חומר בקודש פרק שלישי חגיגה
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
איכא בין רבא לר' אילא. קשיא למורי איכא בינייהו טובא
וכחללה ועוביה. והן ב' אצבעות חוזרות למקומן שאדם יכול לגלגל
ה
א)
א
כלי חיצון כשהטביל
כלי בתוך כלי למאן דמוקי לה משום
בתוך חללו ב' אצבעות לכל צד הוי עירוב ומטבילין אף כלים והאי
ו ב
ב)
נמי חשש טומאה דאורייתא היא: גרגותני. סל גדול מאד שבו
חציצה שייך בין בחיצון בין
בפנימי ולמאן דמוקי משום גזרה שאין
ז ג ד ה
בפיו כשפופרת הנוד ליכא
למגזר רק בפנימי דבחיצון ליכא למגזר
מסננין היין בעת הבציר ונותנין אותו תחת קילוח הגת והיין מסתנן
דבכל ענין טהור והכי משמע לקמן
בו ויורד לבור כדאמרינן במסכת
(ד)
ע"ז שלא החזיר גרגותני
ה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא
וכחללה בשתי אצבעות חוזרות למקומן סבר
לגת: טהורין. אף לקודש. ורבא
מגו דמהניא טבילה לחיצון מהני
ח ו
לה כהא דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אי"א
ג)
לטעמיה דאוקי טעמא גזירה משום
לפנימי ותירץ לו הר"ר אלחנן דמתניתין
מעלות שנו כאן שש ראשונות בין לקודש בין
ד)
ב
בחיצון טהור ופנימי טמא וכן משמע
כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ובסל
ה)
לחולין שנעשו על טהרת הקודש אחרונות
ט ז
ובגרגותני ליכא למיחש להכי: לא
לישנא דקתני מטבילין כלי בתוך כלי
ו) ז)
לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת
ח)
עלתה לו טבילה. שעשאן כב' מקואות
הלכך לא שייך ביה טעמא דכבידו
❖
ט)
הקודש מאי איכא בין דרבא לדר' אילא
ואין שיעור לא בזה ולא בזה אע"פ
של כלי לגבי חיצון וגם רבא מוקי
י ח
איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים
שהמים מחברן בין אויר הנצרים אין
לה הכי בסמוך דקאמר והני מילי
זה חיבור: דהא ארעא כולא מחלחלא.
והטבילן למ"ד משום חציצה איכא למ"ד
בכלי טהור והיינו מתניתין דמיתוקמא
הגהות הב"ח
הכי ומיהו רש"י מפרש במתניתין
והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול
יא ט י כ
משום גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות
(א) גמ'
מטבילין כלי בתוך כלי בששניהם
ולא חשבינן כמחובר דבעינן מ' סאה
בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד סל וגרגותני
❖
במקום אחד: והני מילי. (ב) דאמרינן
טמאים ולא נראה דהא אפי' בכלי
שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא ואזדא
שאין בפיו כשפופרת הנוד אם היו
המטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת
(ב) רש"י
רבא לטעמיה דאמר רבא סל וגרגותני
הא (ג) ד"ה
שניהם טמאים מהני שפיר דמגו
הנוד טמאים בכלי טהור שלא היה
רבינו חננאל (המשך)
שמילאן כלים והטבילן טהורין ומקוה שחלקו
ומותר
הכלי החיצון צריך להטביל: אבל. אם
דסלקא לחיצון והשתא לפי סברת
(ד) תוס'
טבילה עד שיהו המים
בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו
הוא צריך להטביל: מיגו דסלקא
רש"י איכא למימר דמצי למימר הכי
מעורבין מה שבמקוה
❖
דקאמר והני
טבילה דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא
עם המים שבתוך הדלי
טבילה לגופו של כלי. ליטהר תוכו
איכא בינייהו חיצון אלא כח דהתירא
כשפופרת הנוד. ואם אין
עדיף ליה דאשכח אף בפנימית
ע"י מים הנכנסין דרך פיו דכטומאתו
ובעינן דאיכא מ' סאה במקום אחד והני
ג
שם זה השיעור הדלי כיון
סלקא טבילה:
כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים
שהיה טהור חולק המים
מילי בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו
גליון הש"ס
אבא שאול אומר לתרומה וכו'.
