אין דורשין פרק
שני חגיגה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
חג הבא בזמן אסיפה. הקשה הר"ר אלחנן דאמר פ"ק
לא ידענא. כמה ימים יהיו לתשלומין. קמ"ל דרבי אלעזר מה חג
כא א ב
א) ב)
המצות שבעה אף כאן שבעה: וחג הקציר בכורי מעשיך. בחג
דר"ה (ובגמרא דסנהדרין) א"ל רבי זירא לרבי
ג)
שבועות כתיב: ה"נ חג הבא בזמן קצירה. קאמר ולאו חוגג וקוצר
אסי ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמט ותיזיל עד חג הסוכות
בו אתא לאשמועינן: מכלל דתרוייהו כו'. מדקאמר רבי יוחנן
לא ס"ד דכתיב חג האסיף מאי האסיף אילימא חג הבא בזמן אסיפה
ד)
ה)
א
הכתיב באספך את מעשיך אלא מאי
אסיפה בחולו של מועד מי שרי ולא
❖
ו)
מהדר ליה ריש לקיש אין מכלל
אסיף קציר אלמא לא אמרי' חג הסוכות
לא ידענא כמה קא משמע לן דרבי אלעזר
להו אסור: את חג
הבא בזמן אסיפה ותירץ מורי כיון
דתרוייהו סבירא
ז)
א"ר אושעיא וריש לקיש אמר 1 וחג הקציר
ח) ט)
המצות תשמור שבעת ימים וגו'
דמבאספך שמעינן חג הבא בזמן
גליון הש"ס
איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה
י)
לימד על חולו של מועד שאסור
אסיפה ואמר חג האסיף משמע ליקצר
❖
כ)
תוס' ד"ה מה לר"ח וכו'
עצרת אימת אילימא ביו"ט קצירה ביו"ט מי
בעשיית מלאכה.
דרוש ביה את חג
אבל אי לאו האי קרא [באספך וגו']
הו"מ למימר.
שרי אלא לאו לתשלומין א"ר יוחנן אלא
❖
המצות ו) תשמור וכל תשמור אזהרת
הוה דרשינן חג [האסיף] הבא בזמן
מעתה חג האסיף אי זהו חג שיש בו אסיפה
תורה אור השלם
לא תעשה הוא שומריהו מן המלאכה:
אסיפה א"כ גם חג הקציר נימא הכי
הוי אומר זה חג הסוכות אימת אילימא ביו"ט
ששת ימי בראשית. ימי כל שבוע
הואיל וליכא שום משמעות דמפיק
1. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי
רבינו חננאל
ליה:חולו של מועד אסור בעשיית
מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע
מלאכה ביו"ט מי שרי אלא בחולו של מועד
ושבוע בין שתי שבתות הן יושבין הרי
ת"ר את חג המצות
בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת
מלאכה. לכאורה משמע דמלאכה
קדושה לפניהן ולאחריהן: ראש חדש
חולו של מועד מי שרי אלא חג הבא בזמן
תשמור לימד על חולו של
הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת
יוכיח כו'. אף אתה אל תתמה על חולו
דמיתסרא ביה מדאורייתא דמפיק ליה
מועד שאסו' בעשיית
מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
אסיפה הכא נמי חג הבא בזמן קצירה מכלל
שמות כג טז
מלאכה דברי ר' יאשיה
של מועד כו' (א) : כל מלאכת עבודה
מפסוק וכן בפרק ב' דמו"ק
דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור
2. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר
כלומר אמרה תורה
לא תעשו וכו'. וסמיך ליה שבעת
לא מיבעיא אבל דמדרבנן אלא
ושמרתם את המצות עוד
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל
בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן את
2
ימים תקריבו אשה: לימד על חולו
אפילו חוש"מ דאורייתא וכן פי' התם
את חג המצות תשמור
מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על
למה לי אלא ללמדך שכל
לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי
א
של מועד וכו'. והכי דריש ביה לא
בקונטרס וקשה לר"ת דא"כ דבר
שבעת ימים צריכין
בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא
חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי
תעשו שבעת ימים ובחג הסוכות
האבד וכמה מלאכות דשרינן התם
שמירה. ר' (יוחנן) [יונתן]
יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
רבי יאשיה רבי יונתן אומר אינו צריך קל
שמות כג טו
אמר ק"ו ומה ראשון
כתיב ועליה קיימא הך מתניתא
היכי משתרו וכי היכן מצינו איסור
3. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא
ושביעי כו'. תניא אידך כל
בתורת כהנים ז): מקראי קדש. משמע
דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר
וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה
מלאכת עבודה לא תעשו
קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה
קדשיהו בעשיית מלאכה: עצור
ועוד דתנן בפ"ג דמגילה
לימד על חולו של מועד
לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו
לֹא תַעֲשׂוּ: שִׁבְעַת יָמִים
שאסור בעשיית מלאכה
ממלאכה. כדכתיב בהאי קרא גופיה
כל מקום שאין יו"ט ויש מוסף קורין
תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיְיָ בַּיּוֹם
של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו
דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע
הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ
לא תעשה מלאכה: הא הרי לא
ד' כגון חוש"מ ור"ח אלמא לא מיתסר
אומר [לא] אצטריך הרי
דין שיהא אסור בעשיית מלאכה ששת ימי
יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם
מסרן הכתוב אלא לחכמים. כלומר
מלאכה מדקאמר דאין יו"ט ועוד
הוא אומר אלה מועדי ה'
אִשֶּׁה לַיְיָ עֲצֶרֶת הִוא כָּל
בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן
מקראי קודש במה הכתוב
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא
דכייל ליה בהדי ר"ח דרבנן כדאמרינן
מאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין
תַעֲשׂוּ: ויקרא כג לה-לו
מדבר אי ביו"ט ראשון
ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי
בירושלמי דתענית ובמקום שנהגו
ממלאכה ולא בכולן ולא פירש אי זו
4. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי
הרי הוא אומר ביום
בראשית שאין בהן קרבן מוסף תאמר בחולו
הלין נשיא דרגילין דלא למיעבד
המותרת ואי זו אסורה דע וראה שלא
ראשון שבתון אי בשמיני
קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם
בְּמוֹעֲדָם: ויקרא כג ד
הרי הוא אומר ביום
של מועד שיש בו קרבן מוסף ראש חדש
עבידתא בריש ירחא מנהגא הוא ועוד
מסרן אלא לחכמים היודעים להבין על
5. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל
השמיני שבתון הא אין
מצינו בירושלמי בפרק שני דמו"ק
אי זו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל
יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית
הכתוב מדבר מועדי ה'
מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
כלום אסרו מלאכה אלא כדי
האיסור והם יאמרו אי זהו י"ט על פי
(ב)
אלא בחולו של מועד
עֲצֶרֶת לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
מלאכה מה לראש חדש שאין קרוי מקרא
שאסור בעשיית מלאכה.
תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:
שיהו אוכלין ושותין ויהיו יגעים בתורה
קידוש הראייה ואסור בכל מלאכה ואי
❖
קדש תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא
דברים טז ח
ולא מסרך הכתוב אלא
זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל
והם פוחזין ואוכלין ושותין משמע
לחכמים לומר איזו
קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור
מלאכה אסורה [ואיזו
מלאכה ועל חולו של מועד יגידו לך אי
לישנא דמדרבנן הוא וכן בפ"ב דמו"ק
בעשיית מלאכה תניא אידך 3 כל מלאכת
מותרת] עצרת שחלה
הגהות הב"ח
גבי ובלבד שלא יכוין מלאכתו
זו מלאכה אסורה דבר שאינו אבד
להיות ע"ש בית שמאי
עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד
ואיזו מלאכה מותרת דבר האבד: ולא
במועד ובעי בגמרא כיון ומת מהו
(א) רש"י
אומרים יום טבוח לאחר
שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי
השבת. וב"ה אומרים אין
