אין דורשין פרק
שני חגיגה
יד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
קודם שנברא העולם. נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור ראויה היתה תורה
❖
א) ב)
א
ג)
להינתן לסוף אלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו: רבה
ד) ה)
אמונתך. רבה תהלתך עליהן: (ח) כרסיה. משמע כסא אחד: כרסון רמיו. שני כסאות הוטלו נתקנו לישב עליהן: שכינה חול. להושיב
תורה אור השלם
אדם בצידו: כלך מדברותיך. חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות:
קילל ישעיה את ישראל. כלומר נתנבא
ו)
ז) ח)
1. אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר
עליהן י"ח פורעניות: ירהבו. יתגאו:
יוּצַק יְסוֹדָם: איוב כב טז
וטרדן.
שש מאות סדרי משנה. היו בימיהן:
קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה
ואיכא למ"ד ושתלן
ט)
2. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה
לחם אלו בעלי הש"ס. שיש לסמוך על
י)
פרש"י לפי לשון
ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים
איכה ג כג
אֱמוּנָתֶךָ:
3. בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ
הוראתן כסמיכת לחם: בעל שמועות.
ראשון נתן נשמתן בגיהנם ולא נבראו
שבדור ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו
כ)
וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:
ששמע הלכות פסוקות מרבותיו
ותימה הוא וכי עביד דינא בלא דינא
ל) מ)
תהלים לג ו
לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים
ושגורות בפיו: ראוי לישב בישיבה.
נ)
4. חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן
כי מה פשעו להיות בגיהנם ונראה
שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה
ס) ע)
(א)
רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב
וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה:
לפרש וטרדן שלא נבראו ביחד כי
❖
לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר
הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא שנאמר
כדרבי אבהו. להעמיד לפניו מתורגמן
אם מעט לכל דור ודור כדי שלא
רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ
נהר יוצק יסודם אמר ליה שמואל לחייא
לדרוש ברבים: למעלה נושאין פנים
יחריבו העולם ושני הלשונות בירושלמי
1
שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר
דניאל ז ט
דָּלִק:
בעבורו לדורו. שהכל ניזונין
בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני
הגהות הב"ח
שוה אך הלשון משונה ולכך לא חש
5. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו
בזכותו כגון רבי חנינא בן דוסא
מילי מעליותא דהוה אמר אבוך כל יומא
למתני איכא דאמרי לה בהאי לישנא
(א) גמ' את
א
תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:
משינה
כדאמרינן בעלמא
שיר השירים ה יא
ס)
(ט) כיון שאינו משנה לה רק חדא
ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור
6. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם
הנהר
תיבה: ופליג אר' שמואל בר
כל העולם אינו ניזון אלא בשביל
ואמרי שירה ובטלי שנאמר חדשים לבקרים
(ב) שם
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי
2
חנינא בני: למטה. מלכי האומות
נחמני. שהוא אומר שמלאכים
ולך (ג) שם
זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי
רבה אמונתך ופליגא דר' שמואל בר נחמני
מכבדין אותן בשבילו כגון ר' אבהו
זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
נבראים בדבור המקום ולא מנהר
דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל
ד"א זה המתגבר ביצרו
ישעיהו סו א
דינור: רבי חנינא בן דוסא
שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן
(ד) שם
7. וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ
דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו
במסכת סנהדרין ע) דהוו
למעלה. שהיה בעל מעשים יותר
במשפט לא ימעל פיו
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר
(ה) שם פפא
מלאך אחד שנאמר בדבר ה' שמים נעשו
נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו':
בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד:
מכל בני דורו:
3
אלו
ישעיהו ג ה
ולמטה
שראוי למסור לו כו'. כגון אב"ד
וברוח פיו כל צבאם כתוב אחד אומר לבושיה
(י) בבית קיסר. ולאו
4
והנקלה בנכבד יבואו
8. כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת
ולבו דואג בקרבו: תעלי. שועלים:
מאי
משום שלא היה חשוב
כתלג חיור ושער (רישיה) כעמר נקא
מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה
(ו) שם
כי יתפש איש באחיו. הכתוב היה
מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן
למעלה אלא משום שגם בדורו היו
וכתיב קוצותיו תלתלים שחורות כעורב
בהם (ז) שם
5
לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם: גִּבּוֹר
מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב
אנשי מעשה כמותו:
מאי אהיה
לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר
וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא
לשואלים הלכה: שבני אדם מתכסין
נענה
וְקֹסֵם וְזָקֵן: שַׂר חֲמִשִּׁים
מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך
(ח) רש"י
וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם
בהן. נחבאין שלא ישאלו להן לפי
כורסיה (ט) תוס'
חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ: וְנָתַתִּי
נאה במלחמה אלא בחור כתוב אחד אומר 4 כרסיה שביבין דינור וכתוב
שאין בקיאין בהן: ישנן תחת ידך.
נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים
אחד אומר עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד
כלומר אתה בקי בהן: אא"כ נכשל
ואיכא דאמרי לה בהאי
יִמְשְׁלוּ בָם: ישעיהו ג א-ד
4
לישנא
9. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ
בהם. כשהתלמיד נכשל בשמועתו
לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי
(י) ד"ה
בְּיַיִן מָסָכְתִּי: משלי ט ה
פעם ראשונה ושניה הוא נותן לב
❖
עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קיבלה
כגון רבי אבהו
01. קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ
לעמוד על שמועתו: לא אהיה. איני
בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל פִּיו:
מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא
משלי טז י
רגיל להיות: דלמא. האי נמי לאו
אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך (ב) אצל
11. כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו
הגהות הגר"א
משום דאנשי אמנה היו אלא דאי
בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין
נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף
[א] גמ'
הוה אמר גמירנא הוו אמרי ליה
תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת
להדום רגליו שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי כי אתא רב דימי
ישעיהו ג ו
תַּחַת יָדֶךָ:
6
אימא לן והוא
לא הוה ידע:
21. יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר
אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד
תקופת
לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין
שאמר להם המקרא הזה 7 ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה
לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא
תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם:
עשרה קללות מאי נינהו דכתיב כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל
8
ישעיהו ג ז
❖
31. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ
משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם
אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה
חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו
[א]
יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ
שמות כ ו
לַשָּׁוְא:
בעלי משנה כגון ר"י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר
מוסף רש"י
41. שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת
שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי
עד די כרסון רמיו.
9
יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ
וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם
וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה (ג) גבור זה בעל שמועות ואיש
(סנהדרין לח:) עד מתי אתה
תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה
מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו נביא כמשמעו
עושה שכינה חול.
מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה
❖
(שם)
וְאֶסְלַח לָהּ: ירמיהו ה א
קוסם זה מלך שנאמר 01 קסם על שפתי מלך (ד) זקן זה שראוי לישיבה שר חמשים אל תקרי שר חמשים
כלך מדברותיך אצל
אלא שר חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה דבר אחר שר חמשים כדרבי אבהו דאמר
נגעים ואהלות.
רבי אבהו מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה ונשוא פנים זה שנושאין פנים רבינו חננאל
לדורו בעבורו למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא למטה כגון רבי אבהו בי קיסר יועץ שיודע לעבר שנים
(סנהדרין
ארבע כנפים ופרקי' ישעיה
סז:) מתכסין כשמלה.
שראה בזמן שהיה בהמ"ק
ולקבוע חדשים וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשים בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין
קיים ראה שש כנפים אבל
ונבון זה המבין דבר מתוך דבר לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש ונתתי נערים שריהם מאי
יחזקאל שראה אחר חרבן
ארבע כנפים כביכול שנראה
ונתתי נערים שריהם א"ר אלעזר אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) בר
ישנן תחת
ליחזקאל כאלו נתמעטו
ידך.
מכנפי החיות שתים שתים
יעקב (ה) תעלי בני תעלי ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) אלו בני אדם
(שבת
ואמרינן הי מינייהו אימעוט
שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות
קיט:) דברים שאין בני
אמר רב חננאל אמר רב אותן
אדם עומדין עליהן.
