יז:
אין דורשין פרק שני חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
דכתיב
ופנית
בבקר. פרש"י בחוש"מ דאי ביו"ט אסור משום
ופנית בבקר. שהוא חול המועד דאילו ביו"ט תחומין אסור: אין
כ א ב
א)
ב)
ג)
לה יום טבוח כלל. אם לא הקריבם ביו"ט עוד אין להן תשלומין:
תחומין
ולא יתכן דהתינח לר"ע לרבנן מאי איכא
ג)
אבל בהא. בעצרת שחל להיות בערב שבת אימא מודו לב"ה ויקרבו
למימר דליכא איסור תחומין דאורייתא וי"מ די"ב מילין אית להו
ד) ה)
שפיר לרבנן תחומין והכי איתא בירושלמי המחוור מכולן י"ב מילין
ביו"ט דהא מחר שבת היא
ולא קרבי ומתוך שאתה מתייאש מהן
❖
❖
כנגד מחנה ישראל והש"ס שלנו לא
אתה בא לפשוע שלא תקריבם עוד:
מנה ימים. שלשים יום: וקדש חדש.
ס"ל (ב) דהא בפ' כלל גדול
דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך תנן
1
תורה אור השלם
למוספין: מנה ימים. חמשים יום:
גבי שכח עיקר שבת דבעי דידע ליה
עצרת שחל להיות ערב שבת ב"ש אומרים
הגהות הב"ח
1. וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ
וקדש עצרת. בקרבנותיו: מה חדש.
לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא
יום טבוח אחר השבת וב"ה אומרים אין לה
(א) גמ'
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
קדושתו באחד ממנוייו: אף עצרת.
דר"ע ולא קאמר לדברי הכל וכן בפ'
בהא
יום טבוח מאי לאו אין לה יום טבוח כלל לא
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר
קדושתו באחד ממנוייה: האמר אביי.
גבי אין רוכבין
בתרא דביצה
(ב) תוס'
וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
שאינה צריכה יום טבוח ומאי קמ"ל דמקרבינן
דברים טז ז
מוקי טעמא בגמרא שמא ילך מחוץ
במס' מנחות מצוה למימני יומי ומצוה
הכי (ג) בא"ד
2. עַד מִמָּח¢ רַת הַשַּׁבָּת
ביומיה הא איפליגו בה חדא זימנא דתנן
למימני שבועי: דבי ר"א בן יעקב תנא.
לתחום ופריך ש"מ תחומין דאורייתא
הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים
ב"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין
אלא גזירה שמא יחתוך זמורה אלמא
מהכא נפקא לן תשלומין לעצרת:
ביום טוב
יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה
(ד) בא"ד
חֲדָשָׁה לַיְיָ: ויקרא כג טז
וקראתם בעצם היום הזה. ובחג
עליהם אבל לא עולות וב"ה אומרים מביאין
דרבנן לא מודו כלל בתחומין ובפ"ק
3. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר
השבועות כתיב וסמיך ליה ובקצרכם
דר"ה פרש"י דאי (ג) משום י"ט
שלמים ועולות וסומכין עליהם צריכא דאי
בס"פ בתרא
לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
דסוכה (ה) בא"ד
את קציר ארצכם שאתה קורא מקרא
פשיטא [שהרי הוא יום] שיתחייב
תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה
אשמעינן בהא בהא קא אמרי ב"ש משום
מבע"י
שָׁבֻעוֹת: דברים טז ט
קדש וקוצר: הוי אומר זה עצרת. דהני
להתראות פנים בעזרה ור' עזריאל
דאפשר למחר אבל (א) הכא אימא מודו להו
בשמעתא
4. וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם
קראי בעצרת כתיבי: אלא לתשלומין.
