אין
דורשין פרק שני
חגיגה
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין. דיחויא בעלמא דהא
דבהדי גבה. ששוה לגובה הגב של בהמה: כגבה של בהמה דמי.
יח א ב
א)
והראש שוה בגובה לגב הבהמה: מתני' מביאין שלמים. ביו"ט
ב)
ס"ל לרב אשי בפרק בתרא דשבת אמר רב
יט ג ד
ג) ד)
שהן אכילת הדיוט: ואין סומכין עליהן. כדאמרינן ט) אלא סומך
אשי השתא דאמרינן צדדין אסורין אלא הכי קאמר דמהא ליכא
ה) ו)
ה
למישמע מינה : בית שמאי אומרים מביאין שלמים. בביצה
כ)
עליהן מערב יו"ט ושוחטן ביו"ט דלא בעינן תכף לסמיכה שחיטה:
ז)
ו
אבל לא מביאין עולות. באותן שיכול
בפ"ב מיתניא והתם עיקר
❖
ח)
להביא לאחר יו"ט דכתיב הוא לבדו
והכא אגב גררא (ד) נסבא שמיירי
רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין כל
דבהדי גבה כגבה דמי: מתני' בית
יעשה לכם לכם ולא לגבוה:
בחגיגה וכן משמע שמאריך התם
ט) י)
כ)
יום טבוח. של קרבנות ראייה
טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה
תורה אור השלם
שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין
ל)
וחגיגה של יו"ט לאחר השבת שאין
מיתניא מקמי מכילתין:
מ)
1. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
עליהם אבל לא עולות וב"ה אומרים אמביאין
יום טבוח שלו אחר השבת.ואע"ג
קריבין לא ביו"ט ולא בשבת: אין
נ)
יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ
שלמים ועולות וסומכין עליהם עצרת שחל
ב
לה יום טבוח. אינה צריכה יום
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר
דלא חזו בראשון מייתי לה בשני
בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת
להיות בערב שבת ב"ש אומרים יום טבוח
טבוח שמותר להקריבן ביו"ט: אין
אפילו למ"ד תשלומין דראשון (ה) כיון
(א)
וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת
❖
כהן גדול מתלבש בכלים. נאים
ס)
אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום
שאין העכבה רק בשביל היום כדפי'
פְּנֵי יְיָ רֵיקָם: דברים טז טז
❖
בביתו ובשוק. ולאו בשעת עבודה
לעיל חזיא מיהא קרינן ביה:
טבוח אחר השבת ומודים שאם חלה להיות
יום טבוח אחר השבת. פרש"י
קאמר ולא בבגדי כהונה קאי אלא
בשבת שיום טבוח אחר השבת אין כהן
הגהות הב"ח
שלא יתנאה באותו היום שיום טבוח
קרבנות ראייה וחגיגה שאין
גליון הש"ס
גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד
(א) במשנה שלו
של עצרת אחר שבת (ג) שיבינו הכל
קריבין לא ביו"ט ולא בשבת ולא
תוס' ד"ה אף עצרת וכו'
(ב) גמ'
ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת
שאינו היום יו"ט מפני הצדוקין שהיו
יתכן לומר (ו) דחגיגה אמאי לא ומ"ש
בירושלמי אר"י.
אחר השבת: גמ' א"ר אלעזר א"ר אושעיא
❖
אומרים עצרת אחר שבת: גמ' מה
משלמים לב"ש ומיהו בירושלמי מייתי
ג מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה
חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה.
ל) אמרו להם לב"ה נדרים ונדבות
יוכיחו [שמותרין להדיוט ואסורים
כדרבינן קראי בפ"ק י) בחג
שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג
הגהות מהר"י
1
לגבוה] אמרו להם ב"ה מה לנדרים
הסוכות וה"ה לחג המצות שהרי אף
לנדא
הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות
ד
הוא שבעת ימים: פז"ר קש"ב. פיי"ס
ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמרו
א] תוס'
מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה
בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להם
זמ"ן רג"ל קרב"ן שי"ר ברכ"ה. פייס
(ג) רש"י
אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה
❖
כדי
ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע שאם
לענין פרי החג כל שבעת ימי החג
שאין (ד) תוס'
ואימא מקיש לחג הסוכות מה חג הסוכות
לא חגג בראשון חוגג והולך כל הרגל
אין מפייסין עליהן אלא לפי חשבון
יש לה תשלומין כל שמונה אף חג השבועות
אמרו להם ב"ה כיון שאם לא חג ברגל
המשמרות לפי סידרן מקריבין אותן
דמיירי בחגיגה
מוסף רש"י
נסבה (ה) ד"ה
יש לה תשלומין כל שמונה שמיני רגל בפני
אינו יכול לחוג אחר הרגל היינו זמנו
כדתנן במסכת סוכה מי
מביאין שלמים.
