אין דורשין פרק שני חגיגה
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נגזור
אטו חרדלית. פרש"י שיורדת מהר גבוה ויש בה מ' סאה
כאן למעשר. בעי כוונה וכ"ש בתרומה: הכי גרסינן מה כלים דלא
מד א
א)
ב)
מיכווני אף אדם נמי דלא מיכוון: חרדלית. ששוטפת ויורדת
ולא עלתה שם טבילה דקטפרס אינו חיבור והר"י פי' וכן
ג)
ממקום גבוה ויש בה ארבעים סאה והטובל בה לא עלתה לו
כתוב בכמה פירושים של רש"י דפסול מטעם דאין מקוה מטהר
טבילה משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר מדאי ומ'
בזוחלין אלא באשבורן כדתניא בת"כ ומיהו אומר הר"ר אלחנן ע"כ
מה ב
ד)
ה)
סאה שבו אינן במקום אחד ותנן
טעם ראשון עיקר מדגזרינן בגל של ים
ו)
הנצוק והקטפרס אינו חיבור
דאי משום זחילה (ב) אז בשל ים מהני
כאן למעשר ומנא תימרא דחולין לא בעו
מו ג
ז)
ואף אם אינו קטפרס נמי
אי לא מוקמינן לה כר' [מאיר] דאמר
ח) ט)
כוונה דתנן א גל שנתלש ובו ארבעים סאה
❖
י)
במס' מקואות כל הימים
אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים
ונפל על האדם ועל הכלים טהורין קתני
מז
ד
כמקוה והיה קשה למורי מאי קאמר
מטהרים דרך זחילתן עד שיהו נקוין
אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכווני אף
משום חרדלית של מי גשמים הא
דרך אשבורן דתניא בת"כ ו) אי מה
הגהות הב"ח
אדם דלא מכוין וממאי דלמא ביושב
מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר
בשל ים נמי לא מהני כדתנן ב"ה
מח ה
(א) גמ' בעיא
ומצפה אימתי יתלש הגל עסקינן וכלים
בזוחלין ת"ל אך מעין ובור מקוה
אומרים אין מטבילין בחרדלית ומשמע
ואמר
דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה אף כלים
(ב) תוס'
מים יהיה טהור המעיין
דבכל חרדלית מיירי מדלא הוזכר
מט ו
דמכוין להו וכי תימא ביושב ומצפה מאי
מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן.
ליה בהדיא גשמים ולפי' ראשון ניחא
הא
ורבינו האי ז) גריס הרדלית: ראשין.
ומיהו אכתי יש להקשות דקטפרס
❖
למימרא סלקא דעתך אמינא ליגזור דלמא
פ"ה
(ג) ד"ה וכך
הוה חיבור לענין מקואות כדפירש
אחד מראשי הגל כשהוא מגיע לארץ:
אתי למיטבל בחרדלית של גשמים א"נ נגזור
היא ההצעה וה"ג
כיפין. אמצעיתו של גל שעומד באויר
הר"י
ואם כן למה לא מהני
ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן ומנא
דהא
רבינו חננאל
ואי
הוה טעמא משום זחילה
דקא מייתי כמין כיפה. ואם הושיט כלים למעלה
❖
תימרא דלא מטבילין בכיפין דתניא
יתכן טפי:
והטבילן בכיפה אינה טבילה כדמפרש
ומנא לן דלחולין לא
מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין
לא
בעינן כוונה דתנן גל
ב
כאילו לא טבל למעשר.
ואזיל: שאין מטבילין באויר. שלא
שנתלש ובו מ' סאה ונפל
הגהות הגר"א
לפי שאין מטבילין באויר אלא מהא דתנן
אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה:
ורבותא דמתני' משום חולין
על האדם ועל הכלים
[א] גמ'
פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי
טהורים ואמרינן אדם
ידיו טהורות. אע"פ שלא נתכוון:
הויא
דמהניא אף בלא כוונה דאי
ג
דומיא דכלים מה כלים לא
ופירות אינן בכי יותן. דבעינן גבי
משום מעשר אף כי הוחזק לחולין
שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן
❖
בעי כוונה אף אדם לא
קתני רישא דלא מהני הר"ר אלחנן
הכשר יותן ח) דומיא דכי יתן דניחא
בעי כוונה ונדחת דאית לן
בכי יותן ואם בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות
לאוקומה במתכוון היכי
ליה: ואם בשביל שיודחו ידיו.
ועוד י"ל דאי משום רישא הייתי
והפירות הרי הן בכי יותן איתיביה רבה לרב
דמי ביושב ומצפה מתי
לעזי רש"י
נתכוון ליטול פירות הרי הוא בכי
אומר דטפי עדיף לא הוחזק כלל
יתלש הגל. וכי תימא אי
נחמן הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור
❖
יותן ומקבלין טומאה מעכשיו וכיון
למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר
הכי מאי למימרא הא
וולור"א [וליד"א]. עמק.
למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא ה"ק אע"פ
קא מיכוון אצטריך סד"א
דנתכוון להדיח ידיו גלי דעתיה
דעתו לגמרי ממעשר:
טבל ועלה כו'. ועודנו לח ובכמה
נגזור גל שנתלש ושתי
שהוחזק לחולין אסור למעשר איתיביה
דניחא ליה בהך נפילה שעל ידיה
ראשין מעורבין במי הים
מוסף רש"י
טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל מאי לאו
הדיח ידיו: הוחזק אין. אם נתכוון
ספרים כתיב בהדיא לח:
אטו חרדלית שהן מי
ד
רבי יהודה אומר מאיר היה אומר
גל שנתלש.
גשמים אי נמי מהו דתימא
הוא דהויא טבילה לחולין: טבל.
כאילו לא טבל כלל לא כאילו לא טבל
מה כלים
נגזור ראשים אטו כיפים
(חולין לא.)
מטבילין בעליונה. ל"ג רש"י
ויצא ועלה מן המים: מחזיק עצמו.
למעשר אבל טבל לחולין הוא סבר דחי קא
דלא מכווני.
פי' אמצעית הגל העשוי
(שם) בחרדלית של
מכלל דר"י כו' והכי פירש מטבילין
בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה:
כמין כיפה שחלקתו הרוח
מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא טבל
גשמים.
מן הים והפריחתו כמו
מאי לאו אינו מחזיק כלל. כלומר
בעליונה מטעם גוד אסיק וכ"ש גוד
ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין
באויר שאין טבילה עולה
בין שהחזיק עצמו בשעת טבילה
אחית ולא פליג עליה רבי יהודה
בהן. כדתנן מטבילין
אר"א טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה
בראשים ואין מטבילין
בדבר קל בין שלא החזיק עצמו
מדלא קתני ליה ואני חולק עליו והא
שירצה מיתיבי עודהו רגלו אחת במים הוחזק
בכיפים קמ"ל דלא גזרינן
לכלום שוב אינו מחזיק: אם לא
תניא רבי מאיר אומר בין בעליונה
ראשים אטו כיפים אלא
לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור עלה
הוחזק. לשום דבר שטבל סתם
בין בתחתונה ואני אומר בתחתונה
מהא דתנן פירות שנשרו
שוב אינו מחזיק מאי לאו אינו מחזיק כלל
לתוך אמת המים ופשט מי
ולא בעליונה וכו' ולשון הכתוב
מחזיק לכל מה שירצה אבל אם
שידיו טמאות ונטלן ידיו
בספרים אין להעמידה דא"כ מתנייתא
הוחזק לקל אינו מוחזק לחמור
לא עודהו אע"פ שהוחזק מחזיק עלה אם
טהורות הנה בלא מתכוון
דהא אינתיק ליה לדבר קל: מאן
קשיין אהדדי ומאי חזית דציית
כדי להטביל ידיו וקתני
לא הוחזק מחזיק ואם הוחזק אינו מחזיק מאן
(שם)
טהרו ש"מ לא בעינן
תנא. דמשום עודנו במים חשיב
לבתרייתא כל זה פרש"י ומיהו יש ליישב
תנא עודהו רגלו אחת במים א"ר פדת ר'
מטבילין בראשין.
כוונה ואסיקנ' מהא דלא
ליה כתחילת טבילה ואע"פ שהוחזק
גירסת הספרים וכן היא הצעת
(ג)
בעינן כוונה לחולין דתניא
יהודה היא דתנן ה מקוה שנמדד ויש בו
מחזיק: והשני טמא. שהרי חסר
הגי' בפר"ח ר' יהודה אומר ר'
טבל ולא הוחזק מותר
ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו
בחולין ואסור במעשר.
מאיר היה אומר בתחתונה ולא
השיעור במים שעל הראשון:
א"ר אלעזר טבל ועלה
זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא
מחלוקת. דרבי יהודה ורבנן כשהיתה
בעליונה דאית ליה גוד אחית ולא
מחזיק עצמו לכל מה
אמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון
(שם לא:) ואין
גוד אסיק מכלל דר' יהודה אית ליה
טבילתו בשביל אחת ממעלות של
שירצה. ומותבינן עליה
מטבילין בכיפין.
והתנינן עודהו רגלו במים
נוגעות במים אף השני טהור אמר רב
גוד אסיק דמדקאמר רבי מאיר אומר
חכמים כגון האונן והמחוסר כפורים
הוחזק לדבר הקל מחזיק
משמע דאין הוא מודה לו ופריך
שצריכין טבילה לקודש ואינו טמא
נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת
עצמו לדבר חמור. פי'
והתניא ר' יהודה אומר ר"מ אומר
טומאה דאורייתא בההיא קאמר רבי
אם הוחזק למעשר ועודהו
במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה
רגליו במים מחזיק עצמו
בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר
יהודה דמהני ליה רגליו של ראשון
דברי הכל [א] (אף) השני טמא והיינו
בתרומה עלה שוב אינו
בתחתונה ולא בעליונה אלמא לית
נוגעות במים דאמרינן גוד אחית
(שם) ידיו טהורות.