הניחן ר' טרפון. ומתני' תני שמותרים
שיקנסו בנו אחריו את"ל צרם אוזן
מקרא
לה יום טבוח ומודים
בהספד: בי"ט שחל להיות בשבת. שיום
הבכור ומת קנסו בנו אחריו התם
רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר
שאם חלה להיות בשבת
איסורא דאורייתא משמע דמלאכה
טבוח אחר שבת מותר בהספד מפני
כו': ירושלמי עצרת
4 אלה מועדי ה' וגו' במה הכתוב מדבר אם
שחלה להיות ע"ש ב"ש
במועד הוי דרבנן ומיהו יש לדחות
האומרים עצרת אחר שבת. והאי
בראשון הרי כבר נאמר שבתון אם בשביעי
אומרים יום טבוח לאחר
דאמכוין מלאכתו במועד קאי דהשתא
דאלכסא בלוד יו"ט שחל להיות בחול
(ב) תוס'
השבת וב"ה אומרים אין
הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכתוב מדבר
מיהא ליכא איסורא דאורייתא כיון
הוא דאין יום טבוח שלו בא' בשבת:
לה יום טבוח אלא יומה
מתני' אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור
בחוש"מ
היא טביחה. ואין כ"ג
דדבר האבד הוא מ"מ משמע לפי
מתלבש בכליו ומותרין
בעשיית מלאכה תניא אידך 5 ששת ימים
האמת דלא מיתסר רק מדרבנן וכי
ויגעים
בהספד ובתענית שלא
תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין
אוכלים ושותין ופוחזין
קאמר התם בריש פירקא לא מיבעיא
לקיים דברי האומרים
עצרת אחר השבת. ומודין
אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה ת"ל
אבל דרבנן אלא אפילו חוש"מ
(ג) בא"ד
שאם חלה בשבת שיום
דאורייתא כעין דאורייתא קאמר לפי
וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין
טבוח לאחר השבת.
כדמשמע מהאי דרשה
שיש לו סמך [מקרא דאורייתא אבל
(ומודים שאם חלה
(ג) ח)
בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זה יום
ב
אבל תימה אבל נמי
בשבת) ומותרין בו ביום
ימי האבל ליכא אסמכתא אלא]
אסור ואי זה יום מותר אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת:
דאסור במלאכה קא
בהספד ובתעני'. אבל אם
מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם
סמיך לה
חלה להיות באמצע שבת
ומותרין בהספד ותענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר
נמי
אסורין בהספד ובתענית:
לאבל ודקאמר הכא אלא
השבת: (והאיתמר) מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל
בחוש"מ מי שרי א"כ משמע דאסור
חוש"מ
לסופדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה יו"ט ס"ד
מן התורה וי"ל לאו משום דלא משתרי
(ד) בא"ד מיסתבר
אי ביום טוב מי קאתו אלא אימא מפני שיום טבוח היה לא קשיא
מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן
(ה) ד"ה
ליה למיתסר לא (ד) מסברא ליה לאוקמי
כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת כאן ביום טוב שחל להיות בשבת:
קרא דשרי בהדיא בהכי וכן פירש
מתני'
הריב"ם בשם רבינו יב"א דמלאכה
דמועד מדרבנן ולא כפירוש רבינו שמואל שפירש בערבי פסחים גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחוש"מ והא
ט)
י)
ליתא דמדרבנן הוי וכדפי' והא דאמרינן גבי כותים ותיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול במלאכה דחוש"מ משום דסמך פשטא
דקרא הוי והוי ליה צדוקין מודין בה: מה ראשון ושביעי כו'. הוה מצי למפרך מה להני שכן דבר האבד מיתסר אלא שאין זה ק"ו
גמור רק גלוי מילתא בעלמא לפי מה שפיר' דמלאכה לא מיתסר רק דרבנן: ראש חדש יוכיח. דשרי בעשיית מלאכה שכן אינו
קרוי יו"ט (ה) בפ"ג דמגילה וגם אינו נאסר רק משום מנהג כדפרי' וכי קאמר בר"ה משום בטול מלאכה לעם בב' ימים
דר"ח של ראש השנה מיירי אי נמי משום נשים דנוהגות שלא לעשות מלאכה כדאיתא בפירקי דרבי אליעזר כ) וכן פרש"י במגילה :
מה לראש חודש שכן אינו קרוי
מקרא קדש. $ הוה מצי למימר
מה לחול המועד דאיכא
תרתי מוסף וקדושה לפניו ולאחריו:
קשיא