הכל חייבין פרק
ראשון
חגיגה
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
דלמא מכולהו. מי אמרינן דכיון (א) דמקרע דדמי להאי הדר ביה
כמו שנגח שור חמור
וגמל. דבבא קמא דנעשה מועד
א)
א
ב) ג)
גם לאינך דחשיב בהדי מקרע הדר ביה או דלמא מהאי לחודיה:
לכל ולא אמרינן עד שיהא מועד בשלשה בכל מין ומין דהואיל והועד
טז ב
זכורך
להוציא טומטום ואנדרוגינוס. בירושלמי בעי מה אמר רבי
בשלשה נגיחותיו בשלשה מינין אין זה מקפיד על מין אחר ל) אף כאן
ד)
פ)
אלא כולן משום שטות: אי
לא באו שלשה דברים לידו בבת אחת
יהודה באנדרוגינוס
דשמעינן ליה דמתיר דמחללין עליו
יז ג
ה) ו)
ז) ח)
שמיעא ליה. הא דתניא דמשמע בדבר
שבת נשמענא מן הדא רבי יוחנן בן
יח ד
ט)
אחד מחזיקין אותו בשוטה הוה הדר
דהבאי בשם רבי יהודה אומר אף
כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד
י)
צ)
ביה: זכור. אם נאמר זכור אין לך
הסומא ולית בר נש אמר אף אלא
יט ה
כ)
לכל אמר רב פפא אי שמיע ליה לרב הונא
ו
להוציא אלא את הנשים עכשיו שנאמר
דהוה מודה על קדמייתא כו' ומוקי
הא דתניא אי זהו שוטה זה המאבד כל מה
ל) מ)
ק)
זכורך מ) בא להוציא אף טומטום
טעמא דהתם גבי שבת דריש זכר
נ)
שנותנים לו הוה הדר ביה איבעיא להו כי
❖
כ ז ח
ואנדרוגינוס עם הנשים: נשים
מה תלמוד לומר ערל אפילו מקצת
הוה הדר ביה ממקרע כסותו הוא דהוה הדר
פטורות. בפ"ק דקדושין
ערל והכא כל זכורך פרט לטומטום
ביה דדמיא להא או דלמא מכולהו הוה
ואנדרוגינוס: אלא טומטום
ילפינן לה: מהקהל. דהוי נמי מצות
ס) ע)
מוסף רש"י
הדר תיקו: וטומטום ואנדרוגינוס כו': תנו
ספיקא הוא. ואע"ג דאנדרוגינוס
פ) צ)
עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות:
ק)
מצות עשה שהזמן
אתא קרא למעוטי ספיקא. בתמיה
רבנן זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא
נמי ספיקא הוא [אפ"ה מחייבי]
א
ר)
גרמא.
מטעם מקצת זכורך כדאמר הש"ס
למה לי קרא מהיכא תיתי לן לחיוביה:
טומטום ואנדרוגינוס כל זכורך לרבות את
ש) ת)
(קדושין כט.) מי
ר)
א).
אצטריך קרא למעוטי
כשביציו מבחוץ. אלא שהגיד טמון
אלא טומטום הואיל ונשים פטורות
הקטנים אמר מר זכור להוציא את הנשים
ספיקא.
דהא ודאי זכר הוא הלכך איצטריך
והאי אימא אשה הוה ממילא
$ הא למה לי קרא מכדי מצות עשה שהזמן
קרא למעוטי: המקמץ. מפרש
הוה פטרינן ליה כי היכי דלא לייתי חולין
(חולין כב:)
גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא
ב
(בכורות מא:)
במסכת כתובות המקמץ
לעזרה וא"ת בנדה פרק המפלת
❖
נשים פטורות אצטריך סלקא דעתך אמינא
פרט לבעלי קבין.
בידו צואת כלבים. ואומר אני כי
מפקינן מזכר [עד נקבה
נילף ראייה ראייה מהקהל מה להלן
לתקן בהן עורות שקורין קורדוו"ן
תשלחו] [זכר] ודאי
ג
נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל
שמעבדין אותן בצואת כלבים :
נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס
נ)
תורה אור השלם
והמצרף נחשת. שמצרפו במקום
ולא פריך מידי אומר הר"י דהתם
אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס
1. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
שחופרין אותו מן הקרקע כדמפרש
איכא תרי קראי ומפיק ליה מייתורא
(ערכין יט: וכעי"ז לעיל
בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סלקא דעתך
יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי
❖
ג.)
