חומר בקודש פרק
שלישי חגיגה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונפסקה
רצועה של סנדלו. אע"ג דגבי טומאה כתיב כלי
ונפסקה רצועה של סנדלו. מדרס הזב היתה ונטלה בידו ומתוך
כ א
א)
ב)
כך נפלה לאויר החבית: ר' חנניה בן עקביא. דאמר כל מקום
והאי רצועה לאו כלי הוא מדלא שרינן ליה לטלטל
כא ב
ג)
שגזרו חכמים על דבר על מעשה שהיה לא גזרו אלא כדוגמת
בפרק אלו קשרים אביי כ) קא אזיל בתר רב יוסף
ד) ה)
המעשה וכאותו דבר הלכך בקודש היה מעשה ובקודש גזרו: ולא
איפסיק ליה רצועה דסנדלא
ומוכחא דאסור לטלטלה אלמא לאו
ו)
ג
כב ד
יעמוד בצד זה. של נהר: אא"כ
מנא הוא צריך למימר כגון דנשתייר
ז) ח)
רגליו נוגעות בקרקע. משום מעשה
בהך רצועה דאיכא מנא דהדיוט
ונפסקה רצועה של
סנדלו ונטלה והניחה
ל)
שהיה בספינה כדלקמן וכל ספינה
יכול להחזירו ומיהו בירושלמי מצינו
כג ה ו ז ח
ט)
ע"פ חבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת
י) כ)
ונפסקה סנדלו:
מהלכת באויר וגזרו על האוירות
באותה שעה אמרו הנושא את המדרס
כד ט
לא ישא אדם מי חטאת. ואפילו
כולן: אבל מעבירן על הגשר. הואיל
ל)
נושא את התרומה אבל לא את הקדש אי
❖
כה י
ורגליו נוגעות בו: אלא בירדן. ולא
רבנן דלא בעו כמעשה שהיה
הכי תרומה נמי הא מני ר' חנניה בן
מ)
א
בשאר נהרות אבל משיטן על פניו
מ"מ לא אחמור מיהא לקדש רק
נ)
עקביא היא דאמר לא אסרו אלא בירדן
לחטאת: מת תחוב בקרקעיתה
ועומד בצד זה ויזרקם לצד אחר:
מוסף רש"י
ובספינה וכמעשה שהיה מאי היא דתניא
של ספינה. והא דאמר בפרק דם
כזית מת תחוב. והאהילו עליו
ס)
ויעבירם
בירדן
ונטמאו: איבעיא להו סנדל טמא.
לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת
חטאת מי חטאת
ב
ובספינה.
שנטמאו מטהרין שכן נדה מקבלת
הא דאמרת דגזרו עליו שלא ישא
ויעבירם בירדן ובספינה ולא יעמוד בצד
קודש עמו: סנדל טהור מאי. מי
הזאה היינו בשאר טומאות אבל
זה ויזרקם לצד אחר
ולא ישיטם על פני
(יבמות קטז:) ויזרקם לצד
גזור סנדל טהור אטו טמא או לא:
בטומאת מת נפסלו:
המים ולא ירכב ע"ג בהמה ולא על גבי
ע)
אחר.
לעולם
דגמרינהו חבר. הנוהג
חבית פתוחה. ודאי גזור עליו חבית
חבירו אלא אם כן היו
רגליו נוגעות בקרקע
(שם)
סתומה מאי: ומשום צינורא
לאכול על טהרת קודש
פ) צ)
אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש
ולא ירכב ע"ג בהמה.
דעם הארץ. שמא ניתז עליה רוק
משום צינורא דע"ה איכא שאינו
ק)
אחד הירדן ואחד שאר הנהרות ר' חנניה
❖
מפי עם הארץ כשחבר אוחז בו:
אוכל על טהרת הקדש רק על טהרת
ג
בן עקביא אומר לא אסרו אלא בירדן
הא לאו מנא הוא. ולא ליטמא
תרומה שטהרתה טומאה היא אצל
בכך: עדיין לחה היא. ומטמאה
הקדש ואי אין צינורא דחבר טמא
ובספינה וכמעשה שהיה מאי מעשה שהיה
גליון הש"ס
משום שמא זב הוא ובמסכת נדה
מוקמינן ליה בע"ה ממש והיה קשה
דאמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם
תוס' ד"ה לעולם וכו' ונ"ל
(שם) אלא אם כן היו
תנן הזוב והרוק מטמאין
למורי אמאי מוקמינן הכי לוקמי אפי'
אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת
רגליו.
