כא:
חומר בקודש פרק שלישי חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקיטרא
במיא
אהדוקי מיהדק. ומנגיב דמתניתין הוי משום
אהדוקי מיהדק. וקרוב הוא להיות חוצץ: אקפויי מקפי ליה
למנא.
ב א
א)
ב)
מציפות ומגביהות אותו: רבי אילא. דאוקי טעמא דרישא
משום
חציצה
כדפירש רש"י והא דלא עביד צריכותא
ג)
ג ב
חציצה: לטעמיה. דאמר עשר מעלות שנו כאן אלו שבין תרומה
ממנגיב משום דקים ליה (ד) דלא ידעינן מאידך ויש מפרשים דמנגיב
ג) ד)
טעמא אחרינא איכא משום שהמים חוזרים ומטמאין ליה ולא סלקא
לקודש ואנן י"א תנן ביה
אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו
ה) ו)
ז)
כחדא: בין לחולין שנעשו על טהרת
להו השקה משום מעלה דקדש וקשה
ד ג
ח)
הקדש. אף הן נתעלו יותר מן
למורי דאם כן לרבא הוי שנים עשר
(א) דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק אבל רישא
❖
❖
התרומה במעלות הללו: דררא
ולרבי אילא אחד עשר וי"ל רביעי
דמיא אקפויי מקפו ליה למנא לא הויא חציצה
דטומאה דאורייתא. חשש טומאה
בקדש לא חשיב ליה או צירוף
צריכא רבי אילא לטעמיה דאמר רבי אילא
דאורייתא: אחרונות לקדש
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
דאורייתא. כלי בתוך כלי אי איכא
א"ר חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן
ולא לחולין כו'.
תימה להר"ר
חציצה טומאה דאורייתא היא. אחוריים
(א) גמ'
ובהא ור' אילא שפירש
חמש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו
זה הפירוש לטע' ששם
אלחנן דמוכח רב מרי לעיל באידך
ותוך אף על גב דבכלי שנטמאו
(ב) שם
שתיהם לחציצה ומחשב
על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא
אחוריו במשקין דטומאה דרבנן היא
פירקא ש"מ חולין שנעשו
ותנן
להו חדא לפיכך תני עשר
לחולין שנעשו על טהרת הקדש מ"ט חמש
(ג) רש"י
עסקינן מיהו הא דאמור רבנן
על טהרת הקדש כקדש דמו מדלא
מעלות. ורבא דמוקים
לה סיפא משום חציצה
משקין מטמאין כלי משום גזרה
קתני להו גבי מעלות כלומר בגדי
קמייתא דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא
דרישא גזרה גזרו שלא
דמשקה זב וזבה הוא כגון רוקו
אוכלי תרומה מדרס לחולין שנעשו
גזרו בהו רבנן בין לקדש בין לחולין
כחללה ועוביה
להטביל כלים בתוך כלים
(ד) תוס'
ומימי רגליו והני מטמאין כלי
על טהרת הקדש בגדי חולין מדרס
(ה)
דחיישינן שמא יטבול
שנעשו על טהרת הקדש בתרייתא
דחדא
מחטין וצינורות בכלי
מדאורייתא ובטומאה דאורייתא אין
לקדש ומאי הוכחא היא דילמא לאו
דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא
(ה) ד"ה
שאין בו נקב מרווח
חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו
כקדש דמו בעלמא ולענין מעלה זו
כשפופרת הנוד תני אחת
גזרו בהו רבנן לקדש לחולין שנעשו על
אוכלי שנעשו
שבכל מקום שטומאה נוגעת בו
הוו כקדש שכן מתניתין סבירא גבי
עשרה מעלות. כי כל
טהרת הקדש לא גזרו בהו רבנן רבא
עטה"ק
כלי שאין בו נקב מרווח
נטמא כולו. נושא את המדרס נמי
ה' ראשונות כקדש דמו ואפ"ה לא חשיב
(ו) ד"ה
כשפופרת הנוד שיעור
אמר מדסיפא הוי משום חציצה רישא
חשש טומאה דאורייתא היא כדמפרש
לה גבי מעלות ושמא דלא קאמר
היא
כשתי אצבעות שוחקות
ליה
לאו משום חציצה ורישא היינו טעמא
אין מטבילין בהן כלים
בגמרא ד) מעשה היה שנפלה רצועת
הש"ס רק לענין הך מעלה לחוד:
(ז) ד"ה
בתרייתא
אחרים כדתנן במקואות
דלית בהו דררא
הסנדל לאויר חבית. בגדי אוכלי
גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות
א
פרק ו' השידה והתיבה
דטומאה דאורייתא
תרומה מדרס לקדש שמא ישבה
קרטבלא
שבים אין מטבילין בהם
בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד (ב) כדתנן
(ח) ד"ה
אלא אם כן היו
לקדש גזור ולא לחולין שנעשו על
עליהן אשתו נדה ה) חשש טומאה
עירוב מקוואות כשפופרת הנוד כעוביה
אחת
ב
ג
נקובין כשפופרת הנוד.
