חומר בקודש פרק
שלישי
חגיגה
כד.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
לא נצרכא. להאי עדות דר' עקיבא דמדרבנן אלא לסולת של שירי
חטאת מדרבנן דאינו קודש אלא חול כדמוכח בהתכלת
א) ב)
א
ג)
מנחה: דאלו מדאורייתא הצריך לכלי. דומיא דקטורת שבכף
שאין מועלין באפר פרה וקתני הוסיף ר"ע דמשמע דהוי דרבנן
ל ב ג
דאיירי בה קרא כלי מצרפו ושאינו צריך לכלי כגון שירי מנחה
כמו רישא כדדייק הכא והשתא מתוקמא דרשה דמייתי בכולי
ד)
שהן אכילת כהן אין הכלי מצרפן: מאי איכא למימר. הרי צריכין
הש"ס והבשר לרבות עצים ולבונה כר"י דפרק המנחות והנסכים
לא ד
ה)
לכלי: קרטבלא. עור שלוק: ופליגא
דאי לרבנן הא משמע
לב ה ו
הא דר' חנין. דאמר לעיל צירוף
אף בשר בתר שחיטה יש לה פדיון
לא נצרכא אלא לשירי מנחה דאורייתא
ו)
ומיהו יכילנא לאוקומי כרבנן
דאורייתא אדר' חייא בר אבא:
לג ז ח
ז)
א צריך לכלי הכלי מצרפו שא"צ לכלי אין
ח)
מחוסר
כפורים כשר לתרומה ופסול
ובהוקדשו בכלי וכדמוקמינן לה בפסחי'
כלי מצרפו ואתו רבנן וגזרו דאע"ג דאינו
❖
❖
לקדש. ביבמות ילפינן לה מקראי
אך איכא לדחות דלא קאי רק אלבונה
צריך לכלי כלי מצרפו תינח סלת קטורת
: שלישי
בפרק הערל
ולא אעצים וכן בריש המנחות והנסכים
ולבונה מאי איכא למימר אמר רב נחמן
שפסול
בתרומה. כדנפקא לן ק"ו
פי' בשם הר"י דעיקר קרא לא קאי
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
אמר רבה בר אבוה כגון שצברן על גבי
במסכת סוטה ה) ומה טבול
רק אלבונה אבל אעצים לא הוי רק
(א) רש"י
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
קרטבלא דאורייתא יש לו תוך מצרף אין
יום שמותר במעשר אסור בתרומה
אסמכתא בעלמא והתם הארכתי ולא
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
לו תוך אינו מצרף ואתו רבנן ותיקנו דאע"ג
שני שפסול במעשר אינו דין שיעשה
שייך הכא ואין להביא ראיה מהא
ב
❖
וכיון דשלישי פסול
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
שלישי בתרומה (א) : אינו דין שיעשה
דלא חשיב עצים בפרק שני דמעילה
דאין לו תוך מצרף ופליגא דר' חנין אדר'
לתרומה דין הוא
שיעשה רביעי בקדש
רביעי לקדש. וא"ת דיו לבא מן
כי חשיב אינך הוכשר ליפסל
חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא א"ר
(ב) ד"ה
הדין להיות כנדון א"כ ק"ו לא צריך
בטבול יום ובמחוסרי כפרה משום דלא
רבינו חננאל
יוחנן ג מעדותו של רבי עקיבא נשנית משנה
אפילו
שהרי למדנו שלישי לקדש מן התורה
שייך ביה פיגול אף בהולכה ובהקטרה
בשר
טמא במקצתו שטימא
זו: הרביעי בקדש פסול: תניא א"ר יוסי
ד
(ג) ד"ה
ז)
והיכא דמיפריך ק"ו לא אמרינן דיו
דלא קרבן גמור הוא :
את כולו וקתני הוסיף
דאורייתא יש לו תוך מצרף.
מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא
לקמן פסול
ר' עקיבא אלמא צירוף
לבא מן הדין להיות כנדון כדאמרינן
(ד) ד"ה
דרבנן הוא ופריק ר"ל
❖
ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול
בבבא קמא ולמ"ד נמי
הקשה הר"ר אלחנן
ה
דאף על גב
אליבא דרבי חנין לעולם
בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין
צירוף דאורייתא ור'
אמרינן דיו הני מעלות דרבנן נינהו
אמאי לא קאמר כגון שצברו בכלי חול
עקיבא שירי מנחות אתא
ולאו דאורייתא. והאי דנקט ולמדנו
דאורייתא כלי שרת מצרף ולא של
שיעשה רביעי לקדש ולמדנו שלישי לקדש
הגהות מהר"ב
לאשמעינן דמדאורייתא
שלישי לקדש מלתא בעלמא היא
חול דבעינן דומיא דכף ואע"פ שיש
דבר הצריך לכלי כלי
מן התורה ורביעי בק"ו שלישי לקדש מן
רנשבורג
מצרפו שאין צריך לכלי
דאשמעינן דשלישי לקדש מן התורה
לו תוך וצ"ע:
התורה מנין דכתיב והבשר אשר יגע
א] גמ'
ו
מנין לרביעי בקדש שהוא פסול.
1
אין כלי מצרפו. ואתו רבנן
הוא: מי לא עסקינן כו'. מי לא
ועשו מעלה וגזרו אפי'
בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע
משתמע (כו') נמי מהאי קרא: דנגע
פרש"י ולמ"ד דיו הני מעלות
בדבר שאין צריך לכלי
בשני וקאמר רחמנא לא יאכל רביעי מקל
❖
ומקשינן תינח דמצרף
בשני. דהא אשכחן דאיקרי שני טמא
דרבנן נינהו ולא דאורייתא והאי
הכלי הסלת מפני שצריכה
וחומר הא דאמרן: ז ובתרומה אם נטמאת
דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ו) וה"ל
דקאמר ולמדנו שלישי מן התורה
כלי קטורת לבונה וגחלים
כו': אמר רב שיזבי בחיבורין שנו אבל
הכלי ראשון ומה שבתוכו שני וקרי
מילתא בעלמא הוא ולא קאמר נמי
מאי כלי צריכי. ופריק רב
מוסף רש"י
נחמן כגון שצברן ע"ג
שלא בחיבורין לא איתיביה אביי יד
ליה טמא וקאמר רחמנא והבשר אשר
מק"ו אלא מלתא בעלמא הוא ובפ"ק
מעדותו.
קטבליא מדאורייתא יש
יגע בכל טמא (ב) בשני וה"ל שלישי
דפסחים פי' רש"י גבי ההיא
נגובה מטמא חבירתה לטמא לקדש אבל
(פסחים יט.) מנין לרביעי
לו תוך מצרף. אין לו
בקדש שהוא פסול.
לא יאכל והאי קרא בבשר שלמים
דר' יוסי ור' שמעון דאין משקה
תוך אינו מצרף. ואתו
לא לתרומה דברי רבי ר' יוסי ברבי יהודה
רבנן תקינו דאע"ג דאין
בחיבורין שנו. מתניתין
כתיב:
מטמא באוכל ואין טומאה עושה
אומר לפסול אבל לא לטמא אי אמרת
ומה מחוסר
לו תוך מצרף ופליגא
(סוטה כט:)
ח
דקתני יד מטמאה את חבירתה
כיוצא בה היכי אשכחן רביעי בקדש
כפורים.
דר' חייא בר אבא דאמר
בשלמא שלא בחיבורין היינו רבותיה
משמיה דר' יוחנן מעדותו
לקדש כגון שבעוד שהיד הטמאה
אלמא ודאי דרבנן הוא ומביא ראיה
(שם)
דנגובה אלא אי אמרת בחיבורין אין שלא
של ר' עקיבא נשנית
נוגעת
לטהורה היתה טהורה נוגעת
דמכילתין חשיב גבי מעלות דרבנן
שמותר
בתרומה.