דידים שניות.
לחין ואין מטמאין יבשין: לחטאת.
בחבר עצמו וניטמא מחמת הצינורא
❖
(שם) על גבי
בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב
לתת בתוכו אפר פרה: יטבול מיד.
דמשקה נינהו וניטמא הכל מחמת
הגשר.
בקרקעיתה של ספינה באותה שעה אמרו
שכל תשמישי פרה העשויין בכלי
הידים דשניות הן $ ונראה לו דידים
לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם
רבינו חננאל
המקבל טומאה טעונין טבילה וקודם
שניות הן אין להם דררא דאורייתא
לא אסרו
(שם)
בירדן בספינה איבעיא להו סנדל טמא
שיעריב שמשו ישתמשו בהן לפרה
רק דרבנן וידים מטמא כלי ומשקה
אלא בירדן ובספינה.
צביעתו אינו חושש שמא
נטמאו ידיו באחורי הכוס
כדלקמן ז): ח) [מטמאין היו כו'. נוגעין
סנדל טהור מהו חבית פתוחה חבית סתומה
דרבנן והוה ליה מעלות בתרייתא
היה שותה בכוס שאחוריו
היו בו שרץ]: להוציא מלבן של
ולא קמייתא:
מהו עבר ונשא מהו ר' אילא אמר אם עבר
טמאין אינו חושש שמא
טבילה אין הערב שמש לא.
(שבת ס:) תחוב
צדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש
נטמא משקה שבפיו
ונשא טמא רבי זירא אמר עבר ונשא טהור:
ד
בקרקעיתה של ספינה.
מאחורי הכוס חזר ונטמא
היתה נעשית. ולרבנן טבול יום כשר
מדלא תנא בהדיא וכי
ה כלים הנגמרים בטהרה כו': דגמרינהו
את הכוס. קומקומוס
בה דנפקא להו מריבויא דקרא והזה
תימא א"כ הייתי אומר דלתרומה
❖
(יבמות שם)
שהוא מרתיח אינו חושש
מאן אילימא דגמרינהו חבר למה להו
שמא יצאו משקין מתוכו
הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא
טבילה מיהא בעיא וי"ל דליכא למטעי
ט)
טבילה אלא דגמרינהו עם הארץ נגמרין
ונגעו באחוריו וחזרו
טמא לימד על טבול יום שכשר
בהכי דא"כ לימא בהדיא צריכין
לתוכו: כלי הקודש אין
רבינו חננאל (המשך)
בטהרה קרי להו אמר רבה בר שילא אמר רב
בפרה מכדי בטהור עסקינן ואתי
טבילה לתרומה והערב שמש לקדש.
להם אחוריים ותוך ואין
מתנה אמר שמואל לעולם דגמרינהו
והחטאת קדשי קדשים
להם בית הצביעה כו'
דכתיב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל
הר"ר אלחנן:
אלו כולן השנויין בסוף
ואסיקנא אמר רבה בר
שפופרת
שחתכה לחטאת.
במים איש טהור למה
חבר ומשום צינורא דעם הארץ דנפל
ו
פרק של מעלה מזה כולן
אבוה אחת עשרה מעלות
לי למיהדר ולמיכתב והזה הטהור
והא דאמרי'
מעלה אחת הן חשובין.
שנו כאן שש ראשונות
אימת אילימא מקמי דליגמריה הא לאו
בגדי ע"ה ובגדי הפרושין
בין לקדש בין לחולין
כל מעשיה היו נעשין בכלי גללים כלי
ליכתוב והזה על הטמא אלא טהור
מנא הוא אלא בתר דגמריה מיזהר זהיר
ובגדי אוכלי תרומה
שנעשו על טהרת הקדש
אבנים כלי אדמה והכא שפופרת של
כל דהו ואשכחן טבול יום דאיקרי
כולן מדרס לקדש וכ"ש
אחרונות לקדש אבל לא
בהו לעולם מקמיה דגמריה ז ודלמא בעידנא
עץ הויא וכן תנן מ) צלוחית שהניחה
טהור דכתיב י) ורחץ במים וטהר:
זולתם: מעלה חמישית
לחולין שנעשו על טהרת
דגמריה עדיין לחה היא טבילה אין הערב
שבקדש מתיר מטביל
הקדש: מעלה שלישית
ח
יטבול מיד. ואין צריך לטמאה
מגולה ומצאה מכוסה וסתם צלוחית
ומנגב ואח"כ קושר
הנושא את המדרס נושא
שמש לא מתני' דלא כר"א דתנן ט שפופרת
טומאה אחרת שהרי טמאה ועומדת
של חרס התם דוקא בשעת עשייה
את התרומה אבל לא
שהחבל הקשור בכלי
שחתכה לחטאת ר"א אומר יטבול מיד ר'
כדמפרש ואזיל: למה לו טבילה.