קבוע משמע דאף בחגיגה פליגי
שהיה מקריב פרים היום לא היה
עצמו הוא אימור דאמרי שמיני רגל בפני
דכיון
כדפרישית : אין כהן מתלבש
מ)
מקריב למחר ופר של שמיני מפייסין
חזי קרינן ביה כדפי'
(לעיל ז:)
(ז)
עצמו הוא הני מילי לענין פז"ר קש"ב אבל
ה
לעיל (ו) ד"ה
בכליו. פרש"י בכלים נאים שלו
עליו איזהו מן המשמרות יקריבנו. זמן
לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא דתנן
(מגילה ה.)
ו
שהחיינו. רגל שיש לו שם רגל בפני
ובביתו ובשוק שלא בשעת עבודה ולא
ואין סומכין עליהם.
כן
מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג
ב"ש (ז) ד"ה
עצמו ואינו קרוי סוכות. קרבן שאין
בבגדי כהונה קאמר אלא שלא יתנאה
גדול
את כל הרגל ויום טוב האחרון תפשת
בהמות קרבנותיו כסדר פרי החג
באותו יום טבוח שיבינו הכל שאינו
הכי
מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת אלא
שפרי החג מתמעטין והולכין וכבשיהן
יו"ט וקשה למורי חדא דלישנא לא
ללובשן כדי
(לעיל ז:)
י"ד בכל יום ואילים שנים ובשמיני פר
משמע ליה דה"ל למינקט בכלים נאין
(ב) למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות
דפירקין
אחד איל אחד ושבעה כבשים. שיר אין
ועוד מאי איריא כהן גדול אפילו
לאקושי לחג המצות מה חג המצות טעון
ובא
שיר קרבנותיו כסדר שיר של ימות
שאר אדם נמי ונראה לו דבח' בגדים
הוא מקריבן
(ביצה יט.)
לינה אף חג הסוכות
טעון לינה והתם מנלן
החג ואינו מדבר מענין פרשיות של
איירי שבימים טובים היה רגיל כהן
דכתיב
(ח) בא"ד בין
גדול לעבוד בשביל כבוד היום אבל
הומבה"י שהוא סימן לשיר
הערבים ובא ולן בלשכת
(מגילה
ביום טבוח לא היה לובשן כדי לעבוד שלא יתראה להיות יו"ט וראיה
של ימות החג. ברכה שהיו מברכים את המלך זכר לשלמה שנאמר בו
ה.) אבל לא עולות.
פלהדרין
(ט) בא"ד
ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך : תפשת
לדבריו בירושלמי בפירקין א"ר יוסי בר בון בשם ריב"ל בכל יום כ"ג
כה"ג חלק
מרובה לא תפשת. כל מקום שתמצא שני דרכים אחד תופש מרובה
מתלבש בכליו והולך ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים
(י) ד"ה
ונדבות מקריב אותן והולך ואוכל בביתו ובא ומקריב תמיד של (ח) ערב
ואחד תופש מועט טוב לך לתפוש את המועט שאפילו היה לך
קודש ללינה
ושלשים (כ) בא"ד
לתפוש את המרובה ותתפוש את המועט תפיסתך תפיסה שיש
רבי עוקבא בשם ריב"ל אמר לא היה עושה כן אלא בשבתות וי"ט
(ביצה יט.)
בכלל המרובה המועט אבל אם תתפוש המרובה והיה לך
כלומר שלא היה רגיל ומתלבש בכליו ולעבוד אלא אז מפני כבוד
לתפוש המועט נמצאת שתפשת שלא כדת: טעון לינה. מוצאי י"ט:
היום אבל אי בעי מקריב בכל אות נפשו כדתנן ביומא
(ט)
(ל) בא"ד
(לעיל
מקריב בראש וביום טבוח אף לכולי עלמא לא היה מתלבש שלא
ופנית
מביאין שלמים
ראשון
ז:)
יכירו שהוא יום טוב: אף עצרת יש לו תשלומין. $ בירושלמי א] אמר רבי יוסי בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר
ועולות.
שאומרים
(מגילה ה.)
כלומר מהתם משמע שהיה לו תשלומין וקשה לה"ר אלחנן תיפוק ליה בלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שהיה שבת כדמשמע בשבת
וסומכין עליהם.
