כב:
חומר בקודש פרק שלישי
חגיגה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלום
משגיח בך. פרש"י אבל כלי שטף ישמע שפיר ויטבול
לעצמו טהרנו. הוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען
יב א ב
א)
ב)
ובלאו הכי מאכלו טמא: טהרת לך ולו. שמא תשאלנו ותשמש
ותימה היא למה ישמע בזה טפי מבאוכלים ומשקין ואי
ג)
בו: אשה לשה בעריבה. בעלייה זו: כלום משגיח עליך. לפיכך
משום דלית להו טהרה במקוה משקין מאי איכא למימר הרי יכול
יג ג ד
ד) ה)
טהרו לו ב"ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן
להשיקן ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו
ואי לצורכן למה יטבול להו
יד ה
ו)
ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך
טפי מכלי חרס אלא נראה לפרש
טו ו
אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו:
כלום משגיח בך לפיכך לא ישאול
לעצמו טהרנו אבל נטהר את הכלי שטהרתו
❖
ז) ח)
מטבילין להו. שמא הטבילם כלי
לעולם אבל לא על כלי שטף שישאלם
לך ולו תניא א"ר יהושע בושני מדבריכם
טז ז
בתוך כלי: ואטבילה לא מהימני.
מהם ולעולם טמאין לחברים:
ב"ש אפשר אשה לשה בעריבה אשה
טמא מת הזאה ג' ושביעי.
א
הגהות הב"ח
דאמר השואל ממנו צריך להטביל:
ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור ב לוגין
יז ח
בגופו. מהימן: והתניא. בניחותא:
בהני דלעיל דקאמר כי
(א) רש"י
מלא משקין [לוגין] טמא טומאת שבעה
של
ח)
לא הוכשרו. לא נראו לטומאה:
שיילינן מטבילין ודנפלה מעפורת
יח ט י
אחוריים ותוך להם
ומשקין טהורין נטפל לו תלמיד אחד
חבר שבא להזות. ואמר ראוי לקבל
ממנו ובבנות כותים
❖
מתלמידי ב"ש אמר לו אומר לך טעמן של
שטבל ודרס אבגדי חבר דלא
הזאה ראשונה שכבר עברו ג' ימים
לטומאתו שהיום יום ג': מתוך חומר
ב"ש אמר לו אמור אמר לו כלי טמא חוצץ או
טמאו אלא משום עם הארץ ולא
מוסף רש"י
שהחמרת עליו בתחילה. כשבא לפניך
חיישינן אטומאת מת כיון דלא שכיחי
יט כ ל
אינו חוצץ א"ל אינו חוצץ כלי של עם הארץ
ג
לוגין מלא משקין.
לא גזרינן ליה:
להזאותיו ולא האמנתו הקלת עליו
טמא או טהור אמר לו טמא ואם אתה אומר
❖
ואטבילה לא מהימני והתניא
בסופו להאמינו על הטבילה לפי שהוא
לו טמא כלום משגיח עליך ולא עוד אלא
נאמן עם הארץ
נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד:
שאם אתה אומר לו טמא אומר לך שלי
לומר כו'. פרש"י כיון דאמר השואל
כלי שנטמאו אחוריו. כלי עץ או של
תורה אור השלם
טהור ושלך טמא וזהו טעמן של ב"ש מיד
(לקמן כו.) כלי שנטמאו
ממנו צריך להטביל אלמא לא מהימן
מתכת קאמר שמטמאין מגבן:
1. וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת
אחוריו.
הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש אמר
במשקין. דטומאה דרבנן היא
אטבילה וקשיא להר"ר אלחנן מאי
הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ
נעניתי לכם עצמות ב"ש ומה סתומות שלכם
פריך ליה ממתני' דנאמן אטומאת
דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא
מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ
(ברכות נב.)
בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד
מת הא ע"כ לא קאמר השואל צריך
כלי שאין כלי מקבל טומאה אלא
כך מפורשות על אחת כמה וכמה אמרו כל
במשקין.
הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי
להטביל רק טומאת ערב אבל טומאת
מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו
ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו קתני
וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר:
❖
רות ב יד
ז' לא קאמר דכלי לז' לא מושלי אינשי
משקין מטמאין כלי לפי שיש משקה
מיהת לך ולו אלמא שאלינן מינייהו כי
ד
(שם)
כדמסיק ותירץ מורי דקאי אהא
שהוא אב הטומאה ומטמא כלי
אחוריו טמאין.
שיילינן מינייהו מטבלינן להו אי הכי ניהדרו
דקאמר נהדרו ב"ה לב"ש דמטבילין
מן התורה כגון רוקו של זב ומימי
רבינו חננאל
להו ב"ה לב"ש כי שאלינן מינייהו מטבלינן
לכלים ומסיק דלא דמי דכיון דמטמא
רגליו הלכך הואיל וטומאה זו מדברי
להו ופריק התם לא יכלי
להו ה טמא מת בעי הזאה ג' וז' ומנא לז'
בית שמאי מטעם שאין כלי חרס מציל
סופרים אחוריו טמאין ושאר תשמישין
למימר דמטבילין להו
יומי לא מושלי אינשי ואטבילה לא מהימני
מטומאת אהל א"כ בעי הזאה ג' וז'
שבו טהורים דעבדו רבנן היכר
משום דבטומאת מת
פליגי דלאו טבילתו
והתניא נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת
ואם נשתמש בכליהם נאמן שהם
להודיע שטומאה זו מדבריהם ולא
ו
מטהרתו אלא צריך נמי
נאמנים להציל על הכל שלא נטמאו
ישרפו עליה תרומה וקדשים כך היא
טמא
מת אמר אביי ל"ק הא בגופו
הא
הזאה שלישי ושביעי
מפורשת במסכת נדה פ"ק : אוגנו.
במת ואמטו להכי פריך אטבילת טמא
וכלים לשבעה יומי לא
ז)
בכליו רבא אמר אידי ואידי בכליו ולא
(שם) תוכו אוגנו.
מושלי. זה שהיה רבי
מת לטהרת כליו בטבילה ממגע טמא
שפתו הכפולה לצד חוץ וראוי
קשיא
הא דאמר מעולם לא הטבלתי
כלי
יהושע אומר בוש אני
לתשמיש: אזנו. כגון אוזן החבית:
מת דקאמרת שבשאר טומאות
מדבריכם ב"ש שהיו
בתוך
כלי והא דאמר הטבלתי אבל
לא
(בכורות לח.)
וידיו. כלי שיש לו בית יד כגון מחבת:
אומרים אין כלי ע"ה
מטבילין לפי שהוא טומאת ערב אבל
הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד
טהור אלא לגבי אוכלין
נטמא תוכו. אפי' בטומאה דרבנן
הכא בעי הזאה לכך לא אהדרי תו
(ברכות נב:) אזנו.
ומשקין וכלי חרס בלבד
והתניא נאמן עם הארץ לומר פירות לא
כולו טמא: שצובטו. שאוחז בו
ב"ה לב"ש דלא מהני מידי טבילה
ז
אבל כלי ע"ה הנוגע בו
הוכשרו אבל אינו נאמן לומר פירות
טמא מכלל שהכלי עצמו
ומושיטו לאחרים: ויצבט לה קלי.
לדברי ב"ש דחיישינן בכלים שלא
(בכורות שם)
טמא. נמצא אשה שלשה
תרגום ואושיט לה: נקיי הדעת.
הציל עם הארץ אותו מטומאת אהל
הוכשרו אבל לא נטמאו ואגופו מי מהימן
בכלי ע"ה האשה והכלי
אסתניסים: צובעין. מטבילין אוכלין
ולהכי פריך למימרא דלא מהימן
(ברכות שם) וידיו.
טמאין והבצק טהור.