בתוך ז' ימים לפי שהיו מקילים
את הקדש. ואמרינן מכדי
חיישינן משום חציצה
לקדש אבל בתרומה קושר
לא נגע קדש אמאי לא.
יהושע אומר יטמא ואחר כך יטבול והוינן
וכיון דאין לה טומאה אין היכר
לעשותה נ) במעורבי שמש היו מחמירין
ואמרינן משום מעשה
ואח"כ מטביל. וקיי"ל
לצדוקים בטבול יום שבה: בשלמא
בה שאר חומרות דלא לזלזלו בה אבל
בה דחתכה מאן אילימא דחתכה חבר למה
שהיה שהיה אחד מעביר
נימא אחת קשורה חוצצת
ס)
לר' יהושע. המצריכה לטמא היינו
בשאר ימים אין לחוש :
שלש אינן חוצצות שאינן
חבית של יין קדש ממקום
לי טבילה ואלא דחתכה עם הארץ בהא
מטמאין היו את הכהן השורף
למקום ונפסקה רצועת
נהדקות בקשירה והמים
דאיכא היכר לצדוקין שהרי טימאוהו
לימא ר' יהושע יטמא ויטבול הא טמא
סנדלו ונטלה והניחה על
באין בהן כ"ש חבל
את הפרה. פרש"י
טומאה גמורה הצריכה הערב שמש
שאינו נהדק כל כך והמים
פי החבית ונפלה לאויר
וקאי ואמר רבה בר שילא אמר רב מתנה
החבית ונטמאת החבית
באים ולגבי קדש מעלה
נוגעים היו בו שרץ אך בתוספתא
וכאן ישתמשו בה טבולת יום הוי
אמר שמואל לעולם דחתכה חבר ומשום
באותה שעה אמרו הנושא
בעלמא: מעלה ששית
היכר: אלא לרבי אליעזר. שאינו
לא משמע ליה רק במגע עצמו
את המדרס לא ישא
כלים הנגמרין בטהרה
צינורא דעם הארץ דנפל אימת אילימא
ע)
מצריכה אלא טומאה זו: אי אמרת
לחוד והכי תניא בתוספתא כל ז'
את הקדש ומתניתין רבי
צריכין טבילה לקדש אבל
חנניה בן עקביא היא
לא לתרומה אוקימנא כגון
מקמי דליחתכה הא לאו מנא הוא ואלא
בשלמא בעלמא הצריכו חכמים הערב
ימים היו אחיו הכהנים רגילין לפרוש
דאמר אין גוזרין אלא כמו
שגמרה חבר ומשום שמא
שמש. בעלמא בטבילת כלים
הימנו וביום השמיני היו נוגעים בו
בתר דחתכה מיזהר זהיר בה לעולם מקמי
המעשה שהיה ומעשה
נתזה צינורא של רוק
הנגמרים בטהרה ודלא כמתני' היינו
ומטמאין אותו וחוזרין ומטבילין אותו
שהיה בחבית של הקדש
מפי ע"ה קודם שיגמרו
דליחתכה דלמא בעידנא דחתכה עדיין
היה ולא בחבית של
ונשאר אותו הרוק לאחר
דהכא לא מצרכינן לה איכא היכירא:
ונעשית בטבול יום וז"ל התוספתא פ)
לחה היא בשלמא לר' יהושע היינו דאיכא
תרומה לפיכך לא גזרו
שנגמרו. ואמאי אוקימנא
מעשה בצדוקי הכהן שביקש לשרוף
על התרומה ומאי היא ר'
הכי למפשט [משום]
היכירא לצדוקין דתנן י מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה להוציא
את הפרה והיה רוצה לשורפה
חנניה בן עקביא דתניא
דמקמי גמירתן לא מקבלי
מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית אלא לר"א אי
טומאה ובתר גמירתן חבר
[רבי חנניא] בן עקביא
במעורבי שמש ושמע רבן יוחנן בן
אומר לא אסרו אלא בירדן
