אין דורשין פרק שני חגיגה
יב.
מסורת הש"ס
מסוף
העולם ועד סופו. מהלך ת"ק שנה שנאמר שדי
והשתא דנפקא לן מן ולמקצה השמים. דאסור לשאול מה שיש חוץ
תורה
אור השלם
א) ב)
למחיצות ממילא נפקא לן דאסור לשאול בקודם שנברא דהיא היא
שאמר די שלא להרחיב יותר שנאמר אני אל שדי פרה ורבה
מה שהיה קודם לברייתו הוא עכשיו חוץ למחיצתו הלכך למן היום
אני שאמרתי די לעולם ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר
1. אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי
וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:
קודם שנברא העולם: על
אשר ברא אדם למה לי למעוטי מיניה
ולא פחות וי"ל דנפקא לן מן שדי בשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד
תהלים קלט ה
הארץ ולמקצה השמים. על הארץ
קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה
2. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
ג)
היה ומגיע לשמים: אחור וקדם
ת"ק כך שמעתי מר' מנחם ברבי
השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד
אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת
ד) ה)
הָאָרֶץ: בראשית א א
צרתני. שתי פעמים יצרתני תחלה
עזריאל וצ"ע למ"ד פרק מי שהיה
ו)
קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים
3. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ
גבוה ולבסוף שפל: מסוף העולם
טמא כל העולם כולו
אדם על הארץ למה לי כדר' אלעזר דאמר
וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם
(א)
ועד סופו. כשהיה שוכב היה ראשו
תחת כוכב אחד עומד היכי קיימי כל
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל
ז)
רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע
פְּנֵי הַמָּיִם: בראשית א ב
למזרח ורגליו למערב: תהו ובהו.
הני כוכבים הנראין ברקיע וי"מ שעל
4. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי
שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם
❖
ח)
לקמן מפרש להו: מדת יום ומדת
ים אוקיינוס הן עומדין כדאמרינן
אוֹר וַיְהִי אוֹר:
על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו
בראשית א ג
לילה. כ"ד שעות בין שניהם: ישת
בפרקי דר"א כל השיעורים לא נאמרו
5. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר
ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת
חשך סביבותיו.
למדת שקו החשך
רק על שאר ימים אבל ים אוקיינוס
1
הגהות הב"ח
יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה
מקיף את השמים: מפולמות. לשון
עלי כפך אמר רב יהודה אמר רב אדם
בוראו יודע מדתו אך במדרש אחר
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם
(א) גמ'
בראשית א ה
ליחלוח: קו תהו ואבני בהו. למדת
אֶחָד:
מצינו ששליש (ח) ימים שאמר הוי בים
הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר
מיבעי ליה לכדרבי
6. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ
שהתהו קו והבהו אבנים: חכמה.
אוקיינוס וכן יסד ה"ר בנימין ביוצר
למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ
סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת
היה
ו)
יודע מה שלמד: תבונה. שהוא מבין
שלו זה הים שליש עולמו במאה
מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:
ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח
תהלים יח יב
דבר חדש מפלפול חכמתו: דעת.
וששים ושש ועוד סיימו וצריך למימר
וכיון
7. וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד
הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר
והעמידו על
ישוב: כח. הוא כח הזרוע: גבורה.
שאותו מדרש פליג אההיא דפסחים
וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ
מאה אמה (ב) שם
ותשת עלי כפך אי הכי קשו קראי אהדדי
גבורת הלב: גערה. נזיפה כדאמרינן
ומיהו יש להעמיד ההיא דהתם במזלות
וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי
לעולם
ישעיהו לד יא
אידי ואידי חד שיעורא הוא ואמר רב יהודה
בֹהוּ:
לקמן שגער בו ועמד: פקעיות.
