אין דורשין פרק שני חגיגה
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
אלעזר בר' צדוק אומר הרי הוא כתרומה. הקשה הרב ר'
מדלא קתני בהו מעלה. לומר בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת
נא א
א) ב)
ג)
אלחנן דאמרינן בפרק בתרא דנדה בראשונה היו
חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש שמע מינה בכלל קודש
(ז)
ד)
הן והא תנא ליה קודש: דלמא. או כחולין דמו דלא מהני בהו מאי
אומרים יושבת על דם טהור מערה מים לפסח ודייק בגמ' מערה אין
נב ב ג ד ה ו
ה)
נוגע לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ומנליה
דאמר האי גברא דבטלה דעתו או כתרומה דמו דאיכא תנאי דפליגי
ו)
ז)
דלמא דהוו כתרומה דטבול יום
במילתא כדמסיים ואזיל הלכך לא
❖
❖
נג ז
ח)
פוסל תרומה ונראה למורי דאי
תנא בהו מעלה דאי דמו לחולין הא
מדלא קתני בהו מעלה ודלמא האי דלא
כתרומה הוו אפי' תגע בה לא הוי
תני ליה חולין ואי דמו לתרומה הא
קתני בהו מעלה דאי דמו לתרומה הא תני
תנן ליה במתניתין תרומה: דתנן
אלא פוסל דלא הוי ליה אלא שלישי
הגהות הב"ח
לעזי רש"י
תרומה ואי דמו לחולין הא תני לחולין
כו'. כלומר הא אשכחן תנאי דפליגי
$ ואין שלישי בתרומה מטמא רביעי
(א) גמ' בטהרה
וודי"ל. [ודי"ל] יעה,
(דתנן) א חולין שנעשו על טהרת הקודש
❖
בה חד אמר כחולין וחד אמר
בקודש שאין המים עושין בו רביעי
(ב) רש"י
מגרפה.
הרי הן כחולין ר' אלעזר ברבי צדוק אומר
כתרומה אבל כקודש לא אמרינן:
וקצת משמע כן מתוך פרש"י ור"ת:
ואסורה
שמרתיה מדבר המטמאה ולא
הרי הן כתרומה אלא מסיפא יוסי בן יועזר
מעפרתו. סודר: טמאה. ואפילו
לך (ג) ד"ה
מוסף רש"י
היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס
מדבר הפוסלה.
זה טהור. ולקמן מפרש טעמא חזקה
המטמאו לו
(ד) ד"ה הפוסלו
הרי הן כחולין.
לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על
אין אדם משמר מה שביד חבירו
והיה קשה להר"ר אלחנן במאי
(חולין לה:)
לפיכך הוא לא שמרה ביד חבירו וגם
איפסלא הך מגריפה אי בראשון או
טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו
וקשיא (ה) ד"ה
והמגריפה.
זה שנתנה לו לא היה חש לשומרה
בשני אין אדם וכלים מקבלין טומאה
מדרס לחטאת לחטאת אין לקודש לא אלמא
דמימר אמר כיון שאמר ליה תנה לי
אלא מאב הטומאה ואי באב הטומאה
קסבר חולין שנעשו על טהרת קודש כקודש
אין כלי
(זבחים צט:)
והוא אינו יודע אם טמא אני אם
האי פסול טמא הוי ותירץ שנפסלה
צינורא של
מטמא כלי.
דמו א"ר יונתן בן אלעזר נפלה מעפרתו
ב
(ו) ד"ה
טהור לא חש לטהרתו ויש כאן היסח
במשקין דמשקין טמאין פוסלין בכלי
הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו טמאה
וזו סבורה
(ברכות נב: ופסחים
הדעת ולמחמירין בטהרות הוי היסח
כדאמרינן אחורי כלים שנטמאו
הן (ז) תוס'
יט:) שמרתיו מדבר
במשקין: נימא נפסקה לי
א"ר יונתן בן עמרם נתחלפו לו כלים של
הדעת טומאה: כלים של שבת בכלים
ג
שמטמאו.
