הכל חייבין
פרק
ראשון
חגיגה
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמר
ראיה ראיה מהקהל. ונשים ליכא לחיובי דקא ממעטו ליה
חייב בשמחה. לשמוח בחג דכתיב ושמחת בחגך
יא
א)
א
ב) ג)
ואמרינן לקמן דשמחה בשלמים לאכול את הבשר וילפינן לה
לקמן מזכורך וכן אמרינן לקמן הא למה לי קרא תיפוק לי
יב
ב ג
מוזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת כ). ולקמן פריך
דמצות עשה שהזמן גרמא מהו דתימא נילף ראיה מהקהל מה להלן
ד) ה)
מ"ש לענין ראייה דפטור ולענין שמחה דמחייב: ושאינו לא שומע
נשים חייבות וטפלים לא מחייבינן כמו בהקהל וליתן שכר למביאיהם
❖
ו)
ולא מדבר. היינו חרש דמתניתין
כי התם דמקל וחומר פטרינן ליה
ז)
שסמכו לשוטה וקטן: ראייה מהקהל.
כדפרישית לעיל דנשים פטורות טפלים
חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא
ח)
תורה אור השלם
דכתיב בפרשת הקהל בבוא כל ישראל
לא כל שכן (ב) ולקמן דמרבינן קטן
ט) י)
מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה
1. הַקְהֵל אֶת הָעָם
לראות וגו'. ופרשת הקהל המלך היה
שהגיע לחינוך מדכתיב כל ולא גמרינן
הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה
הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף
קורא משנה תורה בעזרה בכל מוצאי
מהקהל התם אסמכתא בעלמא הוא
מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא
וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
שמטה דכתיב מקץ שבע שנים במועד
כדמסיק ומהאי ק"ו נמי פטור וכי
כ) ל)
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן
לענין שמחה דמחייבי לענין ראיה גמר ראיה
מ)
שנת השמטה וגו' : פרט
יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְיָ
פריך דרבנן הוא מצי לאקשויי למה
אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת
ראיה א מהקהל דכתיב 1 הקהל את העם
לשומע ואינו מדבר. השתא משמע
לי קרא ליגמר מהקהל אלא עדיפא
נ) ס)
אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה
האנשים והנשים והטף וכתיב בבא כל
שאין זה ראוי ללמוד: הלכתא.
מינה פריך:
הַזֹּאת: דברים לא יב
2
❖
מלמען
2. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל
ישמעו נפקא. דפשטיה
משניות: למען ילמדו. ואין זה ראוי
ישראל לראות והתם מנלן דכתיב למען
1
לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ללמד אחרים: רב אשי אמר ודאי
דקרא משמע האזינה
ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר
למען ילמדו. כלומר בלאו קושיא
והבין שיבין מה שילמדהו הלכך מה
תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת
פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט
הגהות הב"ח
נֶגֶד
כָּל
יִשְׂרָאֵל
דהנך תרי אילמי ליכא לאוקמי לדרשה
לנו שישמע כיון דלא גמיר ממעטינן
לשומע ואינו מדבר למימרא דכי לא משתעי
(א) גמ'
דברים לא יא
בְּאָזְנֵיהֶם:
דתנא דמעיט מהכא שומע ואינו מדבר
ליה שפיר:
3. שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי
לא גמר והא הנהו תרי אילמי דהוו
אלא קרי ביה למען ילמדו. ואף
אלא מלמען ילמדו: דאי סלקא דעתך
בַּשָּׁנָה: שמות כג יד
(ב) תוס'
בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן
4. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
מלמען ילמדו. הוא דמשמע ליה
על גב דלא משתעי גמיר
יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי
גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן
ולהכי לא נפקא להו מלמען ישמעו
אלמא סבירא ליה לתנא דכיון דלא
הָאָדֹן יְיָ: שמות כג יז
5. תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי
דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו
מישתעי לא גמיר לנפשיה: וכיון דלא
וכן מדבר ואינו שומע אפילו שמע עד
עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים:
שמע. אנן סהדי דלא גמיר. וכיון
השתא דמצי גמיר לאחריני כיון דלא
עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו
ישעיהו כו ו
מצי גמיר בהאי הליכה מה לו ללכת
דתנן למען ישמעו פרט למדבר ואינו
6. מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ
ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו
וכיון דלא שמע לא גמיר מכאן ולהבא
שומע ואנן סהדי דטעמא משום דלא
בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי
ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא
יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים
אע"ג דגמיר לאחריני עד האידנא