טהרת הקדש. וקשה לר"י דאמרינן
דאורייתא היא. כלים הנגמרים כו'
המים
וכשפופרת הנוד תנן
וכחללה
משום צינורא דעם הארץ ו) שמא זב
בפ"ק דנדה מעת לעת
מקודשין ואם
בעוביה ובחללה כב'
המים
אצבעות חוזרות למקומן
הוא: בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. וההיא לאו טבילה היא שאין
שבנדה לקדש אבל לא לתרומה אי הכי לתנויי גבי מעלות כי קתני
וקדש המים
עכשיו חיישינן משום
המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה ולא טבלו המחטין אלא
מילתא דאית ליה דררא כו' דלית ליה דררא דטומאה דאורייתא
שבשניהם מקודשים
הרואה שמטבילין כלים
במיעוט מים שבכלי ותנן כו' דלאו חיבור הוא: עירוב
לא קתני ומאי קא משני ליה הא גבי בתרייתא חשיב הכא דררא
בתוך כלים לקדש שבפיו
המים
נקב מרווח כב' אצבעות
מקוואות. מקוה חסר בצד מקוה שלם והצינור ביניהן המחברן:
דטומאה דרבנן וההיא דהתם דררא דטומאה דרבנן (ו) ותו קשה מאי
(ט) בא"ד
שוחקות. ואמרינן מפני
אם יש ברוחבו כשפופרת הנוד. כקנה שנותנין בפי הנוד של עור (ג):
שנא הני בתרייתא דהכא דלא הוו לחולין שנעשו על טהרת הקדש
רוחב
שהן כלים גדולין כגון
והתם מסקינן דמעת לעת אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש
וכחללה
סכינין וכיוצא בהן אבל
במסקנא דילמא לענין
מחטין וצינורות של קדש
וריב"א היה מפרש דהתם לא מקשה וליתנייה גבי מעלות רק מקמייתא דגבי בתרייתא לא דמו דהתם אף לחולין שנעשו על טהרת
(י) בא"ד
שהן דקין לא בעי נקב
הקדש והכא דוקא לקדש ולא יתכן להר"י דאכתי לא קים ליה בהא כי פריך ליה עד דלמסקנא ועוד כי משני דלא דמי לקמייתא
בסיפא
כולי האי ואתי לאטבולי
❖
היא
בנקב פחות מב' אצבעות
משום דלית דררא דטומאה אכתי תקשי ליה מ"ש דהתם לחולין שנעשו עט"ה והכא דווקא לקדש להכי נראה להר"י לפרש וניתנייה
לפיכך גזרו שלא להטביל
גבי מעלות או קמייתא או בתרייתא ומשני דליכא דררא דטומאה כלל אפילו דרבנן ולא דמי אף לבתרייתא דהא כי מטמינן לה
כלים בתוך כלים לקדש
מעת לעת קים לן דטהורה היתה ואל תתמה היכי מסקינן התם אף לחולין כיון דליכא דררא דטומאה כלל לפי שרגילות הוא קצת
כלל וזה חשבון המעלות
מוסף רש"י
מטבילין כלים בתוך כלים
שנעקר הדם לפני ראייתה לכך גזרו רבנן אף בחולין שנעשו עט"ה ומכל מקום לית להו דררא דטומאה התם כיון דבשעה דעסקה
עירוב מקואות.
לתרומה אבל לא לקדש
בטהרות אז אין שם ספק טומאה ואין לה להניח מלעסוק בטהרות שאינה יודעת מתי תראה אחרי כן:
זו אחת אחוריים ותוך
בתרייתא
דלית להו דררא דטומאה דאורייתא. תימה להר"י הרי רביעי בקדש דקתני ושלישי בתרומה דהוו דאורייתא כדאיתא
ובית הצביעה לתרומה
אבל לא לקדש הרי
ז)
בסוטה פרק כשם ולקמן אפרש בע"ה ודלא כפי' רש"י שפירש דהוי דרבנן רביעי בקדש ועוד קשה למורי
שתים הנושא את המדרס
דרב נחמן אמר רבה בר אבוה דקתני גבי י"א מעלות לקמייתא כו' אחרונות לקדש דווקא אם כן סבירא ליה כל אלו דבתרייתא
כשפופרת הנוד.
הוא נושא את התרומה
לית להו דררא דטומאה דאורייתא ואילו לקמן שמעינן ליה דצירוף סל הוי דאורייתא דמשני ליה למימרא דרבי חנין כגון
אבל לא את הקדש הרי
שלש בגדי אוכלי תרומה
שצברו על גבי (ז) קטבליא דאורייתא יש לו תוך מצרף אלמא הוי דאורייתא בכלי שיש לו תוך ותירץ הר"י כיון דלא שייך לחולין לא
מדרס לקדש הרי ד'.
חשיב ליה דררא דטומאה והיינו שייכות דטומאה:
כשתי אצבעות חוזרות
מתיר ומטביל ומנגב
כעוביה וכחללה. פירש"י שתי אצבעות חוזרות למקומן והקשה ר"ת דתנן ומייתי לה פרק שני דגיטין ובפרק בתרא
ח)
למקומן.
ואחר הנגמרים בטהרה
(יבמות טו.)