כמין כותל בתוך המקוה.
שבתוכו: הרי אלו טהורין. לתרומה
דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא סלקא
גמ' שלא יהא כל אחד
ואוקימנא לדר' אילא
ולא חלק בין פיו רחב לפיו קצר: ואם
צ"ע אמאי לא שרינן בעבר
ואחד הולך.
ודרבא כתנאי. ומקשה
להו נמי לכלים דאית ביה דתנן כלים
❖
לא טבל כו'. כדמפרש לה ואם אין
והטביל והטבילן קאמר בעבר:
מ"ט לא חיישינן לתרומה
שלא יהא בונה במה לעצמו
שמילאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין
ד
אלא מטהרינן ובקדש
צריך להטבילו: המים המעורבים.
לא מטהרינן דגזרינן
ואם לא טבל מים המעורבים עד שיהיו
ושורף פרה לעצמו. דהא
למקוה ואתה בא לטהר על ידיהן
בקדש שמא יטבול מחטין
רבינו חננאל
מעורבין כשפופרת הנוד מאי קאמר ואם
כלים שבתוכם עד שיהו מעורבין דרך
לכך נאמנין ע"ה על שמירתה והכי
וצינוריות בכלי טהור
שאין בפיו כשפופרת הנוד
לתרתי משום מעלה אחת
פה רחב כשפופרת הנוד: והא דר'
לא טבל ה"ק ואם אינו צריך להטבילו (א) ומים
תניא בתוספתא דחגיגה ר' יוסי אומר
בתרומה נמי נגזור ופריק
משום חציצה עשר ולרבא
אילא. דאוקי ח) טעמא משום חציצה
הכל נאמנין על שמירתה:
המעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד
אחת עשרה. ואמרינן מאי
רבא כי מטהרינן בהטבלת
לא מקבלין מינייהו. רש"י פירש
וסל וגרגותני נמי כשאר כלים דמו
איכא בין לר' אילא ובין
כלין בתוך כלין בתרומה
והא דרבא ודר' אילא תנאי היא דתניא סל
ה
לחבירים מטהרינן דידעי
רבא איכא בינייהו סל
והמטביל כלים לתוכן אינן טהורין
דבשעת הגיתות נאמנים לפי
וגרגותני שמילאן כלים והטבילן בין לקודש
וגרגותני שמילאן כלים
ולא אתו לאטבולי בכלי
לקודש ורבא דאוקי טעמא דמתני'
שחבירים מטהרין כליהן עברו
ט)
והטבילן שרבי אילא סבר
שאין בפיו כשפופרת
בין לתרומה טהורין אבא שאול אומר לתרומה
הנוד. ומקשינן אי הכי
כבידן חוצץ ואין טבילה
משום עירוב מקואות והא בסל
הגיתות והבדים אמרינן דלא מהימן
אבל לא לקודש אי הכי תרומה נמי למאן
עולה להן ורבא סבר כי
קדש נמי נשרי ונימא
וגרגותני ליכא למיחש וטהורין תנאי
ול"נ דפותח בחביתו לא התירו אם
אמרינן אין מטבילין בתוך
לחבר שרינן ליה דידע
קאמרינן חברים חברים מידע ידעי א"ה
היא: למאן קאמרינן חברים. למי
לא סופו משום תחילתו כדקחשיב
ו
ולא אתי למיטעא. ופרקינן
כלים כגון כוסות בכוסות
קודש נמי חזי ליה ע"ה ואזיל מטביל תרומה
או כוסות בקערות או