גמיר הוא שלא יבין כל מה שאומרים
וספרי וכולה הש"ס אמר מר זוטרא קרי ביה
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן:
לא יזיל השתא כיון דלא יועיל לו
לפניו למה לי למהדר תו למען ילמדו
שיר השירים ז ב
למען ילמדו רב אשי אמר ודאי למען ילמדו
7. נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ
(א)
הליכה זו דהא לא קאמר קרא
פרט לשומע ואינו מדבר כיון דסבירא
עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי
הוא דאי סלקא דעתך למען ילמדו וכיון דלא
הקהל אלא שישמעו בקריאת המלך
ליה דמאן דלא משתעי נמי לא גמיר
לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד
משתעי לא גמר וכיון דלא שמע לא גמר
ויבינו מהשתא ויבאו לידי יראת הצור
מלמען ישמעו ממעט ליה אלא ודאי
תהלים מז י
נַעֲלָה:
8. וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ
האי מלמען ישמעו נפקא אלא ודאי למען
דכתיב בסיפיה דקרא ויראו את ה'
סבירא ליה דמאן דלא משתעי נמי
הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ
והש"ס לא חש להביאו דפשיטא ליה
גמיר ולא מלמען ישמעו ממעט הלכך
ילמדו הוא אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת
מָיִם: בראשית לז כד
ב
9. אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם
דמשתעי בהני אבל מלמען ילמדו לא
הדר ומעטיה מלמען ילמדו הלכך
פטור מן הראיה שנאמר באזניהם והאי
2
לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים
ודאי למען ילמדו הוא דדריש: פרט
מצי מפיק (ג) בלא ישמעו דלא הוינא
באזניהם מבעי ליה באזניהם דכולהו ישראל
וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר
לבעלי קבין. כשחתכו רגליהם נתנו
מפיק מדבר ואינו שומע כיון דשמע
חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו
ההוא מנגד כל ישראל נפקא אי מנגד כל
מקמי הכי ושפיר גמיר אף לאחריני
קב קטן בסוף שוקו ונותנים בו
וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַיְיָ
ישראל הוה אמינא אע"ג דלא שמעי כתב
הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ
מוכין וסומך סוף שוקו עליו: אלא
וגם יבין למה נקהלו עכשיו וגם (ד)
לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
רחמנא באזניהם והוא דשמעי ההוא מלמען
רגלים. אדם שיש לו רגלים: פעמיך
יצטרך ישמעו כדאמרינן לקמן:
לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
חרש
ישמעו נפקא אמר רבי תנחום חיגר ברגלו
דברים כו יז-יח
באזנו אחת. בירושלמי
בנעלים. אלמא בבעלי מנעלים שייכי
ג
(ג) ד"ה
01. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ
פעמים ובראייה כתיב ל) שלש פעמים
אמר ר' יוחנן בעי חרש
אחת פטור מן הראיה שנאמר רגלים והא
בלאו
3
אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
❖
בשנה יראה כל זכורך וגו': שנקרא
באזנו אחת מהו א"ר יוסי בר בון
למען
דברים ו ד
רגלים מבעי ליה פרט לבעלי קבין ההוא
(ד) בא"ד
איצטריך
נדיב. על שם שנדבו לבו להכיר
פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתני רבי
מפעמים נפקא דתניא פעמים אין פעמים
למען
4
בוראו: נדיבי עמים. הם הגרים
יוסי ולבני אהרן תעשה כתנות
(ה) ד"ה
אלא רגלים וכן הוא אומר 5 תרמסנה רגל
רבינו חננאל
המתנדבין מבין העמים לקבל עליהן
רבנן אמרי שתי כתונות
אחד
רגלי עני פעמי דלים ואומר מה יפו פעמיך
אומר
חוץ מחרש המדבר ואינו
6
עול מצות: והבור רק. משום דרבי
לכל אחד רבי יוסי אמר אפילו
אפי' אחת
שומע או שומע ואינו
בנעלים בת נדיב דרש רבא מאי דכתיב
תנחום אמרה נקט לה הכא גבי
כתונת (ה) לכל אחד ואחד הכי נמי רבנן
(ו) ד"ה
מדבר שפטור ואף על פי
❖
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין
שמעתתא דרבי תנחום: אבל נחשים
מדאסמכיה
אמרי באזניהם שתי אזנים לכל אחד
שפטור מן הראיה חייב
בשמחה וחרש שאינו
ועקרבים יש בו. לא היה ריק אלא
רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת
ורבי יוסי אמר $ אזן לכל אחד ואחד:
שומע ולא מדבר ושוטה
אף
על גב דלא שמעי.מחמתשהן
ממים: להקביל פניו. יום טוב היה
נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב
וקטן פטורין אף מן
גליון הש"ס
שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת
רחוקים אבל אם היו חרשין
השמחה הואיל ופטורין
שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי
7
תוספות ד"ה חרש וכו'
מכל מצות האמורות
פנים כדאמרינן במסכת ראש השנה
ממעטינן מבאזניהם:
אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב
אזן לכל אחד ואחד.