צריכה טבילה לקדש אבל
דע"ז הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור הא טופח על מנת להטפיח חיבור ואומר ר"ת דבמים סגי
לא לתרומה הרי ו'
בטופח על מנת להטפיח אבל בנקב בעינן ב' אצבעות אך קשה להר"י דתנן בפרק חמישי דפרה שתי שקתות שבאבן (ח) קדש
לדברי רבא ולדברי ר'
אחת מהם מים שבשניה אינן מקודשות אם היו נקובות זה בתוך זה כשפופרת נוד או שהיו מים צפין על גביו אפי' כקליפת השום
אילא דתני להו לתרווייהו
משום חציצה הוויין להו
קדש אחת מהן מים שבשניה מקודשות משמע מדקתני סיפא או שהיו מים צפין על גביו משמע דבכותל בעינן שפופרת הנוד אפי'
תרווייהו חדא לפיכך תני
ממים דדוקא בסיפא סגי כקליפת השום ותו תנן במסכת מקואות כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין
להו חמש ואמר דאלו
נוהגין בין בקדש בין
מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד ר"י אומר חילוף הדברים נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת
בחולין שנעשו על טהרת
[הנוד] כלומר שתי אצבעות חוזרות למקומן וכיון דבעינן חצי הנקב מלא מים איכא טפי מטופח על מנת להטפיח ועוד אי מיתניא ההיא
הקדש: כיון דאית להון
דנצוק וקטפרס לענין מקואות מאי האי דקאמר בגיטין (ט) ולענין מקואות ור"י הוא מכלל דמעיקרא לא מיתוקמא לענין מקואות ונראה
דררא דטומאה. פי' עיקר
טומאה שהנה ודאי יש
לר"י דלענין השקה מיתניא דומיא דרישא [מקל] שהוא מלא משקין טמאין כיון שהשיקו למקוה טהורה דברי ר' יהושע וחכ"א עד
בהן טומאה ובאין לעלות
שיטביל את כולה הנצוק והקטפרס כו' ובסוף פרק שמיני דטהרות מיתני' אבל לענין מקואות מועיל כדאיתא לעיל גבי שלש
ממנה וגזרו בהו רבנן
גממיות דטובלין בתחתונה וכי מוקמינן בגיטין [דילמא] לענין מקואות ור"י היא דאמר גוד אחית לא מצי לאוקמי כרבנן דלית להו טופח
אפילו בחולין שנעשו
על טהרת הקדש אבל
על מנת להטפיח אפי' בגוד אחית וכ"ש בקרקע שוה דלעולם לית להו חיבור עד שיהא כקליפת השום ברוחב שפופרת והכי משמע
חמש האחרונות שעדיין
לישנא דידהו דלעולם לא הוי חיבור ועוד דאיכא למימר לר"י נמי לית ליה רק היכא דשייך גוד אחית אבל בקרקע שוה לא אמרינן ולעיל
לא חלה טומאה עלייהו
פירשתי דנקט ובאמצעית ארבעים לרבותא דר"י דאע"ג איכא מ' סאה באמצעית אין טובלין בעליונה אי נמי רבותא
לא גזרו בהו. לפיכך
אמרנו שנשארו חמש
דחכמים דאפי' הכי קתני (י) סיפא בתוספתא וחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית אך תימה להר"ר אלחנן דסברא הפוכה דגבי השקה
מעלות אחרות שנוהגין
חזינן דקטפרס אינו חיבור בההיא דנצוק וקטפרס ולענין מקואות מהני כדאיתא לעיל גבי שלשה גממיות דטובלין בתחתונה
בקדש ואין נוהגין בחולין
דהוי חבור ואלו טופח על מנת להטפיח מהני לענין השקה ולענין מקואות בעינן מים צפין על גביו ותירץ הר"י דטומאה וטהרה
שנעשו על טהרת הקדש
ואלו הן הכלי מצרף מה
והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מילתא ועוד קשיא לו דגבי טופח על מנת להטפיח הוי חיבור להשקה ובמקואות
שבתוכו לקדש אבל לא
בעינן מים צפין וכי קאמרינן דילמא לענין מקואות קאמר רוצה לומר דלגבי השקה לא הוי חיבור ויש לומר דהוא הדין להשקה
לתרומה. הרביעי בקדש
פסול. והשלישי בתרומה
במקום דאיכא למימר גוד אחית הוי חיבור לרבי יהודה והא דנקט מקואות משום דאיירי ביה נקטיה ומיהו יש לחלק מעיקרא וליישב
היד מטמא את חברתה
כל המשניות דבקרקע שוה היכא דליכא כותל כלל סגי בטופח על מנת להטפיח והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן
כרוחב שפופרת
לקדש אבל לא לתרומה.
הנוד ועל גבי כותל סגי כקליפת השום ועל רוחב
כשפופרת הנוד: :
אוכלין אוכלין נגובים
בידים מסואבות בתרומה
מאי
אבל לא בקדש אונן
ומחוסר כפורים צריכין
טבילה לקדש אבל לא לתרומה נמצאו מעלות הללו לר' אילא דמשוי להו