ג:
הכל חייבין פרק ראשון
חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי
כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אמרינן במדרש שלשה מעידין
ואף הוא. ג] רבי אלעזר בן עזריה: לתלמיה.
שורות המענה:
יג א
א)
פוסלין ומכשירין. שייך לומר לענין פסול עדות ופסול כהונה : כולן
זה על זה ישראל ושבת והקדוש ב"ה ישראל והקדוש ברוך הוא
(ב)
ב)
אל אחד אמרן. אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה
מעידים על השבת שהוא יום מנוחה ישראל ושבת על הקדוש ב"ה
ג) ד)
פרנס אחד אמרן. אין לך מביא ראייה
אחר אלא מתורת אלהינו:
שהוא אחד הקב"ה ושבת על ישראל
שהם יחידים באומות ועל זה
ה)
מדברי נביא הבא לחלוק על משה
סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת
יד ב ג
ו)ז)
רבינו: עשה אזניך כאפרכסת. מאחר
אע"פ שאינו מדבר מעניינא דיומא
ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא
1
מ)
דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית:
שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת
פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות
2
עמון ומואב מעשרין מעשר עני
ולמוד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין
וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה
טו ד ה
ח) ט)
בשביעית. לפי סדר השנים
אי זה יכשר קבע הלכה כמותו.
אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר
היה להם להפריש מעשר שני שהוא
אפרכסת טירמויי"א שעל הריחים:
לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה
❖
י)
כ)מה מסמר זה. כשנועצין אותו בכותל
שנה ראשונה ומעשר עני נוהג בששית
כ)
להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין
הוא מחסרו יכול אף זה כן תלמוד
ולא מצינו מעשר עני שתי שנים
ל)
את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי
מ)
לומר נטועים כנטיעה שדרכה לפרות
רצופים אלא תקנה תקנו בה כדי
א]
תורה אור השלם
נ)
ולרבות: ולימרו ליה בהדיא. מיד
מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין
שיסמכו עליהם עניים בשביעית
ס)
1. וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי
ובדין הוא דאפי' תרומה גדולה לא
למה הוזקקו לומר תלמידיך אנו:
❖
ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא
ב]
אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ
נמנו וגמרו. והתקינו שיהו ישראל
ניתקן אלא יהא הכל מעשר עני אלא
הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם
יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל
לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת
שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים
הדרין בעבר הירדן במה שכבשו
נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי
וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ
הגהות הב"ח
פרש"י דהיינו ארץ סיחון ועוג
מסיחון ועוג ארץ עמון ומואב:
אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם
תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי
(א) גמרא
מעשרין. עכשיו מעשר עני בשביעית
כדאמרינן בחולין עמון
גּוֹיִם:
חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין
נתנו מרועה אחד כולם
דברי הימים א יז כא
ומואב טהרו בסיחון כלומר על ידי
שהן היו זורעין בשביעית כדאמרינן
(ב) רש"י
2. דִּבְרֵי חֲכָמִים
בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו
כבוש סיחון ועוג הותר לישראל
לקמן שלא קידשוה עולי גולה כקדושתל)
כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת
אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו
הארץ: פשוט ידיך וקבל עיניך.
ליכבש והקשה ר"ת דאמרינן בפרק
נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת
נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד:
מקום שנהגו
הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו
מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד
קהלת יב יא
דורש והלא מימות אנשי כנסת
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר
3. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל
תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה
(א)
(ג) תוס'
הגדולה היתה תקנה זו: אל תחושו
הירדן והגליל ועבר הירדן היינו ארץ
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:
אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון
שמות כ א
למניינכם. אל יהי לכם שום חשש
סיחון ועוג וכ"ת דקדושה ראשונה
(ג)
וכן תימה דקאמר
4. סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ
כל המעשים ברוך הוא דכתיב 3 וידבר אלהים
❖
לא קידשה לעתיד לבא אם כן תיפשוט
וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם
הכא
לְהוֹדִיעָם: תהלים כה יד
את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך
(ד) בא"ד
שהרי הסכמתם להלכה: כך מקובלני.
מיניה דלרבי אליעזר לא קידשה אלמה
כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את
מיבעי' לן בפ"ק דמגילה
שקדושה ראשונה שקידשה יהושע
לעזי רש"י
דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי
לשעתה לא קידשה לעתיד לבא אבל
ובשבועות מאי סבירא
טירמויי"א [טרימויא"ה].
אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין
קדושה שניה נתקדשה לעולם כדתניא
ליה אי קידשה אי לא קידשה (ד) ותירץ
(ה) ד"ה
אפרכסת, משפך (שדרכו
ר"ת דיש לחלק דהכא בעמון ומואב
ביבמות קדושה ראשונה
ואת דברי מכשירין בלשון הזה אמר להם
דלא
מכניסים חומר לריחיים
❖
דלא כבשו סיחון ועוג ולא נתקדשו כלל
ושניה יש להן שלישית אין להן לפיכך
וכדומה).
אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי
(ו) בא"ד
❖
בשאר ארץ ישראל אין זריעה בשביעית
בקדושת הארץ ועוד מתרץ דלא קידשה
בתוכו ולימרו ליה בהדיא משום מעשה
והמאבד
עבר הירדן רק לארץ סיחון ממש אבל
אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי
רבינו חננאל
שהיה דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית
מה שכבש מעמון לא נתקדשה:
שיסמכו עליהן עניים בשביעית
הגהות מהר"ב
שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו
דרך
כו': אף ר' יהושע
שטות אפילו בחד נמי. וכי
בלקט שכחה ופאה ובמעשר עני
פתח ודרש דברי חכמים
רנשבורג
מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו
תימא דלא היה מועד לשטות
לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר
כדרבונות וכמסמרות
א] אי
עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית
נטועים בעלי אסופות.
רק לאותו דבר ובעינן תלתא כדי
עני וברשות החכמים היה להטיל
אלו ת"ח שיושבין
להחזיקו כשוטה לכל מילי כמו נגח
עליהן איזה מעשר שירצו לפי שאינן
אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו
אסופות אסופות ועוסקין
חייבין מן התורה: איזהו שוטה.
שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל
ב] שם
בתורה הללו מטהרין
וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר 4סוד ה' ליראיו
והללו מטמאין הללו
(ה) דהכא לא דמי דהכא כיון שהוא
האמור בכל מקום שפטור מן המצות
ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל
אוסרין והללו מתירין כו'.
שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת
ומן העונש ואין קנינו קנין ואין
וא"ת הואיל וכן היאך אני
תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן
ממכרו ממכר: והלן בבית הקברות.
שוטה לכל דבר בירושלמי בפ"ק
למד תורה מעתה ת"ל
זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא
ג] רש"י
נתנו מרועה אחד כולן
א
בלילה: לעולם דקא עביד להו דרך
דתרומות אומר סימני שוטה היוצא
מפי אל אחד אמורין
למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר
שטות. ואפילו הכי לא מחזקינן
בלילה והלן בבית הקברות והמקרע
שנאמר וידבר אלהים את
עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו
ליה בחדא דהיוצא יחידי בלילה
כסותו והוא מאבד מה שנותנים לו
(ו)
כל הדברים האלה אלא
ב
❖
עשה אזנך כארפכסת
עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני
אימור גנדריפס אחדיה. אני שמעתי
א"ר הונא והוא שיהו כולן בו דלא כן
וקנה לב לשמוע אלו
חולי האוחז מתוך דאגה ולי נראה
אומר אני היוצא בלילה יחידי אימור
שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא
ואלו שכולן מתבררין לך
ג
שנתחמם גופו ויוצא למקום האויר:
גנדריפס אחדיה והלן בבית הקברות
באיזה מהן הלכה ברורה
מוסף רש"י
קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו
שאע"פ שנראין כמו
שתשרה עליו רוח טומאה. רוח
נ) לשדים והמקרע כסותו אימר בעל
עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה
עמון ומואב מעשרין
חולקין חוזרין ונמנין
מחשבות מאבד מה שנותנים לו
שדים שיסייעוהו להיות מכשף:
מעשר עני בשביעית.
וגומרין ומסכימין בסוף
דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן
ס)
כדכתיב את והב בסופה
קוביקוס רבי יוחנן אמר אפילו אחת
כמו
וחזרו ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה
כלשון הזה אמר אין דור
ד
מהן אמר ר' אבין מסתברא כר' יוחנן
יתום שר' אלעזר בן
והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר רב הונא אמר עד שיהו
בלבד ממאבד מה שנותנין לו דאפילו
עזריה שרוי בתוכו.
ומעשה בר' יוסי בן
כולן בבת אחת ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן היכי דמי אי דעביד להו דרך
שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנין
ה
דורמסקית שהלך להקביל
לו קוביקוס אין בו אחת מכל אלו:
שטות אפי' בחדא נמי אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא
פני ר' אלעזר וא"ל
כיון
דעבדינהו לכולהו נעשה כמי
בבהמ"ד נמנו וגמרו עמון
לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו
ומואב מעשרין מעשר
שנגח כו'. ומחד בשלשה זימנא
רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע
שני בשביעית. א"ל ר'
לא איתחזק דתלינן בהך דקאמר הש"ס
אלעזר יוסי פשוט ידיך
אימא בעל מחשבות או אינך: את כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו
וקבל עיניך פשט ידיו
כמי
(יבמות
וקבל עיניו. כעס ר'
או
טז.) הרבה כרכים כבשו
אלעזר בשביל שא"ל נמנו
עולי מצרים. ולא כבשום עולי בבל.
וגמרו כלומר למה נמנו והלא הלכה למשה מסיני הוא ובכה ואמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ואין בריתו אלא תורה.
תנא אחר שנתיישבה דעתו בקש רחמים ואמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו. אמר צא ואמור אל תחושו
למניינכם כך מקובלני מריב"ז שקיבל מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר שני בשביעית.
(חולין ז.)
מה טעם הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד
(יבמות טז.)