והתניא ח חבר שבא להזות מזין עליו מיד
נמצאו דברים הללו בלא
לומר שהצילם מאהל והא
תניא
בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי
עם הארץ שבא להזות אין מזין עליו עד
(בכורות
טעם וכשפירש לו אותו
נאמן כו':
הקערה בית קיבול לעצמו וגובה
שם)
תלמיד ב"ש טעם ב"ש
שיעשה בפנינו שלישי ושביעי אלא אמר
מתוך
חומר שהחמרת עליו
לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל:
(ברכות שם)
ואמר לו כי טעמן של
אביי מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו
טהורין.
ב"ש מפני שכל כלי ע"ה
בתחלתו הקלת
עליו
אין להן אחורים. אין חילוק (א) להם
בחזקת טומאה הן ואע"פ
הקלת עליו בסופו: ט אחורים ותוך: מאי
בסופו. פירש רש"י תחילתו
של אחורים ותוך אלא משנטמא
הזאתו
שהן צמיד פתיל וכלי
אחורים ותוך כדתנן כלי שנטמא אחוריו
אחד מהן הכל טמא בין לקדשי
סופו טבילה ולא יצטרך עוד לחזור
שטף בתוכן כלי מתכת
י
וכיוצא בהן שנמצא זה
במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו אזנו וידיו
המקדש בין לקדשי הגבול:
ולטבול וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים
(ברכות
הכלי כיון שהוא צמיד
תרומה. הנאכלת בכל גבול א"י:
שאין נאמן על טבילתן נאמן על
❖
טהורין נטמא תוכו כולו טמא: ובית הצביטה
שם)
פתיל חוצץ בפני הטומאה
דלמא. האי קדשי גבול חולין
הזאתן גופו שנאמן על טבילתו אינו
אינו מציל דכיון דבחזקת
וכו': מאי בית הצביטה א"ר יהודה אמר
טומאה הוא קיי"ל אין כלי
דין שנאמן על הזאתו ואמר מורי
שנעשו על טהרת קודש קאמרת.
שמואל מקום שצובטו וכן הוא אומר 1 ויצבט
טמא חוצץ וכי תאמר אי
רבינו חננאל (המשך)
דעד כאן לא מהימן בהזאת כלים
וע"י משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי
הכי אפילו אוכלים
לה קלי רבי אסי א"ר יוחנן מקום שנקיי
ומשקין נמי ליהוו טמאין.
ושביעי בפנינו הקלת עליו
אלא כשבא לפנינו ואמר שלא נטמאו
מרבה בר אבוה רביה דרב נחמן:
הדעת צובעין תני רב ביבי קמיה דר"נ כל
אמר לך ב"ש אוכלין
בסופו כשיאמר טהרתי
במת דלא שכיח אבל אם בא להזות
ונפסקה
ומשקין דלעצמן הוא
להיותו נאמן. ועלתה
הכלים אין להם אחורים ותוך אחד קדשי
אינו נאמן אפי' בלא גופו ותניא נמי
מפני שהוא צריך לאכול
שמועה זו כרבא שאמר
אין מטבילין כלי בתוך
אתם אם תאמר לו אינם
המקדש ואחד קדשי הגבול א"ל קדשי הגבול מאי נינהו תרומה והתנן אחורים
הכי בתוספתא ע"ה שבא להזות מזין
כלי לקדש מעלה היא
טהורין אינו מקבל ממך
עליו ועל כליו אחר ג' ימים י"מ
ותוך ובית הצביטה לתרומה דלמא לחולין שנעשו על טהרת הקודש
שאני (אני) וכליי טהורין
לקדש גזירה משום כלי
תחילתו בא להזות סופו אומר הזיתי
מכם הלכך אוכלין
שאין בפיו כשפופרת
קאמרת אדכרתן מילתא דאמר רבה בר אבוה אחת עשרה מעלות
ומשקין דלעצמו הן שאין
הנוד. והן אחת עשרה
אך היה להם למיגרס טהרת מת ואילו
שנו כאן שש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת
חבר מתארח אצל ע"ה
מעלות: מעלה שניה
ואינו אוכל ממטעמיו ואם בתוספתא תניא טבילת מת:
אחורים ותוך [ובית]
הקודש אחרונות לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש:
כלי
שנטמא אחוריו במשקין.