הָאָדֹן יְיָ: שמות כג יז
במסכת כתובות וכל אלו ריחן
דקרא אבל הכא ליכא אלא חד קרא
אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב
2. שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי
רע ואין יכולין לעלות עם חביריהם:
הלכך יש לאוקומא באנדרוגינוס
❖
בַּשָּׁנָה: שמות כג יד
קמ"ל דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום
כדאמרן. זכור להוציא את הנשים:
מטעם דקאמר ולהכי פריך ליה
רבינו חננאל
ספיקא הוא מי אצטריך קרא למעוטי
לה לה מאשה. כתיב הכא וכתב לה
בבכורות בפ' על אלו מומין
לבוא והניחם כדי לסמוך
ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ אמר מר
הגהות הב"ח
וכתיב התם או חפשה לא
בגמרא (ב) דרבי ישמעאל אין
עניים בשביעית. שוטה
כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ
(א) תוס'
נתן לה : לא נצרכה
לך מום גדול מזה אנדרוגינוס ספיקא
פטור מן הראייה: ת"ר
דממקרע
איזהו שוטה זה היוצא
כו'. מיהו למשנה אחרונה הואיל
מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא
הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכן
(ב) ד"ה
יחידי בלילה והלן בבית
ובידינו לכוף את רבו חייב דאין לו אלא
בפרק דם שחיטה גבי
כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא
אדרבי דאמר
הקברות והמקרע את
ד
אדון אחד: דבר אחר כו'. פרט לבעלי
כוי ובריש פרק בתרא דיומא
כסותו רב הונא אמר עד
הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך דרבנן
חדא דקאמר
דעבדינהו כולהו ר' יוחנן
קבין מפעמים ס) נפקא כדאמרינן
דבכל הני ליכא רק מחדא קרא
(ג) בא"ד
היא אין ה"נ וקרא אסמכתא בעלמא ואלא
אמר ואפילו אחד מהן
ובהכי יתכן ההיא דשילהי הערל
לעיל הלכך רגלים
למעוטי מי
ע)
קדריש
והוא דעבדינהו דרך
קרא למאי אתא לכדאחרים (דתנן)
שטות וקיי"ל כר' יוחנן
קאמר רבי שמעון
שצריך משענת אחרת לבד מרגליו:
אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת
דתניא איזהו שוטה זה
ה
אנדרוגינוס זכר מאכיל בתרומה
מפנקי
שפיר
המאבד כל מה שנותנין
והבורסי פטורין מן הראייה משום שנאמר
ואלו בפרק על אלו מומין
שאם
לו. טומטום ואנדרוגינוס
הביא
כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויין לעלות
פטורין: ת"ר זכור להוציא
אמר רבי שמעון בן יהודה
1
נפיק
הנשים שהן פטורות.
בשם רבי שמעון הרי הוא אומר
עם כל זכורך:
נשים ועבדים שאינן משוחררים וכו': בשלמא נשים כדאמרן
אתא
זכורך להוציא הנשים שהן
הזכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס
(ד) בא"ד
פטורות. זכורך להוציא
אלא עבדים מנלן אמר רב הונא אמר קרא 1 אל פני האדון ה' מי שאין לו אלא
עביד
טומטום ואנדרוגינוס כל
אלא ודאי התם קרא יתירא הזכר (ג)
אדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר הא למה לי קרא מכדי כל מצוה
(ה) ד"ה
ו
לרבות הקטנים אתינן
ובפרק קמא דב"מ העשירי
דמוקי
לאוקומה בקטן שהגיע
שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד
ודאי אמר רחמנא ולא ספק ולא
דכיון
לחינוך ונדחה דקטנים
❖
חייב בה דגמר לה לה מאשה אמר רבינא לא נצרכה אלא למי שחציו
שהגיעו לחינוך מדרבנן
ז
פריך אצטריך קרא למעוטי ספק
נינהו וקרא לא אתא
עבד וחציו בן חורין דיקא נמי דקתני נשים ועבדים שאינן משוחררין מאי
דכולא קרא יתירא להכי ובשילהי פ"ק
[אלא] לכדתניא דתניא
שאינן משוחררין אילימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא אלא
דחולין גבי תחילת
אחרים אומרים המקמץ
גליון הש"ס
והמצרף נחושת והבורסקי
לאו שאינן משוחררין לגמרי ומאי נינהו מי שחציו עבד וחציו בן חורין
הציהוב שבזה ושבזה שפסול פריך
גמרא הא למה לי קרא.