מצא בתוספתא (ד) דתניא בליל יו"ט
הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ
לב"ה ואי אשמעינן בהא בהא קאמרי ב"ה
שהוא לילה
לאחר יו"ט קאי וקורא אותן מקרא
האחרון חוזרין לבתיהן כדכתיב ביום
יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת
אחת (ו) בא"ד
משום דלא אפשר למחר אבל בהא אימא
עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת
קדש לענין תשלומין ומותרין במלאכה:
השמיני שלח את העם
עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
מודו לב"ש צריכא ת"ש מי שלא חג שבעת
ד)
יכול שאין טעונים לינה ת"ל וביום
לא
לילה אחת
לְדֹרֹתֵיכֶם: ויקרא כג כא
5. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
ימי הפסח ושמונת ימי החג ויו"ט [א] הראשון של עצרת שוב אינו חוגג מאי
עשרים ושלשה לחדש שלח את העם הא
(ז) בא"ד
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
כיצד נפטרו (ה) והשכימו והולכי' למחרת
לאו יו"ט של עצרת לא יום טבוח אי הכי ניפשוט מינה דחד יום טבוח אימא
אלא דלא
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
יום שמיני שהוא כ"ג ועוד הביא הר"י
חש לאקשויי
ימי טבוח ת"ש דתני רבה בר שמואל אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
(ח) בא"ד
ראיה מההיא דלולב וערבה בשמעתין
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
מנה ימים וקדש עצרת מה חדש למנוייו אף עצרת למנוייה מאי לאו גמר
❖
דתני
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
דאמר זמן בשמיני של חג שהבכורים
דתימר
מחדש מה חדש יום אחד אף עצרת יום אחד אמר רבא ותסברא אטו עצרת
טעונין לינה משמע לינה דומיא
(ט) ד"ה
יומי מנינן שבועי לא מנינן והאמר אביי מצוה למימני יומי דכתיב תספרו
דתנן
א
2
דבכורים שהם יום אחד ועוד תני
הגהות הגר"א
חמשים יום ב ומצוה למימני שבועי דכתיב 3 שבעה שבועות תספר לך ועוד
בספרי בפרשת ראה והלכת לאהליך
[א] גמ'
❖
חג שבועות כתיב דבי ר"א בן יעקב תנא אמר קרא וקראתם ובקצרכם
מלמד שטעונין לינת רגלים אין לי
4
5
איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת אימת אילימא ביו"ט
אלא אלו מניין לרבות עופות ומנחות
יין לבונה ועצים תלמוד לומר ופנית
קצירה ביום טוב מי שרי אלא לאו לתשלומין ואע"ג דאיתמר דר"א א"ר
(י) בא"ד
מוסף רש"י
דיש
בבוקר כל פינות שאתה פונה לא יהיו
אושעיא אצטריך דר"א בן יעקב דאי מדר"א א"ר אושעיא הוה אמינא מה
דלא
מנה ימים.
אלא מן הבקר ואילך רבי יהודה
לציבורא (כ) ד"ה
תשלומין של חג המצות אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת נמי
אומר יכול יהא פסח קטן כו' ומשמע
שאותה
וקדש חדש.
אסור בעשיית מלאכה קמשמע לן דר"א בן יעקב ואי מדר"א בן יעקב
(ר"ה ה.) מה חדש
מיהא דלינת רגלים אינו רק דומיא
לא
גמרא
דלנטיעה
למנויו.
דהני והיינו (ו) יום ולילה וכי מקשה
(ל) ד"ה
פ' לולב וערבה זמן כל ז' ימים מי איכא הוה מצי לאקשויי וליטעמיך לינה (ז) דלא מקשי כלל ויש להקשות דאמרינן בזבחים פרק דם
לימני
החטאת דרבי טרפון אומר אם בשל בה מתחלת הרגל כו' מותר לבשל בה בסוף הרגל מ"ט דכתיב ופנית בבקר הכתוב
אף עצרת למנוייה.
עשאן בקר אחד אלמא מדלענין נותר מחשב יום אחד משמע שטעון לינה כל ז' ותירץ הר"י דלפי המסקנא משני התם טעמא אחרינא
משום שכל יום ויום נעשה גיעול לחברו והר"ר אלחנן תירץ דב' ענייני לינה הם אחת משום יו"ט והשנית משום קרבן שטעון לינה והתם
ה)
אף בחוש"מ והכי משמע בההיא דבכורים (ח) לינה וקרבן משמע שטעונין לינה משום יו"ט וכן מצינו בירושלמי גבי ההיא משנה דבכורים הדא
איתמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן: נפשוט מינה דחד יומא טבוח. וממתני' לא אלימא
(ר"ה ה.)
