אין דורשין פרק שני חגיגה
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומחיוהו
שיתין פולסין. להודיע
יכול אני לבעול. שהיה בקי בהטייה וזו נמי נבעלת כן: באמבטי.
(כ) לו שאין יכולת למטטרון
א)
א
יותר מאחריני: שובו
❖
בנים שובבים. בירושלמי
כלי שרוחצין בו כל הגוף וי"ל שהטיח שם אדם שכבת זרע ונכנס
ב)
במעיה: מעיקרא. כשיצאת מן האדם: מאין ולאין. מאין תבא ואין
מפרש למה אירע לו כך ואיכא טפי מקראות שדורש והיה הורג
ג) ד)
לבך טרוד: צופה הייתי. מתבונן הייתי במעשה בראשית: ואין
(ל) דוברי דברי תורה ואמר כל תלמיד דהוה חמי ליה הוה קטיל ולא עוד
הגהות הב"ח
ביניהן. במקום חיבורן מקום קשרי
דהוה על לבית ועדא הוה חמי טליא
ה)
(א) גמ' דלמא
כיפת הרקיע בקרקע: גודא דגמלא.
קמיה סופרא ואמר מאן אלו עבדין
יכול אני לבעול כמה
בעילות בלא דם או
(ב) שם
ו)
כשמסדרין לווחין של גשר זו אצל זו
הכא כו' כיון דהוו שמעין ליה שבקין
חדא
דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו
ז)
שעתא ביומא
אי אפשר שלא תהא ריוח בינתים וכן
ואזלין וקאמר ליה ר"מ מאי דכתיב
דשמואל לא שכיח $ וחיישינן שמא באמבטי
ח) ט)
ולמיכתב (ג) שם
ז)
גלימי וכן כסי: סחופין. כפופין:
(וה' בירך) את כל אשר לאיוב
❖
י)
עיברה והאמר שמואל כל שכבת זרע
אחר קיצץ בנטיעות. קלקל ועיות
למשנה
ואמר לו שכפל לו
יש בשמים מיד
שאינו יורה כחץ אינו מזרעת מעיקרא נמי
(ד) שם שידע
(א)
כנכנס לפרדס ומקצץ הנטיעות.
ממונו והוא השיב שר"ע דריש ליה
כבודי ומרד בי
יורה כחץ הוה ת"ר מעשה ברבי יהושע
תורה אור השלם
ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים
בזכות מצות ומעשים טובים ברך
בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר
לנכנס לפרדס נקט לישנא דקיצץ
מראשיתו ומייתי ליה טוב אחרית
1. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ
(ה) שם
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ
בנטיעות: לא עמידה לא גרסינן:
הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו אמר
דבר מראשיתו ודריש ליה ר"מ לאדם
ששמך יצא בכל הארץ
אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי
לא עורף. דבכל צדיהן יש להם פנים:
שהוליד בנים בילדותו ומתו ובזקנותו
לו מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי
(ו) שם
בראשית א ב
הַמָּיִם:
2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ
בעולמו
עיפוי. עיפות: פולסי. מכת מקל
הוליד ונתקיימו ואמר לו ר"ע רבך
בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין
(ז) שם
בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין
בשטונאד"י: פוגלא. צנון: ממישרא.
לא כך דרש אלא טוב אחרית דבר
זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר
בראשית א ו
מַיִם לָמָיִם:
ערוגה: ונוחין לאבדן. על ידי שכחה:
שהוא טוב מראשיתו [ובי] הוה
3. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא
האלהים אפילו ככלי
ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה
1
חרס אבל (ח) שם
המעשה אבויה אבי הוה מגדולי
כי
אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי
שמרחפת על בניה ואינה נוגעת אמר להן
הללו
הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה
ירושלים וביום שבא למהולי קרא לכל
שנשתברו (ט) שם
יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ
רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים מרחפת על
גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד
והלא
וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
(י) שם
פני המים אימת הוי ביום הראשון הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב
קהלת ה ה
ולר"א ולר' יהושע במקום אחר מן
4. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם
כיון שהגיע לתחום שבת
דאכלין ושתין שרין מטפחין ומרקדים
ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן
(כ) תוס'
2
יְיָ כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם
אמרי עד דאלין עסקין בדידהו נעסוק
שאין
אמרי כי גודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר
לו יכולת יותר
בדידן ישבו ונתעסקו בדברי תורה
וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי
אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב
(ל) ד"ה
אֶתְכֶם צִיּוֹן: ירמיהו ג יד
ירדה אש מן השמים והקיפה אותן
5. בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב
רבי ואמרינן
אומר 3 אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא
אמר לון אבויה אבא גברין מה באתם
משבח
וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה
ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי
באורייתא
א
(ב)
לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים
לשרוף ביתי אמרו לו ח"ו אלא יושבין
עַל דִּבְרַת שֶׁøא יִמְצָא
לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות
היינו וחוזרין דברי תורה מתורה
ספרא והוה אמר מאן
הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה:
הן אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא א"ל מ"ט כי חזיתיה
לנביאים ומנביאים לכתובים והיו
אלין יתבין
קהלת ז יד
(ג)
6. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה
וכיון כן הוון
לא קמת מקמיה איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה
הדברים שמחים כנתינתן מסיני לא
שבקין ליה ואזלון לון
וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן
באש נתנו אמר הואיל וכך כחה של
בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר (ד) אמר הואיל ואיטריד
לרבי
בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ
4
וה'
תורה אם יתקיים הבן הזה לתורה
שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם:
ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות
ברך את איוב מראשיתו
ישעיהו סא ז
אני מפרישו ולפי שלא היתה כונתו
רעה נפק אשכח זונה תבעה אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את (ה) עקר
7. יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה
לשמים לפיכך לא נתקיימו בו ובמקום
שהיו ביה
אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה
פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא שאל אחר את ר"מ לאחר
שיש בגמרא שלנו אחורי הפרגוד יש
אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה
כשהוא
שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים
וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם:
5
לשם מאחורי בית קדשי הקדשים עוד
ובו
ירמיהו יז יח
אמר לו כל מה שברא הקב"ה (ו) ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים
איתא התם שהיה רוכב ביוה"כ שחל
8. לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית
אביו
היה למהול
ברא נהרות אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים
להיות בשבת ושמע כו' ומייתי ההוא
וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז:
אותו אמר ר"א
איוב כח יז
דפרק קמא דקדושין שראה
ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן
9. אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ
לרבי יהושע
(מ) אחד שנטל הבנים ושילח את האם
אנן
לָרְשָׁעִים: ישעיהו מח כב
ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל
רבותי
01. כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר
וכי אייתי נפל ומת ולא היה דורש כר'
חלקו וחלק חברו בגיהנם אמר רב משרשיא מאי קראה גבי צדיקים
את ביתי
וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ
יעקב כדמייתי התם ועוד איתא שראה
עלי
לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
כתיב 6 לכן בארצם משנה יירשו גבי רשעים כתיב 7 ומשנה שברון שברם
❖
לשון רבי יהודה הנחתום נתון בפי
בדברי
ירמיהו ב כב
שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב לא יערכנה
8
כלב והיינו גברא רבה דקדושין ורבי
והיתה האש מלחך
זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן
נתן אומר כשהיתה אמו מעוברת ממנו
סביבותיו כלחיכתן מסיני
גליון הש"ס
ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית (ז) אמר לו ר"ע רבך לא אמר
נתינתן מסיני
עברה לפני ע"ז והריחה מאותו המין
גמ' וחיישינן שמא באמבטי
להן אבויה
כך אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית (ח) אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף
ואכלה והיה אותו המין (נ) ח) מזדעזע
(מ) בא"ד אדם
עיברה.
ט)
בגופה כעכנא ולבסוף חלה מתנונא
ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה אמר לו אף אתה חזור בך אמר לו (ט) כבר
(נ) בא"ד
❖
ואמרו לו לר"מ רבך אבאיש אזל גביה
שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר ת"ר מעשה באחר
לבקרתי' וא"ל חזור בך אמר אי הדרנא
(ס) בא"ד
שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה
מתקבלין אמר ליה והכתיב
רבי
מוסף רש"י
מפיו (י) אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום
תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני
את קברו
ונוחין לאבדן ככלי
שבת א"ל אף אתה חזור בך א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי
אדם בכה אלישע ונפטר א"ר מאיר
זכוכית.
הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר תקפיה עייליה לבי מדרשא א"ל
דומה שמתוך תשובה נפטר (ס) וכי מן
קיברא אייקד מה
עבד
לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים עייליה לבי
[דקברוניה] ירדה אש מן השמים
9
(ע) בא"ד
ושרפה אותו וא"ל לר"מ הא קבר
כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו כי אם תכבסי בנתר
❖
(סנהדרין צא.)
01
דרבך [אוקיד אתא] וקא פריס
(פ) בא"ד לר"מ
ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל
אנא
גלימיה עליה ואמר ליני (פה) הלילה
לינוקא
(ע) ❖
קדמי
רבינו חננאל
וגו' ליני פה בעולם הזה
שדומה ללילה והיה בבוקר לעולם הבא אם יגאלך טוב יגאל זה הקדוש ברוך הוא שנאמר טוב ה' לכל יגאל ואם לא
דכיון דחזא למטטרון
דאתייהבא ליה רשותא חדא
יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי אמרו ליה (פ) אין [אמרין] לך בההיא עלמא למאן את בעי למקרבה קדמייתא לאבוך או לרבך אמר לון מיקרב לעזי רש"י
שעתא למיתב למכתב זכותא
לרבי קדמוי ובתר כן לאבא א"ל ושמעינן לך א"ל ולא כן תנינן י) מצילין תיק הספר עם הספר מצילין אלישע בזכות תורתו:
דישראל אמר גמירי דלמעלה
בשטונאד"י. מקלות.
באותו מקום אין שם ישיבה
הא
שמא שתי רשויות הן. יצתה
בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר שגלוי וידוע לפניו שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם. שאילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעלת בפני בעלי תשובה מיד מחיוה למטטרון שתין פולסי דנורא.
ח"ו שיש עליו דין אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו וזה שאמר אחר משום ר' עקיבא כי רשע מתייסר בגיהנם חלקו וחלק הצדיק והצדיק זוכה בג"ע חלקו וחלק הרשע ואסמכוה אקרא זה לכן בארצם משנה
יירשו ומשנה שברון שברם. ד"א לאו דסמכא הן וקרא מדרש הוא ולא עיקר. מיהו אית לן למימר שהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ועונו גדול מאד הוא ועליו ועל כיוצא בו נאמר ומשנה שברון