משנה זו הכלי מצרף מה
בחיבורין לא מאי רבותא דנגובה א] איתמר
בקדש דגזור רבנן דלמא אתי למינגע
בתרייתא וקשה לר"י לר' חנין דאית
שבתוכו לקדש ומסתברא
נמי אמר ריש לקיש לא שנו אלא ידו
דצירוף כלי מדרבנן היא
טמאה בקדש ולמ"ד (ג) פסול לקמן
ליה צירוף כלי דאורייתא וקחשיב
דהא ר' יוחנן מוקים לה
לפסול דמעלה בעלמא היא: אבל
ליה גבי מעלות דרבנן ולר' יוחנן דאית
אבל
ממתניתין מעדותו של ר'
שלא בחיבורין. שלאחר שפירשה מן הטהורה חזרה טהורה ונגעה
ליה צירוף דרבנן הוא הא מוקי לה כר' עקיבא ור"ע סבר שלישי
עקיבא ומשנתנו מעלה
(פסחים יח:)
מדרבנן וכבר פירשנוהו
בחולין דאורייתא וא"כ רביעי בקדש נמי דאורייתא קרי כאן והבשר
בקדש טהור ואין יד מטמאה חבירתה לעשותה אפי' שלישית לפסול:
פסול בקדש.
בפסחים בפ' הראשון:
יד נגובה. אע"פ שאין בה משקין: לטמא את הקדש. לעשות
אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמי לא עסקינן דנגע וכו' ותירץ
מעלה שביעית הרביעי
רביעי: ר' יוסי בר' יהודה אומר. חבירתה פוסלת את הקדש
הר"י דקרי להו דרבנן משום דלא משכח לה לחולין שנעשו על
בקדש פסול והשלישי
(שם)
בתרומה פי' טמא מת הוא
אבל לא מטמאה: אי אמרת בשלמא שלא בחיבורין. קאמר דמטמאה
טהרת הקדש [דהוי דאורייתא] וכן אר"ת דמשכחת לה לרביעי בקדש
שלישי
שפסול
אבי הטומאה וטומאתו
[דאורייתא] ע"י עצים ולבונה דטמאין ע"י חיבת הקדש וכי מיבעי
היינו רבותא דנגובה (ד) ואע"ג דנגובה היא כשנגעה בזו ואין לחוש
בתרומה.
ז' דכתיב וכל אשר יגע
שמא נגעה היד הטהורה במשקין שבטמאה שהן ראשונים דכל
ליה לר"ל בצריד של מנחות אי מונין בו ראשון
על פני השדה בחלל
חרב או במת או בעצם
הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה והויא לה הך
ושני אי לא דאי מהני חיבת הקדש למנות בו ראשון ושני למ"ד
אדם או בקבר יטמא
יד נמי שניה מחמת המשקין כמו חבירתה אפילו הכי מטמאה
אין אוכל מטמא אוכל פשיטא ליה האי והיה קשה להר"ר אלחנן
שבעת ימים והנוגע בו
דמעלה דרבנן היא שהיד מטמאה את חבירתה להעשות שניה
לפר"ת דמוקי לה ע"י עצים ולבונה וכי עדיפא מאוכל גמור דלא
טמא טומאת ערב שנאמר
וכל אשר יגע בו הטמא
כמותה לקדש אלא אי אמרת לא אמרינן אלא בחיבורין וטעמא
אהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני:
יטמא והנפש הנוגעת
בחיבורין
שנו. פרש"י שבשעה שהיד טמאה נוגעת לטהורה
משום דלמא נגע טמא לקדש מאי רבותא דנגובה אטו יד
תטמא עד הערב. עוד
קדשים הנוגעים בטמא
קמייתא לא מטמיא לה לקדש בלא משקין הלא שניה היא:
היתה טהורה נוגעת לקדש וקשה לפי' דא"כ השניה
השני שהוא טמא טומאת
אינה טמאה כלל והקדש טמא מחמת גזרה שמא יגע בראשונה
אבל
(פסחים יח:) אינו דין
ערב נטמאו שנאמר
הטמאה ואמאי קאמר ובקדש יטבול שתיהן יטבול טמאה ויש ליישבו דה"ק הא נטמאה ידו אחת חבירתה טהורה ובקדש בתחילתו
שיעשה רביעי לקדש.