ליה לאקשויי (ט) ומודים כשחל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת ואי אית ליה תשלומין כל שבעה ימתינו (י) לציבורא עד תרי בשבת
וי"ל דהא לא רצו כל כך לאחר: אמרה תורה מנה ימים וכו'. היה קשה להרב רבינו משולם היכן אמרה תורה למנות ימים לקדש
חדש והיה מגיה מנה שנים וקדש יובל והכי איתא בתורת כהנים דמצוה למימני שמיטין לקדש יובלות וכן היה מגיה בפ"ק דר"ה
ובמנחות בשמעתא דצדוקין שהיו אומרים עצרת לאחר השבת אך קשה לר"ת למחוק הספרים ולהגיה גירסא שאינה בשום
מקום ומפרש דודאי ר"ח נמי דאורייתא הוא למימני ביה יומי וכדאמרינן בפ"ק דמגילה מנין שאין מחשבין שעות לחדשים ת"ל עד
חדש ימים ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות ואל תתמה על הלשון שאע"פ שאין רק דרשה מצינו כי האי לישנא בפרק בתרא דמגילה
אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה אע"פ כי אותה דרשה אינה פשוטה שהרי צדוקין חולקין בה לומר שהיחיד מתנדב
(כ)
(מ) ד"ה
ומביא תמיד הר"ר אלחנן וכן יש לגרוס כאן חדש למנוייו שכן מצינו בפ"ק דר"ה בגמרא ולנטיעה מה חדש למנוייו אף שנה למנוייה:
כל
אף
מצוה
עצרת למנוייו. לענין קרבן קאמר דאי לענין יום טוב לא צריך קרא:
למימני יומי ומצוה למימני שבועי. ותרוייהו
פי' האומר הרי
איתנהו יומי לקדש עצרת שבועי לתשלומין והקשה הר"ר אלחנן ליגמר מיובל דלא מקדשין ליה לענין שמיטין רק לשנים וא"כ לא
עלי כלומר
(ל) נימא כלל הכא מנין שבועי לקדש ותירץ דלהכי אצטריך חג השבועות לומר שמקדשין בו ימים ושבועות דאי לא תימא הכי למה לי קרא
דאע"פ (נ) בא"ד
מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר שמואל ומנה ימים וקדש חדש לאפוקי מלבן של צדוקין ועי"ל דלא גמרינן מיובל דדנין ימים מימים
היינו
עצרת מחדש ואל יוכיח יובל דשנים נינהו ומהכא שמעינן דמצוה למימני יומי ושבועי בספירת העומר דקי"ל כאביי: אלא לאו לתשלומין.
(ס) ד"ה
ב"י
דשרי לקצור ולעשות מלאכה ביום טבוח ומסיים בה בירושלמי א"ר יוסי ברבי בון ובלבד שיכלם לעיסתו כהדא דתנינן לה (מ) אמר איניש
דר"א אמר ר'
דליהוו עלוואי אעין ובכורים ואומר הרי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום כלומר ואע"פ
למה לי הא כתיב חג
שהתורה התירה מלאכה לתשלומין לא מצי למיעבד רק לצורך אכילתו אם כלה עיסתו כמו שמצינו שאסור לאדם לעשות מלאכה ביום הקריבו
השבועות דאמר רבי
את קרבנו והא דקאמר בסמוך ואי מדר"א הוה אמינא מה תשלומין בחג המצות אסור בעשיית מלאכה אף של עצרת (נ) מדאורייתא ואע"ג
אלעזר א"ר אושעיא
דחול המועד אינו אלא מדרבנן בדבר שאינו אבוד משום שביעי דאורייתא נקטיה אבל מ"מ אף הש"ס שלנו לא פליג בהא דמדרבנן מיהא
מיתסר יום טבוח כדפרישית: ואצטריך דר"א (ס) ואיצטריך דרבי אושעיא. הקשה הר"ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא
דתני רבה בר שמואל ועל ר"א בן יעקב
וחג השבועות דאמר ר"א ורבי אושעיא למה לי דמשמע מיניה שיש לו תשלומין כל ז' וי"ל
דההיא
ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקין במנחות :
אלא