יא:
הכל חייבין
פרק
ראשון
חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לבתו מאנוסתו דלא כתיבא. דאילו בתו מאשתו כתיבא ערות אשה ובתה וגו' משמע בין שהבת ממנו בין מאיש אחר וכתיב
א א
א)
קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך וגו' ומוקמינן לה ביבמות בבתו מאנוסתו מדלא אסר הכתוב בת בתה של אשה זו אלא
ז)
ב ב
ב) ג)
בבת הבת שנולדה הימנו ובהאי קרא דאנוסה בת בתו ובת בנו כתיב בתו לא כתיב. וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין $ ואין עונשין מדין
ג ג
ד)
ק"ו דיני ממונות ומצות עשה והלכות עבודה ופסולי קדשים אתה למד בק"ו אבל לא אזהרות ועונשין ומקראי נפקא לן במס' מכות
ה) ו)
ד ד
ז)
ומהיכן נפקא לן לבתו מאנוסתו:
ה ה
ח) ט)
לבתו
אמר רבא אמר לי ר' יצחק בר
לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאמר רבא
מאנוסתו. ההיא דערות
י)
אבדימי אתיא הנה הנה. לאיסורא
כ) ל)
ו
בת בנך מוקמינן לה בריש
אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה
❖
אתיא זימה זימה לשריפה כתיב
נושאין על האנוסה דמשמע
אתיא זימה זימה: הן הן גופי תורה: הני
בנישואין שארה הנה זימה היא ז)
הא בת בנה דידה גלי באנוסתו
אין הנך לא אלא אימא הן והן גופי תורה:
וכתיב באונסין כי ערותך הנה ז)
ואידך דאשה ובתה לא תגלה בנישואין
תורה אור השלם
הדרן עלך הכל חייבין
דכתיב בה שאר: דאמר רבא
מה (א) האמור בנישואין עשה הכתוב
מ)
1. אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל
בתה כבת בתה וכבת בנה אף
אמר לי רב יצחק בר אבדימי.תרי
❖
שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ
אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה
באונסין עשה הכתוב בתו כבת בתו
הוו פי' בפ"ק דיבמות
לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְיָ:
ויקרא יח ו
בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד
וכבת בנו אתיא זימה זימה לשריפה
ל)
ובפרק כל הבשר :
2. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הגהות הב"ח
מאחר שלמדת אנוסה מנשואה
אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל
תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ
הדרן עלך הכל חייבין
(א) רש"י
ובנשואה כתיב זימה היא כמה דכתיב
כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא
המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא
הנה
חֶטְאוֹ: ויקרא כד טו
אין
באנוסה דמי וחזור ולמוד בה שריפה
דורשין. במעשה בראשית.
בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים
(ב) ד"ה
3. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מאיש אשר יקח את אשה ואת אמה
פי' ר"ת הוא שם מ"ב אותיות
תני
תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו
(ג) ד"ה
זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו:
רתוי לו שלא בא לעולם: גמ' אמרת ברישא
❖
היה
יכול ישאל מה למעלה מה למטה.
בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן
: הני אין הנך לא. הני
מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת
ולא במרכבה ביחיד והדר אמרת אלא אם
דמיפרשי הוו גופי תורה הנך דלא
מ)
משמע הכא דלפנים ולאחור
עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ
כן היה חכם ומבין מדעתו הכי קאמר אין
ויקרא כ ב
מיפרשי כולי האי לאו גופי תורה
בָאָבֶן:
הוי מה שיש אחורי הכיפה מזרח
גליון הש"ס
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת
בתמיה: הן והן. אלו ואלו: רש"י ד"ה לבתו מאנוסתו
דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה
ומערב והוא הדין צפון ודרום ואילו
א
מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת
וכו' ואין עונשין מדין ק"ו
לקמן בפירוש משמע מה
בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא
מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר
ב
הדרן עלך הכל חייבין
ד"מ.
נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא
שהיה קודם שנברא העולם ומה שיהיה
אם כן היה חכם ומבין מדעתו: אין דורשין
תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ
לאחר כך דקאמר בשלמא מה למעלה
❖
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח ל
בעריות בשלשה: מ"ט אילימא משום דכתיב
אין דורשין. בשלשה. שנים והוא:
5. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת
מה למטה ומה לאחור שפיר אלא
איש איש אל כל שאר בשרו איש איש תרי
1
כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם
בשנים. אחד והוא: ביחיד.
לפנים אמאי מה דהוה הוה רבי
מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי
שאר בשרו חד ואמר רחמנא לא תקרבו
מוסף רש"י
אין שם אלא הוא לבדו ובגמ' מפרש
יוחנן ורבי אלעזר אמרי משל למלך
כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה
לגלות ערוה אלא מעתה דכתיב איש איש
לה: ארבעה דברים. הני דמפרש
אתיא הנה הנה.
שבנה פלטרין על גבי אשפה כו'
2
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
אתיא זימה זימה.
מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
ואזיל: מה למעלה. מרקיע שעל
כי יקלל אלהיו איש איש אשר יתן מזרעו
והכי תניא בתוספתא מה
3
שמות לא יד
ראשי החיות: ומה למטה. מהן:
למולך הכי נמי אלא הנהו מיבעי ליה לרבות
שהיה ומה שעתיד להיות וי"ל דאיכא
6. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת
ג
ומה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע
כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
למימר הכי ואיכא למימר הכי:
את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל
הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם
למזרח: ומה לאחור. למערב:
מסוף
ע"ז כישראל האי נמי מיבעי ליה
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם
תוספת. אינו יכול להיות מה שפירש
אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם
לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל אלא מדכתיב ושמרתם
ד
4
חֻקַּת עוֹלָם: שמות יב יז
המורה מה לפנים חוץ למחיצת
7. וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת
את משמרתי ושמרתם תרי משמרתי חד ואמר רחמנא לבלתי עשות מחקות
הרקיע ומה לאחור למערב מדפריך
הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת
התועבות אלא מעתה דכתיב ושמרתם את השבת ושמרתם את המצות
בגמ' בשלמא מה למעלה ומה למטה
ח)
5
6
הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד
ושמרתם את משמרת הקדש הכי נמי אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין
ומה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה
קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
7
במדבר יח ה
הוה אלמא מה לפנים קודם לעולם
בעריות בשלשה אין דורשין בסתרי עריות (בשלשה) מ"ט סברא הוא בי
ה
8. כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים
הוא ועוד בתוספתא מה לפנים
ט) (ב)
תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה
רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ
לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא
ומה לאחור מה היה ומה עתיד להיות
לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא
אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ
ע"כ תוס': כל שלא חס על כבוד
וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד
ידעי מאי קאמר רבייהו ואתו למישרי איסורא בעריות אי הכי כל התורה נמי
קונו. בגמ' י) מפרש מאי היא: רתוי
קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה
עריות שאני דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם אי הכי גזל
(יבמות
ו
כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ
הוא לו. טוב ויפה היה לו אם לא
ג. וכעי"ז כריתות ה.)
הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו נפיש יצריה שלא
בא לעולם. ואומר אני שהוא לשון
❖
דברים ד לב
בפניו לא נפיש יצריה: ולא במעשה בראשית בשנים: מנא הני מילי דתנו
רחמנות כלומר מרוחם הוא אם
(ג)
רבנן כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין יכול ישאל
לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהניםכ)
8
רבינו חננאל
אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים
אדם קודם שנברא העולם ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ
אתיא זמה
(סנהדרין נא.)
8
זמה.