בבית הכנסת
בפרק במה מדליקין דבשבת נפטר דוד ושמא התם לית ליה הכי אלא פליג אהא: פז"ר קש"ב. פרש"י רגל בפני עצמו שיש
(מ) ד"ה
לו שם בפני עצמו ואינו בכלל סוכות וברכה היא ברכת המלך כדכתיב ביום השמיני שלח את העם וגו' וקשה לר"ת דהא בפ' לולב וערבה
(לעיל ז:) ב"ש
דמ"מ
אומרים יום טבוח אחר
אמר כשם שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה אף שמיני עצרת טעון ברכה וקרבן ושיר ולינה מאי לאו זמן לא ברהמ"ז
השבת.
ותפלה ועוד לישנא דנקט ברכה בפני עצמו משמע דאף בימים אחרים איתיה והכי איתא בירושלמי ברכה בפני עצמו מאי היא א"ל זמן א"ל זמן
כל שבעה מי איכא משמע דבברכת המזון ותפלה בעי למימר דאיכא כל ז' ומפרש לשם מנא ידעינן שהוא רגל דהא בכולהו כתיב
(מגילה ה.) וב"ה
וביום וכאן ביום ללמד שהוא רגל בפני עצמו ונראה לר"ת ברכה ברכת המזון ותפלה שמזכירין את שמיני עצרת ורגל היינו לינה שטעון
❖
אומרים אין יום טבוח
לינה בירושלים ור"ח מפרש רגל לענין אבילות והכא איתא בפרק בתרא דמועד קטן הרי עברו עליו ערב החג והחג ושמיני
אחר השבת.
שלו הרי כאן כ"א ושניהם יסד ר"ת במעריב שלו (י) לינת שלשים ידחם כאשר אבלים ינחם וברכת המלך לא בעי למיתני משום דנחית אשאר
ימים וברכת המלך אינה לשם ולינה לא בעי למיתני לדברי רש"י ור"ח משום דפשיטא ליה שיר (כ) פרש"י לא איתפרש ליה ור"ת מפרש דאומר
רבינו חננאל
ומודים
(שם)
מזמור שלו שלם דבשאר ימי החג אומר הומבה"י כדמפרש התם שמתחיל ביום (ל) אחד מזמור ומסיים בשני וכאן כולו שלם ורבי עזריאל
שאם חלה להיות בשבת.
רב אשי אפילו תימא צדדין
נ)
מצא שאמר למנצח על השמינית מיהו אומר ר"י דהתם לא מדבר רק מה שאומר בפסוקי דזמרה כמו שמוסיפים מזמורים בשבת מ"מ
מותרין כל דלהדי גבה
משמע שהיו אומרים אותו במקדש כיון דנתקן לומר: תפשת מועט תפשת. לפי שיש בכלל מאתים מנה (מ) ומ"מ חשבון שבידך אמתי
דרישא כגבה דמו. א"ר
אלעזר א"ר אושעיא מניין
וי"מ דלמדה מרובה אין קצבה דלעולם תוכל להרבות אבל למועט יש סוף ולא יתכן דבת"כ פליגי תנאי בהא גבי זבה ימים מיעוט ימים
לעצרת שיש לה תשלומין כל
(שם) מניין לעצרת.
שנים יכול מרובים א"ר עקיבא כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת א"ר יהודה שתי מדות אחת כלה ואחת
שבעה ת"ל בחג המצות
ובחג השבועות ובחג
אינה כלה מודדין במדה כלה ואין מודדין בשאינה כלה א"ר נחמיה וכו' למה בא הכתוב לפתוח או לנעול ס): אף חג הסוכות טעון
הסוכות כו'. פז"ר קש"ב.
לינה. אתיא כראב"י ור"מ דאילו לת"ק ור"ש וראב"ש בפ"ק דר"ה נפקא להו מדכתיב ופנית בבוקר כל פינות
פירשנוהו כבר למעלה.
שאתה פונה לא יהו אלא לבקר והכי נמי מרבה התם בפסחים פסח שני אין צריכא קרא:
דכתיב
(ר"ה ד:) פז"ר קש"ב. (סוכה מח.)
(ר"ה ד: וכעי"ז יומא ג. וסוכה מח.) (יומא שם וסוכה שם) (ר"ה שם ויומא שם)
(סוכה שם) (ר"ה שם וכעי"ז יומא שם)
(סוכה שם) (ר"ה שם)
(יומא שם)
(סוכה שם) (יומא שם)
(ר"ה שם) מי שלא חג. (לעיל ט.) ויום טוב האחרון. (שם) תפשת מרובה לא תפשת. (ערכין
ד:) תפשת מועט תפשת. (שם, וכעי"ז חולין קלח. בארוכה)