מזהר זהיר בהו ונתזה
אמרת בשלמא בעלמא בעינן הערב שמש היינו דאיכא היכירא לצדוקין אלא אי
זכאי וסמך ידיו עליו ואמר לו אישי
ובספינה כמעשה שהיה
צינורא של רוק מפיו
אמרת בעלמא לא בעינן הערב שמש מאי היכירא לצדוקין איכא אמר רב
כ"ג כמה נאה לך להיות כהן גדול
עליהן ונשאר הרוק עליהן
מאי היא דאמר רב מעשה
באחד שהיה מעביר מי
לח. וצריכין טבילה ולא
עשאוה
ירד וטבל כו' נהי שאין הצדוקין
חטאת ואפר חטאת בירדן
בעו הערב שמש מדלא
חוששין אותה טומאה מה שנוגעין בו עכשיו ולא מעלה של פרה מה שלא נגעו בו כל ז' מ"מ
הכל רואין לדברי חכמים שמגע ע"ה
מפרש במתניתין הערב
ובספינה ונמצא כזית מת
תחוב בקרקעיתה של
שמש אלא טבילה בלבד.
מטמא ונגעו בו ביום ח' שיש לעשותה בטבול יום:
צ) עשאוה כטמא מת בז' שלו. כלומר לבתר הזאה וכי תימא א"כ טבילה לא לבעי איכא למימר דאף לאחר הזאה בעי טבילה
ספינה באותה שעה אמרו
ואמרינן נימא מתני'
לא ישא אדם מי חטאת
דלא כר' יהושע דתנינן
ק)
כדמפרש [ר"ת] בפ"ג דמגילה דשתי טבילות יש אחת לפני הזאה ואחת לאחר הזאה:
ואפר חטאת ויעבירם
שפופרת שחתכה למי
בירדן ובספינה. ומיבעיא
חטאת רבי אליעזר אומר
יצא
לן התינח לא ישא אדם
יטבול מיד. ר' יהושע
סנדל טמאה בידו ובידו האחרת יין קדש. סנדל טהור מאי גזרו טהור אטו טמא אי לא. התינח חבית פתוחה
אומר יטמא ויטבול. ואוקימנא בשחתכה חבר ומשום צינורא דע"ה דחיישינן דלמא תיכף לחתיכה יגע בה ע"ה ונתן רוק
דחיישינן שמא תכנס רצועה באוירה ויטמאנה. חבית סתומה מאי גזרו סתומה אטו פתוחה אי לא. ועוד
מפיו ונשאר לח על שפופרת זו אחר חתיכה ומשום הכי מצרכינן להטבילה וסבר בעלמא צריכה הערב שמש והכא משום
אמרינן עבר ונשא המדרס והקדש ולא הגיע זה לזה ולא טימא מאי ופשטנא בכולן ר' אילא אומר עבר
דהוא לגבי מי חטאת אינה צריכה הערב שמש. וכיון דסבר בעלמא כי האי גוונא צריכין הערב שמש נמצאת משנתנו דלא
ונשא טמא. ר' זירא אומר כיון שבריא לן שלא נגע טהור. וכיון דמעלות מדרבנן נינהו קיי"ל כל בדרבנן
כר' יהושע. ואמרינן בשלמא לר' יהושע היינו דאיכא היכירא לצדוקין דאפילו אם נטמאת אינה צריכה הערב שמש לגבי
עבדינן כדברי המיקל: מעלה רביעית בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש. פי' הכהנים הטהורים לאכול התרומה
חטאת ומשום הכי דייקינן מינה דקתני יטמא ויטבול וטהורה מיד ולא בעינן הערב שמש. כדתנן מטמאין היו הכהן השורף
בגדיהם מדרס למי שמבקש לאכול הקדש. ובגדי אוכלי הקדש מדרס לכהן אוכל חטאת כי הקדש קדשים קלים
את הפרה מפני הצדוקין שלא יהו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית. פי' אלא היו מטמאין אותו והיה יורד וטובל ומיד