ראויין היו לישרף אלא
כתיבא. ורבנן אסקוה
יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו
מדרשא זמה זמה. וכולהון
שריתה הכתוב לאהרן: גמ' אמרת
לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ת"ל
יש להן אסמכתו' מן
ולא במרכבה ביחיד. וכיון דיחידי
התורה בין היתר נדרים
ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים
8
בין הלכות שבת בין
הוא ואינו שומע מפי הרב על כרחך
אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור מדעתו הוא מבין וקאסרת ליה והדר
חגיגות ומעילות כולן הן
(יבמות שם
גופי תורה:
השתא
אמרת אלא אם כן היה חכם ומבין
הדרן עלך הכל חייבין
וסנהדרין שם וכעי"ז כריתות
פ"ב אין דורשין בעריות
שם)
מדעתו: לשלשה. לבד מן הדורש: לא במעשה בראשית לשנים. וכ"ש לשלשה: ולא במרכבה ליחיד. לתלמיד יחיד: אלא אם כן היה
בשלשה כו'. ש"מ כי הרב
חכם ומבין מדעתו. שלא יצטרך לשאול לרב כשיסתפק לו דלאו אורח ארעא לפרושא בהדיא: ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה. לא
וב' תלמידים אין דורשין
תקרבו שלשתכם זה אצל זה לגלות טעמי פרשת עריות: בסתרי עריות. שאינן מפורשות כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו ואם חמותו דנפקי
בעריות. מנא לן אי נימא
מדכתיב איש איש אל כל
במס' סנהדרין מדרשא: שקיל וטרי. נושא ונותן בהלכה עם רבו: מצלי אודניה. מטה אזנו ושומע דבריהן והן שומעין את
שאר בשרו ודרשינן איש
דברי הרב. אבל כשהן שלשה שקלי וטרו הנך תרי זה עם זה ולא שמעו מאי דאמר רבן ואתו למישרי איסורא בעריות על ידי שלא שמעו
איש הרי תרי שאר בשרו
מפי הרב כשדרש בו איסור: דאמר מר גזל ועריות כו'. במתניתין בתרייתא דמסכת מכות : בפניו. כשהוא רואה לפניו
חד הרי ג' ואמרה רחמנא
(סנהדרין עה:)
לא תקרבו לגלות ערוה.
שיכול לגזול: מנא הני מילי. דאין שנים שואלין במעשה בראשית: יכול ישאל אדם. מה היה קודם שנברא העולם: יכול לא ידרוש
הדרן עלך הכל חייבין
אלא מעתה איש איש כי
ולא ישאל בששת ימי בראשית. דהא למן בריית אדם הוא דיהיב רשותא והוא בערב שבת נברא: תלמוד לומר לימים ראשונים. מיום ראשון:
יקלל אלהיו הכי נמי דלא
והשתא
דרשינן ביה בתרי ודחינן
תוב תנינן ולא במרכבה
ביחיד דמשמע דאפילו הרב לבדו אסור וקתני סיפא אלא אם היה חכם מבין מדעתו ופירשה רב אשי הכי אין דורשין בעריות בשלשה ומאי ניהו סתרי עריות כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש
לדבר הנשכב וכן כמה שנים יהיה ויתחייב השוכב עמו וכיוצא בהן האחד נושא ונותן בהדי רביה והשנים נושאין ונותנין זה עם זה. ואין מקשיבין לדברי הרב. וכיון שהנפש מתאוה להן
אין מדקדקין היטב ובאין להתיר האיסור. לפיכך לא התירו לדרוש בסתרי עריות כגון אלו אלא לשנים בלבד. שאפילו אחד מהן נושא ונותן עם הרב השני מטה אוזן ומקשיב ונמצא העיקר
שמור בלב שניהן. אבל הא דתנן ולא במעשה בראשית בשנים ממדרש זה הפסוק נשנית: דת"ר כי שאל נא לימים ראשונים מדלא אמר שאלו אלא שאל בלשון יחיד. ש"מ שהיחיד שואל ולא
יתר מיכן שאין שואלין יכול ישאל אדם מה היה קודם שנברא העולם. ת"ל לימים ראשונים מששת ימי
בראשית ולמטה. יכול
לא ישאל מה היה באלו ששת ימי בראשית. ת"ל למן היום אשר
ברא אלהים אדם על הארץ. מיום שנברא אדם
יש רשות לישאל אבל
מקודם לכן
אסור לישאל
בהן.
יכול
ישאל אדם מה
למעלה
מן הרקיע
ומה למטה מן
הארץ
ומה לפנים ומה לאחור