בקדש חיישינן דלמא חזי
אנו אומרים הוראה זו שלא יטביל כלי
ליה בפרק קמא דביצה
קערות בקערות וכיוצא
ליה עם הארץ דטביל
ואם היו טהורים בדין בלאו הכי
בתוך כלי לחבר דאילו עם הארץ לא
נמי חזי ליה ע"ה ואזיל מטביל לא מקבלינן
כלי בתוך כלי שבפיו
בהן שיש בהן מי
נמי משתרי אלא משמע דחכמים
אתי קמן למשאל הלכך לתרומה
כשפופרת הנוד. ומקשינן
שפיהן צר וחיישינן דלמא
מינייהו קודש נמי לא נקביל מינייהו הויא
אתי לאטבולי במי שפיו
תרומה נמי נגזור משום
ורבי יהודה שוין בטהורים כל ימות
ליכא למיחש דהא מידע ידיע שיעור
ליה איבה תרומה נמי הויא ליה איבה לא
עמי הארץ. ופרקינן בכלי
צר פחות מב' אצבעות
הרגל לחוד וכן משמע בש"ס
עירוב מקואות ולענין כבידו של כלי
שאומר ע"ה אני הטבלתיו
שוחקות אבל סל וגרגותני
איכפת ליה דאזיל יהיב ליה לכהן עם
נמי אם כבד הוא מגביהין אותו: א"ה
כל ישראל כאיש אחד חברים
פומייהו רויחן טובא לא
בתרומה אין מקבלין
הארץ חבריה ומאן תנא דחייש לאיבה רבי
הימנו לפיכך לא אכפת
חיישינן דהא ליכא סל
קודש נמי. על כרחך מתני' דקתני
נעשו כולם חברים ברגל והכי משמע
לן. אי הכי בקדש נמי לא
וגרגותני פחות פומייהו
יוסי היא דתניא א"ר יוסי מפני מה ז הכל
אבל לא לקודש בחבר עסקינן דאי
בתוספתא בסיפא:
מב' אצבעות ואזדא
נקבל מיניה ונטהר כלין
כמאן מקבלין סהדותא מע"ה
נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה
ע"ה מי ציית לך ומי אתי קמן למשאל
רבא לטעמיה דאמר סל
הנטבלין בתוך כלי בקדש
כמו שמטהרין בתרומה.
וגרגותני שמילאן כלים
כרבי יוסי. הר"ר אלחנן
טעמא: תרומה נמי חזי ליה. ישראל
כדי $ שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה
והטבילן טהורין מקוה
ופרקינן אם לא נקבל
עם הארץ ומטביל ומשתמש בו תרומה
אומר דקיימא לן כרבי יוסי וחיישינן
במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו
שחלקה בסל וגרגותני
מע"ה טהרת כלין בקדש
ואח"כ נותנה לכהן: לא מקבלינן.
לאיבה לפיכך מזמנינן עכשיו בכל
קושרין איבה על החבירין
הטובל שם לא עלתה
אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא
ח
שיאמרו וכי אנן אין
לו טבילה מפני שחולקת
ע"ה אף על גב דאמרינן בברכות
תרומה מעם הארץ אלא בשעת
סהדותא מע"ה כמאן כרבי יוסי וניחוש
את המים ואינן נמצאין
אנו מבני ישראל שאינכם
הגיתות והבדים שהכל מטהרים את
אין מזמנים על ע"ה
מאמינים אותנו. אי חיישת
מ' סאה במקום אחד.
