יט:
אין דורשין פרק שני חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתחתונה
ולא בעליונה. משמע הכא דקטפרס הוי חיבור
ד) ה"ג מאיר היה אומר מטבילין בעליונה. ול"ג
מכלל דר' יהודה.
נ א
א)
❖
ב)
ו)
ואנן תנן ומייתי לה פ"ב דגיטין
וה"פ ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בעליונה דאמר גוד
(א)
ג)
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה
אסיק את מי אמצעיתה למעלה ע"י חרדלית של גשמים להכשיר את
ד) ה)
ועוד למה לי ג' גממיות בתרי סגי בזה כ' ובזה כ' וחרדלית מחברתן
העליונה וכל שכן דמטבילין
בתחתונה דכיון דאית ליה גוד אסיק
ו)
גליון הש"ס
ז)
ותירץ ר"ת דשאני הכא דאיכא מקוה
כ"ש דאית ליה גוד אחית. ומדלא
תוס' ד"ה בגדי וכו' היה
ח)
שלם באמצע וכן משמע בפ' בתרא
קתני ואני חולק עליו לומר כך וכך
מאיר היה אומר מטביל בעליונה ואני אומר
ט)
נטמא הוא ובגדיו כנושא
ז)
ש"מ דר' יהודה כר"מ ס"ל: והא
דע"ז מתוך פרש"י
י)
רוקו של זב.
בתחתונה ולא בעליונה א"ל אי תניא תניא:
❖
כ)
תניא. דחלוק עליוה): וה"ג מאיר היה
שפי' קטפרס גממיות בזה כ' ובזה
הטובל לחולין והוחזק לחולין כו': מני
❖
ל) מ)
אומר מטבילין בעליונה ואני אומר
כ' וחרדלית מחברתן ולא נקט ג'
מתניתין רבנן היא דשני להו בין חולין
בתחתונה ולא בעליונה. אלמא פליג
כדאיתא הכא אלמא מסתבר ליה
מוסף רש"י
למעשר אימא סיפא בגדי עם הארץ מדרס
עליה: אמר להו אי תניא. בהדיא
טעמא שיש לחלק ואל תתמה היכי מדמה
הגהות הב"ח
חולין שנעשו על טהרת
לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה
דחולקין תניא ונלך אחריה וחוזר
ליה למיפשט מהך דהכא (ב) בעייתו
(א) תוס'
הקודש.
אתאן לר' מאיר דאמר חולין ומעשר כהדדי
אני בי. ובלשון הכתוב בספרים איני
מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו
ואילו
במסכת טהרות פרק
נינהו רישא רבנן וסיפא ר' מאיר אין רישא
יכול להעמידה דא"כ מתנייתא קשיין
של ראשון כההוא דלעיל ולא קאמר
שמיני
אהדדי ומאי חזית דציית לבתרייתא:
ח) דשאני התם משום מקוה שלם
רבנן וסיפא ר' מאיר רב אחא בר אדא מתני
א
שני דגיטין
רבנן היא. דפליגי עליה דר"מ בכל
(חולין לג:)
דהתם לעיל איכא טעמא אחרינא
לה בסיפא חמש מעלות ומוקי לה כולה
הטעון ביאת מים מדברי סופרים
(ג) קטפרס שסופו לירד מה שבראשו
כרבנן אמר רב מרי שמע מינה חולין
ואסרוהו במעשר: מדרס לאוכלי
של ראשון ובהכי מתרצינן קושיא אחרינ'
(ב) בא"ד
שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ממאי
ההיא
תרומה. ולא אמר מדרס למעשר:
דקשיא לר"ת דמשמע התם בגיטין
מדלא
בעיתו דלעיל
(שם ב:) כקודש דמו.
חמש מעלות. פרושים ואוכלי מעשר
דנצוק וקטפרס אינו חיבור ומסיק
וחטאת: שנעשו על טהרת הקודש.
