אין דורשין פרק
שני חגיגה
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כבני
אדם. הוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם
מאי דרש. מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם. א"נ
יא א
א) ב)
שלא טעה כמו שטעה אחר: דוגמא. דבר היכר העומד לדוגמא
כדלקמן גבי דדמי לבהמה ואיכא למימר דהוי בכלל הני
יב ב
להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו
ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי (ח) אשכחי' שלשה דומין
לבהמה. הר"ר אלחנן: ויעשה מה שלבו חפץ.(ט) לגמרי משמע
ניכר: ומה למטה. והרי אמר ומתחת זרועות עולם
ג)
ד) ה)
ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד
דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר
יג ג
ו)
קונו: לייטי עלה במערבא לא גרסינן
ולא בפרהסיא ולא כפר"ח דשילהי
מאי דרש אמר רבה
בר בר חנה אמר רבי
❖
ז)
לה: כאילו דוחק רגלי השכינה.
פ"ק דקדושין דפירש
ח)
יוחנן 1 (ואתא) מרבבות קדש אות הוא
ט) י)
אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב
דח"ו שהיה מתיר לעשות עבירה
ברבבה שלו ורבי אבהו אמר דגול מרבבה
כ)
2
אלא קאמר ילבש שחורים וילך מוסף רש"י
והארץ הדום רגלי: למקום שאין
❖
דוגמא הוא ברבבה שלו וריש לקיש אמר
❖
מכירין אותו. אין דעתו גסה עליו
למקום אחר דלבישת שחורים
הובא בעמוד הבא.
ה' צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו ורבי
3
ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא אין
ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי
חייא בר אבא א"ר יוחנן 4 לא ברוח ה' ואחר
תורה אור השלם
אדם נותן (ז) לב לפי שאינו חשוב
עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה
רבינו חננאל
הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש
בעיניהם וכן בלבוש שחורים: דמצי
שלבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר
1. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח
בכבודי מאי דרוש אמר ר'
מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר
כייף ליה ליצריה. ובוטח על שהוא
לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה והנה
עליו וסוגיא דשמעתא אינו משמע
יוחנן ואתא מרבבות קודש
פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ
כדבריו הכא ובריש פרק בתרא
נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים:
ה' עובר ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים
אות הוא ברבבה שלו [ה'
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ:
היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה.
דמועד קטן :
דברים לג ב
צבאות שמו] אדון הוא
שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם
בכהנים בזמן שבית המקדש
2. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל
בצבא שלו אמר רבי יוחנן
טוב לו בצינעא מפרהסיא: ומברכין
שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים
מֵרְבָבָה: שיר השירים ה י
לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש
קיים. מכאן קשה
את העם בשם המפורש. שהשכינה
3. כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ
לא ברעש ה' ואחר הרעש
כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו
שורה על קשרי אצבעותיהם: אל
על פרש"י דפ"ג דמגילה
אש לא באש ה' ואחר האש
וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְיָ
כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות
קול דממה דקה [והנה ד'
צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
י)
תאמינו ברע. האומר לך חטא:
על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא
עובר]: ת"ר ו' דברים נאמרו
ישעיהו מח ב
כמלאכי השרת יודעין ס"ד אלא שומעין
ואל תבטחו באלוף. לומר שימחול:
ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין
4. וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר
בשידין שלשה כמלאכים יש
מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה
להן כנפים ושטין מסוף
וכפיס. חתיכת עץ כמו כפיסין
בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים
לִפְנֵי יְיָ וְהִנֵּה יְיָ עֹבֵר וְרוּחַ
העולם ועד סופו ושומעין
גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים
בבבא בתרא : אתם עדי.
בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות
כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין
מה שעתיד להיות וג' כבני
וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְיָ לֹא
והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית
הוא מעיד בעצמו בכל עוונות שאוכיח
אדם פרין ורבין ואוכלין
כבני אדם ומתים כבני אדם ששה דברים
בָרוּחַ יְיָ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ
בפניו: מתני' יוסי בן יועזר אומר
ושותין ומתין כבני אדם: ו'
המקדש קיים ואילו התם בגבולים
לֹא בָרַעַשׁ יְיָ: וְאַחַר הָרַעַשׁ
נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת
דברים יש בבני אדם יש בהן
אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְיָ וְאַחַר הָאֵשׁ
שלא לסמוך. בי"ט. וזו היא מחלוקת
מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה
דעת ומהלכין בקומה זקופה
שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש
קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:
ראשונה שהיתה בחכמי ישראל: יהושע
בשיבבותיה דרב הונא (י) והוה פריס
מלכים א יט יא
ומספרין לשון קודש
להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה
5. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר
כמלאכים אוכלין ושותין
בן פרחיה. כולן דור אחר דור: יצא
ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה
ומוציאין רעי ופרים ורבים
יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן
זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון
מנחם. בגמרא מפרש להיכן יצא:
ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר
כבהמה. שאלו את בן
מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא
הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה
נכנס שמאי. להיות אב ב"ד תחתיו:
משום היסח הדעת והכי איתא
זומא בתולה שעיברה מהו.
מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ
מי חיישינן לדשמואל דאמר
וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי
הראשונים אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה
בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה
יכול אני לבעול כמה בתולות
וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:
שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם
ומוציאין רעי כבהמה: כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם
יחזקאל א כח
בלא דם. או דלמא הא
6. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם
מברכין את העם א"ר חגי כלום
דשמואל לא שכיחא [כו']
כו': בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה
וחיישינן שמא באמבטי
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי
אמר אלא משום היסח אנא מסתכל
הוה ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו (א) משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי
עיברה כו' פירוש אשה הרה
זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי
ולא מסחנא דעתאי:
שנבדקה ונמצאת בתולה מי
זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם
יוסי בן יועזר כו'. בירושלמי אמר
ישעיהו סו א
אמרינן מביאה נתעברה
7. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו
אשפה: כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם: מאי היא ר' אבא
כשמואל והריני קורא בה
בראשונה לא היה מחלוקת
אשה כי תזריע וילדה זכר
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי
אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל
אלא על הסמיכה בלבד ועמדו
א
(ב)
במדבר כז כ
וטמאה וחייבת [קרבן] לידה
יִשְׂרָאֵל:
8. אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל
בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה
או דלמא אימור באמבטי של
שמאי והלל ועשו ד' משרבו תלמידי
5
מרחץ נתעברה כגון שירד
תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת
שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו
סביב הוא מראה דמות כבוד ה' רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר
איש באותה האמבטי ופלט
חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ:
מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות
מיכה ז ה
ש"ז וירדה אשה וקירבה
כדר' יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי
9. וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ
באותה טיפה של ש"ז
ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי
שכינה שנא' כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איני והאמר
(ג)
6
ונכנסה בתוך רחמה
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף
שאול על מלוה ופרוטה
ונתעברה וזה מעשה נסים
לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה
ר' אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין
ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי
הוא ואינה טמאה לידה שאין
בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב
אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם
אני קורא בה אשה כי תזריע.
הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף
דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק
ומקשינן וכי הריון באמבטי
עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי
שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף
עליו רק לפי סברת דוד לא מתקרי
כי האי גוונא מי משכחת לה
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:
ליצריה דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל
מחלוקת ומה שאמר בירושלמי ועמדו
והאמר שמואל כל שכבת
בראשית ח כא
01. הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי
זרע שאינו יורה כחץ אינה
בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה
שמאי והלל ועשו ד' לא מצינו בפ"ק
ב
מזרעת ופרקינן כי אמר
אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה:
דשבת רק שלשה דברים
הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' בנשיא
שמואל דבעינן יריית כחץ
ירמיהו ג ד
11. כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק
שנחלקו בהן:
בעת שפולטה האיש וזו
וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה: דכתיב ונתת מהודך עליו (ד) המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין
7
כ) שנים מזוגות האחרונים שאמרו
הש"ז האיש שפלטה
על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש דרש ר' יהודה ברבי נחמני
באמבטי יורה כחץ הוה ולא
חבקוק ב יא
לסמוך (כ) נשיאים הוו. ואל
21. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ
איפשיטא ושמעינן שנמצאת
מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף
8
אשה הרה ובעת לידה לא
תתמה על הא דחשיב שמאי מקמי
לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל (ה) אל תאמן (שנא') אל תאמן ברע
תהלים צא יא
היתה יכולה לילד שאמרו כי
הלל והלל נשיא לכ"ע איכא למימר
31. אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי
היא בתולה וקרעו לה הנשים
ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע ואין אלוף אלא הקב"ה
בהיות כי ג' מזוגות הראשונים אשר
9
בדינר של זהב אותם
וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר
המסוככין המלואין דם
שנאמר אלוף נעורי אתה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות
אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי
וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וַאֲנִי
01
❖
בתולין וילדה: מתני' כל
ישעיהו מג יב
אֵל:
סבר כוותייהו נקט ליה בראשונה
ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ
11
המסתכל בד' דברים ראוי לו
ואגב דנקט ליה הכא בראשונה
כאילו לא בא לעולם. פי'
יעננה (ו) וחכ"א נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר 8 משכבת חיקך שמור
טוב ממנו הנפל שלא בא
חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי
הגהות הב"ח
פתחי פיך אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה
לעולם כי אין לאדם
הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס
(א) גמ'
להתעסק אלא [במה]
ר' זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר 21 כי
למה"ד (ב) שם
במקום מנחם דחשיב אחר הלל
שנצטוה להכיר קונו בעשיית
מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (וחכ"א) אבריו של אדם מעידין
חוקיו ומשפטיו כי עשיית
וא"כ אב ב"ד היה וכן שמאי נמי הכי:
בו שנאמר 31 ואתם עדי נאם ה' ואני אל: מתני' (יוסי) בן יועזר אומר
רבה
משפט וצדקה הם ידיעתו
אראה של הקב"ה כדכתיב בעשיית
אמר כל המסתכל בקשת
שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר
צריך שיפול על פניו
צדקה ומשפט הלא הוא
ג
דכתיב כמראה הקשת
הדעת אותי נאום ה' ולעשות
לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון
אשר יהיה בענן ביום
מצותיו ותורותיו אבל
אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך
הגשם וכו' ואראה ואפול
להסתכל לידע מה למעלה
על פני וכו' לייטי עליה
ומה למטה מה לפנים ומה
הראשונים לאחור לא. כי לא נתנה
במערבא משום דמיחזי
כמינות אלא לימא ברוך זוכר הברית הרואה את הקשת צריך לברך מאי מברך ברוך זוכר הברית רבי ישמעאל
רשות לאדם להתעסק אלא בדבר שהוא מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ולא
בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר ברוך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו (ג) שם והא תניא
בדברים אחרים. בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור יש להימנע דלמא אתי להטיח מילין כלפי למעלה. אלא לפנים
אומר בכל יום וילך (ד) שם בשעה
מאי איכפת לן [מה] דהוה הוה. ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר משל למלך ב"ו כו'. כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא
(ה) שם לך תאמין מנעוריו (ו) שם רבי
בא לעולם מאי היא רבה אמר זה המסתכל בקשת ואומר כגון זה דמות ה' שנא' כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' רב יוסף
זריקא אומר תניא רבי שילא (ז) רש"י לו (ח) תוס'
אמר זה העובר עבירה ומסתתר מבני אדם ואינו חושש לכבודו של מקום שנסתרות לפניו כגלויות וכדרבי יצחק [דאמר] העובר
לאשכוחי (ט) ד"ה דמותר לגמרי
עבירה בסתר כו' שנמצא גונב דעת הבריות ואינו חושש לכבודו של מקום ומקשינן איני כי העובר עבירה בסתר יותר הוא רע
דסוגיא (י) ד"ה דהוה נראה אמרו אין מסתכלין
מן העובר בגלוי. והתניא [ר'] אילעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו כו' ח"ו שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה
הדעת (כ) ד"ה היו
כלל אלא כך א' אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתיירא שמא ישתכר ויבא לידי עבירה התיר
לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו שהאכסניא לבו שבור כדאמרינן כלבא בלא מאתיה שב שנין