כג:
חומר בקודש פרק שלישי
חגיגה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
יצא
זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. בפרק ר"ע
עשאוה כטמא שרץ. לעולם בעלמא לא בעי הערב שמש ר"א לכלים
כו
א)
א ב ג
ב) ג)
עביד ק"ו ומה פכין קטנים שטהורים בזב
הנגמרים בטהרה ואפ"ה איכא היכירא לפי ששפופרת של חטאת
כו' שאין להם תוך הראוי למגע בשר בזב טמאים במת מפץ
(א) עשאן כאילו נגעו בשרץ לענין מנין ראשון ושני הלכך אי לאו
כז
ד
היתה צריכה הערב שמש: אלא מעתה.
שטמא במדרס אינו דין שטמא במת והקשה הר"ר אברהם מכל הכלים
דפרה נעשית בטבולי יום זו
ד)
דלא עשאוה אלא כטמא שרץ: לא
ליעבד ק"ו שאין בני מדרס כדאמרינן
כח ה ו
ה)
תטמא אדם. דהא טמא שרץ לאו אב
הכא עמוד ונעשה מלאכתנו טמאים
עשאוה כטמא שרץ אלא מעתה לא תטמא
במת מפץ כו' ועוד קשה לר"י ליעבד
הטומאה הוא ואינו מטמא אדם שלא
אדם אלמה תניא א חותכה ומטבילה טעון
כט ז
ו)
ק"ו מכלי חרס גדולים שטהורים
מצינו טומאה לאדם וכלים הנוגעין
טבילה ואלא עשאוה כטמא מת אי הכי
❖
❖
ב
אפי' פתוחים במדרס הזב כדאיתא
בטמא שקיבל טומאה מאחרים חוץ
תיבעי הזאת שלישי ושביעי אלמה תניא
[דיליף מדכתיב
בפרק ר"ע
מטמא מת שנאמר והנפש הנוגעת
חותכה ומטבילה טעון טבילה טבילה אין
וכל כלי פתוח אשר אין]
תטמא עד הערב :
רבינו חננאל
תורה אור השלם
ג הזאת שלישי ושביעי לא אלא עשאוה
כטמא מת. כאילו נטמא במת
צמיד פתיל עליו בטומאת מת משתעי
1. וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר
עושה הפרה אלא לר'
כטמא מת בשביעי שלו והתניא מעולם לא
שמטמא אדם: לא חידשו דבר בפרה.
קרא מפץ כו' וי"ל דלא דמי דכל
אליעזר אי אמרת בעלמא
יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס
נמי לא בעי הערב
בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא
חידשו דבר בפרה אמר אביי שלא אמרו
הכלים הא דלא מטמאו מדרס לאו
אע"פ שעשו בה מעלות הרבה בשביל
שמש הכא בשפופרת גבי
עַד הָעָרֶב: ויקרא טו ו
משום דכלי הן אלא משום דלאו בני
הזלזול הזה שהיו מטמאין כהן
קורדום מטמא מושב כדתניא והיושב על
2. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב
מי חטאת מאי היכירא
1
מדרס נינהו דלא שייך שם וכן כלי
השורפה לעשותו טבול יום לא חידשו
לצדוקין איכא ופריק ר'
מְלֵאָה קְטֹרֶת:
הכלי יכול כפה סאה וישב עליה תרקב
ד
❖
זירא עשאוה לשפופרת זו
במדבר ז יד
חרס גדולים דטהורים במדרס
בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי
וישב עליה יהא טמא ת"ל והיושב על הכלי
כטמא שרץ חילוף כל
וטמאים בשאר טומאת הזב התם
בשום מקום ואם כשאמרת שעשו בה
הכלים הנגמרין בטהרה