דתנן (ח) ד"ה
שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו א"ר
וקשרתיה בפה. פרש"י קודם שלא
של חול. כסבור ליטול בגדיו של חול
(ח)
ונטל של שבת: נטמאו. קא סלקא
היתה נארגת שלא היתה ראויה
אלעזר בר צדוק מעשה בשתי נשים חבירות
ד
שהיתה
דעתיה השתא דסבירא ליה משמר
לטומאה ולא נזהרתי בה ולא הייתי
(ט) בא"ד
ולא מדבר
שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא
דתנן כלים
הפוסלו.
הדבר בחזקת שהוא דבר זה ונמצא
טבולה לנידותי ויש לחוש שמא
מעשה לפני ר"ע וטימאן מתקיף לה רבי
שהוא דבר אחר אינו שמור: אמר
כשארגתי בה ג' עדיין הרוק לח
❖
דברי
(זבחים צט:)
אושעיא אלא מעתה הושיט ידו לסל ליטול
רבי ירמיה. הא דפרכת אימא סיפא
בבגד ואב הטומאה הוי לטמאות
בהדה וקודם
פת חטין ועלתה בידו פת שעורים הכי נמי
נטמא
(ב) אסורה מלאכול לא מסייע ליה מידי:
ורבותי הוו מפרשי מטעם צנורא
דנטמאת וכי תימא הכי נמי והתניא המשמר
רבינו חננאל (המשך)
באומר שמרתיה מדבר המטמאה
דע"ה המטמאה כל זמן שהיא לחה
את החבית בחזקת של יין ונמצאת של
ולא מדבר הפוסלה. אבל במה
ואני אומר ע"כ אשה זו חברה היתה
טהרת הקודש כקודש דמו
(י) בא"ד
ואין בגדיהן מדרס לקודש
שמן טהורה מלטמא ולטעמיך אימא סיפא
מדקאתיא קמיה דר' ישמעאל לישאל
שמשמרה הימנו הויא שמירתו שמירה
בטהרה
ממאי מדלא קתני בהו
ואע"פ שאינו זה: הסל. של תאנים
ועוד מי מהימנא לומר ארגתיה
ואסורה מלאכול אמאי א"ר ירמיה באומר
מעלה בהדיא בפני עצמו
קשה מאי
על כתיפו: ומגריפה בתוכה. כלי
בטהרה כל זה פרש"י ובירושלמי
ודחינן לה וממאי דלמא
שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר
❖
דנקט
האי דלא קתני להו מעלה
מייתי כל הני עובדי על מתניתין דאידך
ברזל הוא שקורין וודי"ל שגורפין בו
הפוסלה ומי איכא נטירותא לפלגא אין
בפ"ע לאו משום דכי קדש
פרקין בכלים הנגמרים בטהרה
אפר הכירה וגם מבדילין בו תאנים
(ט)
דמו אלא משום דפליגי
והתניא הושיט ידו בסל והסל על כתיפו
ה
המודבקות זו בזו: (ג) המטמאה. הנותן
בהו אית תנא דמשוי
צריכים טבילה לקודש וקאמר ליה
גליון הש"ס
והמגריפה בתוך הסל והיה בלבו על הסל
להו לחולין ואית תנא
לה טומאה לטמא אחרים: (ד) הפוסלה.
רבי ישמעאל כמה גדולים מעשה
תוס' ד"ה רבי אלעזר וכו'
דמשוי ליה כתרומה דתנן
ולא היה בלבו על המגריפה הסל טהור
חכמים דאמרי כלים הנגמרים כו'
מלהשתמש בה טהרות לכתחילה אי
ואין שלישי בתרומה
חולין שנעשו על טהרת
מטמא רביעי בקודש.
