו)
כתיבן. כדאמרינן לעיל מוחגותם
לתפור ג"כ לא ניחא ליה בקרע זה
י)
ז)
אותו כ): חוגו חגא. להרבות שמחה:
מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת
מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת
א
דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו
טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה
סח ד
מחשבת לא כתיבא: חגיגות: מיכתב כתיבן
ח)
וחוגו חגא קמאי. והאי זבחים דקרא
לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך
(ד)
לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא
לאביי
ט) י)
ה
לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו
לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר
סט ו
כ) ל)
ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה
❖
לאכול: חלב הבא בזמן החג. אם
צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא
מ)
דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא אלא
מעתה
נ)
באת להקריב קרבנות נדריך ברגל
מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע
ס)
דכתיב 1 ויחוגו לי במדבר הכי נמי
דחוגו
לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:
ולא דמו למלאכת
תורה אור השלם
חגא הוא וכי תימא הכי נמי והכתיב 2 ויאמר
הא כל השנה ילינו. בתמיה: עד
ע) פ)
המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה
1. וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה
הבקר כתיב. היא העולה על מוקדה
משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות
מכבה משום צורך הפחמין וצידת
❖
צ)
וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה
תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן ס):
על המזבח כל הלילה עד הבקר
דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו
כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
חוגו חגא. י"מ לשון מחולות כמו
מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה
ל)
שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי
חגא קמאי לא סלקא דעתך דכתיב ולא ילין
3
בַּמִּדְבָּר: שמות ה א
יחוגו וינועו כשכור
אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו
הגהות הב"ח
חלב חגי עד בקר ואי סלקא דעתך דחוגא
2. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה
: בזמן חג הוא דלא ילין
היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה
(א) גמ'
תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת
(א) הוא תרבא לחגא אית ליה ודלמא הכי
חגא
(והתניא) וכו'. כי מוקמינן קרא
דנפסלו בלינה: ומאי כהררין התלויין.
וְעָשִׂינוּ לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ:
(ב) רש"י
קאמר רחמנא חלב הבא בזמן חג לא ילין
שמות י כה
גזרה שוה ראייה גדולה היא: דברי
בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה
3. לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם
הוא
אלא מעתה הבא בזמן חג הוא דלא ילין הא
תורה מקבלה לא ילפינן. הלכך רמז
הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות
(ג) תוס'
זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי
כגון
דכל השנה כולה ילין כל הלילה עד הבקר
עַד בֹּקֶר: שמות כג יח
בעלמא : השליח שעשה שליחותו.
ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר
(ב)
4
4. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח
בעל הבית שהיו בידו מעות הקדש
כתיב דלמא אי מההוא הוה אמינא ההוא
והלא
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן
ונתחלפו במעותיו ונתנן בשוגג לשליח
שלא היה
לעשה כתב רחמנא האי ללאו ללאו כתב
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה
יריעה
קרא רק לעולה שהביא כולה כליל
ואמר לו קח לי מהם חלוק או טלית
עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה
קרא אחרינא ולא ילין מן הבשר אשר
שנפל בה דרנא
5
עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ
כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון
אם עשה שליחותו בעל הבית מעל.
ברצונו לא היה
תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו ב
תזבח בערב ביום הראשון לבקר ודלמא
שלמים וחגיגות שאינם כליל לא:
וזהו כהררין שיש לתמוה ולומר וכי
נופל בה וכן תופר בגד
5. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר
ולא ילין מן הבשר. ואף על גב
לעבור עליו בשני לאוין ועשה אלא אתיא
קרוע
בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים
שליח זה חטא שהוציא מעות הקדש
וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר
מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר
דמוקמינן לקרא בפרק אלו
ובעל הבית מתחייב קרן וחומש
אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם
וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי
(ד) בא"ד
ולהביא אשם מעילות והרי ידוע לנו
דברים בחגיגה
6
הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
דחייב התם
דברים טז ד
במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים ומאי
בכל הש"ס שאין שליח לדבר עבירה
שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד
צריך למלאכה שיהא
6. הַזְּבָחִים וּמִנְחָה
שיהא שולח מתחייב על ידי שלוחו:
דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ"מ
כהררין התלויין בשערה דברי תורה מדברי
בעולם ואין לומר דלא
הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר
ניחא ליה שיצטרך
מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה.
מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום
אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית
קבלה לא ילפינן: מעילות: מיכתב כתיבן
❖
למרמי אימתיה דאם
יִשְׂרָאֵל: עמוס ה כה
לכמה דברים נאמר בתורת כהנים מ)
הראשון לבקר ולא כתיב ביום
אמר רמי בר חמא לא נצרכא אלא לכדתנן
כן מפיס מורסא
השלישי: לעבור עליו בשני
נאמר במעילה וחטאה בשגגה מקדשי
לעשות לה פה יהא
השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל
ב
פטור דודאי טוב היה
ע)
לאוין. ואע"ג דאמרינן בעלמא כל
ה' ונאמר בתרומה ולא
רבינו חננאל
דלא היתה מורסא
לא עשה שליחותו שליח מעל וכי עשה
היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא
תשאו עליו חטא מה
(ה) ד"ה
הדברים ממנין אותו
שליחותו אמאי מעל וכי זה חוטא וזה מתחייב
מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין
התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו
ומאי
לדברים יחידים ושאינו
❖
היינו כהררין התלויין בשערה אמר רבא ומאי
בקי בכל הדברים אין
להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו
גם אתם ואמר מר נ) גם אתם
ממנין אותו אפילו
לרבות שלוחכם: נזכר בעל הבית
כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו
קושיא דלמא שאני מעילה דילפא חטא חטא
לדברים יחידים. ר' יהודה
כו'. ברייתא היא בפ' בתרא דמעילה:
בריש יבמות דמוקמינן לא
נשיאה כתב איגרתה דייקר
מתרומה מה התם ג שלוחו של אדם
מוסף רש"י
בחוצה לארץ לר' חייא
והכי גרסינן לכדתניא נזכר בעל
יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו
כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו אלא
שייך לעמוד הקודם. מנין
בר אבא וכתב להו הרי
הבית שהן של הקדש עד שלא יגיע
יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו:
שנשבעין לקיים את
שלחנו אליכם אדם גדול.
אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא ד נזכר
ויחוגו
לי במדבר. ולא ילין חלב
שליח אצל חנוני ולא נזכר שליח והוציאן
המצוה.
ומה היא גדולתו שאינו
בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח
(תמורה ג:)
בוש לומר לא שמעתי
השליח חייב: שליח עניא מאי עבד.
חגי אתא ללמד על ג"ש
חדא פלפלא.
מהו להתעטף בפילונס
עניא מאי קא עביד היינו כהררין התלויין
נהי דבעל הבית פטור דכיון דנזכר
דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות:
(יומא פה:) ואין צריך
ולהתיר נדרים ופשטוה
מעילות מכתב כתיבי וכו'
בשערה אמר רב אשי מאי קושיא דלמא
אלא לעפרה.
אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה
מותר במקום שאין טלית:
(שבת עג:) פטור עליה.
הלכות שבת. ומקשינן
(ה) פ) מקרא מועט והלכות
מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין אלא
דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא
הלכות שבת והלא כתוב
מרובות. מתוך פרש"י משמע שהוא
ומיהא שליח מאי עביד: מידי דהוה.
אמר רב אשי לא נצרכא אלא לכדתנן נטל
בתורה שאסור במלאכה.
ה
פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות
אשאר כל מוציאין מעות הקדש
ופרקינן צריכא להלכות
אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל
להא דאשכחן דאתעבידנא
מרובות תלויין ברמז מקרא מועט
לחולין בשוגג שימעלו אף זה בשוגג
נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל מכדי
מלאכה דהוא פטור עליה.
(ביצה ח.)
כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי
הוציאן דכיון שביטל המשלח שליחותו
כדר' אבא. דאמר ר' אבא
מישקל שקלה מה לי הוא ומה לי חבירו
החופר גומא ואין כוונתו
הוה ליה איהו מוציא: הוא מעל.
מאי פריך בגמרא מעילות מכתב
היינו כהררין התלויין בשערה ומאי קושיא
לגומא אלא ליטול העפר
כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות
דכיון שנתנם לו הוציאן מיד הקדש
(שבת עג:) עד
לכסות לו צואה וכיוצא
דלמא כדשמואל דאמר שמואל הכא
לחולין: וחברו לא מעל. בכל שיעשה
הרבה והיינו מקרא מועט והלכות
ו
בה פטור עליה שנמצא
כאן שייך לעמוד קודם.
מלאכת מחשבת.
בגזבר
מקלקל לגבי הגומא. דתנן
מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש"י
הוא בה דהא דידיה היא ועליה
אסרה
כל המקלקלין פטורין.
תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת דהאיך לשלומי להקדש כדכתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם :
תורה.
והן כמו הרים תלויין
דכל
פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט
כחוט השערה. שאין כח
בשערה להחזיק ההר אלא
דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא
(ביצה יג:)
נראה כתלוי ועומד באויר.
מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא
כן הלכות הללו דאי
באפי נפשיה הוא אך בתוספתא תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה
מדאורייתא כל מלאכה
אסורה ובבאה ההלכה
אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר"ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י ופירש כדפרש"י על הא דקאמר מקרא מועט
פירשא מלאכת מחשבת
שברמז נתנו: נתנה לחברו מעל. ולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד
(זבחים מז.)
כלומר אינו חייב במלאכה
שיוציא התם משום דלא עבד מעשה:
עד שיתכוין לעשות אותה
משקל שקלה מה לי הוא מה לי חברו. יש תימה דודאי שינה הרבה כיון שנתנה לחברו יש לו למעול משום טובת הנאה של שאלה
מלאכה: ירושלמי כתיב
(ב"ק כו:)
ועליהן ככל הדברים
(סנהדרין סב:)
כדאמרינן פרק השואל המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה של חברו וחברו מותר לבקע בו לכתחלה
(כריתות
מקרא ומשנה ותלמוד
יט:) מדברי קבלה.
צ)
הכל נאמרו לו למשה
אבל כי לא נתנה אכתי לא נהנה ממנה כלום וי"ל דהכא מיירי שמתכוין להוציא מרשות הקדש ובמנחות פירשתי:
(ב"ק ב:)
מסיני. אין מורין לא
בגזבר בעל הבית מעל.
מן ההלכות ולא מן
(קדושין מב:) לא עשה שליחותו. (מעילה כ.)
התוספתות ולא מן האגדות אלא מן התלמוד. ר' חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההוראה ולא מן
שליח מעל. (קדושין מב:)
המעשה בההוא דאיכא מאן דפליג אבל בהאי דלא פליג עביד: חגיגות מנא לן דהקרבת זבח היא. דלמא הקפה
ולא נזכר שליח שליח מעל.
דרך סיבוב הוא כדכתיב יחוגו וינועו כשכור. ודחינן טובא ודברים פשוטין הן. ואסיקנא אלא בג"ש גמיר לה
אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר. וכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר. אי הכי אמאי תנינן
(קדושין נ. וכעי"ז מעילה כא.) שליח עניא מאי קא עביד.
כהררים תלויין בשערה הן. ופרקינן דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. מעילות נמי אוקימנא בהא נזכר בעל
(מעילה שם) נטל אבן או קורה של הקדש. (ב"ק כ:) הרי
הבית ולא נזכר השליח. השליח מעל. שליח מי הוות ליה ידיעא דאינון מעות של הקדש דלמעול. בשלמא
זה לא מעל. (שם) נתנה לחבירו.
מוציא מעות הקדש לחולין אמרינן הות ליה למידק וכיון דלא דק מעל.
אבל שליח מי איכא למימר
הכי.
(שם) הוא מעל. (מעילה כ.) (ב"מ צט:)