שנאמר בהם ובשתים יעופף
וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות אמר רב קטינא אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם
אלא
וקרא כלומר שמשוררות
בעלי אמנה שנא' כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין
אם כן נכשל בהן.
בהן כדכתיב התעיף עיניך
11
בו ואיננו ורב פי' שאין
כשמלה ישנן תחת ידך והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אא"כ
(ו)
11
כתוב בזה הענין בס' שלנו
נכשל בהן ישנן תחת ידך ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין
(שם קכ.)
ורבנן באו לגלות דבר זה
21
מדרך אחרת כי ישעיה ראה
עם ישא אין ישא אלא לשון שבועה שנאמר 31לא תשא את שם ה' אלהיך (ז) לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי
רגלים מכוסין ויחזקאל ראה
בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא ודלמא שאני התם
רגלים מגולות עד שידע כי
(גיטין מג.) לא אהיה
הן רגל ישרה ואמר אותן
דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש
חובש.
שהיו מכוסין רגליהן בהן
כלל איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלם
הן שנתמעטו ודחינן ודלמא
41
דגלו ואחזו ליה דאי לא
וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם
יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא
(שבת
תימא הכי אפייהו היכי חזא
הא
קכ.) ודלמא שאני התם.
להו אלא דגלו ואחזו ליה
רגליהן נמי דגלו ואחזו ליה
דאי אמר להו גמירנא. אמרי ליה. (שם) ודחינן בשלמא אפיה אורח ארעא לגלויי קמיה רביה אלא כרעא מי אורח ארעא לגלויי קמיה רביה. ותוב פרכינן ודלמא
מאי לא אהיה חובש. (שם)
במסנא אחוון ליה והאי דקאמר ורגליהם רגל ישרה לא אתחזי במסנא מקום גבוה ונמוך ברגל אדם ואף אין בראשה אלכסון
כראשי אצבעות רגלי אדם. וכי הכי מתחזי במסנא. ועוד סייעינן לרבנן דאמרי כנפים שהיו מכסות בה רגליהן אימעטו וראן
מגולות דאי ס"ד מיכסיין הוו רגליהון ואפיהון בשלמא גליין אפיהון כי היכי דלחזינהו יחזקאל דאיכא תמן פני שור וליבעי עלייהו רחמי כריש לקיש אלא רגליהון למה להון לגלינהו אלא אימעיטו גפייהו ואתגליין רגליהון ופרכינן לעולם מיכסיין הוו ולא איגליין
אלא לאחוויי יחזקאל דקיימי רגל ישרה לכדריב"ח (ברכות י) ללמד שחייב אדם לכוון את רגליו בתפלתו שנאמר ורגליהן רגל ישרה נהר. דינור נגד ונפק מזיעת החיות ושפיך על ראש רשעים בגיהנם. אשר קומטו בלא עת אלו הרשעים שקומטו קודם שנברא
העולם ושתלן הקב"ה בכל דור ודור. והן הן עזי פנים. רב נחמן בר יצחק אמר ברכה היא. אלו ת"ח שמקמטין עצמם משינה בעוה"ז על דברי תורה הקב"ה מגלה להן סוד לעוה"ב. כתוב אחד אומר ושער רישיה כעמר נקי וכתוב אחר אומר קווצותיו תלתלים
שחורות כעורב. ל"ק כאן בישיבה פי' במושב הדין כזקן. שאין נאה בישיבה אלא זקן. וכן במלחמה אין נאה אלא בחור פי' יש מי שאומר מראות הללו כדרך חלום נראים כדכתיב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכתוב ביד הנביאים
אדמה. להודיע שמראה לנביאים כעין דמות באובנתא דליבא. אבל הקב"ה ישתבח שמו אין לו דמות. וזה הדבר מוכיח שאין שם דמות שאילו היה תמיד אחד או דמות בחור לעולם או דמות זקן לעולם אלא ללמדך שאין שם דמות כלל. אלא מה שמראה