בתורה. ומנא לן דהני
מפעמים
נפקא. וכי אמרינן
מדוע את הולכת אליו היום
פטורין מן הראיה דגמר
אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים אמר
ראיה ראיה מהקהל וכתיב
לא חדש ולא שבת :
לקמן רגלים פרט
ד"ה מפעמים נפקא
רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משום ר'
ביה בהקהל למען ישמעו
תלמידיך אנו. ואין לנו לדבר בפניך:
לבעלי קבין אסמכתא בעלמא הוא
וכו' דמפעמים נפקא.
ולמען ילמדו ותניא למען
תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים
האמרת. שבחת כמו יתאמרו כל פועלי
$ דמפעמים נפקא וכי פריך במצות
8
ישמעו פרט למדבר ואינו
❖
שומע שפטור למען
ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין
און ישתבחו שדרכן צלחה:
חליצה ובערכין
ילמדו פרט לשומע ואינו
חטיבה אחת. שבח אחד שבח מיוחד
פרק האומר משקלי
בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים
מדבר. ומקשינן איני דכל
לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלוה:
ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין
מאן דלא ממלל לא גמר
ועקרבים יש בו ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן
מוסף רש"י
והא הנהו תרי אילמי
ההיא (ו) מדסמכיה רגלים קאמר ולא
ואף
ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו
פרט לבעלי קבין.
דבעא רבי רחמי עלייהו
מ)
משום שהוא עיקר דרשה :
ואתפתחו ואשתכחו דהוו
להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש
תחילה
לגרים. שנצטווה על המילה
גמירי הלכתא וסיפרי
היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן
וסיפרא ותוספתא וכולה
טפי מכל אותם שלפניו:
תלמודא ופריק מר זוטרא
נשים לשמוע. אמר בירושלמי
אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר'
קרי ביה למען ¿ «יל≈ מדe
אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל
נ)
(ערכין יט:) מה יפו
דלא כבן עזאי דאמר
הן לאחרים ורב אשי
פעמיך בנעלים.
קאי כוותיה דודאי ילמדו
ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים
חייב אדם ללמד לבתו תורה:
1
(סוכה מט:) שהיה
פשטיה וכיון דאילמא הוא
כדי
ליתן שכר למביאיהן. ועל
באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר
תחילה לגרים.
אע"ג דגמירי לא מצי
(שם) האמרת.
ס)
לאגמורי הוא לאחריני.
זה סמכו להביא קטנים
להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ועוד דרש את
9
הא דא"ר תנחום חיגר
בבית הכנסת:
ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני
ברגלו אחת וחרש באזנו
ומי אחת פטורין מן הראיה
(ברכות ו.)
חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני
פשוטות הן. בת נדיב בת
חטיבה אחת בעולם דכתיב 01שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר
אברהם שנקרא נדיב כו'.
והבור רק אין בו מים
ומי מים אין בו אבל נחשים
ועקרבים יש בו: ת"ר מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין ואמרו כי ר' אלעזר בן עזריה דרש הקהל את העם האנשים והנשים והטף הא תינח אנשים ונשים וטף למה
לי כו'. ועוד דרש את ה' האמרת היום וכו'. אתם עשיתוני חטיבה אחת