אשר ישב עליו יטמא מי שמיוחד לישיבה
משום טומאת מת ושרץ [בתוך]
כלים הנגמרין בטהרה כטמא מת
וכל טמא שרץ בעי
הגהות הב"ח
יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
הערב שמש וזו להוציא
הרי אין לך חדוש גדול מזה: שלא
רחמנא תליא דאיתקש לשק כל כלי עץ
(א) רש"י
מן הצדוקין לא הצריכוה
הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא
אמרו קורדום מטמא מושב. כלומר
אבל טומאת מדרס לאו מטעם תוך
ה
עשאוהו
הערב שמש. ומקשינן
נגע (ב) ד"ה
לתרומה: מנה"מ א"ר חנין דאמר קרא כף
אי הכי דשפופרת זו
הוי אלא מטעם מיוחד לישיבה הלכך
לא נתנו טומאה בפרה לכלי שאינו
ו
2
כטמא שרץ היא לא
מפץ שמטמא מדרס והוא דינו לא
ראוי לטומאה כגון לומר קורדום
אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו
שיהא טמא
תטמא אדם אלמא תניא
יטמא במת כיון דלית ליה תוך אבל
שאינו מיוחד לישיבה ואינו נעשה
(ג) ד"ה ≈יש≈ב
חותכה ומטבילה וטעון
לכל מה שבכף אחת מתיב רב כהנא
»יש«ב (ד) תוס'
טבילה פי' החותכה נמי
השתא עבדינן ק"ו מפכין קטנים
אב הטומאה במושב הזב (ב) בפרה אבל
הוסיף ר"ע הסלת והקטרת והלבונה והגחלים
בעי טבילה. ואסיקנא
שטהור בהם מגע והיסט שישנן בכלל
בכלי הראוי לקבל טומאה חידשו בה
לה
אלא עשאוה לשפופרת זו
שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את
גדולים ושייך ביה מטעם תוך והכא
לעשות שאינו נוגע במת כנוגע
ההוא דהכא בשל יום
כטמא מת ביום שביעי
כולו והא דרבנן היא ממאי מדקתני רישא
הכפורים
שלו דלא בעי הזאה ובעי
במת: תרקב. חצי סאה: אשר
טהור מטעם גזרת הכתוב דכיון דלא
❖
הערב שמש. ומקשינן איני
העיד רבי שמעון בן בתירא ז על אפר חטאת
(ג) ישב. מדלא קרינן אשר ישב למדנו
שייך ביה מגע בשר הזב גם מגע
דלעלמא כלין הנגמרין
שנגע
הטמא במקצתו שטימא את כולו
שערו ומעיינו לא שייך ביה ושוו אפ"ה
שאינו מדבר אלא באשר מיוחד
בטהרה מטבלינן להו
משום חששא דלמא
לישב שם תמיד: הוסיף ר"ע כו'.
וקתני הוסיף ר"ע אמר
ר"ל משום בר קפרא
הן לטומאת מת כגדולים כ"ש דמפץ
מוסף רש"י
ניתזה צינורא מפי ע"ה
שיש שם גם טומאה דזב כגון מדרס
רישא קתני העיד ר"ש על אפר חטאת
לא
והיושב על הכלי.
עליה ונשארה לחה עד
שיטמא במת ותו לא שייך לחלק שכן
שנגע טמא במקצתו פסל את כולו:
אחר גמירתה ולגבי מי
חטאת עשאוה לשפופרת
לבונה וגחלים. אע"ג דלאו אוכל נינהו חיבת הקדש מכשרתן לטומאה:
מיוחד לישיבה דהואיל ומהני בו יחוד ישיבה דלא שייך לפכין קטנים
שחתכה למי חטאת כטמא
פסל את כולן. לפי שהכלי מצרפן יחד. והך עדות מדרבנן היא מדקתני
מטעם תוך ואפ"ה יהו טמאים מדרס הזב הוי הק"ו גמור הואיל
מת בשביעי שלו ומשום
(שבת נט.)