לשאלה דתנן כלי חרס מציל על הכל
ואי אמרת האיכא נקבים
משום איבת ע"ה אפילו
כליהן ע"פ חכמים כדתנן
וגם רב מנשיא בר תחליפא לא
דברי ב"ה ב"ש אומרים ט אינו מציל אלא
קטנים שהמים מבצבצין
בתרומה ניחוש. ופרקינן
עברו הגיתות והבדים והביאו לו
רצה לזמן עליהם והר"י מפרש דלא
בתרומה אין חוששין
בהן כמו נביעת מים
על אוכלים ועל
המשקים ועל כלי חרס
חבית של תרומה לא יקבלנה ממנו:
כל הרוצה ליטול את השם להחזיק
אם לא יקבלה הכהן
לא מטהרין כהאי גוונא
דהא ארעא כולה חלחלי
חבר ממנו הולך ונותנה
אמרו להם ב"ה לב"ש מפני מה אמרו
על טהרת יין ושמן. (ג) לקבל מידם יין
לעצמו כתלמיד חכם שלא לזמן על
לע"ה כהן כמותו אבל
מחלחלא ובעינן עד
ע"ה בידו ליטול ואין אנו מחזיקים
לנסכים ושמן למנחות כדתנן במתניתין
ב"ש מפני שהוא
טמא ע"ג ע"ה ואין כלי
י
כ
הקדש לא יכיל למיהביה
דאיכא מ' סאה במקום
עצמנו כתלמיד חכם לענין זה:
חומר בתרומה
אחד וה"מ בסל
אלא לחבר ועלתה משום
טמא חוצץ אמרו להם ב"ה והלא טיהרתם
ניחוש לשאלה. צ"ע מאי סלקא
איבת ע"ה לא מטהרין
וגרגותני שהן טהורין אבל
שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן:
אוכלין ומשקין שבתוכו אמרו להם בית
כלים בתוך כלים לקדש
אם הן טמאין וצריך
ובונה במה. בשעת איסור הבמות
דעתך דהאי מקשה פשיטא
להטבילן מגו דסלקא להו
אפילו לחברים ור' יוסי
שמאי כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו
ומקטיר לשמים: כר' יוסי. דאילו
דבעי טבילה משום מגע עם הארץ:
טבילה סלקא נמי טבילה
הוא דחייש לאיבה של
לעצמו
ע"ה. וכר' יוסי מקבלין
להני כלין דבגווייהו כמו
לרבנן לא מקבלינן כדאמר בפסחים
כלום עדותו של ע"ה. ומקשינן
הדלי דתנן במקואות
בפ' אלו עוברין : וניחוש לשאלה. לא נטבול כלי בתוך כלי לתרומה דלמא חזי עם הארץ ועביד הכי ואנו שואלין את כליהן ומשמשין בהן:
פ"ו דלי שהוא מלא
ותוב וניחוש לשאלה
דתנן. במתני' דשיילינן מנייהו: כלי חרס מציל על הכל. אם מוקף צמיד פתיל באהל המת. א"נ המת בבית וטהרות בעלייה וארובה פתוחה מן הבית
דלמא שאיל חבר כלי
כלין והטבילן הרי אלו
טהורין אם לא טבל
מע"ה לא שאיל. והא
לעלייה והושיבו כלי חרס בפתחה וכלי חרס חוצץ בפני הטומאה דאינו מטמא מגבו ומציל על כל מה שבעלייה: שהוא טמא כו'. הכלי הזה היה טמא
המים מעורבין עד שיהא
מדתנינן כשטיהרת את
ומשקין שבתוכו. אם היה
מתחילתו קודם שנתנו ע"ה על פי הארובה: והלא טיהרתם אוכלין
מוקף צמיד פתיל באהל המת והיא היא:
הכלי טיהרתו לך ולו
מעורבין כשפופרת הנוד
ותריצנה הכי אם לא טבל
אלמא שאלו חברים מהם.
לעצמו
הכלי אלא הוא טמא
ופריק רבא כי שאלינן
הכי
עד דאמרי ב"ה. והלא
טהרתן אוכלין ומשקין
שבתוכו לימרו דמטבלינן
וצריך להטבילן כמים מעורבין הן שאין כלי טמא חוצץ ועלתה טבילה לכלי. ואם הדלי טהור שאין צריך כלים מהם מטבילינן להו אי