פטורין מן הראייה שנא'
ליה אצטריך קרא למעוטי ספיקא
ש"מ: והחיגר והסומא וחולה והזקן: תנו רבנן רגלים פרט לבעלי קבין
כל זכורך כל מי שיכול
2
מתורים ובני יונה ממה נפשך או קטן
לעלות עם כל זכורך יצאו
דבר אחר רגלים פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולשאינו יכול
❖
ח
אלו שאינן יכולין לעלות
או גדול הוי וכשר לחדא מינייהו
לעלות ברגליו ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי אמר רבא לאתויי
עם כל זכורך. נשים
וקמי שמיא גליא היא ולא למעוטי
ועבדים אוקימנה מי
מפנקי
שחציו עבד וחציו בן
רק אחד וליתכשר גבי אידך בשם
לעזי רש"י
חורין פטורין במשנה
רבי יצחק בן ברוך ש) צ"ע ויש להקשות לייתי על תנאי ואם הוא אשה ליהוי נדבה ואפילו למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ליקרבו
ראשונה היא שנויה סיפא
קורדוו"ן [קורדוא"ן].
למחר דשפיר (ד) עדיף אפילו למאן דאמר תשלומין דראשון כדפי' לעיל וי"ל דמבטל ליה מסמיכה ואע"ג דסמיכה לא מיעכבא
במשנה ראשונה ורישא
עור רך המיוצר בקורדובה
דקתני לאיתויי מי שחציו
שבספרד.
כדאיתא ביומא מכל מקום לכתחילה אין לנו לתקן קרבן כדי לבטלו מסמיכה דהכי קאמר הש"ס פרק האשה בפסחים
עבד וחציו בן חורין חייב
גבי ה' שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן ולא דמי לערל וטמא משלחין קרבנותיהן וגם לקמן ממעטינן ליה משום דכל
[כמשנה אחרונה] ומשנה
שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא ואריא הוא דרביעא עליה שאינו יכול לסמוך אבל האי לאו
לא זזה ממקומה כל מצוה
שהאשה חייבת עבד חייב
בר חיובא הוי דאימא איתתא הוא אבל הא ק"ל דתיפשוט מהכא דסמיכה בכל כחו בעינן דאי באקפויי ידיו לייתי וליתני ולסמוך
בה דגמר לה לה כתיב
דהכי פריך לקמן פרק שני ואיכא למימר דבכל ענין ממעט ליה קרא:
בשפחה או חופשה לא
לא נצרכה אלא לחציו עבד וחציו בן חורין. ולא תימא דקאי עליה ג"ש דלה לה מאשה וקשה דעליה כתיב או חופשה לא ניתן
ניתן לה וכתיב באשה
וכתב לה ספר כריתות
לה (ה) ומוקי לה רבי עקיבא בהשולח ת) ובכריתות בחציה שפחה וחציה בת חורין וי"ל מכל מקום אצד
ונתן. ושאינו יכול לעלות
עבדות כתיב כדמוכח קרא או חופשה לא ניתן לה אך קשה הכא משמע בחציו עבד לפי משנה אחרונה חייב דלפי משנה ראשונה
קיימא הכא כדאיתא לעיל ריש מכילתין ואלו בגיטין ריש השולח א) מיבעי ליה מי שחציו עבד אם יש לו קנס או לא שלשים
שקלים יתן לאדניו אמר רחמנא והאי אדון הוא ולפי משנה אחרונה קאי דקאמר התם מאי לאו לפי משנה אחרונה ואילו הכא פשיטא
לן דאין לו אלא אדון אחד ויש לדחות דעד כאן לא מחייבי ליה הכא אלא משום
דעומד לכוף את רבו כמאן דשיחרר דמי אבל
התם כיון
דמית אגליא
מילתא דלא הוה עומד לשחרור
והתם בכריתות
מתרץ הר"י בענין אחר:
כי