טו:
אין דורשין פרק שני חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כי שכיב. אחר: אמרי. ברקיע לא מידן נידייניה כו': חדא הוה ביננא. תלמיד אחד היה בינינו ונכשל ויצא לתרבות רעה ואין כח
י א
א)
ב)
בין כולנו להביאו לעולם הבא: אי נקטי ליה ביד מאן מרמי ליה . אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא מי יקחנו מידי. מרמי לשון
(ז)
❖
ג)
נוטל מידי ויש לו דוגמא בפסחים ארמויי ארמייה מיניה גבי ככר בפי עכבר: מאן. כמו מנאי לשון קצר הוא: שומר הפתח.
של גיהנם לא עמד לפניך רבינו בבואך להוציא אחר משם: לדעתם לא נאמר. אלמא ברשיעי
עסיקינן וקאמר הט אזנך: הטי אזנך.
לשמוע ואת מעשיהם שכחי ואל
תורה אור השלם
הא בגדול הא בקטן.
תלמדי אותן: גדול. היודע ליזהר
לינוקא פסוק לי פסוקך א"ל ואת שדוד מה
והא דריש
ד)
1
1. וְאַתְּ שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי
[שלא ילמוד] ממעשיוז) יכול ללמוד תורה
ה)
פ' בתרא דמו"ק
(י)
תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב
כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי
ו) ז)
מפיו: תחלא. פרי החיצון הנאכל
עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ
דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה
כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו'
ח)
עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי
בתמרה: שיחלא. גרעינה הנזרקת:
איכא למימר דקטנים הוו דגרסי
❖
עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה
מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ
[השתא קאמר]. עכשיו שמע לקולך
קמיה וחיישי' דלמא מימשכי אי נמי
ירמיהו ד ל
יְבַקֵּשׁוּ:
לתליסר בי כנישתא כולהו פסקו ליה כי
2. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים
ואמר שמועה מפיו: קלני מראשי.
אפילו הוו גדולים נידהו רב יהודה
מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא
האי גוונא (א) לבתרא א"ל פסוק לי פסוקך א"ל
הגהות הב"ח
רבי מאיר אמרה במסכת סנהדרין
כיון שמצא מקום לנדותו ובדין היה
בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:
ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי
(א) גמ'
במדרש כי קללת אלהים
תהלים נ טז
כיון דסנו שומעניה. הר"ר אלחנן:
2
כל עמר דנקי נחית אגב אימיה.
3. לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד
לבישותא
וגו' ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה
תלוי קל לית ח) איני קל
(כ)
(ב) שם
בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד
בִּמְגוּרָיו: איוב יח יט כלומר מי שיראתו קודמת
ולישנא מעליא כינה הדבר כלפי
אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר
בנורא
ליה (ג) שם
4. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ
מעלה קלני מזרועי כבד אני
לחכמתו חכמתו מתקיימת ודואג
אלהים איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה
רבי
דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ
מזרועי שיצרתי זה שמת בעונו:
ואחיתופל דלא מגני להו תורתן לפי
וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי ואיכא
מן השמים
מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ
ותלי בעיברא דדשא. נשען
שלא היה להם יראה כלל כדאיתא
צְבָאוֹת הוּא: מלאכי ב ז
דאמרי אמר אי הואי בידי סכינא הוה קרענא
בתורה (ד) שם
5. הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי
על הבריח: ברבנן. בתלמידים
בסוטה פרק נוטל :
ליה כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן
אשכח תמרי
חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית
היוצאין לתרבות רעה: שוקלין.
כבני
(ה) שם
לְדַעְתִּי: משלי כב יז
לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי לא מידן
לדרוש קל מחמור וחמור מקל לפי
כך הוא (ו) שם
6. שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי
שנשפך
לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא אמר
המשקולת של ק"ו: במגדל הפורח
אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית
(ז) רש"י
אָבִיךְ: תהלים מה יא
באויר. י"מ שדורשין גובהו של למ"ד
ר"מ מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי
7. אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי
ודורשין בו כל זאת וי"א מגדל דור
מאן (ח) ד"ה
נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר אמר ר' יוחנן גבורתא
לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל
או
הפלגה. ולי נראה מגדל הפתוח לאויר
לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן
למיקלא רביה חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אי נקטיה ביד מאן מרמי
לא (ט) ד"ה
(ב)
הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים:
גרסינן והן מהלכות אהלות מגדל של
צמר בן
שיר השירים ו יא
ליה מאן אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק
עץ שקורין משטיי"ר ועומד בפתח
8. לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה
יומו כשהוא
קוטרא מקבריה דאחר פתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא
מי
סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר
ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא
(י) תוס'
אֶת הַמִּגְדָּלִים:
עמד לפניך רבינו בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי אמרה ליה רבי פרנסני
אויר במסכת אהלות ישנה
ישעיהו לג יח
אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של אחר אני אמר לה עדיין יש מזרעו
משנה מגדל העומד באויר: ד'
9. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה
בההוא
צורבא מרבנן
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו
הדיוטות. בלעם ודואג ואחיתופל
בעולם והא כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו אמרה לו
(ג)
3
(כ) ד"ה
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ
וגחזי בפ' חלק: טינא היתה בלבם.
❖
זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי בכה
נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן
רשעים היו מימיהם: אחר מאי.
מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
ואמר רבי ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה ור"מ
❖
שיר השירים א ד
מפני מה בא לידי כך ולא הגינה תורתו
היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי
מוסף רש"י
עליו: זמר יווני לא פסק מביתו.
יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי
4
בזמן שאדם מצטער.
והיה לו להניח בשביל חורבן הבית
גליון הש"ס
מלאך ה' צבאות הוא א אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה
$ דכתיב בשיר לא ישתו יין
רש"י ד"ה זמר יוני וכו'
(סנהדרין מו.) שכינה מה
מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש
: נושרין מחיקו. קודם שהפקיר
לשון אומרת.
דכתיב בשיר.
❖
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא
עצמו לתרבות רעה אלמא טינא הוות
5
קלני מראשי קלני
בלבו: כל עמר דנחית ליורה סליק.
לדעתי רב חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך
מזרועי.
6
כל צמר שניתן ליורה של סממנין
ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן כי אתא
לעזי רש"י
שהיו
לצבוע עולה לו צבעו או אינו עולה
(שם)
רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא דרש
❖
סופרים כל אותיות
(ד)
מישטיי"ר. ארון כלים.
כלומר כל הלומדים לפני חכמים עולה
שבתורה.
רבא מאי דכתיב 7 אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה
להן תורתן להגין עליהן מן החטא (ח):
(סנהדרין
נמשלו ת"ח לאגוז לומר לך מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה
קו:) שוקלים קלין
כל דנקי אגב אימיה.(ט) שלא
רבינו חננאל
וחמורין.
אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת אשכחיה
נתלכלך בגיזה עולה לו צבעו כלומר
(שם) במגדל
שברם. והאי דבדק אחר
רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתא
הפורח באויר.
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו
בינוקי משום דהוה ר'
מאיר מפצר ליה לחזור
מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא
עולה לו כן נראה בעיני. ורבותי
בתשובה ולא היה לבו
מפרשין כל עמר דנחית ליורה סליק
גמר שמעתא מפומיה דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו
חפץ וא"ל שמעתי
כל שירד לידון בגיהנם עולה אגב אמו
מאחורי הפרגוד והוא
זרק א"ל השתא קאמר מאיר בני (ה) אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה
מעיקרא טינא היתה דלא
צמר בן יומו שלא נרמס בטיט עולה לו
לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב"ה מצטער על דמן של
פסק זמר יווני מביתו
הצבע כלומר שיש זכיות בידו עולה:
ובשעה שהיה עומד
רשעים (ו) ק"ו על דמן של צדיקים שנשפך אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי
מבהמ"ד הרבה ספרי
מאי
בעיברא דדשא וקא בכי א"ל שיננא מאי קא בכית א"ל מי זוטרא מאי
מינין היו נושרין מחיקו
ויצא לתרבות רעה. זה
דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר שהיו סופרים כל אותיות
8
שאמר ר' מאיר מתי אמות
ואעלה עשן מקברו כלומר
שבתורה איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות
ידין אותו הקב"ה באש
הלכות במגדל הפורח באויר ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן
יוקדת מעלה עשן כדי
שיתכפרו לו עונותיו ויזכה
ג' מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אנן מה תהוי עלן א"ל שיננא טינא היתה בלבם אחר
לעוה"ב וכיון שהגיע ר'
מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין
מאיר למות ביקש רחמים
על זה וקבל תפלתו וכיון
מחיקו שאל נימוס הגרדי את ר"מ כל עמר דנחית ליורה סליק א"ל כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק כל דלא
שמת עלה עשן מקברו של
הוה נקי אגב אימיה לא סליק ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה ואף
(סנהדרין קו:)
אחר. ור' יוחנן אמר חד
9
הוה כאן. כלומר אחד מן
רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי
חכמי [בית] מדרשינו
מאי
חטא אין בנו זכות לפני
הקב"ה להצילו מדינה של
גיהנם. מתי אמות ואפסיק עשן מקברו. ור' מאיר היכי הוה גמיר מאחר והכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וא"ר יוחנן אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם
לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ואע"ג דאמרינן ר' מאיר קרא אחרינא אשכח וסמך עליה דכתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי מכלל שיש לך לקבל תורתו ולא דעתו. ואמרינן
קשו קראי אהדדי ושנינן הא דאמרינן אם דומה הרב למלאך ה' צבאות בקשו תורה מפיהו בקטן דעביד כדעתיה דרביה דחיישינן דלמא מפיק ליה לתרבות רעה אבל גדול דכדעתא דנפשיה קא עביד הט אזנך ושמע דברי
חכמים וגו' האמר אליהו דאמרי במתיבתא דרקיעא שמעתא מכלהו רבנן. ושמעתתיה דר' מאיר משום דגמר מאחר לא אמרי הלכתא אפילו גדול ללמוד תורה מחבירו ירא שמים טפי עדיף ליה. פי' שיחלא קליפתה שהיא
כסותה ותיקה. פי' כמגדל הפורח. משנה ידועה היא. קלני מראשי קלני מזרועי כבר פירשנוה בסנהדרין. פי' בעברא דדשא בבריח הדלת. אף ר' עקיבא ביקשו המלאכים לדחפו אמר הקב"ה הניחו לזקן זה ראוי הוא להסתכל