של גלגל אבל שאר כוכבים קטנים
(ג) שם
8. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם
אלא
אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון
לומישי"ל בלע"ז: שנאמר הבונה
הם ולי נראה דיש ליישב כל אותן
וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר:
(ד) שם
בשמים מעלותיו. אלמא עלייה
מדרשים שהם תלוין בכיפת הרקיע
איוב לח טו
ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך
מיד
9. אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי
מיקרו: שרפרף. לרגליו וכסא
והוא גדול הרבה מן הארץ אם היה
ורואה (ה) שם
רוח ומים מדת יום ומדת לילה שמים וארץ
פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:
איכא
נמתח עליה זו כזו לפי גבול הארץ
לישב. על כרחך הכסא עשוי תחלה
ישעיהו ג י
דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים
דאמרי
2
01. אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח
בא וראה אהל מתוח על הארץ כמין
ולפי גובה הכסא הוא מתקן
ואת הארץ תהו ובהו דכתיב והארץ היתה
3
וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ:
השרפרף: אף ידי יסדה ארץ וגו'.
כיפה גבוה באמצע שתופס כפלי
הגדול
משלי יג ט
תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב וחשך
(ו) שם
3
מסיפיה דקרא יליף דכתיב יעמדו
כפלים אם היה נמתח בקו הארץ
11. יְיָ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ
מכל מקום
על פני תהום אור דכתיב ויאמר אלהים יהי
יחדו כשבראן ועשאן פקעיות כמו
אך היה קשה מדכתיב גבי סיסרא
כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה:
4
(ז) שם
משלי ג יט
אור רוח ומים דכתיב ורוח אלהים מרחפת
שאמרנו למעלה: וטרפן. עירבן:
מן שמים נלחמו הכוכבים
וארץ שמותן
3
21. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת
(ח) תוס'
להקדים על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב
ממסלותם ומוכח מינה בנימוקי רש"י
נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ
ששליש
משלי ג כ
טָל:
וכן איתא במדרש שאורך הכוכב
❖
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו
עולם הוי מים
5
31. מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ
מהלך ת"ק שנה כמן השמים ועד
שממנו יצא חשך (ב) שנאמר 6 ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים
נֶאְזָר בִּגְבוּרָה:
הארץ שהיה ראש אחד תחוב ברקיע
תהלים סה ז
המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר ונטה עליה קו
7
לעזי רש"י
41. עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ
והשני היה בארץ והיכי היה יצא
תהו ואבני בהו ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע
וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ:
לומישי"ל [לימוישי"ל].
באויר העולם כיון דכולו תחת כוכב
איוב כו יא
❖
השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (ג) כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור
פקעת (של חוט).
51. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן
אחד הוא עומד וצ"ל שהם חולקין
שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל
כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ
יחד אם לא נחלוק בין מזלות הגלגל
פָנֶיךָ: תהלים פט טו
הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו
ז)
לשאר מזלות :
רבינו חננאל
61. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ
אידי
ואידי חד שיעורא הוא.
מהן שנאמר וימנע מרשעים אורם ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר
וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם
8
ת"ל ולמקצה השמים ועד
תהלים כה ו
הֵמָּה:
ופליג אמאן דדריש בתמיד
קצה השמים. שיעור מן
וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק
71. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים
9
קצה השמים ועד קצה
דמזרח ומערב רחוק טפי
אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה
כי טוב כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר אור צדיקים ישמח
(ד)
01
שמים כשיעור מן הארץ
ח)
דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה
גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָ
עד לשמים ותרווייהו חדא
כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם
וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד
שיעורא הוא. אמר רב
בראשית לה יא
ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא
יהודה (ג) [י] דברים
קצה השמים וי"ל שסובר שהיה בגן עדן
81. גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ
נבראו ביום ראשון. תוהו
נתלו עד יום רביעי אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים
עד שנתמעט: ישת חשך סתרו.
וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב
ובוהו. שמים וארץ.
אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח
נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק
מדכתיב סביבותיו סוכתו קדריש:
אור וחשך. רוח ימים.