והמגריפה טמאה הסל טהור תטמא המגריפה
הקודש הרי הן כחולין ור'
משמע דבאשה חברה אורגת עסקינן
נמי נפקא מינה לאוכל הדבוק בה
אלעזר בר' צדוק אמר הרי
ובעי טבילה משום דמשמשי בהדיה
שהוא פסול באכילה ומכל מקום אם
לסל אין כלי מטמא כלי וליטמא מה שבסל
❖
הן כתרומה וחזרנו לומר
קודם שנארג כולו כפרש"י והקשה
נגעה בטהרות אינה פוסלתן. אלמא
אלא אמר רב מרי מסיפא
אמר רבינא ו באומר שמרתיו מדבר שמטמאו
דמתניתין שמע לה דקתני
הר"ר יוסף לפי' רש"י היה לו לומר
איכא נטירותא לפלגא ובכי האי גוונא
ולא מדבר הפוסלו מכל מקום קשיא ועוד
יוחנן בן גודגדא היה
רבינו חננאל
נדה הייתי כמו נדה משכה באידך
נמי מיתרצא מתניתין דלעיל ומיתקנא
אוכל על טהרת הקדש
מותיב רבה בר אבוה מעשה באשה
היא: קשיא. הך דקתני בה טהורה
עובדא ונראה לו לפרש דמתוך
מני ר' מאיר היא דקתני
כל ימיו והיתה מטפחתו
אחת שבאת לפני ר' ישמעאל ואמרה לו
כל הטעון ביאת מים
מדרס לחטאת ולא לקדש
מלטמא: ארגתיו בטהרה. יודעת
שקשרה בפה היה שם רוק לח ובשעה
אלמא חולין שנעשו על
מדברי סופרים מטמא
רבי בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי
אני שמשעה שנארג בו ג' על ג'
שארגה נגעה ברוק וידים שניות הן
קודש ופוסל את התרומה
טהרת הקודש כקדש דמו.
לשומרו בטהרה ומתוך בדיקות שהיה רבי
אצבעות שנראה לטומאה לא נגעה
ובפרק בתרא דעירובין
ומותר בחולין ובמעשר
א"ר יונתן בן אלעזר נפלה
דברי ר' מאיר רישא
מעפרתו. פי' מצנפתו
משמע דרוק מיחשב משקה וחזר הרוק
ישמעאל בודקה אמרה לו רבי נדה משכה
בו טומאה ומ"מ לא היה בלבי
רבנן וסיפא ר' מאיר
ממנו וא' לחבירו שהוא
ז)
לשומרו: ומתוך בדיקות כו'. הואיל
ומטמא למפה כדתנן אחורי כלים
עמי בחבל א"ר ישמעאל כמה גדולים דברי
ומפרקי' אין רישא רבנן
פרוש ונאמן כמותו (א"ל)
ולא היה בלבך לשומרו שמא אירע
שנטמאו במשקין אך לפי שיטת
וסיפא ר' מאיר. רב אחא
תנה לי ונתנה לו נטמאת.
חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור
בר אדא מתני בסיפא
ומקשינן עליה אמאי
בו כך וכך ולא נזהרת: משכה עמי
הירושלמי דמדמי לה לכלים הנגמרים
אין בלבו לשומרו טמא שוב מעשה באשה
חמש מעלות והכי קתני
נטמאת נעביד לה שימור
ח)
בחבל. שקשרה בו החבל בכלי האריגה
(י) ומוקמי לה לקמן משום צינורא דע"ה
בגדי עם הארץ מדרס
בידא דחבריה. ופריק ר'
אחת שבאת לפני ר' ישמעאל אמרה לו
לפרושים לאוכלי חוליהן
יוחנן חזקה אין אדם
ושמא הסיטתו: נפסקה לי. קודם
ומאי איריא משום הכי אפי' בצינורא
רבי מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה
בטהרה בגדי פרושין
משמר מה שביד חבירו.