לענין מקואות ור' יהודה היא משמע דאף ר' יהודה מודי ליה ולעיל
ואוכלי תרומה ואוכלי קודש
❖
דאיכא
(שם)
קאמר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף שני טהור אלמא
אדם הרגיל לאכול קדשים מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת
קטפרס חיבור אלא ודאי שאני הכא שסופו לירד ומיהו יש לדחות
הקודש כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש:
(ג) בא"ד
מדלא דבקטפרס
הך דלא מוקי כר' יהודה רק ההיא דטופח ע"מ להטפיח ולא
רבינו חננאל
הוה חיבור
תניא בהדיא ההוא דנצוק וקטפרס וההוא דפ' בתרא דע"ז
גבי המערה (ד) יין נסך מחבית לבור דלא חשיב נצוק חיבור אע"ג
נמי אית ליה ואמר
דסופו לירד יש לחלק בין נצוק לקטפרס דאין דרך נצוק לבא כי אם דרך אויר וכי (ה) מדייק התם ט) מגישתא ובת גישתא דאנח נכרי ידיה
דקטפרס
עולא אמרו ליה והתניא
עילויה ואסריה רבא שמע מינה נצוק חיבור ולא מחשב קטפרס י"ל דלא דמי לרגליו של שני נוגעות במים דהא יין שבתוך הגישתא
ודמסיק
בהדיא ר' יהודה אומר
קושיא
מאיר היה אומר מטבילין
אין סופו לירד בתוך החבית ולפי מה שפירש הר"י התם ההיא דנצוק וקטפרס מיתניא לענין השקה במס' טהרות דומיא
בין בתחתונה בין בעליונה
דרישא דמקל מלא משקין טמאין והשיקו למקוה אז יתכן שפיר ההיא דהכא לענין טבילה מהני נצוק וקטפרס ואפי' לית ביה מ' סאה
חיבור
ואני אומר בתחתונה ולא
נמי מטבילין בתחתונה וכי נקט מ' סאה לרבותא דעליונה דאין מטבילין בה ור' יהודה היא א"נ לאשמעינן דאפ"ה קתני בסיפא בתוספתא
בעליונה. אלמא לר"י גוד
(ד) בא"ד
אחית אית ליה גוד אסיק
וחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית (ו) ואע"פ שיש ארבעים באמצעית אין מטבילין בתחתונה והתם הארכתי ולא שייך הכא כלל רק לקמן
לית ליה א"ל אי תניא
אפרש : בגדי ע"ה מדרס לפרושים. דחיישינן שמא ישבה אשתו נדה עליהן כדאיתא בפ"ב דחולין
י)
הכי בהדיא הא אפשיטא
בעיא דילך: מתני' טבל
(ה) בא"ד מדמה
אבל משום עצמו לא חיישינן דאינו מטמא בהסיטו וכן משמע שילהי דניזקין דפריך וליחוש שמא תסיטם
(ז)
לגישתא
לחולין הוחזק לחולין
אשתו נדה וכן תנן פרק שביעי דטהרות הגנבים שנכנסו לבית אינו טמא אלא מקום רגלי הגנבים אבל משכבות ומושבות וכלי
ראשון
אסור למעשר כו'. פי' זה
חרס המוקפים טהורין אלמא דלא מטמא לא משא ולא היסט וכי תנן התם הדר עם ע"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפי'
מעשר שני הוא דכתיב
דההיא
ביה ואכלת לפני ה'
חביות המוקפות צמיד פתיל טמאים התם בשביל אשתו שהיא לשם תדע מדנקט לישנא דדירה אך קשיא דתנן התם לעיל מינה
אלהיך מעשר דגנך וגו'
המניח ע"ה כ) בחצרו בזמן שרואה הנכנסין והיוצאין כו' בזמן שאינו רואה הנכנסין והיוצאין אפי' מובל אפי' כפות כלומר גידם
ומתניתין רבנן הוא דאמרי
שאינו יכול לילך הכל טמא ואין לומר דהתם נמי בשביל אשתו דהא מניח קתני לשון אקראי ועוד מאי אפילו מובל איזה רבותא הוי
(ו) בא"ד דאע"פ
יש מעלה למעשר מן
החולין ומקשינן אימא
כיון דלא הוי טומאה בשביל זה והיה נראה לי דלאו טעמא משום היסט אלא משום דטרח ומזייף וכי רואה את הנכנסין מרתת דנתפש
(ח)
סיפא בגדי עם הארץ
כגנב אבל קשיא לי דתנן התם הנועל בית הבד בפני הבדדין והיו שם כלים טמאים מדרס משמע דמטמא מדרס ובסמוך קאמר
(ז) ד"ה
מדרס לפרושין פירוש
א"ר יוסי וכי מפני מה טמאים אלא שאין ע"ה בקיאין בהיסט ועוד כיון דחכמים גזרו עליהם להיות כזבין לכל דבריהם אמאי אין מטמאין
ע"ה
הפרושין שהן חברים
האוכלים חוליהן בטהרה
ל)
בהיסט ומדרס כדין זב ועוד דגזרו עליהן מעיינות לקמן דגזרו על רוקו כדין משקה זב וזבה ועוד מצינו בפ' בנות כותים
המשכבות והמושבות
וכשנוגעין בבגדי עם
הכא בכותי שטבל ודרס על בגדי חבר דאי משום טומאת ע"ה הא טביל ליה אלמא אי לא טביל מטמא מדרס ותירץ ר"ת דודאי
צמיד
הארץ כאילו נטמאו מדרס
אינו מטמא מדרס והיסט דמשום תקנת השוק נגעו בה כדאמרינן (ט) לפי שלעולם לא ימצאו אדם מעביר חבית ממקום למקום ואין גוזרין
פתיל
וצריכין טבילה לאכול
