יד:
אין דורשין
פרק שני חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נענה
מלאך מתוך האש גרסינן ולא גרסינן מלאך המות
תקופת תמוז הוה. דאין דרך להתקשר שמים בעבים: במזמוטי
א) ב)
א
ג)
חתן. מיני שחוק שמשחקין לפניהן: סיפר. דברים הללו: לכת
ובירושלמי מייתי קרא אז ירננו עצי היער:
ט ב
ד)
במזמוטי חתן וכלה. ובירושלמי גרס בשמחת חתן והיא היא:
שלישית. של כיתות היושבות לפני השכינה: הרצה דברים. דרש
ה)
והתניא
שלשה הרצאות יש. פרש"י דארצי מיהת קמיה מאן
במעשה המרכבה: דארצי וארצו קמיה. שהרצה לפני אחרים ואחרים
ו)
❖
ז)
הרצו לפניו: דארצי מיהא קמיה מאן
דארצי כלומר כיון
ח)
דארצי. אם לא הרצו אחרים לפניו
שחנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי
הא בדברי תורה הא
במשא ומתן בדברי
ט)
הוא הרצה לפני מי שחזר והרצה לפני
עקיבא דארצי לפני ר' יהושע מיחשב
י)
תורה הוו במשא ומתן לא הוו ת"ר מעשה
הגהות הב"ח
כ) ל)
אחרים לכך הוזקק להימנות כאן
כמו דארצי קמיה לאפוקי דר"א בן
ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור
(א) גמ'
מ)
משום דרבי עקיבא להודיע שהוא
ערך שהרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי
נ)
ויוצא מירושלים
(א) והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר
❖
הרצה ואחרים הרצו לפניו אבל ר"א
שלא הרצה בפני שום אדם ולא משמע
אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה
ללמוד
לא אחרים הרצו לפניו ולא הוא הרצה
לי כלל דמנא ליה דחשיב כיון דארצי
תורה מפיו
מרכבה אמר לו לא כך שניתי לכם ולא
לפני מי שהרצה לפני אחרים: נכנסו
קמיה מאן דארצי כמאן דארצי קמיה
בני
תורה אור השלם
במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם מבין
לפרדס. עלו לרקיע על ידי שם:
(ב) שם כל
דמי ועוד דלא הוי שיטתו לפי תירוצו
האילנות
1. הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ
שיש טהור. מבהיק כמים צלולין:
מדעתו אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך
דלעיל דארצי וארצו קמיה דחשיב
ויש
תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת: אֵשׁ
אל תאמרו מים מים. יש כאן איך
והשתא אי הדר ביה הוה ליה למימר
דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור מיד ירד
אומרים שירה זאת
וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ
אמרו אז ירננו עצי
נלך: הציץ. לצד השכינה: ונפגע.
אלא כיון דארצי כו' וגם מה שפי'
ט)
סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ:
רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף
היער
הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת עֵץ
נטרפה דעתו: יקר בעיני ה' המותה
רש"י בשם רבינו הלוי דמשמע ליה
וישב על האבן תחת הזית אמר לו רבי
פְּרִי וְכָל אֲרָזִים:
לחסידיו. הוקשה מיתתו לפניו לפי
לישנא שאדם אחר הרצה לפני חנניא
ואף מלאך נענה מתוך
תהלים קמח ז
מפני מה ירדת מעל החמור אמר אפשר
2. לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי
האש ואמר ודאי הן הן
לא יתכן דאם כן ד' הרצאות בהון
שמת בחור ואעפ"כ אי אפשר שלא
(ח)
מעשה מרכבה (ג) שם
אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו
עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים
ועוד מנא ליה הא דהרצה אחר בפני
ימות משום שנאמר כי לא יראני
כר"א בן
לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:
ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על
האדם וחי : שאלו את בן
חנניא ואינו מפורש בשום ברייתא
ערך
תהלים קא ז
3. יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה
אבל אתה
החמור מיד פתח ר"א בן ערך במעשה
זומא מהו לסרוסי כלבא. הואיל
על כן נראה להר"י כמו שפירש
אב"ע (ד) שם
לַחֲסִידָיו:
בספר הישר דארצי וארצו קמיה
וסירוס כתיב אצל מומי קרבן י) וכלב
המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים
במעשה
תהלים קטז טו
קחשיב אותן שהצליחו כל כך להרצות
אפילו חליפיו אסור למזבח משום
מרכבה
4. דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָ
וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן
(ב)
ונתקשרו
בפני רבם הכי ר' יהושע בפני רבו
מחיר כלב כ) אסור לסרסו או לא:
פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ:
ואמרו שירה מה שירה אמרו הללו את ה'
מעשה מרכבה
1
משלי כה טז
בתולה שעיברה מהו לכהן גדול.