אוכל אתם והם טמאין
הצביעה לתרומה אבל לא
הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש: קודש
דינו מסור לשמים אבל
לקדש. פי' אם נפלו
כ
דמדאוריית' אין אוכל ומשקה
בכלים שאנו שואלים מהם
משקין טמאין באחורי
מאי טעמא לא ל משום מעשה שהיה דאמר רב יהודה אמר שמואל
מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום
חיישינן ומחזקינן להו
הכלים או בבית הצביעה
מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום
משקה זב וזבה כדאיתא בנדה
בחזקת טומאה דע"ה לא
שלהן והוא מקום שתופסו
מהימן בטהרות. חזר ר'
באצבעו תוכו של כלי
ועבוד ביה רבנן היכירא לגביה
ונפסקה טהור. ואם יש בתוכו
יהושע ואמר נעניתי לכם
מקום
שנקיי הדעת צובעין. פרש"י
כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים כדאמרינן פרק אלו מומין :
עצמות ב"ש כו'. ומקשינן
תרומה לא נטמאת ואם יש
וכי ע"ה אם יאמר כי אני
בתוכו קדש נטמא וזהו
חוקקין בשולי הקערה בית קיבול והגובה סביב ונותנין בתוך הקיבול חומץ וחרדל והקשה הר"ר אלחנן א"כ לתרומה תטמא כולה
הטבלתי הכלים הללו אינו
שאמרו כלי שנטמאו
כיון דאיטמי החקק מי גרע מתוך תוכו וצריך לדחוק ולומר דהכי
פי' המתני' אחורים ותוך הצביטה אם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו
נאמן דאמרת כי שאלינן
אחוריו במשקין אחוריו
ובית הצביטה נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא אחוריו א"כ לפירוש
זה רב יהודה אמר שמואל ורב אסי חלוקין הן בפירוש המשנה וצ"ע:
מינייהו מטבלינן להו.
טמאין. תוכו אוגנו אזנו
והתנן נאמנים ע"ה על
ידיו טהורין לתרומה אבל
ונפסקה
טהרת טבילות טמא מת
לא לקדש נטמא תוכו
ופריק אביי כי תניא ההיא דנאמן בגופו וכי אמרינן דאינו נאמן בכליו. רבא אמר הא והא בכליו. והא דתניא נאמן בדאמר
נטמא כולו. בית הצביעה פירש ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו
לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם וכי האי שאלינן מינייהו לתרומה. אבל אם אמר הין כלי בתוך כלי הטבלתים והוה בפי
כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזניו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל
הכלי רוחב כב' אצבעות שוחקות כי האי גוונא לא מקבלינן מיניה אפילו בתרומה. וכדתניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו
אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ודין אחוריים ותוך מפורש בכלים פרק כ"ה כל הכלים יש להם אחוריים
לא הוכשרו כלל כלומר לא ניתנו עליהן מים מעולם אבל אין נאמנים לומר הוכשרו אבל לא נטמאו הכא נמי נאמן לומר
ותוך כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין כו'. פי' כי הכרים והכסתות משתמשים בהן באחוריהם בשינה שישינים עליהן
לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם [אבל] לומר הטבלתי כלי בתוך כלי שפיו רחב כשפופרת הנוד אינו נאמן. ואקשינן ואגופיה
ומשתמשין עוד בתוכן כדרך אמתחת שמכניסין בתוכן כלים אחרים או תבן וכיוצא בו וישינין עליהן. ותנן נמי כל הכלים
מי מהימן. והתניא חבר שבא להזות ואמר היום יום שלישי הוא לטומאתי מזין עליו מיד. ע"ה שבא להזות אין מזין עליו
יש להן אחוריים ותוך ובית הצביעה ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. ר' עקיבא אומר לכוסות. ר' מאיר אומר לידים
עד שיעשה שלישי ושביעי בפנינו. ופריק אביי מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו שאין מזין עליו עד שיעשה שלישי
טמאות וטהורות. א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאין ואחזו בבית