לְבָנוֹן אֻמְלָל: נחום א ד
מדת יום ומדת לילה
ובמשפט בחסד וברחמים בחכמה ובתבונה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ
91. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
ואת
11
כו'. תנא תוהו זה קו
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם
כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר
ירוק שמקיף כל העולם
21
31
בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים
שממנו חושך יוצא. בהו
בגבורה בגערה דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון
אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
41
51
אלו אבנים מפולמות
בראשית ב ד
כסאך בחסד ורחמים דכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה ואמר רב יהודה אמר רב בשעה
המשוקעות בתהום שמהם
61
02. הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם
מים יוצא שנאמר ונטה
שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר
מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל
עליה קו תוהו ואבני
אֶרֶץ יְסָדָהּ הַקֹּרֵא לְמֵי
עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם
בוהו. וזה האור שנברא
71
הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי
ביום ראשון היה בו
די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר גוער בים
הָאָרֶץ יְיָ שְׁמוֹ:
(ה)
81
זיהור שצופין בו ומביטין
עמוס ט ו
באורו מסוף העולם ועד
ויבשהו וכל הנהרות החריב ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית
12. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם
סופו. וכיון שנסתכל
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי
ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר ביום עשות ה'
91
ברשעים גנזו לצדיקים
אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי
לעתיד לבא שנא' וימנע
אלהים ארץ ושמים אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר הבונה בשמים
02
וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
מרשעים אורם וכיון
ישעיהו סו א
מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר
שנגנז שמח שנאמר אור
22. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ
צדיקים ישמח. ויש תנא
כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני
12
22
וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא
חולק על זה ואומר
אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ
טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר
זה האור נתלה ביום
(ו)
❖
יַחְדָּו: ישעיהו מח יג
רביעי שנאמר יהי מאורות
ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים מאי שמים א"ר יוסי
ברקיע השמים. ופי'
בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע
יהי אותו האור שנברא
מוסף רש"י
ביום ראשון למאורות
שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה
והן ב' המאורות. אמר
מסוף העולם ועד סופו
דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי
רב בעשרה דברים נברא
היה. (סנהדרין לח:)
העולם. בחכמה בתבונה.
ולמקצה השמים.
אומר שמים (ז) שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש
בדעת. בכח. בגבורה.
(שם) אחור
את וקדם.
בגערה. בצדק. במשפט.
בחסד. ברחמים. וכולהו
(שם) ומיעטו.
מקראי. בחכמה ובתבונה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת כו'. זה שאמר [ר"י אמר רב דבשעה שברא הקב"ה את] העולם. עת שנברא היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי כו' עד שגער
בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. ר"ל אמר אני אל שדי אני שאמרתי לעולם דיי. כיוצא בו בים גוער בים ויבשהו אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת
שנאמר ותשת עלי כפך.
מתקבלת מהן וכן חלוקת ב"ש וב"ה אלו אומרים שמים נבראו תחלה. ואלו אומרים ארץ נבראת תחלה. וכל אחד מביא ראיה לדבריו. וחכמים אומרים שניהם נבראו כאחד אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא
(שם
אני עליהם יעמדו יחדו. קשו קראי אהדדי. ופריק ר"ל כשבראן ברא שמים ואח"כ הארץ כב"ש [וקשיא דהא דכתיב נוטה שמים על תוהו ותולה ארץ על בלימה הרי תחלה נטה שמים ואח"כ ארץ] כשנטה אותן נטה ארץ
ק.)
ואח"כ שמים כב"ה. וזהו שאמרו חכמים שניהן כאחת עמדו. (טרף) [מאי שמים שטרף] הקב"ה אש ומים ועשה מהן רקיע לפיכך נקראו שמים. אבל דברי נחום איש גם זו פירוש הוא שפירש. אמר אלו נאמר בראשית
ברא אלהים שמים ואינן שמים דבר ידוע הייתי אומר שמים שם הן וכיון שנאמר את השמים נתברר לנו כי על השמים הידועים לנו הכתוב מדבר. וכיון שכתב את בשמים כתב נמי את בארץ. כי האת שכתב בארץ