חומר בקודש פרק
שלישי חגיגה
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שרצועה
של כותים מפסקת. הקשה הר"ר אלחנן היאך
המדומעות. מפרש בגמרא. והשתא משמע של טבל תרומה וחולין
מא א
א)
ב) ג)
מעורבין: שבעים יום. מקדימין לטהר את הכלים. גיתות של יין
היו מביאין אפר פרה לגליל דא"א לעשות אלא
מב ב
ד)
בדים של שמן: גמ' רצועה. של ארץ העמים מפסקת בין גליל
בירושלים וא"כ נטמא בהבאת דרך ארץ העמים ושמא דבשביל קטן
ה) ו)
ליהודה וירושלים ביהודה היא וא"א להביאן לירושלים בטהרה לפי
איכא
להביא דרך שם אבל להביא יין ושמן לנסכים בעי שביל גדול
מג ג
❖
מד ד
שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים
$ אבל צ"ע היאך עולין לרגל מן הגליל
א]
ב] כיון דאפסקיה ליה רצועה נטמא
ואפילו של חברים שמגליל אינו בא
המדומעות נאמנין עליהם
בשעת הגיתות
ז)
לנסכים: אהל זרוק. אהל המיטלטל
ובעי הזאה ג' וז' כדאמר פ' כ"ג
ח)
והבדים וקודם לגיתות שבעים יום:
רבינו חננאל
❖
ט)
גמ' ביהודה אין ובגליל לא מ"ט אמר ריש
בנזיר הקשה הר"ר אלחנן
ונזרק לאו שמיה אהל להיות מפסיק
מדקתני ביהודה נאמנין
ח)
בין אוירה של ארץ העמים והם גזרו
דתניא בתוספתא ארץ העמים טמאה
מכלל דבגליל אין נאמנין
לקיש מפני שרצועה של כותים מפסקת
על אוירה: שונין. תנאים שונין
מקוואותיה ושביליהן טמאין ארץ
מ"ט אמר ר"ל מפני
גליון הש"ס
ביניהן וניתיב בשידה תיבה ומגדל הא מני
שמפסקת ביניהם מדור
ברייתא שאין הקודש ניצל בצמיד
הכותים טהורה ומקוואותיהן טהורין
תוס' ד"ה שרצועה וכו'
הכותים וכיון שצריך
רבי היא דאמר אהל זרוק לאו שמיה אהל
פתיל: אין חטאת. מי אפר פרה:
ושביליהן טהורים כו' ונראה למורי
אבל צ"ע האיך עולין
לעבור בתוכם חיישינן
דתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה
שאינן מקודשין. שלא ניתן האפר
דהתם נשנית קודם שקלקלו לדמות
לרגל.
שמא מטמא טומאת ארץ
❖
העמים ומקשינן ויתננה
עליהן עדיין: ניצולין. וכשירין לקדשן
ומגדל רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר
יונה כדאיתא פ"ק דחולין
א
לההיא חבית בשידה
אחר כך: מדכן. מטהרין יינן ושמנן
והכי משמע בירושלמי דע"ז פ"ב
ולייתוה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל אמר
תיבה או במגדל דהא
הגהות מהר"ב
למזבח. ואי רצועה מפסקת למה
בעו כותאי קומי רבי אבהו אבותיכם
לא נטמאה בטומאת ארץ
רבי אליעזר שונין אין הקדש ניצול בצמיד
ב
העמים. ופרקינן מתני' רבי
רנשבורג מטהרין: שמא יבא אליהו. ויראה
היו מסתפקין משלנו מפני מה אין
פתיל והתניא ג אין חטאת ניצלת בצמיד
היא דאמר אהל זרוק לא
להן שביל בה שאינו מארץ העמים:
אתם מסתפקין משלנו אמר להו
א] תוס'
הוי אהל דתניא הנכנס
פתיל מאי לאו הא קדש ניצול לא הא מים
ד
הגומר את זיתיו. עם הארץ שבא
אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם
בארץ העמים בשידה
שאינן מקודשים ניצולין בצמיד פתיל והאמר
תיבה ומגדל ר' מטמא
לגמור את זיתיו: ישייר קופה אחת.
קלקלתם מעשיכם דתנינן תמן א"י
ור' יוסי בר' יהודה מטהר
עולא חברייא מדכן בגלילא מניחין
לצורך תרומותיו: ויתננה לעני כהן.
טהורה מקוואותיה טהורים כו'
וכבר פירשנוה בעירובין
ולכשיבא אליהו ויטהרנה: ובשעת הגיתות
פרק בכל מערבין ומקשינן
ויראנה שלא הוכשרו הזיתים והכהן
ולאחר שנתקלקלו שאף רבי מאיר
תוב ולייתוה בכלי חרש
יעשנה בטהרה. אלמא בשעת הגיתות
מצינו שגזר עליהן בפ"ק דחולין:
נאמנין אף על התרומה: ורמינהי הגומר
המוקף צמיד פתיל.