לא במושב ולא
חוליהן בטהרה וקתני
מ)
גזרה על הצבור אא"כ יכולין לעמוד בה והכי משמע לקמן בפרקין שאינו מטמא בהיסט הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות
בהיסט
בתר הא בגדי פרושין
כו' טהרות טהורות ואם אמר לכך כו' ומסיק מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומשני במטהר חמריו ופועליו לכך משמע דלא מוקי לה
ואפילו המוקפים
מדרס לאוכלי תרומה
הרי אלו
במטהר רק משום דק"ל רישא לסיפא ולא קשיא ליה דמטמא ליה בהיסט משום דקים ליה דלא מטמא וההיא דנדה בלא טבל מטמא ליה
ודייקינן מדלא קתני מדרס
לאוכלי מעשר ש"מ חולין
במגע והא דנקט ודרס משום דבעי למהוי בגד חבר לתחת רגלו של כותי דהכי קתני התם במתני' ומטמא משכב תחתון כעליון ואין
בתוך ביתו
ומעשר שני כי הדדי
להקשות (י) דלא מוקי לה בשלא טבל וכשיש דבר חוצץ בין רגלו לבגד משום דע"כ אצטריך לאוקמי כשטבל כי היכי דליהוי ספק ספיקא
לשומרו
נינהו לית בינייהו מעלה
(ח) בא"ד
דאי לא טבל מה לי בועל בקרוב מה לי בועל ברחוק והרב רבי משה מפונטוייז"א מפרש משום דבע"ה אינו מטמא כזב אלא רק מטעם
בגדיו משום שהוא נושא המדרס שהוא לבוש בגדיו שישבה עליהם אשתו נדה וצינורא שלו טמא משום שנגעה בשפתיו וקשה דאמרינן
בפ' בנות כותים מעשה בכ"ג שהלך בשוק ונתזה צינורא של צדוקי בבגדיו וקרב אצל אשתו כו' ופריך ותיפוק ליה משום צינורא
דע"ה כלומר אפילו לא היה טמא בשביל אשתו אדרבה הואיל דאם בועל נדה $ היה נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב ואי משום צינורא
(כ)
דע"ה בגד לחוד הוא דנטמא ואין לומר דמשום גופו לא היה חש רק משום בגדיו דאדרבה טומאת גופו חמירא לן ועוד קשה דכי מוקי
לה בכותי ערום למה לי טבל אפי' לא טבל (ל) נמי כיון דהאידנא לאו נושא המדרס הוי לא הוי אלא ראשון ואינו מטמא כלי ועוד
קשה למור"י דתניא בהדיא בתוספתא ספק רשות ע"ה מדרסו והסיטו וחציצו טהור לחולין וטמא לתרומה ע"כ היה נראה לפרש
(מ)
דלגבי תרומה מטמא כל דבר כזב אבל טהור לחולין וכל הני דאשכחן דמטמא מוקמינן בתרומה וכי קפריך בגיטין וליחוש
שמא תסיטם אשתו נדה אע"ג דבתרומה קיימא התם מילתא דפסיקא ליה נקט ואתאי ועוד דחייש לטומאה דאורייתא ולא לשל
טומאה דרבנן וכי קאמר בחולין שמא תשב עליהם אשתו נדה משום אינך נקטיה וראיה לדבריו מצינו בירושלמי דקאמר
בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובעי גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל תרומה התיב והתנינן המניח ע"ה בתוך ביתו לשמרו
כיון שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין כו' אבל משכבות וכלי חרס מוקפין טהורין ואי תימא עשו גופו כזב אצל תרומה אפי' מוקפין
טמאים א"ר יהודה תפתר בע"ה אצל פרוש ולית את כלום והשתא לא מיבעיא ליה אלא פרוש אצל תרומה אבל ע"ה אצל תרומה פשיטא ליה
א"ל ר' מנא כל מה דאנו קיימין בתרומה אנו קיימין תדע לך שכן הוא דתנינן אפי' מובל אפי' כפות הכל טמא כלום יהיו טמאים אלא משום
היסט ולא כן א"ר יוחנן ולא חציצות ולא הסיטות ולא רה"י ולא רשות ע"ה אצל תרומה כלומר דלא שייך כלל רשות ע"ה אצל תרומה שמטמא
בהיסט ומתני' בע"ה מיירי אבל פרוש אינו מטמא מדרס והיסט והקשה לו הר"י דאמר שילהי פ' הניזקין אין עושין חלת ע"ה
בטהרה לפי שכבר טימא אותה אבל עושין עיסתו בטהרה ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא וכשבא ע"ה נוטל
שתיהן ואינו חושש לפי שהכלי אינו מקבל טומאה ואמאי כיון שהוא מטמא היסט לתרומה הא קא מטמא לחלה וי"ל דהתם כיון שלא קרא לו שם
עדיין הו"ל חולין דפתיכי בהו חלה דלא מטמאו בהיסט וכן משמע לישנא דנקט כדי חלה ולא חלה עדיין ואיהו במגע מטמא ולהכי פריך דלמא נגע:
רבי
(ט) בא"ד בעלמא דתניא (י) בא"ד
אמאי לא דלשום דבר ע"ה וקדם (כ) בא"ד מ"מ טמא משום צנורא דע"ה ומה
הואיל במה שקדם אצל אשתו ומאי פריך הרבה הועיל (ל) בא"ד
(מ) בא"ד ומדרסו רבי חנין בזמן המשכבות והמושבות מוקפים צמיד פתיל משום היסט
שמע מינה דאנן הכא אנן אמרו אצל תרומה
מהא התם