הכי מטבלינן לה. והתניא
ולית להו טומאת תוך דשייכא בהו. הר"י:
רישא על אפר חטאת כו' וההיא ודאי על כרחך דרבנן היא דאי
תרקב.
שאם
לא חדשו דבר בפרה
נגע טבול יום במקצתו. הקשה הר"ר נסים גאון דמשמע
מקרא דר' חנין ליכא למילף אלא קדשי מזבח אבל אפר פרה לא:
ת"ל כו' אשר
(שם)
כלומר לא החמירו בפרה
לא ישב.
הכא דנתקדשו בכלי מדמהני בהו צרוף ואילו בשילהי פרק
משאר טמאות דעלמא.
ופריק אביי מאי לא חדשו
טרף בקלפי ביומא נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה והיכי מכבדן הא מפסיד בקדש ותירץ דבירושלמי דמכילתין מוקמי
שלא אמרו קורדום מטמא
לה (ד) בשל יום הכפורים ההיא דהכא וזה לשון ירושלמי ר' יוסי בר חנינא בשם ר' יוחנן מפני מה אומרים שירי מנחות מחברין את
מושב משום חומרא דפרה
עצמן מפני שנזקקו לכליין ר' אחא אומר בשם ר"ל יודעים היו שכלי שרת מחברן מה באו להעיד על הסלתות על הלבונה ועל
אלא כיון דעלמא לא הוי
קרדום מטמא מושב לגבי
הקטורת ועל הגחלים ניחא סולת קטורת ולבונה גחלים מאי א"ר בון תיפתר בגחלים של יוה"כ שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל
פרה נמי לא הוי מושב.
של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדו לאמה ומיהו הר"י היה מפרש הירושלמי הכי גחלים מאי כלומר למה
כדתניא והיושב על הכלי
פוסל את כולם כיון שיש הרבה שאינו צריך ומוקי לה בשל יוה"כ דהכל צריך וה"ה דמצי לאוקמי במחתה של כל יום אלא משום
אשר ישב עליו הזב יטמא.
אשר ישב מי שמיוחד
דלא פסיק ליה אי מחתה של כסף שחותה בה קדושה אי לא וכלי שרת מחברן משמע כל כלי שמכניסין דומיא דלבונה וקטורת
לישיבה יצא זה שאומרים
וכ"ת הא אמרינן בסמוך דמדרבנן מיהא אפילו שאינו צריך לכלי כלי נמי מצרף איכא למימר היינו למ"ד צירוף דאורייתא אבל למ"ד צירוף
לו עמוד ונעשה מלאכתנו.
דרבנן לא יועיל כלום והשתא דאתינן להכי גם מה שהקשה הרב ר' נסים יתכן דכלי אינו מצרף רק הראוי לו ומה שאין צריך לו בו ביום
אלו שש מעלות נוהגות
בקדש ובחולין שנעשו על
אין בכך כלום אם מפסידו ור"ת מתרץ דכלי שרת אין מקדשין אלא לדעת אך קשה להר"ר אלחנן דפלוגתא היא שילהי לולב וערבה
טהרת הקדש וכדרב נחמן
ה)
וי"א מקדשין ומיהו פ"ק דמנחות ובהתודה איכא מאן דמוכח מן ולקחו את כל כלי השרת
אבל חמש האחרונות
דאין מקדשין אלא לדעת ופלוגתא דאמוראי הוא דהוי דלא אשכחן פלוגתא דתנאי וי"מ מחתה דכסף אינה קדושה כי אם אותה
נוהגות בקדש ואין נוהגות
בחולין שנעשו על טהרת
שמערה בה ונתפזרו לו קב גחלים דמכבדן לאמה איירי במחתה של כסף וקשה להר"ר אלחנן דהא מזבח מקדש את דבר הראוי לו ולא
הקדש: מעלה שביעית
ו)
ידענא מאי תיובתיה דהא מוריד גחלים מן המזבח לארץ פליגי בה רבי יוחנן ור"ל משמע דלא שייך בגחלים ראוי למזבח :
הכלי מצרף מה שבתוכו
והא דרבנן הוא. משמע הא לאו הכי הוה שייך שפיר צירוף דאורייתא מדלא קדייק רק מהוסיף ועוד מדקאמר ממאי דהאי צירוף
לקדש אבל לא לתרומה.