והבשר אשר יגע בכל
טמא לא יאכל נמצא
הצריכו חכמים להטביל שתיהן שמא נטמאו שתיהן ועי"ל בחיבורין שנו דיד אחת נוגעת בספר הפוסלה ויד האחרת הנוגעת בה תדון
שלישי לקדש טמא מן
כאילו נגעה בספר דגזרינן לה שמא תגע וכן הא דתנן לקמן יד מטמאה חברתה ועושה אותה שניה בקדש מוקמינן לה בשמעתין הכי
התורה כמו שפירשנו.
לפי מאי דס"ד לדברי ר' יהושע דיד מטמאה חברתה להיות שניה ומאיזה טעם לא תהיה שלישית אלא ודאי דגזרינן שמא נגעה בספר
ורביעי מק"ו כדתניא
מניין לרביעי בקדש
עצמה ואפי' לא נגע ביד השניה טמאה שמא נגעה בספר ותניא בתוספתא המטביל את ידו אחת מהן כל טהרות שעשה בטהורה עד
שפסול ודין הוא ומה
שלא הטביל את הטמאה טמאות שהיד מטמא חברתה לקדש משמע דבלא נגיעה מטמאת לה והשתא יתכן דהוי מעלה לר' יוסי
מחוסר כפורים שמותר
שאינה אלא בכלל רביעי ליפסול בקדש אבל לא לתרומה דבתרומה אין יותר משלישי לכן אינה מטמאה רק קדש דעושה רביעי ולית ליה יד
בתרומה שנא' ובא השמש
וטהר ואחר יאכל מן
מטמאה את חברתה להיות שניה אלא מטמאה להיות שלישית והקשה הר"ר אלחנן אמאי חשיב האי מעלה במתני' הא הויא בכלל רביעי בקדש
הקדשים כי לחמו הוא.
ותירץ דמ"מ מעלה אחרת היא דיד מטמאה את חברתה דס"ד כיון דאין גופו נטמא אלא מאב הטומאה גם ידיו נמי לא קמ"ל:
ותנן נמי העריב שמשו
אלא אי אמרת בחיבורין אין וכו' מאי רבותא. ואי משום תרומה דלא מטמאה אף בחיבורין לא נחית להו רבותא אלא רבותא דקדש:
אוכל בתרומה פסול
ח) אחד ידו ואחד יד חברו לפסול. דהואיל ומטמא יד חברו די לנו בכך אם יפסל אבל לריש לקיש דאמר דוקא ידו מוקי
הוא זה המחוסר כפורים
בקדשים כדתנן הביא
טעמא משום איחלופי יד טהורה ביד טמאה לפיכך כי היכי דידו טמאה מטמאה קדש דשניה היא אף טהורה נמי וכן
(סוטה
כפרתו אוכל (בתרומה)
כט:)
[בקדשים] וכתיב וכפר
משמע בסמוך כי הדר ביה ריש לקיש פירש לדבריו לפסול אבל לא לטמא משמע דמעיקרא סבירא ליה לטמא בשם רבינו שמואל:
עליה הכהן וטהרה מכלל
דתנן שעד שלא הביאה כפרתה
(פסחים שם) מי לא עסקינן דנגע בשני. לא נגמרה טהרתה ובמאי אי לתרומה הא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא והיא
(סוטה שם) התרומה שגם היא נקראת קדשים. אלא לאו בטהרת קדשים הכתוב מדבר עכשיו שלישי שפסול לתרומה אינו דין
שיעשה רביעי בקדש וזו היא מעלת הקדש על התרומה: מעלה שמינית שהיד מטמא לחברתה בקדש אבל לא
בתרומה אמר
רב שיזבי
בחבורין שנו.
פי' כגון שחיבר ידו לידו האחרת
אבל אם לא חיבר היד הטמאה לטהורה
לא.
ומותיב אביי עלה
יד
נגובה
מטמאה לחברתה לקדש
וכו'. ואע"ג דלא פריק
רב
שיזבי כיון דא"ר יוחנן