רבן יוחנן בן זכאי ור"ע בפניו שהיה
(ה) שם
5. וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק
מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל
רבו ורבי חנניא בפני רבי
והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי
ואמר
וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיְיָ
ארזים הללויה נענה מלאך מן האש ואמר
וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ:
עקיבא רבו וחשיב שלשה הרצאות
נמי כהן גדול נשאה ולא ידע שהיא
❖
מוכנים לכם
ויקרא כב כד
הן הן מעשה המרכבה עמד רבן יוחנן ב"ז
שהלכו בענין זה לאפוקי ר"א בן ערך
מעוברת ומצא לה בתולים ואחר כך
(ו) שם
ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל
איני (ז) שם
שלא הרצו בפניו ואפי' הרצה לא
נמצאת מעוברת מהו לקיימה משום
הזהרו
שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין
הרצה מקמי מאן דארצי ומעיקרא
בתולה מעמיו יקח :
גליון הש"ס
שאל (ח) תוס'
שני ליה כולו אלא שלא הבין המקשה
יכול
ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה יש נאה
תוס' ד"ה נכנסו וכו' ולא
(ג)
הן
עלו למעלה ממש.
כל דבריו דפריך ליה כיון שלא הרצו
דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש אתה נאה דורש ונאה
דאינו
מקמי חנניא היה לו למנות ר"א בן
מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך וכשנאמרו
רבן כגון הכא
ערך כמו חנניא ומשני ליה דארצי
ד"ה בתולה וכו' ושמא
הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך אמרו אף
בפני רבי יהושע
כאן שאף היא בכלל
מקמיה מאן דארצו שהוא הרצה בפני
האיסור.
אנו נדרוש במעשה מרכבה פתח רבי יהושע ודרש (ד) ואותו היום תקופת
ר"ע רבו שהצליח בפני ר' יהושע
❖
ופריך
תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי
וארצי וארצו קמיה קרינא ליה בר'
(ט) בא"ד
לא הרצה תלמיד
השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי
עקיבא לאפוקי ר"א בן ערך שלא
לפני רבו
מוסף רש"י
הרצו לפניו (ט) ואפי' הרצו לפניו רבן
חתן וכלה הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר
יוחנן רבו לא מצינו שהרצה הלכך לא
הרצה
אשריכם ואשרי יולדתכם אשרי עיני שכך ראו ואף אני ואתם בחלומי מסובין
רבן יוחנן רבו לא
דמי להאי סידרא ומיהו כשנדקדק
היינו על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן עלו לכאן
(שבת קכ.) קיצץ
מצינו שהרצה
(ה)
פרש"י יש לישבו דה"נ קאמר דארצי
(י) ד"ה
בנטיעות.
טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם אתם ותלמידיכם ותלמידי
עליו (כ) ד"ה
מיהא קמיה מאן דארצי אם לא
תלמידיכם מזומנין לכת שלישית איני והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר
הרצו אחרים לפניו הוא הרצה מיהא
כשהיא
שלשה הרצאות הן ר' יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ר"ע
מקמי מאן דארצי ומשום ר"ע הוזקק
לא
❖
הרצה לפני ר' יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר"ע ואילו ר"א בן ערך
(ל) בא"ד
למנותו דארצי וארצו קמיה אבל ר"א
(לקמן טו.)