וא"ר חנין צירוף זה מן
מדרבנן אלמא דאית ליה דאורייתא וכן בפ"ב דפסחים והבשר כל טהור יאכל בשר לרבות עצים ולבונה וכן בפ"ב דחולין
התורה שנאמר כף אחת
אלא חיבת הקדש מכשרת דאורייתא מנלן כו' אלא מסיפא כל טהור יאכל בשר לרבות עצים ולבונה ובפרק כל הפסולים
עשרה זהב וגו' כיון
שכתיב כף ידענו שהיא
טמא שאכל קדש לפני זריקה חד אומר לוקה וחד אומר אינו לוקה אבל בטומאת בשר דברי הכל לוקה דאמר קרא והבשר כו'
(שבת נט.) מי
אחת אחת דכתב רחמנא
ואמר מר לרבות עצים ולבונה אלמא עיקר קרא להכי הוא דאתא ובפרק כל שעה והבשר למה לי לרבות עצים
שמיוחד לישיבה.
למה לי אלא ללמדך
ולבונה בשר למה לי לרבות אימורין כו' והא דקאמר בזבחים שילהי ב"ש והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה ומשני
שכל מה שבכף אחת.
(נדה מט:)
ומותיב רב כהנא הוסיף
דלפסול בעלמא התם מדאורייתא מיהא הוי פסול להקרבה ולא קאמר דהוי פסול אלא לאפוקי איכא דאמר התם לוקה וכי אומרים
כף אחת.
ר' עקיבא הסולת והקטרת
בפסחים עצים ולבונה בני קבלת טומאה נינהו וכי אוכלין נינהו אלא מעלה דאורייתא מיהא הוי ומעלה דלאו אוכל הוא ושוי ליה
(פסחים יט.)
והלבונה והגחלים שאם
אוכל וכן מייתי התם העריב שמשו אוכל בתרומה כו' הביא כפרתו כו' והאי גברא חזי אלא מעלה והתם דאורייתא הוא דהא בהערל
הוסיף ר"ע. (שם)
נגע טבול יום במקצתו
והלבונה והגחלים.
שפסל כולו. והא מדרבנן
מפיק ליה מקרא דקאמר ג' קראי כתיבי והשתא משמע דלעולם הוי צירוף דאורייתא גבי עצים ולבונה וכי קאמר הש"ס
היא מדקתני רישא העיד
בפרק הקומץ רבה יצאו עצים ולבונה שאין מקבלין טומאה י"ל דר"ל בלי הכשר אע"ג דחיבת הקדש מכשרתו דאורייתא מ"מ לא
ר'
שמעון בן בתירא
פסיק ליה כיון דעצי חולין לא מקבלי טומאה דאורייתא אפי' בהכשר אי לאו יתורא דקרא א"כ איכא למימר דלא מרבינן אלא בהכשר וכי
על
אפר
חטאת שנגע
(שם) פסל את כולו.
קאמר בפסחים אלמא צירוף דרבנן דעדותו דר"ע דרבנן אבל עצים ולבונה לעולם דאורייתא ולא כפרש"י דקאמר דדייק התם
צירוף דגבי מעלות דרבנן ולר"ע דעצים ולבונה לאו בנות קבולי טומאה נינהו דאורייתא דלאו אוכל הוא לא יתכן כדפרישית בכל הני שהבאתי
וגם
משמעות דשמעתין לא משמע
הכי אלא
דייק דצירוף דרבנן
מהא דקתני רישא העיד רבי
שמעון על אפר חטאת וכו' ואפר
(יומא מח.)
חטאת