שארגתי בה כלום (ה) וקשרתיה בפה
דחבר נמי איכא למיחש מטעם מגע
מדרס לאוכלי מעשר בגדי
ומקשינן ולא והתניא
בלבי לשומרה (א) ומתוך בדיקות שהיה רבי
קודם שארגתי בה כלום שלא היתה
ידים ומיהו נוכל לומר דלא עיקר טעם
הרי שהיו חמריו ופועליו
אוכלי מעשר לאוכלי
תרומה. בגדי אוכלי
טעונין טהרות אע"פ
ישמעאל בודקה אמרה לו רבי נימא נפסקה
נקט לקמן אלא חדא מינייהו נקט:
ראויה לטומאה ולא נזהרתי בה ולא הייתי
תרומה מדרס לקודש
שהפליגו יתר מכדי מיל
טבולה לנדתי ויש לחוש שמא כשארגה
והתניא
לי וקשרתיה בפה אמר רבי ישמעאל כמה
טהרותיו טהורות ופריק
בגדי אוכלי קודש כגון
בה שלש אצבעות עדיין הרוק לח ורוק
זבחי שלמים בכור ומעשר
ר' יצחק במטהר חמריו
גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו
שהן קדשים קלים מדרס
ופועליו לכך אי הכי סיפא
הנדה אב הטומאה הוא כך נראה
לשומרו טמא בשלמא לרבי אלעזר בר צדוק כל אחת ואחת אומרת
נמי ואוקימנא אין ע"ה
לאוכלי חטאת שהוא קדש
בעיני. ורבותי מפרשין משום צינורות
קדשים הרי אלו ה' מעלות
מקפיד כו' א"ר יונתן בן
חברתי אשת עם הארץ ומסחה דעתה מינה לרבי יונתן בן עמרם
עם הארץ המטמאה כל זמן שהיא לחה
מעלות הפרושין אוכלי
עמרם נתחלפו לו כלים
נמי כיון דכלים דשבת עביד להו שימור טפי מסח דעתיה מינייהו
חוליהן בטהרה על שאר
של שבת בכלים של חול
ואני אומר ע"כ האשה זו חבירה
העם שאין אוכלין חוליהן
ולבשם נטמאו. ואקשינן
אלא לרבי יונתן בן אלעזר נעביד להו שימור בידיה דחבריה
היתה דאי לא חבירה היתה מי אתיא
בטהרה. ומעלת מעשר
עליה אמאי נטמאו והלא
אמר רבי יוחנן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו ולא
קמי רבנן לישאל על הטהרות
שני על החולין ומעלת
הן בשמירתו וברשותו
ז
טהרת תרומה שהיא חובה
וכן בשתי נשים חבירתות
והתניא
ועוד מי מהימנא למימר ארגתיה
שנאמר כל טהור בביתך
שנתחלפו כליהם וטמאום
טהור כלומר אחר כוונת השמירה הן הן הדברים: כיון דכלים של שבת עביד להו שימור
בטהרה. קתני מיהת בלבו לשומרן
יאכל אותה וכתיב בה ובא
אמאי הלא מעתה הושיט
טפי. וזה סבור שאלו של חול
השמש וטהר ואחר יאכל
ידו ליטול פת חטין ועלה
אסחא דעתיה משמירה מעלייתא שהיה רגיל לשומרן וכאין בלבו לשומרן דמי:
(ו)
מן הקדשים כי לחמו
בידו פת שעורים וכל הפת
חמריו
הוא על המעשר. ומעלת
היתה טהורה ומשומרת
הכי נמי דכיון שנתחלפה לה נטמאת וכי תימא הכי נמי והתניא היה משמר את החבית בחזקת שהיא של יין ונמצאת
הקדש על התרומה ומעלת החטאת על הקדש ומוקים לה לסיפא כרישא דקתני טבל לחולין אסור במעשר טבל למעשר
אסור בתרומה טבל לתרומה אסור בקודש טבל לקודש אסור לחטאת וכולה רבנן היא אמר רב מרי ש"מ חולין שנעשו על
של שמן טהורה מלטמא ולטעמיך אימא סיפא אסורה מלאכול ואי טהורה היא אמאי אסורה מלאכול ומפרקינן אמר ר'