אהל זרוק לאו שמיה אהל.
באפלי. שכבר
והבדים אין נאמנים:
בפרק
ופרקינן א"ר אלעזר שונין
זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לעני כהן
אין קדש ניצל בצמיד
כ"ג בנזיר אמר
עבר זמן הגיתות לרובא דעלמא קאמר
אמר רב נחמן לא קשיא הא בחרפי הא
פתיל איני והתניא [אין]
דלא מהימן: כשל בית אביך. אפלי הוו:
כתנאי הנכנס לארץ העמים בשידה
חטאת ניצלת בצמיד
באפלי א"ל רב אדא בר אהבה כגון מאי
בגלילא שנו. ומתני' דקא תני דמהימני
תיבה ומגדל רבי מטמא ורבי יוסי
פתיל ומדקתני הכי אין
כאותן של בית אביך רב יוסף אמר בגלילא
מי חטאת ניצלת בצמיד
בר יהודה מטהר מאי לאו דרבי סבר
ביהודה קאי דקתני רישא שביהודה
פתיל הא מים
שנו איתיביה אביי עבר הירדן והגליל הרי
משום אוירא גזרו ורבי יוסי סבר
נאמנין על טהרות יין ושמן ועלה קאי
ב] שם
שאין מקודשין ניצולין
הן כיהודה נאמנין על היין בשעת היין
לא גזרו משום אוירא לא דכ"ע
ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה:
בצמיד פתיל תוב מקשינן
וכי לא מצו לאתויי
יכול ועל השמן בשעת השמן אבל לא על היין
משום גושא גזרו משום אוירא לא
יין ושמן בגליל מפני
גזרו מר סבר אהל זרוק לא שמיה
❖
בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין
מדורי הכותים שעוברין
אהל ומר סבר שמיה אהל והתניא
בתוכם והא' עולא
אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא: עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית
חבריא מדכו בגלילא פי'
רבי יוסי בר יהודה אומר תיבה
של יין לא יקבלנה הימנו אבל מניחה לגת הבאה: בעו מיניה
חברינו מטהרין האוכלין
מוסף רש"י
ט)
מלאה ספרים וזרקה על פני המת
והמשקין בגליל. ודחי
מרב ששת עבר וקיבלה מהו שיניחנה לגת הבאה אמר להו תניתוה
אהל זרוק לאו שמיה
מניחין אותם ואם יבא
באהל טמאה וכו' וקשה מאי קאמר
חבר
אהל.
אליהו ויודיע שלא נטמאו
כיון דס"ל שמיה אהל אמאי זרק
אע"פ שהדרך מפסקת
על פני המת טמאה אהל זרוק הוא וחוצץ וי"מ והתניא לשון קושיא הוי והכי פריך כדפרשינן וחוצץ ואח"כ דמסיק וקאמר ואי בעית אימא
אותה שעה מטהרה .
ובשעת הגיתות והבדים
גר' דכ"ע לא שמיה אהל וגרס דכ"ע משום אוירא ומר סבר דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן והקשה הר"ר אלחנן דבשמעתין משמע
(גיטין ח:)
נאמנים אף על התרומה
דפליגי אי שמיה אהל בזרוק אי לא והכי נמי בפ' בכל מערבין ודוחק הוא לומר דנקט הכא לישנא דאהל זרוק משום
ורמינהו הגומר זיתיו
דמעיקרא בעי למימר ליה ולפי המסקנא אינו ועוד קשה להר"י דהתם נמי צ"ל לרבי יוסי בר יהודה דשמיה אהל כי מוקי פלוגתא בשמא
(ערובין ל:) בשידה.
ישייר קופה אחת ויתננה
לעיני כהן. ואי מהימן הוא
יוצא ראשו ורובו ולית ליה טעמא דאוירא לא שכיח ואמאי מטהר רבי יוסי אם לא מטעם דאהל זרוק שמיה אהל ותהדר קושיין לדוכתה
(שם) מגדל.
למה לי לעיני כהן. ופריק
מתיבה מלאה ספרים אמאי מטמא ותירץ ר"י דלעולם אמת הוא דפליגי באהל זרוק שמיה אהל ודוקא כגון שידה תיבה ומגדל שהולכים
(שם)
מתניתין בחרפי. והא
אבל זרק תיבה לא הוי אהל וכן משמע במסכת אהלות עוף הפורח או הקופץ וספינה המטרפת לא הויא אהל ומייתי סייעתא
(גיטין ח:) חברייא
דקתני לעיני כהן מכלל הן
מדכן בגלילא.