מחזיק. קשיא לר' אלעזר
דרבי פדת איכא דאמרי אמר רב נחמן
(שם)
דאמר אפילו עלה מחזיק
מים שעליו כאילו הן במקוה: והיינו
ליה גוד אסיק ומתני' אהדדי לא
ופירות אינן בכי יותן.
אמר רבה בר אבוה מחלוקת מטומאה
עצמו לכל מה שירצה.
דרבי פדת. דאוקי לעיל הא דעודיהו
קשיין דקמייתא דר"י אומר מאיר
ופריק הא דתני עלה
לטהרה אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף
אומר ולא בעליונה היינו לפי דעתו
כרבי יהודה ולא כרבנן אלמא לרבנן
(שם) ואם בשביל
שוב אינו מחזיק בשכבר
שיודחו ידיו.
הוחזק לדבר ידוע ועודהו
השני טהור ופליגא דרבי פדת אמר עולא
של רבי יהודה אבל לסברא
אפי' לגבי מעלות לא מהני עודיהו
ידיו
במים וכי אמינא אנא
של ר"מ אף בעליונה. בשם מורי:
דהא חזקה דאמר הוחזק לקל אסור
(א) בעי מיניה מרבי יוחנן לרבי יהודה מהו
טהורות.
דמחזיק עצמו לכל מה
לחמור מעלות נינהו: איכא דאמרי
בתחתונה
והפירות הרי הן בכי
שירצה. כשעלה סתם
להטביל מחטין וצינוריות בראשו של ראשון
יותן.
ועדיין לא הוחזק והוחזק
כו'. הכא גרסי' ופליגא דר' פדת
גוד אחית אית ליה לרבי יהודה גוד אסיק לית ליה או דלמא גוד אסיק
עתה. מאן תנא עודהו
דאילו לרב נחמן הא דעודיהו הוחזק
רגלו במים אע"פ שהוחזק
נמי אית ליה א"ל תניתוה ו שלש גממיות בנחל העליונה התחתונה
לקל הוחזק לחמור דברי הכל הוא דהא
חוזר ומחזיק א"ר פדת
והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית
ר' יהודה היא דתנן מקוה
לא פליגי רבנן עליה דר"י אלא מטומאה
שיש בו מ' סאה מכוונות
של ארבעים
סאה וחרדלית של גשמים
עוברת ביניהן רבי יהודה
דאורייתא לטהרה: צינורות. שטווין
וירדו שנים וטבלו זה אחר
אומר מאיר
היה אומר מטביל בעליונה והתניא רבי
יהודה אומר
(חולין לא:)
בו זהב ועשוין כמין מזלג קטן
זה הראשון טהור והשני
והוחזק לחולין.
טמא ר"י אומר אם היו
מאיר
מאד: בראשו של ראשון. בעודו
רגליו של ראשון נוגעות
במים: גממיות. גומות בנחל שיפולי
(שם) הכי
במים אף השני טהור אמר
קאמר אע"פ שהוחזק
תחתונה עליונה ואמצעית. שנחל מדרון משופע הוא: עוברת
ביניהן. ומחברתן:
רב נחמן אמר רבה בר
הרים שקורין וולור"א בלע"ז וכן נחל איתן נחל ארנון :
ט)
י)
לחולין אסור למעשר.
אבוה מחלוקת ר' יהודה
ה"ג
ות"ק דפליג עליה ואמר
(שם) ארבעים השני טמא בעולה מטומאה לטהרה. אבל במעלות דרבנן בין חולין למעשר לתרומה לקדש ולחטאת להחזיק עצמו מן
סאה מכוונות. (גיטין טז.) והשני טמא. (שם) נוגעות במים. הקל לחמור ולפיכך תני אף השני טהור ופליגא דר' פדת דאוקמה לר' יהודה במעלות דרבנן מכלל דת"ק פליג עליה
אף השני טהור. (שם)
דהא דתניא עודהו רגלו במים הוחזק לדבר הקל כו' במעלות דרבנן הוא. איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
מחלוקת במעלות דרבנן ור' יהודה מטהר השני אבל מטומאה לטהרה דברי הכל השני טמא והיינו דר' פדת דאוקמה להא
ברייתא כר' יהודה. אמר עולא בעאי מיניה דר' יוחנן מהו להטביל אליבא דר' יהודה מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית ליה לר' יהודה ורואה כי המים שהן בגופו של ראשון יורדין במקוה וכאילו מעכשיו ישנן בתוך המקוה
אבל גוד אסיק לית ליה שאין אומרים ראה כאלו מי המקוה נקוים ועומדים בראשו של ראשון או גוד אסיק נמי אית ליה וא"ל ר' יוחנן ת"ש נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות פי' ג' חפירות כל אחת למטה מחברתה וגומא העליונה
והתחתונה של עשרין עשרין סאה ואמצעית של מ' סאה פי' הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצרפו שכל מקוה שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן.
ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בתחתונה דאלמא אמרינן גוד אחית ולא אמרינן גוד אסיק מדקתני ר' יהודה מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה לאו מכלל דר' יהודה סבר חלופו ואומר מטבילין אף בעליונה אלמא גוד אסיק