דקא מיבעי ליה מי
לא קא חשיב דארצי וארצו קמיה קחשיב דארצי ולא ארצו קמיה לא
למה נחשביה לא הורצו לפניו ולא
קטרחינן
הורצו מקמיה מאן דארצי:
קא חשיב והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה וקא חשיב דארצי מיהא
(ו)
רבינו חננאל
נכנסו לפרדס. כגון על ידי שם
דאי
קמיה מאן דארצי ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא
א
לנביאים כעין דמות מה
$ ולא עלו למעלה ממש אלא
אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור (ז) אל
שיישר לפניו. ויש מי
היה נראה להם כמו שעלו וכן פי'
שאמר מלאך הוא זה
תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי
בערוך : לסרוסי כלבא. משום
2
בתר
ל)
שנאמר בו ושער רישיה
מי
הציץ ומת עליו הכתוב אומר 3 יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ
ושחורות כעורב: עד
שאף מחירו אסור לקרבן שאלו לו
חיישינן לדשמואל או
כרסוון רמיו פשטוה
טפי מאחריני וכן פרש"י: ונפגע ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר
(י)
4
דלמא דשמואל לא
אחד לכסא ואחד
בתולה שעיברה מהו לכהן
שכיח והא לא קא
לשרפרף. י"ח קללות
קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום שאלו את בן זומא מהו לסרוסי
מיבעי ליה אי חיישינן
קילל ישעיה את ישראל
גדול. ופרש"י (כ) שהיא
כלבא אמר להם ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו שאלו
ב
שמא לא נבדקה יפה
5
ולא נתקררה דעתו עד
אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל
את"ל דשמואל לא
שאמר להן ירהבו הנער
את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל
שכיח
בזקן והנקלה בנכבד.
מהימנא וקשה להר"י דהא פרק קמא
יכול
וחשבון י"ח קללות הא
דכתובות תנן היתה מעוברת
דכתיב כי הנה האדון ה'
מ)
מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' רבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין כו' והכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע $ ושמא כאן
וקשה
צבאות מסיר מירושלם
(מ) בא"ד
ומיהודה משען ומשענה
נ)
שאף היא בכלל האיסור כדכתיב [והוא אשה בבתוליה יקח] קרי ביה יקיח נאמנת ולהר"י נראה (ל) דטרחינן לבודקה ע"פ חבית כדאיתא
ביאה
וגו' אלו ת"ר סדרי
בריש כתובות ואי דשמואל לא שכיח לא טרחינן ומוקמה בחזקת בעולה אי נמי קמיבעיא ליה בהך דבדקנוה ע"פ
משנה: לא אהיה חובש
החבית אי חיישינן
שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח וכן מסקינן בריש תינוקת שאני שמואל דרב גובריה אך
כלומר לא הייתי
מחובשי ביהמ"ד. ובביתי
קשה להר"י דהא
מסקינן בכתובות בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאין בהטייה וי"ל דודאי תחילת ביאה רוב
אין לחם ואין שמלה.
בקיאין בשעת מעשה (מ) אבל גמר כדי שתתעבר אי אפשר כי אם לשמואל:
אין בידי לא מקרא ולא
משנה ולא תלמוד. איני
ומחיוהו
והא אמר רבה לא חרבה
ירושלים עד שפסקו ממנה ראשי אמנה שנאמר אם
יש איש עושה משפט מבקש אמנה. ומפרקינן ל"ק במשא ומתן לא היו אנשי אמנה אבל בדברי תורה לא היו משקרין אלא היו בעלי אמונה. ג' הרצאות הרצו במעשה מרכבה.
ר' יהושע הרצה לפני ריב"ז [ר"ע הרצה לפני ר"י חנניא בן חכינאי הרצה] לפני ר' עקיבא הני כולהו ארצו וארצו אחריני קמייהו. אבל ר' אלעזר בן ערך ארצי ולא ארצי אחריני גביה. ת"ר ד' נכנסו לפרדס. אלו הן בן עזאי ובן
זומא אחר ור' עקיבא. אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. פי' כינוהו פרדס מעין ג"ע שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום
בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים
במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפני' מהיכל וצוה אותם ר"ע כשאתם מגיעין להביט באובנתא דליבא אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שאין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראית והאומר מים נהדף שנמצא
משקר ובלשון הזה מפורש בהיכלות רבתי מפני ששומרי היכל פתח שיש מטילין ומשליכין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טפה אחת. א"ר עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טפה אחת אלא אויר זיו אבני
שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומים למים והאומר מים הללו מה טיבן נהדף כו' ואינם עולים בשמים אלא צופים ורואים באובנתא דליבא כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה ובן עזאי הציץ
כלומר הוסיף להזכיר
בשמות
כדי להביט באספקלריא מאירה ומת בן
זומא הציץ ונפגע כלומר נטרפה דעתו אחר קיצץ בנטיעות כיון שכינו המקום ההוא פרדס א' קיצץ בנטיעות. כלומר דיבר כלפי למעלה