שאין נאמנין באפלי שכבר
מזורק תיבה מלאה ספרים מדקאמר ואם היתה מונחת טהורה והיינו שהולכת בנחת והיינו אהל זרוק וזרק דרישא לא חשיב אהל
עברו הגיתות והבדין
זרוק דומיא דעוף הפורח: שונין אין הקדש ניצול במוקף צמיד פתיל. צ"ע אמאי לא חשיב ליה גבי מעלות דתרומה מצינו בשילהי
ואבותיו של רב נחמן היו
הניזקין דניצלת בהא דאמר מפקידין תרומה אצל ע"ה במוקף צמיד פתיל הר"ר אלחנן ויש להקשות על הא דאמר
(נדה
להן הרבה והיו מתאחרין
ו:)
הרבה אחרי כל אדם
בפ"ק דנדה ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באהל המת אינו מציל במעת לעת שבנדה ומאי קאמר במאי מציל במת
ובא רב יוסף לאוקומה
היינו בתרומה ולא בקדש כדאיתא הכא בהכי מציל נמי במעת לעת שבנדה דקאמר התם מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה וי"ל
הא דתנא יתננה לעיני
דבהא לא שייך הצלה אי לא מטמא לה וה"ק ומה כלי חרס המציל באהל המת במאי שמטמא לה כגון לתרומה אינו מציל במעת לעת
כהן בגליל שאינם נאמנים
לעולם ומותבינן עליה
במאי שמטמא דהיינו לקדש דוקא: יתננה לעני כהן. פרש"י ויראה שלא הוכשרו הזיתים משמע מהכא דבעינן הכשר בזיתים ולא
והא [תניא] עבר הירדן
מכשר ליה בשעת מסיקה ודלא כפר"ת שפירש בפ"ק דשבת אם אתה מקניטני גוזרני על המסיקה ושוב גזר לה וכן משמע
וגליל הרי הן כיהודה
נאמנין על היין בשעת
בכולה תוספתא דטהרות פרק ג' דתני דבעינן בזיתים הכשר ויש טעם נכון לדבר כדפי' ר"י שמשקה זיתים אינו אלא מוהל בעלמא
היין כו' ואסיקנא אלא
ולא חשיב משקה. לעיני כהן גר' וכן גרס רש"י והכי איתא בסדר המשנה דטהרות הגומר זיתיו יתננה לעיני כהן דברי רבי מאיר רבי
מחוורתא באפלי: עברו
יהודה אומר ימסור לו מפתח ומאן דגרס לעני כהן שיבוש הוא בידו:
הגיתות והבדים הביאו לו
בגלילא שנו. שיש להם רוב שמן ומאחרים בבדים ברוב שמן שיש להם לעשות והכי נמי אמר פרק כירה גבי
חבית של יין של תרומה
לא יקבלוה כו'. הא דבעו
מטלטלין כנונא אגב קיטמא כלומר מחתה אגב קיטמא כדלעיל מינה מחתה אגב אפרה וכן פירש בערוך ועדיף טפי מכלכלה
מרב ששת עבר וקיבל
ואבן שבתוכה ואותיב ליה ושוין שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה שבטל הכלי והשמן אגב הפתילה ומוקי לה בגלילא שנו כלומר
מהו שיניחנה לגת הבאה
אם לאו פשיט ליה מהא
שעשירים הוו מרוב שמן ולא קפדי עליה בטיל ליה אגב פתילה ודוגמא לדבר ההוא דבפ"ק דסנהדרין טול אגרתא וכתוב לאחנא
בני גלילאה עילאי ותתאי כו' לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא ובנזיר פ' ב"ש בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ויין היה
מצוי להם הרבה ורוב שתייתן בכך כדמשמע בהמוציא יין דקתני מים כדי לשוף את הקילור דחשיב משום דשכיח לרפואה
טפי משתיה שלא היו שותין רק יין מתוך עושרם בגליל ואפ"ה הוה עדיף להם היין מן השמן משמע שהיה להם רוב שמן בזול כדפרי'
ומיהו פירש רש"י בגלילא שנו דפרק כירה שהיו עניים ולא היו להם פתילות מצויות ובהמוציא פירש מתוך שהיו
עניים לא היו עושין רפואה רק ממים ולא מיין ולא משמע כן דא"כ גם שתיית מים שכיח טפי כיון שלא היה להם יין פורתא לשפות
הקילור והיה להם לשער בשתיה ועוד מצינו בחולין בפ' אותו ואת בנו וערב יום הכפורים בגליל משמע שהיו עשירים ומרבים
בסעודות ועוד מה שפי' דלא היו פתילות מצויות הא אמרינן בשילהי בבא קמא מקבלין מן הנשים דבר מועט כלי פשתן
בגליל אלמא שמצוי פשתן ביניהם וכי קאמר לישנא דאסור לטלטלה דמשמע דקאי אפתילה דשייך בה לשון נקבה דהא נר לשון זכר
דאיכא למימר דקאי אקערה דמייתי לה לעיל מותר השמן שבנר ושבקערה מותר וגם מצינו לשון נקבה אנר נר חנוכה כבתה אין
זקוק לה כל זה פי' הר"י
וגם רבינו מאיר פירש כן ועוד הוסיף כי מרוב יין היה
להם כאב עינים וטוב
המים לרפואה:
חבר